
לא רואה חדשות אם תהייה מלחמה יודיעו לי – כבשו אותנו?
יוגד: חוץ מהוגיי הדעות הכל הבל ורוע ללא רעות וללא רוח
הקהל שבויי רק הוגה הדעות הוא חופשי.
נידון לעט נידון לפיקחון נידון לדעת..
אבוי להוגה הדעות מעמו
אבוי לעם מעצמו
ליפשיץ: חוץ מטולסטוי וקונן דויל
יוגד: וביירון, עגנון, ביאליק, גרוסמן, המינגווי, בולגקוב
ליפשיץ: מסכים בהחלט.
תיכנס להארץ דיגיטלי ותראה ביקורת של חיים הרצוג על הספר 17 הנאומים של קיקרו. יתכן וזה יופיע במוסף הספרים של הארץ ביום שישי.
יוגד: בראבו….
ליפשיץ: גם לאמנון מגיע בראבו.
יוגד: לראות חדשות זה כמו לקרוא דפי מסרים של משרדי פרסום…
עדיף כבר לקרוא את מצעי המפלגות
כל אדם בר דעת יכול מראש לדברר כל פוליטיקאי ולדעת מה ישיב…
כי אינו פועל עפי צו מצפונו אלא עפי צו התנועה
פוליטיקאי חייב להיות ממושמע…
אחרת כיצד יעמוד במשמעת הסיעתית שמוטלת עליו.
ליפשיץ: כל מילה בסלע.
יוגד: חן חן…שרתה עלי מוזתי
יוגד: .. אגב התחלתי לתרגם את ספריך…
ליפשיץ: אמנון היקר. בוקר טוב. לי אין שום ספר. מעולם לא פרסמתי ספר בשמי.
רק העברתי מלשון ללשון. סה טו.
יוגד: לכן תרגמתי את תרגומיך… בחזרה ליוונית…
ליפשיץ: למה שלא תתחיל ללמוד לטינית? גם יוונית אבל יוונית לא אוכל לעזור. תרגיש מהפך בחיים
יוגד: אני דובר יוונית. מופיע בקולוסאום בקייץ. עם גליקריה וטריפונאס
ליפשיץ: יוונית מודרנית. אני מתכוון ליוונית קלאסית. אבל לטינית יותר חשוב.
קולוסיאום ברומא או בתל אביב?
יוגד: בתל אביב במועדון הפלאקה. “יאסו יודה עיניים שלי”
ליפשיץ: אני יודע למחוא כפיים. אני מאלה שדוחפים את הקהל להריע.
יוגד: ניפגש על שולחנות הקפיטריה בביה”ס.
מסביר פנים לתלמיד הסביר:
אל תיקח את זה קשה .. זה סה”כ מבחן
שישפיע על כל ימי חייך
.
רצינו להישאר בל”ג עד הבוקר
אבוי יהודים שריפה…גנבו לנו את כל העצים.
סילפין: “יש קרשים בכל אתר בניה, יש גם קלסרים איראנים ואפשר גם לטפל במדפים שלהם
נסעת להילולה, או שאתה מסתפק במוקד הישועות?”
מחכה לליפשיץ…רץ לגנוב עצים בביה”ס
טוב חייב לסיים הוא שוב נקלע לקטטה…
.
מחמאה חמה מתלמיד חם: “שביה”ס יישרף חוץ מהמורה”
“דמותך ומה שנתת מעצמך המסרים הלימוד.
כבר הוטמע. בבחור הצעיר ויישאר. בו לעולם”
דרישות ליפשיץ לשלום
“הלוואי והייתי עפיפון. עף ועף ועף ועף”
נ.ב 1: שיחה בהפסקה
“להיות דתי זה להטיל את האחריות על…
הערכים שעיצבת לעצמך, ישמרו עליך”.
נ.ב 2: שיחה ביום ההורים
“לו הייתי נולד מחדש הייתי רוצה להיות מורה,
זה תפקיד ניפלא כמו פרומטאוס,
לגנוב את אש התרבות מהאלים ולהביאה לבני האדם.
למרות שהם לא תמיד רוצים ללמוד…
תמיד כייף איתך”.
משה ליפשיץ
מה היתה הויטה שדיברנו עליה..
ליפשיץ: Vita aeterna
חיי נצח. זה מה שאדוני רוצה?
עם תשלום נאות אפשר הכל לסדר.
יוגד: אני בשביתה עד לשיחרור המלך רואה”מ
שיושב לתפקידו אוסר לא ימות איש בעיר
שביתה זו שביתה – שוחד זה לא פשע.
ליפשיץ: שבת שלום אמנון יקירי. תהיה בשקט. סאבור הלביאה מתחת העץ שלי. אסור להרעיש.
עכשיו היא הסתלקה אבל היסטה הנחש מתקרב.
יוגד: יש סידרה נהדרת בבי.ביסי
ליפשיץ: הבי.בי.סי. זה ערוץ של בי.בי. שבת שלום
יוגד: צולם ביום חול
ליפשיץ: טנטור הפיל ובוטו הקרנף מאשרים זאת.
Vae victis – אבוי למנוצחים
אל תילחמו – אל תהיו אדישים
היו בשלווה סטואית – בלתי מנוצחים.
.
לשלוח לך את הסרטון הדוקומנטרי – איך שאני נכנס לכיתה?
ליפשיץ: החלום שלי הוא להיכנס לכיתה לבוש כטרזן
עם בגד ים, סכין על הירך ולשאוג שאגה.
מעניין לראות אילו שיחות יגיעו לביה”ס מההורים?!
יוגד: אני נכנס ככה כבר שנים.
לבוש בעור ברדלס, עם צ’יטה על הכתף
חשבתי שכולם נכנסים ככה לכיתות..
ליפשיץ: אהיה חייב לצבוע את שערי שחור. אין טרזן עם שיער לבן
קשרים הנדסיים & וכשלים מוריים
הכיתה מהדהדת, בעוצמת גלים שיכולה לנפץ אותך,
כזמרת סופרן, המנפצת כוס
הדהד ברמה גבוהה יותר, אליה לא יוכלו להגיע.
.
הכיתה תפעיל לחץ אדיר, היכול לגרור משאית.
אל תעשה דבר,
גם משאית אינה יכולה לגרור כדור הממולא בריק,
בסיוע לחצם הגובר – תתחזק.
.
גם לבטון יש נקודת חולשה במקומות החיבור,
אלא אם כן הוא יחידה אחת, שנוצקה ללא הפסקה.
– למד ולמד ללא הפסקה.
אין פוטנציאל
רק פוטנציאל ממומש (אליבא דה דר’ שוש נחום)
.
שאיבת האוויר
הופכת את רגלי אסדת הקידוח ליחידה אחת עם הים,
שאב את גאוותך.
.
המדריך למורה השעתי המושעה,
שבמשט משתאה.
ד”ש לוושתי,
המשתטה במישתה.
“אל תהיה מורה.
תהיה אדם משכיל, הרוצה ללמד השכלה והומניזם.
…מי אמר שהייתי מורה?”
משה ליפשיץ
מה זה מורה?
מורה זה מי שבא לכיתה כשיש לו מטרה ברורה:
לגרום לתלמידים להינות מן החומר שהוא מעביר.
לעניין ולבקר אותם. שאר דברים לא חשובים.
באחריות. ממשה ליפשיץ שנכשל פעמים אינספור במשימה זו.
לילה טוב חלומות פז.
אמנון יוגד: תודה מאמנון שעדיין ניכשל
ליפשיץ: סימן שאתה בדרך הנכונה
אמנון היקר. אני שולח לך נאום קצר בן 5 דקות
אותו אשא מחר בהוצאת הספרים לרגל חג הפסח. כל הטעויות הן שלי.
מהו אדם חופשי? / משה ליפשיץ
חופש יכול להיות משני סוגים. חופש לאומי וחופש אישי. בליל הסדר כולנו משבחים את החירות. זוהי כמובן חירות לאומית השייכת לכל העם ואנו מספרים בשבח יציאת מצרים. חירות זו אפוא היא עצמאות מדינית ותרבותית כאשר עם מנהל חיים עצמאיים ומנהל אותם כראות עיניו. פעם היינו עם של עבדים. עתה אנו בני חורין. עם ככל העמים. כך אנו שרים בשירת התקווה “להיות עם חופשי בארצנו.”
האם גם אנו, כפרטים, בני חורין? אנו היהודים חיינו מאות רבות של שנים לא חופש בחירה
האם אני רשאי להביע את דעתי ללא הגבלה? לא. הקהילה לא תסבול את דבריו. ינדו אותו יחרימו אותו. החינוך מתבסס על עקרון אחד. שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך. אין דרך חינוך נוספת.
האם רשאי אני לחשוב על כל דבר? כשיש שטיפת מוח מטעם שלטון איני חושב על כל דבר אלא על מה שרוצים שאני אחשוב.
האם רשאי אני לאכול את מה שאני רוצה? רק לפי דין תורה
האם אני יכול לבחור להיקבר איך שאני רוצה? היתה רק קבורה דתית. אין אחרת.
האם אני יכול להתחתן איך שאני רוצה? היתה רק חתונה דתית.
האם אני יכול להתחנך איך שאני רוצה? היה רק חינוך דתי.
אומרים כי יש לנו חופש בחירה בין טוב לרע. אבל מאיימים עלינו כי אם נבחר ברע צפויים לנו ייסורי גיהינום ומי שבוחר בטוב זוכה לגן עדן. שכר ועונש. אנו מאמינים כי ישנה השגחה אלוהית כל הזמן וכל אסון שקורה הוא עונש משמים, או כך רצה האל. אין לשאול למה.
היום, כשאנו במדינה עצמאית, גם עתה קיימת שאלה, אם האזרח חופשי. זו שאלה. אפילו יש שני חוקי יסוד כבוד האדם וחירותו. חופש העיסוק. החוק מבטיח שנהיה חופשיים על ידי שמירת זכויות האדם. השלטון דואג שנישאר “חופשיים.” הפרדוכס הוא שהשלטון אינו רוצה שתהיה חופשי. אפילו בדמוקרטיה. שלטון אוהב ציות, ואפילו ציות עיוור, שלטון לא אוהב ביקורת, משום שהוא לא אוהב עצמאות המחשבה. החופש מסכן אותו. השלטון מפחיד את האזרח בעונשים, בשלילת חירותו או באמונות תפלות. פעם לשלטון היה נוח כי נתיניו יישארו בורים. היום לשלטון נוח כי אזרחי המדינה יהיו עסוקים בחומר ובצבירת ממון ושפע. כך הוא מבטיח את נאמנותם.
נראה לי כי אדם חופשי, ולא משנה באיזו תקופה הוא חי, הוא אדם אשר חי ללא פחדים, לא מן המוות ולא מן הרשויות, לא מדעות אחרים ולא מאמונות תפלות, ללא חשש מה יגידו אחרים, אדם שאינו פוחד מביקורת ואפילו כופר במוסכמות. אדם חופשי זה אדם אשר רואה בתבונה את המדריך האמיתי של חייו. מקבל את ההחלטות על חייו לפי שיקוליו שלו ולא על פי תכתיבים מבחוץ, גם לא של קרובי משפחתו. אדם חופשי הוא האדם המורד. זה אשר נלחם על דעותיו, נלחם בשלטון שלו הוא מתנגד, לוקח חלק בהפגנות ובמחאות ואינו מכופף את ראשו בפני פקידי השלטון. רק אדם שאינו כפוף ליצריו ולתאוותיו, אלא שומע בקול התבונה הוא הוא האדם החופשי. אדם חופשי הוא זה שאינו פוחד מאשתו.
מורה מקצוען – תמיד רגוע
ליפשיץ: תקרא על הפילוסופיה הסטואית בגוגל בערך סטואה. ערך טוב. גם בספרו של שפיגל: סנקה. מוסד ביאליק
הספר נמצא בספרייה העירונית. דש מגודזילה. נפגשנו לשיחת רעים.
אמנון יוגד: קראתי שסנקה היה מיליונר. לא קורא טייקונים. עדיף את תשובה
ליפשיץ: סנקה היה באמת מיליונר. לכן הוא חבר שלי.
אמנון יוגד: להאכיל את סנקה לאריות
ליפשיץ: אריות לא אוהבים בשר של טייקונים
אמנון יוגד: גמני הייתי סטואי עם המיליון שלהם בבנק
שפע הפשע
אמנון יוגד: אנשי הצבא הרומאים האלה… ואני בכלל לטובת הברברים
ליפשיץ: מי מאיתנו לא ברברי? כל מי משועבד ליצריו הוא ברברי.
המלה ברברי פירושה אי ידיעת השפה היוונית
אמנון יוגד: הרומאים היו מאוד בעסקי היצרים הלחם והשעשועים
פוליטיקאים ממולחים…
ליפשיץ: בפירוש לא. רק בתקופת הקירות. הקולוסיאום נבנה רק במאה ה1 לספירה. בתקופת הרפובליקה שמרו הרומאים על מערכת שלמה של ערכים כמו חיים רק ברפובליקה אסור שיהיה שלטון של מלך שהוא עריץ. כל שנה נבחרו הפקידים הגבוהים. אין דבר כזה שהשלטון עובר בירושה. צא ולמד כמה היו הרומאים חכמים.
אמנון יוגד: בקיצור רצח קיקרו הסיר את החסמים של שומרי הסף
ליפשיץ: המאה הראשונה לפני הספירה כלומר תקופת קיקרו היתה מלאה שחיתות. הדבר נבע מהכיבושים ומזרימת השפע האדיר של כסף לרומא. השפע הוליד שחיתות בדיוק כמו בישראל.
אמנון יוגד: מה דעתך על חברה שעוזבים את ארצנו לקנדה…
יש שם הרבה יערות
ליפשיץ: כל אחד וסיבתו שלו. איני יכול לגנות אותם. חיים רק פעם אחת.
אם שם ימצאו את אושרם אז בבקשה.
עדיף להיות שם מאושר מאשר אומלל בארץ כנען.
אמנון יוגד: איך אמר אבי בתחילת דרכי בהוראה…
לחבריך יש כבר בית עם ברכה ותראה אותך בן 30 ועל הספה
ליפשיץ: אבל יש לך מה שאין להם:
מורה לספרות. מקצוע נעלה מעל כולם

סוקרטס כמורה / משה ליפשיץ
אני רוצה לדבר אתכם על אדם אשר דמותו השאירה בי חותם עמוק. לא רק עלי, אלא גם על התרבות המערבית כולה מאז חייו במאה ה- 5 לפנה”ס ועד היום- 2300 שנה. לא רק שהיה איש חכם. בעיני הוא גדול המורים שהיו אי פעם ולא לחינם ראתה אותו התרבות המערבית כאחד ממנחי היסוד הגדולים ביותר של תרבות המערב.
למה אני מדבר עליו היום, ערב פסח? מה לו ולפסח? אנו קוראים את ההגדה. ביהדות זה כלי חינוכי ממדרגה ראשונה. חייב אדם לראות את עצמו כל יום כאילו יצא ממצרים. כלומר שתמיד תהיה לו תחושה של גאולה מעבדות לחירות. גם סוקרטס ביקש להוציא את אנשי עירו, אתונה, מעבדות לחירות. עבדות- לא של עבד לאדון אלא עבדות שהיא בורות, שממנה אדם לא רוצה להיפרד. לחירות – זו ההכרה כמה חשוב להשתמש בתבונה, שרק היא יכולה להעניק לבני אדם את הידיעה האמיתית של הדברים. התבונה משחררת מן הבורות. התבונה היא הגאולה של האדם. אנטי רציונליות היא שיעבוד.
אביו היה פסל. אמו היתה מיילדת. לכך היתה השפעה מכרעת על חייו ותורתו. תמיד ראה את עצמו כמיילדת, צעד אחר צעד, כמי שמוציא את האמת מפיהם של אנשים החושבים כי הם יודעים בעוד שהם אינם יודעים. זו הסכנה הגדולה ביותר תלמיד או אדם רגיל שהוא מרגיש או חושב, שהוא לא צריך ללמוד כי הוא יודע את החומר. לא עולה בדעתו שהוא לא יודע את החומר. בקיצור אדם כזה או תלמיד כזה לא שואלים שאלות. ואת זה רצה סוקרטס לתקן. הוא לא היה מורה לילדים אלא למבוגרים מגיל צבא. הוא שאל שאלות את אנשי אתונה בשעה שהיו מתכנסים בביתו של אדם מסוים וביניהם אנשים מאד חכמים שנקראו סופיסטים – אוהבי חכמה. שיחתו איתם נקראת דיאלוג או דיאלוגים. מכאן הדיאלוגים הסוקרטיים. הוא היה מעלה נושא מסוים. איש שיחו היה משיב את השקפתו או דעתו. סוקרטס היה שואל שאלה, באה תשובה ועוד שאלה ובאה תשובה ועוד שאלה. סוקרטס רצה כי איש שיחו יבין כי הוא טועה לא על ידי שסוקרטס יסתור את דבריו, אלא האיש יסתור את דברי עצמו וכך לשכנע אותו כי הוא טועה. לא תמיד הצליח סוקרטס לשכנע. פעמים הצדדים נפרדו ללא תוצאות ברורות והשאירו את הדיון פתוח.
השיטה של סוקרטס נקראת דיאלקטיקה או הדיאלקטיקה הסוקרטית, או השיטה הסוקרטית – מעין ויכוח שנעשה בדרכי נועם ובניחותא. הבסיס עליו נשען סוקרטס היה רציונלי. שימוש בתבונה, הגיון. כי להוביל את איש שיחו במבוך של שאלות, ושאלות לא קלות, ולהראות לו כי דבריו סותרים את עצמם, כלומר האיש סותר את עצמו, אפשר רק על ידי שימוש בתבונה. זה הלימוד הסוקרטי: הסתירה העצמית.
מה הוא רצה ללמד את אנשי אתונה? ראשית, אני יודע שאינני יודע. שאדם יכיר בבורותו או בחשיבתו השגויה. שנית, יש לדאוג לשיפור הנפש או הרוח על ידי לימוד חכמה. לא רק תרגילי גוף אלא גם תרגילי נפש. הכרת הנפש היא הכרת טבע האדם. שלישית, כי הכרת הטוב תוביל למעשה טוב. מי שאינו מבין מהו טוב לא ירצה לעשות מעשים טובים. וכך גם לגבי הרוע. אם אדם ידע מהו רוע הוא לא יעשה דבר רע. הבעיה היא שאנשים אינם מבינים מהו טוב. הם שואפים לעושר, יוקרה, כוח, מעמד חזק כי הם מאמינים שזה טוב ולכן יביא להם כל טוב ויהיו מאושרים. אבל טוען סוקרטס, מה שהם שואפים אינו הטוב של התבונה מלמדת. איך יודעים מהו הטוב האמיתי?
לימוד הטבע האנושי בעזרת החכמה. אלה חיים שכל הזמן אתה חוקר ושואל. “חיים ללא חקירה ובדיקה אינם ראויים להיקרא חיים”, אמר סוקרטס.
השיטה הזו עיצבנה רבים. רבים שנאו אותו כי הוכיח להם שהם לא יודעים את מה, שהם חשבו שהם כן יודעים. האתונאים האשימו אותו בכפירה באלים ובהשחתת הנוער.
היה זה תרוץ להיפטר ממנו. בבית הדין שמנה 500 שופטים 280 הצביעו בעד עונש מוות. 220 זיכו אותו. זה היה נדיר באתונה לגזור עונש מוות. הוא עצמו יכול היה להתחמק בקלות מעונש זה אבל סרב עד לרגע האחרון. הוא, שלימד לשמור על חוק, לא יפר אותו. הוא שתה רעל ולפני שעצם את עיניו אמר לתלמידיו “להקריב תרנגול לאסקלפיוס”, כלומר למלא את החובות שאדם חב לאלים.
מה למדתי, כמורה, מהאיש הגדול הזה? הרבה. אבל אציין ארבע נקודות. ראשית, כי הבורות היא הסכנה הגדולה ביותר לאדם ויש להילחם בה. שנית, כי יש להתאזר בסבלנות אינסופית כאשר אתה מלמד או משוחח עם תלמיד. שלישית, כי מורה חייב להיות מסור לתפקידו כמו שסוקרטס היה מסור למשימתו (מן שדון פנימי שדחף אותו לצאת לרחובות אתונה). רביעית, מורה חייב להיות דוגמה אישית ומופת בהתנהגותו, כפי שסוקרטס היה לדוגמה בחייו היומיומיים ובשעת מיתתו.
ליפשיץ: אז מה נשאר להאמין? באלוהים? לא. בנחיתה על הירח? לא. בעזרת טרמפ? לא. במנהלת?
…הייתי טוב היום
…תלמידה אמרה לי…”אתה מסתכל עליי”
…אמרתי “בוודאי” וכולם צחקו…
אז הוספתי “אני מסתכל על כל תלמידי – אני המורה”
תאמין לי ילדים. זה. ברכה. לעומת מה שיש בחוץ
באתי לבית השאנטי לספר בדיחות,
אחרי דקה הילדים אמרו לי “שב בקהל, אנחנו נספר”.
זה היה סוף קריירת הסטנדאפ שלי.
אפס בהנשרה
הלכתי להיות מנהל כדי להיות יאנוש קורצ’אק
נהייתי פקיד שממלא דוחות
היו לי 7 נסיונות התאבדות
של תלמידים, שניים מתוכם בתוך ביה”ס
בסוף שנה שמתי ת’מפתחות:
“תחזירו לי ת’חיים שלי בחזרה”
לשונאי מאחל תפקיד כזה.
גיחי ובדיחי, מגחך למגוחך – חלק א’
אמרתי “יש ילדים שיודעים שאוהבים את אחיהם יותר ואתם יכולים לגחך ….”
שני תלמידים גיחכו…
אמרתי “יש לכם עונש … להישאר איתי בסוף היום.”
ואחד העיר “יד ביד”.
קראתי להם בסוף השיעור ושאלתי “מי אמר לכם לגחך”
אמרו “אתה”!
שאלתי “מי אשם”?
אמרו “אתה”
…”!אמרתי …”צודקים
.
“נגעת להם כנראה בעצב רגיש…צודקים.
זו דעתך וגרמת להם. להסתכל. פנימה. שזה לא תמיד נעים. ולפעמים. כואב”,
אמרה המשוררת.
המשך טיפול: חלק ב’
העונש היה שישארו שהתלמידים ישארו שעתיים ביציאה…
אבל אחד מהם צעק בשיעור “אתה תמיד מחפש אותי”..
אז כשעמדו עם המורה בהפסקה ניגשתי,
לחצתי את ידו וביקשתי שישחרר אותי היום יותר מוקדם –
התלמיד הופתע וחבר שלו אמר לי…
“שזה לא ייקרה שוב”!
.
“לא. לא נפלת. כי אתה מבין. את עצמך. ואת התלמידים. את הנפש. שלהם..בדיוק. קשה ורך..לפי הצורך. גמישות…”,
אמרה המשוררת.

“בגבעת התורמוסים צריך ללמד ספרות
ולא בכיתה האפלה, המכוערת והמזורגגת.”
.
“ממש כך. ספר טוב. שיר טוב. שווה הכל.
לך ישר”.
.
“אדם חייב לחיות ללא גיל וללא מראה
הגיל והמראה מונעים מהאדם להיות מאושר”.
.
“יצירה ספרותית לא חייבת לרגש,
היא חייבת לעורר השתאות ופליאה”.
משה ליפשיץ

“הבעיה של הנוער, היא
העדר דוגמא אישית מצמרת השלטון.”
.
“אל תספר בחדר המורים, שנולד לי נכד,
עוד יבקשו ממני להביא כיבוד.”
.
לאחר שהיו מכות במסיבה בבית הספר..
תגובתו של משה ליפשיץ:
“הגיע הזמן”
משה ליפשיץ
יום הורים:
מסתכל על ההורים קשיי היום,
שהפקידו בידיי את היקר להם מכל…
.
תלמיד מבית הספר שאל אותי:
“איזה מורה אתה?”
אמרתי לו:
מקווה שמורה טוב…
הארה לתלמיד
“תעיר את החבר’שך,
למרות שאני הרדמתי אותו”.
.
הארה למורה
“אל תערער – בטרם תהרהר”.
.
הפליה מתקנת
“זכויות התלמיד – חובות המורה”.
הנהלה והלבשה
יוגד: המורה עשתה תערוכה יפה
ליפשיץ: גם בלי תערוכות אפשר להיות מורה מצוין.
יוגד: כן בתערוכות כשלתי לגמרי
ליפשיץ: זו הסיבה מדוע מעולם לא עשיתי שום תערוכה
יוגד: התלמידות אמרו שהיא מורה קשה
ליפשיץ: ככה זה היום. מורה טוב הוא מורה קשה. לבריאות להן
יוגד: רכזת זו בכלל אצולה. אדם שאינו מנהל אינו אדם
ליפשיץ: אתה חייב, כל פעם שאתה עובר לידן, להשתחוות קלות ולומר בשקט “שלום גברתי.”
יוגד: אבל אני עובר בזחילה
ליפשיץ: גם כשאתה זוחל עליך לנשק את נעליה. אני פשוט עוקף…
יוגד: בגלל זה נתפס לך הצוואר.
יוגד: ראש המינהל החינוכי אומר “שימי לתלמידיך שטיח אדום”.
האם לשטיח היינו, לבד אדום במדמנה נדמינו, לדגל אדום בהדום?
ליפשיץ: אמנון יקירי. אם אתה רוצה להיות רגוע ושלו אז קבל את מה שנותנים לך אחרון.
עשה את עבודתך בשלווה.
ככל שפחות תתבלט כך ייטב לך. איש לא יתערב במעשיך. תהיה אדם חופשי.
מהתשובה של אותה תלמידה שאמרה כי מורתה קשה יותר, אני מבין כי הבנות מתחרטות.
יוגד: כולל ההנהלה וההלבשה באשר הן כאן (בהרצה), כולל מנהל הבנק
ליפשיץ: כולל ראש הממשלה
יוגד: כולל הפוליטיקאים הימניים – הבהמות הגסות
ליפשיץ: החיות של טרזן יותר נחמדות ואנושיות
לקט נונסאנס, פאה ושיכחה
ליפשיץ: מוסף הספרים הארץ היום. הכתבה על קיקרו.
יוגד: בראבו…גזור ותלה מול חדר המורים
ליפשיץ: בחדר השינה
יוגד: ליד תמונת מריה
ליפשיץ: העיקר שתהיה לנו שבת מנוחה ורגיעה נפשית
ונצבור כוח לקראת המאבקים הבאים עלינו לטובה
יוגד: שום מאבקים..שהם יאבקו…אנו מלמדים…
ליפשיץ: אני מלמד קרטה וגיוגיצו.
יוגד: אני מתמחה באייקידו…צועק איי ורושם פאיי
ליפשיץ: גם זו אומנות. אני צועק כמו טרזן והעניקו לי חגורה שחורה.
יוגד: אני צועק כמו ברוס לי ושובר מבחן
ליפשיץ: מי שמתקרב אליי אני מחרחר כמו טרזן. ואז בורחים.
בשיעור זה עושה פלאים.
יוגד: אני מתנדנד מהמנורה ועושה פליקלאק דרך החלון
ליפשיץ: מה, אתה לא לוטש שיניים. זה חובה.
אני מנענע בראש כמו צ’יטה, מחרחר ומצייץ ואז שואג
יוגד: הצחקת אותי דילגת על הצוקהרה…זה בסיסי ווטסון
ליפשיץ: בשנה הבאה ביקשתי שבכיתה שאני אלמד יתלו חבלים מהתקרה…
יוגד: אצלי תמיד יש בנג’י
ליפשיץ: ראית פעם מורה שעף מחבל לחבל בכיתה?
יוגד: רק עם שנורקל וסנפירים
ליפשיץ: .עם חצי גוף ערום?
יוגד: עם שריון קשקשים ויוקאסטה וקסטה וקסדה כולל הסוס
ליפשיץ: אבוא לבית הספר רכוב על טנטור הפיל
יוגד: יש היום פיל חשמלי. תחנה בכחול לבן.
ליפשיץ: אצלי פיל אמיתי שמחרבן גללים על הכביש
יוגד: אנו אוספים אותם לארוחת עשר
ליפשיץ: עם חומוס וטחינה?
יוגד: עם בלילת ליצ’י ואקליפטוס גרוס על מצע מנגולד קריספי.
רק לצלחת עם פלח רימון ולהוציא מנות וקינוחים.
ליפשיץ: יותר מדי טעים. לא בשבילי.
יוגד: הפיל נהנה
ליפשיץ: אמנון היקר בוקר טוב. שבת שלום. אני אוהב פילים.
שלשום ראיתי סרט טבע בערוץ 45 איך אריות רעבים מתנפלים על פיל גדול ומכריעים אותו.
התפלצתי. איפה היה טרזן כדי להציל את הפיל?
סיפרו לי שהיה עסוק אתך באכילת חומוס…
יוגד: לא רואה סרטים כאלה. ישר מעביר..
ליפשיץ: לסרטים יותר גרועים…
יוגד: לנושאי עתיקות. תמיד מחפש וגם טכנולוגיה שיפוץ מכוניות ומסעות בעולם,
רק לא אלימות את זה יש בביה”ס ובמשפחה (נכתב לאחר ארוחת חג)
ליפשיץ: מעולה. מכיר את זה. אלימות ישנה רק בין בני אדם. לא בין חיות.
גם בין חיות לבני אדם.
יוגד: ובין מורי האדם “אנו ההולכים למות מצדיעים לך הקייסר”..
ובכל זאת נימנע סתם עצוב
ליפשיץ: אתה צודק. בעוד כמה שנים אפשר יהיה לגעת במה שרואים על המרקע.
אז יהיה אפשר לחוש לעזרתם של הפילים. כבר הכנתי לידי רובה עם שני קנים
וסכין ציידים.
מחכה רק להמצאה הזו
יוגד: שהאריות לא יחושו אותך בין שיניהם
ליפשיץ: אני אוכל הרבה שום וחריף. אריות לא אוהבים שום
יוגד: זה שום דבר עבורם
ליפשיץ: גם שעועית ועדשים. אריות לא אוהבים גזים
יוגד: למרות שזה יכול לשמש כמגדש טורבו
ליפשיץ: אם תוקף אותך אריה תעמיד פנים כאילו אתה מת
ותיצור את המשימה כאשר האריה מריח אותך.
אריות לא אוכלים גופה מתה. איך אני יודע?
ראשית מניסיון אישי, שנית מספר “לובנגולו מלך זולו”.
עם ההנהלה זה לא יעבוד
יוגד: מחוסנים
ליפשיץ: הספר נפלא. מרתק
זה שצולם בשער הספר (התמונה של משה ליפשיץ),
אינו מוצא חן בעיני חוץ מהסוודר שלו.
.
ליפשיץ: הייתי בבני ברק בטיפול אצל אורן זריף.
אמנון יוגד: וזה עזר?
ליפשיץ: למר זריף! הוא עכשיו בקאריביים על חשבוני
.
היי אמנון
קבלת היום מחמאה מ י.א…
הוא אמר שיש לו מורה לספרות מלא תשוקה להוראה
ופשוט כיף ללמוד אצלו. מורה השנה.
המורה שני
Published: Jun 14, 2014
Latest Revision: May 11, 2018
Ourboox Unique Identifier: OB-10496
Copyright © 2014
אמנון יקירי.
אני ממש נרגש מטוב ליבך.
משה ליפשיץ