האחים השלזיים הנועזים – הנה הם באים… היילנייה גוריים האמיצים
Copyright © 2018
גרנו בבתים של גרמנים, שהשאירו שם הכל
הרוסים שחזרו מברלין עברו דרך “יילנייה גורה”
בשמה הארי “הירשברג” (ארץ הצבי)
והעלו את כל הגרמנים על רכבות
נתנו להם לקחת 24 קילו ויישר לגרמניה…
כל השטח של שלזייה הפך להיות פוליון…
אפשר לנסוע משם לווארשה ברכבת ולברלין במונית.
פולין היתה מהמלחמה במסגרת ברית המועצות
כמו צ’כיה והונגריה.. מאחורי מסך הברזל..
זו “ברית ווארשה” עם ברית המועצות
עד גורבצ’וב והפרסטרוייקה ונפילת חומת ברלין…
שמעת עליה?
יום אחרי שנכנסנו לדירה ירדתי למטה עם בגדים של מלח וסמל גרמניה,
יש לי תמונה כזו.
שלושה אחים / עדנה כהן הלאיונס
שלושה אחים בתמונה אחת
בחיוך רחב ובחיבוק מביטים באור העולם.
נולדו לאב ואם כגוזלים קטנים
הגיח הראשון אחריו השני ולבסוף הצעיר .
גוזלים שגדלו והתחנכו בקן ההורים
דומים הם כי בנים הם –
באופי שונים ובתוכם ג’ינג’י אחד
שחקו השתובבו בקן עד אשר בגרו
הגיע הזמן לפרוש כנפיים ולעוף
לעולם הרחב.
הסתיימו החיים ביחד
כל אחד בדרכו בחר את מסלול חייו
עולמות שונים עם אישיות שונה
התפתחו לפי כישוריהם ובחירתם
למדו, הקימו משפחות הולידו צאצאים
מידי פעם מגיעים לבקר בקן ממנו יצאו
לכבד את הוריהם
שומרים על בסיס המוצא ממנו זינקו והמריאו
כן כן שלושה אחים מאותו הקן ומאותו קשר דם
שעליו יש לשמור לעולם.
פראנעק הוא פראנק
אבי שאול יגודז’ינסקי:
שלח מיכתב ליילנייה גורה לכתובת בה גר חברו הטוב פראנעק.
לפני…עשרות שנים. והפלא ופלה..
כעת גר שם הגיס, שהיה נשוי לאחותו של פראנעק שמתה מסרטן
יחד עם בנו המנצח המובטל, שאשתו סיבכה אותו בחובות וברחה…
“פראנק היה כמו אחי הגדול היה לו יותר ניסיון ולימד אותי”
למשל:
אמר לי תביא את מפתח השעון ורצועות וחיזק לי את המחלקיים…
אמר לתפוס עגלה שעוברת…
ואז אם אתה רוצה לעצור אין בעיה רק עוזב את היד..
כי לא הייתי מספיק בטוח על במחליקיים.
היינו בחורף עומדים על קרח ושטים כמו רפסודות.
פראנעק היה בן בית…
הייתי יושב מחכה לו על המדרגות,
הן נשארו אותו דבר,
רק את הדלתות החליפו היום.
היתה גינה יפה, שכל השכנים עבדו בה,
האדמה רוויה מיים, מכניס שתיל והוא צומח,
לא צריך להשקות.
היה לי לגו עם חורים וקפיצים,
שהשאירו הגרמנים והיינו בונים שעות דגמים ואופנועים…
הוא היה שנתיים יותר גדול, כבר בעל ניסיון ולימד אותי הכל:
למשל לקחת מפתח ולשים בפנים גפרורים ולפוצץ.
ממול היה בית מרחץ עירוני והצצנו שם…לנשים
ובפינה היה לו כלב זאב,
שהייתי מוריד לו שאריות והוא כל כך שמח שבאים אליו
ופעם מרוב שקפץ השרשרת נכרכה סביב הרגליים שלי ונפלתי.
אימי קשרה אווז בפינה והאכילה אותו עד שמת…
אימו קשרה שם עז
ולאף אחד לא היה אומץ להרוג אותה,
בסוף היא הרגה אותה…
פרקאנק היה אחי הבכור
לא היה לי אח
לא היה מי שיילמד אותי
מי ההורים?
אבא שבעט בי עד הדלת והפסיק רק כשהתעייף.
ברחתי מהביית כי הרביצו לי
ומי שמצא אותי בתחנה היה פראנעק
ואמר לי “כבד את אבא.”
ועכשיו בביקור אמרתי לו “כיבדתי אותו עד גיל 101”
והוא ענה:
“נו טוב זה אתה”.
יש לנו אותה שפה אותו רקע
לי כואבת ברך שמאל גם לו
לי האצבע נתקעת ולא משתחררת –
גם לו.
אני הייתי עובד מדינה וגם הוא.
לא דיברנו על זה מילה.
זה אותו אדם, אותו אופי, אותו הומור:
הוא נתן את הדירה לאחותו שתגור.
כשהגענו הוא אומר לגיס תן את המפתח אפתח את הדלת.
והגיס אומר אני אפתח
אז פראנאק אומר לי:
“הוא מפחד שאקח לו את הדירה בחזרה”.
חייתי בין גויים. לא ידעתי אפילו איך נראה יהודי.
עדיין יש את בית הכנסת. הוא ריק מלא תיירים באים.
ליילניה גורה עברנו בכיתה ב’ בשנת 51 והיינו שם עד לשנת 57
כשסיימתי כיתה ז’ של בית הספר העממי בפולין. הייתי בן 13.5.
כשאימא הייתה בהריון, גרנו ב”יינוביצה” והתחלתי שם כיתה א’
באפריל שמה אותי באמצע שנת הלימודים אצל הדודה בבוגשוב
ואמרה כשבית הספר יגמר – סיום כיתה א’, תבוא הביתה.
ואני ילד הבנתי זאת מילולית.
קיבלתי את התעודה ביקשתי מהשכן כסף
ועלית לרכבת וכל הדרך עמדתי והסתכלתי מהחלון,
עם התעודה ביד.
עד שראיתי את התחנה הוורודה
ומשם הלכתי ברגל עד הבית.
איזה מרחקים וקילומטראג’ שעשיתי זה לא ייאמן.
בכיתה ב’ נסעתי לבד מ “יילניה גורה” ל “יינוביצה”
נכנס לאיש לוקח שם מחלקיים לסקי.. הייתי ילד מאוד עצמאי.
בנו של פראנעק שוטר
פרש מהשירות כשחלה בסרטן
לקח אותנו לראות שני ארמונות..
יש 120 ארמונות בעיר…
פעם ראשונה, שראיתי גשר עם קשת הפוכה,
בניה גרמנית.
יש סכר שבנו הגרמנים .. עצרו את הנהר והקימו טורבינות…
הם עשו זאת לעצמם לא לפולנים…יש מלא תיירים גרמנים…
הם מרגישים בבית במקום..
אכלנו בסעדה תלויה מעל הר, רק 300 שנה”
“מסעדת השלום האירופאי”.
הכל נשאר כמו שהייה ..
במקום הזה לא נורתה ירייה אחת במלחמה
אין שם סימן של כדור…
טייסת הניסוי של הצבא הנאצי
היא בת המקום
והתאמנה על כל סוגי המטוסים.
כל סוג מטוס חדש ברייך עבר את אישורה.
כשהרוסים התקרבו, אביה ירה באימה ואחותה ובעצמו,
כדי שלא יאנסו ע”יי החיילים.
ומצאו בדירה 3 גופות.
היא טסה לברלין, לחלץ את היטלר והוא סרב.
ויש כאלה שאומרים שהסכים
והגופה בבונקר היא של כפיל.
היינו מקצרים את הדרך ועוברים בשדה עם עצי תפוחים
בעלת הבית הייתה רודפת אחרינו עם כלבים…
אבל אחרת זה היה להקיף את כל הרובע..
ליד בית המרחץ גר נכה על כיסא גלגלים בלי רגליים
שגר עם נכה נוסך בלי רגליים…
והם היו בונים כיסאות גלגלים עם מנועים…
והיה ריח של דלק ורעש של המנועים.
מאחורי ביתם היה יער ושם אספנו כדורים,
היינו מוציאים את הקליעים וזרקנו לאש שהפיקות יתפוצצו
פיו פאו….
היינו משחקים בשדה
ומריים קוטפת פרחים.
אני זוכר את כל תהליך בניית הגשר לצ’כיה,
שלב אחר שלב.
סבא היה ראש וועד כורי האורניום …
התביישתי כשדיבר פולנית.
כי הוא לא ידע פולנית.
אני הייתי מעולה בלימודים, כשהיה בא לבקר מישהו חשוב
ביקשו ממני לדקלם משהו.
זוכר עד היום ספרים בע”פ,
שריבה למדה כשהייתה איתי בחדר והתכוננה לבחינות.
כל הפועלים היו פולנים,
אבל האורניום וכל האוצרות הועברו לרוסיה.
בנה בית תרבות עם פסלים של כורים בכניסה
ובנייני מגורים לעובדים
וכשהאורניום הידלדל אמרה סבתא שיאשימו את היהודי
לכן עזב.
הלך לגילדה של פועלי הביניין….
כי כשהיה יוו”ר שלחו אותו להרבה השתלמויות מקצועיות…
ואמר “אני רוצה לעבוד”…אמרו לו “בסדר אבל אתה צריך שותף עם ניסיון…”
וזו היתה שותפות מצויינת.
שיפצו בית חרושת ענק לקריסטלים
עשו כמות של כסף ממנה סבא קנה את כל הקריסטלים,
אופניים עם מנוע וכל מה שיכל ושלח לארץ 11 ארגזים…
אז יכולת לשלוח גם מרצפות אם היה לך כסף….
בכל מקום יש פסלים.
סמל העיר הוא הצבי.
הם אומנים בזכוכית.
יש צבי גדול מזכוכית אדומה מול העירייה
ומזרקה מזכוכית
ווילונות מזכוכית, שנראית כמו בד.
מצאתי חרב ישנה מאז התחילה האהבה שלי לחרבות
ופראנעק שהיה בבית ספר מקצועי שיפץ לי אותה
ועשה לי ממנה סכין שדאות…
החבאתי אותה באח…
וכשנכנסנו עכשיו לדירה אמרתי לו “היא עוד שם”,
אבל מה אדחף ידיים לאח…
עד היום אני בטוח שיש קיר כפול במזווה…
שהגרמנים החביאו דברים הם הריי היו בטוחים שיחזרו…
כי אצלנו היה מטר שלושים ואצל השכנה מעלינו,
המזווה נמשך עד הקיר החיצוני של הבניין ויש לה גם חלון החוצה.
אבל מה אתחיל לשבור קירות..
הם מנומסים…בפאר העירוני…שקט ציפורים..
כל מי שעובר אומר לך שלום עם סימן עם הראש וחיוך…
אפילו שאינו מכיר אותך.
הגענו למעיין, הם ממלאים שם מיכלים הביתה, הגעתי עם בקבוק,
נתנו לי לגשת למלא.
איזה יופי.
ליד מגדל התצפית יש ספסל, יש לי תמונה שם עם כל מי שבא לבקר.
סבא צבע שם את המדרגות ולמחרת שוב היה מלא חתימות של מבקרים
על כל הלבנים.
פראנעק ראה את מרים והתרגש נזכר באחיותיו.
הוא חיכה 17 שנה לדירת שיכון,
אדם נוח ללא מרפקים
כמו שאני יכולתי לחכות ב”תקומה”.
למרות שסורקיס ראש העיר היה שכני ואמר למזכיר
“תרשום אותו….”
הבנתי את המצב וקניתי את הזכויות מאישה, שעברה לאשקלון
וקנתה תחנת דלק…
זה בית הספר שלי..
הכל נשאר אותו דבר.
החצר, אולם הספורט,
מגרשי הטניס.
למדתי עד גיל 13 בכל קומה ובכל חדר..
פה
על המדרגות הצטלמנו עם המורה ואני יושב
על המעקה מימין…
האח של אימא מצרפת כתב לה
“עזבי את הקומוניסט הזה ותעלי לישראל”..
הוא היה ציוני מרחוק…הראה קבלות שקנה איגרות של הבונד
גם אני רציתי לעלות
זה הקולנוע שבו הפכתי לציוני…
ראיתי ביומן ג’יפים בסיני וטנקים וחיילים יהודיים עם רובים
ובכיתי…
את הסרט איני זוכר… היו שם שטיחים כמו היום.
השותף של סבא המשיך את העסק לבד…
שיפץ עוד מפעל עשה עוד כמה מיליונים..
סבא השאיר שם מחסן בגודל בניין עם ציוד,
שם ארזנו את הארגזים והשאר נישאר.
לקח מברשות ורולים שלא היו שווים כלום עוד של הגרמנים
בארץ קניתי חדשים..
הם אנטישמים…כי מאוד דתיים
היתי שם יהודי יחיד…לא ידעתי אפילו איך נראה יהודי…
הפעם הראשונה שראיתי דתיים היתה על הספינה לארץ….
היה שם ראש עיר פולני ניצול אוושויץ וכנראה, שקיבל יחס טוב מהיהודים אז נתן זכויות..
אחרי המלחמה של 67
באו אליו הרוסים ואמרו לו מה זה למי אתה עוזר ואז הוא התהפך לגמרי…
קרא לכל היהודים ואמרו להם תשאירו את תעודת הזהות ולכו הביתה…
הפכו לפליטים. מעטים עלו רובם עזבו לקנדה וארצות הברית…
כי היו זוגות מעורבים והבינו שבארץ לא יהיה להם קל
אמנון היקר. / משה ליפשיץ
התרגשתי לקרוא את שלזיה.
דברים מאד מעניינים וכואבים.
זיכרונות, זיכרונות.
כמה שהזיכרונות יכולים לשמח וכמה שהם יכולים להכאיב.
כמו צביטה בלב.
תודה על שסיפרת לי.
.
ליפשיץ: אמנון יקירי. בוקר טוב. כבר חייכת היום?
תודה רבה. היה מרתק לקרוא על שלזיה.
האם אתה בקשר עם שני אחיך?
האם אין לך זיכרונות טובים מבית אבא? האם ביקרת בשלזיה לאחרונה.
הייתי גר שם מול אגם.
יוגד: אלה זיכרונות של אבי מביתו
ליפשיץ: יופי. תברר לי בית ליד אגם.
ילנייה גורה יושבת בין נהרות גדולים
אל העמק יורדים הנחלים ויש מפלים.
יכולנו לעלות ברכבל,
ולרדת לשם מהפסגה
העדפנו לטפס ברגל.
תיקונים של אבא
לאמנון,
1. השם ילניה גורה זה “הר צבי”. זה תרגום מילולי מגרמנית.”הירשברג”.
2. הרוסים לא עברו דרך פולין בדרך לברלין, הם נשארו בפולין. פולין החליפה את הכובש הנאצי בכובש רוסי לעוד 46 שנה. פולין נוהלה ע”יי ממשלת בובות כמו כל הגוש הסובייטי. פולין, מזרח גרמניה,צ’כיה, סלובקיה, הונגריה, רומניה. ועוד. זו היתה שעת הפריחה של היהודים הקומוניסטים ולתפקידי מפתח. וכך גם יגודז’ינסקי אהרון הפך לאנדז’י וניבחר ליושב ראש של ועדי עובדים של כורי אורניום (אזור קוברי). קיבל מזכיר, רכב צמוד, עם נהג, ווילה וטלפון.
3. האורניום הוטס ישירות לרוסיה. ללא ספק. אך וועד העובדים השיג המון משאבים לטובת העובדים. הוקם בית תרבות, שכונת מגורים, בית ספר, מרפאה ומעבדות לבדיקת העובדים. עובדים נשלחו להבראה, ילדי עובדים עברו גם בדיקות תקופתיות ונשלחו כל קיץ לחודש ימים לאזור הים, להחלפת אויר. העובדים קיבלו כל יום חלב טרי, למרות שהיו מעדיפים וודקה כמו כן ארגנו תחרויות ספורט, מסיבות “ברבורקה” יום הכורה! ומצעדי גאווה.
4. בשנת 1945 היה מפגש היסטורי בין צ’רצ’יל, רוזוולט וסטלין “ועידת ילטה” ובה הוחלט על שינוי הגבולות באירופה המזרחית לאחר גמר
המלחמה. על סמך זה לאחר המלחמה פולין קיבלה את שלזיה הגרמנית ורוסיה קיבלה את השטחים הפולנים שמעבר לנהר “בוג”.
וכך החלה החלפת האוכלוסין,הטרנספר של האוכלוסיה הגרמנית משלזיה ומכל הסודטים לגרמניה. והעברת האוכלוסיה הפולנית שמעבר הנהר “בוג” לשלזיה המתרוקנת. כמו כן גורשו הגרמנים מאזור פרוסיה הקטנה. וכך קיבלה פולין מקום מכובד במערב אירופה עם גישה לים בכל רוחבה ואוכלוסיה הומוגנית פולנית.
במסגרת זו גם משפחתי הגיעה לשלזיה והתיישבה בה.
5. בית הכנסת בילניה גורה לא קיים יש רק מגרש למכירה. בית הכנסת הפעיל זה “בורוצלב” עיר המחוז והוא מלא בהיסטוריה יהודית ותרבותית. כך שלא פלא שהוא מושך תיירים. וגם קונצרטים משמיעים בו.
6. סבא קיבל כסף על סיוד המיגדל הפועלים ביצעו את העבודה.
7. בשנת 1957 ראש הממשלה בפולין היה גומולקה הוא רצה לנקות את פולין משארית הפלטה בלחץ של נשיא המדינה צ’רנקביץ’ הסכים שיהודים יצאו עם כל רכושם. וכך יצאנו אנחנו לישראל ביוני 1957. בשנת 1968 אותו גומולקה זרק את היהודים הנותרים מפולין ללא כלום.
אימי לא רצתה שאבא ישתף פעולה עם הכובש הרוסי.זה לא נראה טוב בעיי הפולים והיהודים. זאת הסיבה שעזבנו את הוילה “בינוביצה ויאלקה” ועברנו לדירה בבית משותף בילניה גורה. ב 1954 עזב אבא לאחר לחץ מתמיד את התפקיד. הוא פנה לאיגוד הקבלנים, להתקבל כשותף.
אדם שלא גמר כיתה ד’ ולא בנה בחיים כלום. באיגוד חששו לא לקבל אותו( איש המפלגה)לכן היתנו לו תנאי שיקבל עבודות בשותפות עם אדם שיש לו ניסיון חיים בתחום. הם הסתדרו נהדר.
7. “האירופאים לא מברכים לשלום. לשלום מברכים רק יהודים ומוסלמים (“יודעים רק לדבר).
הברכה שלהם זה “דזיאן דוברי” יום טוב, ערב טוב, לילה טוב.
בשנת 57 בישראל – בן 13 וחצי
בכפר סבא גרים במצקין הלכתי לבית ספר “אושיסקין” ושם לא היה לי מה לעשות.. זר ומוזר נושא לצחוק.. רובם של העולים הלכו לקיבוצים, לפי השתייכות של מפלגות.. לרוב המפא”ייניקים היו מסודרים. מי שהיה בשנה יותר גדול היה באולפן בקיבוץ ואני הייתי בין הכיסאות מבחינת גיל.
היתה לי תעודת בית ספר יסודי.
מצד שני לא ידעתי שפה,דיקדוק. מה יעשו עם ילד, שיודע ספרות פולנית?
עבדתי מרגע שהגעתי ארצה למחרת כבר אספתי בוטנים בשדה.
צריך סרט…לכל דבר, לא תלוש מהמציאות.
לחמן לימד אותי בתיכון ערב בתיכון “כצנלסון”. החישוב של אימא…אם אתה לומד לבגרות לא ייקחו אותך לצבא. הלכתי להוציא אישור, אבל לקחו אותי במאי, למרות שנולדתי בספטמבר.. אמרו “אהה אתה עובד” אז גייסו אותי למחזור “מאו מאו”.
מי הסתכל בתל השומר על לימודי ערב?!
הספר על אביך רגש אותי ברמות וחשבתי שתכתוב
ספר מפורט על קורות משפחתך,
שהיו בחייהם אפיזודות קשות ומעניינות
היסטוריה הישרדות ועוד
יכול להיות תיעודי ומעניין
עדנה כהן הלאיונס
.
אמנון יוגד: כן עשיתי…3 ספרים
.
קדושים אמור
http://www.ourboox.com/books/%D7%A7%D7%
שדלץ סיפור בקטנה
http://www.ourboox.com/books/%D7%A1%D7%A4%D7%
A8-%D7%91%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%94-%D7%
94%D7%A8%D7%9C%D7%99-%D7%93%D7%99%D7%
99%D7%95%D7%99%D7%93%D7%A1%D7%95%D7%
9F-%D7%95%D7%94%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%
94%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%99/
.
אלי טוביאשביץ
http://www.ourboox.com/books/%D7%A1%D7%99%D7%
A4%D7%95%D7%A8%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%
כתבתי להם מכתב תודה, אבל לא ענו למייל ששלחתי
ואימא שלך אומרת: “הם כנראה נעלבו, כי ציפו לקבל כסף ולא קיבלו”
למרות שהבאתי להם שעון ותמרים.
יש לי את הטלפון אבל לא מצלצל
אחכה קצת….
בסוף לקחתי את מספר הטלפון המקומי, הוספתי את קידומת הארץ ופראנעק ענה. מאוד התרגש וגם בנו שלח לי מייל עם ברכות חמות בפולנית כמובן.
.
קישור לספר האוטוביוגרפי, שכתב אבי – שאול יגוד’ינסקי:
https://www.ourboox.com/books/%D7%A1%D7%99%D7
%A4%D7%95%D7%A8%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%9C-%D7%99%D7%
אשתך זכתה בפייס, כשהתחתנה איתך
אבא
תמונות יפות מאוד תודה, אוהבים אותך
אימא
.
אמנון יקר,
תודה רבה לסיפור שלך!
קראתי אותו מההתחלה עד הסוף,
אבל אני לא בטוחה אם הבנתי את הכול …
הסיפור נגע בי – גם המילים וגם התמונות –
ויש לי כמה שאלות, אולי נוכל לברר אותן בפגישתנו.
שלום
סימונה אוסטריה
Published: Jun 9, 2018
Latest Revision: Jul 16, 2018
Ourboox Unique Identifier: OB-496008
Copyright © 2018
Skip to content