כשלונות זהירים – חנוק לצער לפי דרכו – לקאס דמאטו

אמן תאמין

אם יגעת

ולא מצאת

תאמין

אם חיזרת

ולא חוזרת

תאמין

אם שלחת

ונישלחת

ונינשכת

ולא נושקת

תאמין

תזיע,

גם אם לא תגיע

לפחות את/ה..

תאמין!

לאמנון יוגד שלום רב,

שמחתי להכירך באירוע לכבוד שני ה’פסיפסים’, ואני מודה לך על ‘פסיפס’ 2 שהענקת לי בצירוף הקדשתך היקרה ללבי. שמחתי גם לגלות מנחה מיומן, מוכשר, בעל חוש הומור הנותן כבוד למונחיו ולקהל. האירוע עצמו היה מעניין מאד בשבילי, אבל ארוך מדי. כמי שמשתתפת באירועים מסוג זה דרך קבע לאורך השנים, אני יודעת שכדי שאירוע יצליח והקהל יצא עם טעם של עוד הגבול הוא שעה וחצי! אמנם זה כרוך בפשרות של ויתור על הופעתם של חלק מן הרוצים להשתתף, אבל אין מנוס מכך.

ביקשת ממני להגיב על הפואמה שלך “נִיצַּת הָאָבִיב הַבְּסִיסִית שֶׁלְּךָ”. האמת היא שאני מתקשה בכך. אין ספק שאתה ברוך-כישרון. אין ספק שיש לך חוש צלילי מפותח. אין ספק שאתה שולט במכמני הלשון העברית. אבל תחושתי הייתה שלא פעם זהו עושר השמור לבעליו לרעה. התקשיתי לרדת לעומק המשמעויות של הפואמה, ולהבין היטב את כוונותיה, את המבנה ואת הדוברים. בחירת המילים הבלתי שגרתיות ובמיוחד הצירופים המקוריים והחד פעמיים, יחד עם הצליליות היתרה המשתלטת על השורות – מרחיקים את הקורא, לפחות אותי, מהבנה ומהעמקה בתכנים. בולטים  עוצמות “החיפוש העצמי”, ההתלבטויות, קשיי היצירה וחיפושי הפשר, אבל, להרגשתי, אלה “הולכים לאיבוד” בתוך שפע הדימויים, צירופי הלשון והמאמץ הצלילי, המתפזרים לכל הכיוונים.

חשתי את השפעתו של אנדד אלדן, ואת השפעותיהם של משוררים “קשים” אחרים, ולא תמיד לטובה. האמת היא, שכך התחילו משוררים לא מעטים, שהכבירו מילים קשות, כבדות וצירופי לשון נועזים, ולאחר שרכשו ביטחון ביצירתם, ריסנו, המעיטו ומיתנו את השפע. אהבתי צירופים כגון:  “ים השלף המרקיע” או: “ואני מטאטא את עצמי לעברי השני שאני הוא”, וכן: “חוחי שתיקה קודרת”. לעומתם צירופים כגון:  “צפור העיט”, “לשבע לילות כבדים כבעתה”, הדורשים תיקון. שורה כגון: “צא, הצץ, הנץ ומקדרה ומחשכה ומסתמה גוללת” נראות לי מלאכותיות ומאולצות.

אמנון, אני מקווה שתקבל את דברי באותה רוח שבה נכתבו. בכל מקרה, אינך חייב להקשיב להם אלא לעצמך ולקולך הפנימי בלבד. אם אתה שלם עם עצמך ועם הדברים שכתבת – לך עמהם ואל תשית לבך לדברי “המבינים”, לרבות “המבינות”.

בברכה חמה ובהמשך יצירה פורייה,

פרופ’ נורית גוברין

נורית יקרה,

אשריי וטוב לי / אמנון יוגד & שמואל שגב

אני פועלים החוצה

במקום

בעוצמה פנימית

במערכת יחסים- נוגע באזור הרגיש

זה לא בגללך,

לכל אחד פחדיו.

התבונן בראי, שכב על הגדר,

היפרד מצדיקויות,

אל תתייסר בצידקתך..

קבל עזרה

מפי

הסנדלר הכי יחף בעיר.

לאשכול נבו

מזל שלא נהיית פסיכולוג,

המשך לכתוב לרווחתך,

היא רווחתנו,

אשמח להזמינך להרצאה,

באישור ההנהלה

וההלבשה.

מאת: ‫פזית ירון מינקובסקי‬‎
קראתי מה כתבו מגשר

לא מרגש אותי

יושבים שם ילדים שלא סיימו בצי ספר למשחק עם הערות מינימום א.ב.ג.ד יהושוע …..

או סובול רחמנא…

אשב על זה איכשהו או שנקרא ביחד מתישהו

ולא אמרת עוד די

המשך לשלוח

רועי שלום,

מצ”ב מחזה גדוש רצונות, פעולות ועלילה –

במובן הדרמטי – תאטרוני של המלה.

מחזה מוקפד, מהודק –

לא נעלמתי / אשר דיין

אם לא מיקדתי מבט עיני

לא אומר כי עצמתי אותן

אם לא הטמנתי את ידיי

לא אומר שאזקתי אותן,

אולי כי החלטתי לקחת

צעד או שניים אחורה

לחזור כשאוכל לגעת

ובליבי מרצדת אורה,

ולדעת כי צברתי

בנפשי פיסות כוח

לומר, לא נעלמתי

ואני בא לשמוח.

.כשנכשלתי, לא שכחתי את השיעור

‎אורה לוי

מרגש, מיוחד, שנון, ענית יפה לנורית גוברין..

אומר ועושה:

לא אבוא לארוחות השבת.

רגרסיה לינארית לממוצע

של דרום.

סקס – פעם בריבעון,

בליקוי חמה ירחי.

אח של אחיך?

לא עשינו בדיקת רקמות,

היינו באותו בית.

הושקנו במי ביוב רגשיים

במיי קולחין של נגר עילי.

הזול מביניהם.

לא באו להשקות.

חביתה על 40 בייצים,

של –

נטישה מתמשכת.

אפרת שובל

ערב טוב.

קראתי שוב ושוב את שירתך,הגיגך,

מיוחד בעיניי ואף מקורי

הומור, אירוניה, ציניות מסוימת על האדם, החברה

נראה לי שאפשר למצוא גם אמת.

אהבתי גם את העיצוב החזותי

אז אני מבינה שיש בך הרבה הומור,

נהדר בעיני.

.

9:16AM

You accepted ‎אפרת‎’s request.