לזכרם. לזכר מתפללי בית הכנסת רבי מאיר בעל הנס ע”ש פועלי נמל תל-אביב הסלוניקאים

                              לזכרם

באוגדן הרביעי, נעלה את זכר אלה שבמרוצת השנים באו בשערי המקום וכל אחד ואחת בדרכם הטביעו חותמם על המשכן.

כאן המקום לציין, שנעשה מאמץ גדול לאתר עוד ועוד מב”ב של מתפללים נוספים שזיכרם לא בא לידי ביטוי באוגדן זה על מנת לקבל פרטים עליהם  ומטבע הדברים היות ועברו חלפו להם עשרות שנים מאז הקמת ביה”כ הדבר כמעט בלתי אפשרי וקשה להעלותם ולהנציחם.
בנוסף מונצחים באוגדן עשרת חיילי צה”ל שנפלו במערכות ישראל ושמותיהם הונצחו בביה”כ.על אחד ואחת מהמוזכרים, סיפרנו בקצרה את תולדות חייהם ושילבנו תמונות וסרטונים ככל שהיה בידינו.
היה ונפלו אי דיוקים ו/או פרטים מסוימים נשמטו, נשמח לקבל הערות ואנו כמובן נעדכן ונתקן.

סדר הופעת הדמויות אקראי.

                     
יצחק בן יעקב אטס ז”ל.

יוצא קהילות יוון, מסלוניקי. היה בן מקימי נמל תל-אביב וממייסדי בית הכנסת. שימש כגבאי הראשי מהיום בו נוסד בית הכנסת עד ליום פטירתו.

הלך לעולמו ביום כה’ אלול תש”ל.

מרדכי מוטקה אהרון מספר את סיפור הגעתו לבית הכנסת ומפגשו הראשון עם

הגבאי יצחק אטס ע”ה

.

                    
.                           אריה (ליאון) גביוס ז”ל
מוותיקי פועלי נמל תל-אביב הסלוניקאים וממייסדי בית הכנסת. בסרטון מתוך התכנית עמוד האש בדף בית הכנסת, מספר ליאון על הקמת הנמל. היה בין המתפללים הקבועים ופעל רבות למען בית הכנסת.

עד היום פוקדים צאצאיו ובני משפחתו את בית הכנסת ועורכים את שמחותיהם במקום אותו הוא ייסד.

הלך לעולמו כיום ג’ אייר תשמ”ג .

ליאון גביוס מספר את סיפור הקמתו של נמל תל-אביב

מתוך התכנית “עמוד האש”

.

.                          .
.                     אהרון יחזקאל (באבא אהרון) ז”ל
יליד ירושלים, היה שומר הראש של הנציב העליון הבריטי של
א”י Arthur Grenfell Wauchope .
במהלך המאורעות, עם הקמת נמל תל אביב בשנת 1936 עזב את ירושלים עם משפחתו ועבר להתגורר בבית קטן ברח’ כג’ יורדי הסירה בסמוך לנמל תל-אביב והצטרף לפועלים הסלוניקאים בבניית הנמל. נמנה עם עשרת מייסדי בית הכנסת שליד הנמל שם התפלל עד ליומו האחרון. אהרון יחזקאל (“באבא אהרון”) העמיד תלמידים הרבה שערכו את חגיגת הבר-מצוה בבית הכנסת אותו ייסד. נודע בקולו הרם והנישא עת השמיע מזמורים ופיוטים לחתני הבר- מצוה בעת עלייתם לתורה. עד היום ממשיכים בניו ובני משפחתו לפקוד את בית הכנסת בשמחות ובאירועים משפחתיים שונים.  הלך לעולמו א’ חשון תשמ”ח.

אהרון יחזקאל ע”ה, העמיד תלמידים הרבה, לימדם הלכות תפילין, למדם טעמי המקרא וערך את השמחות בבית הכנסת.
להלן מקצת מהתמונות

סיפורו של אהרון יחזקאל ע”ה – נמל תל-אביב

זוה קטע מהקלטה נדירה מתכנית רדיו ששודרה אי שם בשנות השבעים.
.

אברהם ארינוס ז”ל.

אחד ממייסדי בית הכנסת.

עלה מיוון בשנת 1936. עבד בנמל תל-אביב. איש מסורת, עניו, צנוע ופשוט ותמך במשפחתו בתקופות הקשות של המחסור וצנע.

הלך לעולמו כ’ אדר תשמ”ב.

בארץ נולדו לאליהו ואסתר הילדים: טובה, מזל (מתי), יוסף, אברהם, משה, שרה (זילברמן) ועוד מספר ילדים שנפטרו בעודם תינוקות משום מצבה הבריאותי של האם אסתר ע”ה. החיים באותה תקופה לא היו קלים. אליהו עבד קשה מאד בכדי לפרנס את אשתו וילדיו בכבוד כל היום. לפעמים היה עובד גם בלילות. בתחילה עבד בנמל תל אביב כסבל ולימים, בשנת תרצ”ו היה בין בוני בית הכנסת שם נהגו פועלי הנמל להתכנס ולהתפלל. אליהו ואסתר, התגוררו בשכונת העוני “בבלי” בצריף. לאחר שהנמל נסגר הוא עבר כפועל בנין והמשיך להתפלל בבית הכנסת גם לאחר מכן. הוא נהג להגיע רכוב בימי חול על אופניים משכונת בבלי, שם כבר היתה להם דירה. רעייתו אסתר היתה עקרת בית – מבשלת ומטפלת בילדים ולפעמים היתה גם עובדת במעונות וכתשלום היתה מקבלת שאריות האוכל.
כאשר הגיעו אך המנוחה והנחלה סוף כל סוף אל השיכון חרב על אליהו עולמו – הוא איבד את אשת נעוריו היקרה שאהב – אסתר בת משה, בהיותה בת 58 לחייה עקב מחלת לב בתאריך 1.2.70 (כ”ו בשבת תש”ל). לאחר מס’ שנים סבא התחתן עם רחל קובלסקי ועל כך אמרו חז”ל “לא טוב היות האדם לבדו”. לאחר מס’ שנים גם רחל נפטרה. לאחר מכן התחתן עם רבקה וגם היא הלכה לעולמה.

בתו טובה הי”ו, שיכנה את אליהו בביתה וטיפלה בו במסירות נפשה עד יומו האחרון. בסוף ימיו, ההליכה הייתה קשה עליו ולפיכך, נהג להתפלל בביה”כ בשכונת ג’מוסין בסמוך לביתו.

אליהו פרנטה ע”ה, בצעירותו עם רעייתו ובתו

.                             .
.                               מרדכי גבאי ז”ל. 

נולד בחאלקידה שביוון בשנת 1921. החל להתפלל בבית הכנסת בשנות השישים. מאז שיצא לגמלאות הקדיש את רוב זמנו ומרצו הפנוי לפעילות למען בית הכנסת. במשך שנים רבות שימש כגבאי בית הכנסת ויחד עם משה טבע ז”ל ומאיר יוסף ז”ל דאגו לשיפוץ בית הכנסת, לתחזקו ולשמרו. נהג להגיע מידי יום לבית הכנסת להשתתף בתפילות, עד שתש כולו ורותק לביתו.

מרדכי גבאי הלך לעולמו בח ‘בשבט תשס”ח, 15 בינואר 2008, חמישה חודשים לאחר מות רעייתו האהובה דייזי גבאי.

תשנ”ו. 1992.

בסרטון, דמויות שהיו ואינם ובכללם, מרדכי גבאי מנחה קבלן לטיפול בהיכל

.

.                        .
.                    עימנואל אהרון בן שמואל ורחל ז”ל.

עימנואל נמנה על יוצאי יוון, היה חבר וותיק ושימש שנים רבות כגבאי בית הכנסת.

שימש כשליח ציבור וסיפורי חז”ל ומדרשי האגדה אותם סיפר בסעודה שלישית זכורים לרבים מהמתפללים עד היום.

עימנואל הלך לעולמו ב ז’ מנחם אב תשנ”ו

שני אחיו של מנולי, פפו ומוטקה היו גם הם מבאי בית הכנסת.
בסרטון, מוטקה מספר על אחיו עימנואל (מנולי) ע”ה

.

עימנואל (מנולי) אהרון עם אברהם בן אדרת. 1992

.

       
זהו ספר תהילים שנתרם לבית הכנסת על ידי הגבאי הוותיק עימנואל (מנולי) אהרון ע”ה אח למוטקה ולפפו ע”ה גם הם היו מבאי בית הכנסת. מנולי שהיה מיוצאי יוון, היה מוותיקי המתפללים, איש נאמן ומסור למקום בצורה יוצאת דופן. תכונה בולטת באופיו הייתה התמימות, סוג של ביישנות כאשר דיבר עם עמיתיו לבית הכנסת, תכונה מופלאה של אדם צנוע. זכרוני, לפני כ 35 שנים, לאחר ימים נוראים בהם שימשתי כ”בעל תוקע”, דפק בדלת ביתי מנולי ובחיוך מבויש הושיט את ידו בה היה שי קטן וצנוע, שני בקבוקי יין באריזת קרטון. זכורני היטב את השמחה שמילאה את ליבי ברגעים אלה על המחווה שמנולי הביע בפני בצורה פשוטה ותמימה – תודה והערכה. את אהבתו לבית הכנסת ביטא בעושר ביטוי המתבטא במילים מועטות, “מתנה מכל הלב, באהבה, מנולי”. לזכרו ולזכר אותם מתפללים שהלכו לעולמם.

עמנואל מנולי אהרון ע”ה/לשם יחוד קודשא בריך הוא

                                קטע קול קצר, פתיח לתפילת מנחה

.

.                          . ​.                            .

                    מרדכי (מוטקה) בן שמואל ורחל אהרון ז”ל

מוותיקי בית הכנסת, גבאי במשך שנים רבות ואחרון יהודי יוון בבית הכנסת.

מוטקה נולד בעיר ווריה (Veria) שבצפון יוון, בחבל מקדוניה כ 75 ק”מ מבירת החבל סלוניקי. באותה העת ילדו הנשים בבית ולא בבתי חולים כפי שנהוג כיום, וכך גם מוטקה. ילדותו עברה עליו עם אחיו בבית זה, בית סבו עד גיל 10. לאחר מס’ שנים עברו להתגורר בבית אחר באותה העיר.

מוטקה למד בבית ספר היסודי היהודי בעיר הולדתו ווריה ולאחר מכן למד בגימנסיה היחידה שהייתה בעיר.

לימודיו הופסקו עקב פרוץ ממלחמת העולם השנייה באפריל 1943 וכשנכבשה יוון על ידי הגרמנים לא היסס מוטקה, הפסיק את לימודיו והתגייס לפרטיזנים

בהיותו בן 18 שנים. הוא נמנה על שורותיהם עד שחרורה של מולדתו יוון בסוף אוקטובר 1944, אז התפנה ושב להשלים לימודיו בגימנסיה אותם סיים בהצלחה בשנת 1946. בחודש ינואר 1949 בהיותו בן 24 שנים התגייס לצבא היווני ובו שירת עד באוקטובר 1949 וזאת משום שהחליט לעלות ארצה.

ב- 15 אוקטובר 1949 עלה על האוניה “פיליפו ג’רימנו” וב-18 לאוקטובר הגיע ארצה ושנה לאחר מכן בחודש אוקטובר 1950 התגייס לצבא ההגנה לישראל, ובו שרת עד סוף מרץ 1970 בתפקידי פיקוד שונים עד שחרורו בדרגת רס”ן. מוטקה נטל חלק במלחמת סיני (מבצע קדש), מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. במלחמת יום הכיפורים נטל חלק כאיש מילואים.

עם שחרורו מצה”ל התקבל לשרות המדינה ובו עבד על ליציאתו לגמלאות בשנת 1992 .

מוטקה היה נשוי לשרה אשכנזי ולהם נולדו שתי בנות, כיום נשואות ואמהות לילדים.

מוטקה הגיע לראשונה לבית הכנסת בערב ראש השנה תש”א (1950) ועמד משתאה מהמראה שנגלה אליו. וכך סיפר מוטקה) ראו סרטון בגלריית הסרטונים): “בית הכנסת היה מלא עד אפס מקום, בפנים וגם בחוץ…היו גם ילדים קטנים ואני זוכר שכשהיה רעש היה יוצא הגבאי יצחק אטס (יווני גם הוא) והיה נותן צעקה שכל הבית הכנסת היה רועד…

עם שחרורי מהצבא בשנת 1970 התחלתי לבוא לבית הכנסת באופן קבוע, בתחילה בשבתות ובחגים…בשבתות בית הכנסת היה מלא יחסית…בחגים אין מה לדבר…בראש השנה וביום כיפור בית הכנסת היה מלא כמעט עד הכניסה החיצונית של בית הכנסת. בראש השנה סיימנו את התפילה לא לפני 14:00-14:30. היו כל כך הרבה אנשים שרק העליה לתורה הייתה נגמרת בערך בשעה 13:00 לא לפני כן. ביום כיפור לא היינו מפסיקים כמובן והיינו מתחילים מייד מנחה, התפילה הייתה ברצף.

כשיצאתי לגמלאות התחלתי לבוא לבית הכנסת יום יום והתמניתי לגבאי ולפני כן עזרתי בכל הנדרש והייתי גם אחראי על הספרייה של בית הכנסת..משנת 1992 עת הגעתי יום יום לתפילה הייתי פותח את בית הכנסת ויחד עם שאר הגבאים ניסינו להחזיק את בית הכנסת עד כמה שאפשר פעיל כמובן עם אנשים כדי להתפלל גם באמצע השבוע מלבד תפילת שחרית שאין לנו מנין (בימי חול בלבד) וכמובן בשבתות וחגים והמצב הזה נמשך עד הים…ואנחנו עם שאר הגבאים מנסים להחזיק את בית הכנסת פעיל…”

מוטקה היה פעיל בבית הכנסת ושמר במסירות ובנאמנות רבה על המקום, עשה רבות למען שימור וטיפוח בית הכנסת.​

.                          .

מוטקה הלך לעולמו יד’ טבת התרפ”ו- כד’ חשון תשע”ה

31/12/1925-18/11/2014

יהי זכרו ברוך.

.

.

סרטון קצר על עיר הולדתו של מוטקה, ווריה שבצפון מקדוניה, יוון. לזיכרו..

​עוד ספר תהילים ששרד את הגניזה הגדולה
הגבאי הוותיק מרדכי אהרון ע”ה דאג במשך שנים רבות להקצות מכספי ביה”כ לתרומות למוסדות ולישיבות.

.         .
כהוקרה על פועלו המבורך, נשלח אליו מישיבת “תפארת שלמה” אשר בירושלים ספר תהילים עם הקדשה צנועה

סיפור חייו

בתאריך כ’ אדר תשס”א (15/3/2001) התראיין מרדכי אהרון ע”ה ביד-ושם וסיפר עדות על תולדות חייו, ביוון בעת כיבוש יוון על ידי הנאצים, התגייסותו לשורות הפרטיזנים, עלייתו ארצה, התגייסותו לצה”ל וקורות חייו וחיי משפחתו.

     .

פפו בן שמואל ורחל אהרון ע”ה

פפו, מוותיקי בית הכנסת ויוצא יוון, צנוע, נעים הליכות ומאיר פנים לחבריו ועמיתיו.

אדם צנוע בן למשפחת אהרון שראתה בבית הכנסת בית שני. פפו היה חייט אומן רב כישרון. בכל חג סוכות היה עובר בין באי הסוכה ומחלק מהעוגיות המתוקות והטעימות להפליא אותם אפה בטוב טעם.

הלך לעולמו ח’ תמוז אב תשס”ט

שני אחיו של פפו, עימנואל (מנולי) ומרדכי (מוטקה) אהרו היו גבאים במשך שנים רבות. בסרטון, מוטקה מספר על אחיו פפו ע”ה.
.

                               .
.                              .אליהו ישראל ע”ה​                         
​אליהו, יליד העיר העתיקה בי-ם (1910), דור שלישי בארץ ישראל, בן  למשפחה ספרדית יוצאת סלוניקי שעלתה לארץ ישראל ב 1840.  לאחר כיבוש העיר ע”י הגנרל אלנבי בשנת 1917 עקרה משפחתו ליפו.  לימים, רכשה המשפחה מערבי חלקת אדמה ברחוב לוינסקי שם בנה אליהו בית והקים משפחה. הוא שעל את בנו יוסף במלחמת העצמאות ואליהו שלא יכל לשאת את כאבו עקר עם משפחתו לצפון תל אביב שם התגורר סמוך לנמל ולבית הכנסת.  אליהו היה אדם טוב ומיטיב שעסק בתרומות ובעזרה לנצרכים. נדבת ידו ורוחב ליבו העניקו לנצרכים הזדמנות חיים ויכולת להאחז בחיים. אסון נוסף פקד את אליהו בשנת 1956 כאשר איבד את בנו ברוך בתאונה כשהבן ברוך היה בן 23 שנים בלבד.  הוא פקד בקביעות את ביה”כ וותיקי המקום זוכרים את חגיגות שמחת תורה שהיה מרקד בהתלהבות עם ספרי התורה תוך שהוא מניפם ומטילם אל-על ותופסם במיומנות ובבטחה בידיו. הלך לעולמו כד’ אדר תשכ”ט.

מאיר יוסף ז”ל

מאיר היה מהמתפללים הקבועים והמסורים של בית הכנסת בו התפלל שנים רבות. התנוחה הקבועה שלו בין התפילות הייתה ישיבה נינוחה כשקיצור שולחן ערוך בידו ולומד הוא דינים והלכות.

הלך לעולמו נפטר ח’ אב תשס”א

  .                                .
.                                   משה טבע ע”ה

משה נולד באפריל 1916 בעיר סלוניקי ליעקב ומלכה. בגיל חמש התייתם מאִמו וגודל על־ידי אִמו החורגת, שרה, שטיפלה בו, באחיו ואחיותיו במסירות רבה, למד בביה”ס של נזירים צרפתים וסיים את לימודיו התיכוניים בהצלחה. בשנת 1933 נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטה, אך עקב תקרית קשה עם בן הדיקן, שכינה אותו “יהודי מלוכלך”, ושבתגובה על כך הפליא בו את מכותיו מבלי להתנצל – נאלץ לעזוב את לימודיו באותה שנה. מיד לאחר זאת עלה ארצה והחל לעבוד בקיבוצים ובמושבים, בפרדסים ובעבודות חקלאות שונות. לימים השתקע בתל־אביב. בימי המאורעות, הכרתו הלאומית הובילה אותו להצטרף אל שורות האצ”ל ושמירה ומעקבים אחר תנועת הערבים לשם תכנון פעולות תגמול. לימים למד את מקצוע הצילום ונתמנה להיות “צלם המחתרת”, שעסק בתיעוד מסמכים סודיים ורגישים. בעת הפילוג באצ”ל, החליט להצטרף בשנת 1946

.

.

פרשת דברים

..

נשמת כל חי – יוסף הררי ע”ה

.

.

את קרבני לחמי לישי – החזן יוסף הררי ע”ה

.

.

קריאת התורה לראש השנה – החזן יוסף הררי ע”ה

.

.

תשנ”ב. החזן רחמים מזרחי ע”ה. קריאת המגילה

.

.

מקבץ קטעי סרטוים. החזן רחמים מזרחי ע”ה

חיים (חיימיקו) סילבס ז”ל

חיים או כפי שכונה בשם החיבה חיימיקו עלה ארצה בשנת 1928 מקורפו יוון. עבד בעבודות הנמל בחיפה ולאחר מכן בנמל תל-אביב. התגורר בסמיכות לנמל ולבית הכנסת ולמעשה היה “שומר” המקום כשממרפסת ביתו היה משקיף על בית הכנסת כשברקע תמיד התנגנה לה מוסיקה יוונית מהולה במוסיקת חזנות ספרדית בנוסח ירושלים. אהב ותמך בנדיבות בבית הכנסת. התפרסם בזכות היות בונה סירות מעולה השיט סירות לרוב בנחל הירקון ואף בנה את בית הקפה המפורסם “פיראוס” ששט על הירקון בשנות השישים.
חיים הלך לעולמו ביום שלישי ראש חודש אייר תשע”א.

חיימיקו סילבס והירקון המלוח
חיימיקו והירקון המלוח מתוכנית הטלוויזיה אבני דרך ערוץ ראשון תחילת שנות ה 70. הירקון הסירות ותל אביב הנוסטלגית במלוא הדרה.

נתן זהבי מגיש את השקת הגונדולה ברעננה ב-2004
לאתר הבית של הגונדולייר – http://agam-hapark.co.il/
חיימיקו סילבס האיש מאחורי הגונדולייר מלווה את התחילת דרכו של אתר השייט הרומנטי ברעננה

חיימיקו, מייסד הגונדולייר באגם הפארק ברעננה, מספר בתכניתו של ירון אילן על מייסדי המוזיקה היוונית.

המבוגרים שביננו זוכרים ימים עברו של נחל הירקון, מהימים שבגדות הנחל צמחו להם קני סוף (בוסים) מהם היו הילדים בונים עפיפונים (טיארות), מהימים בהם דייגים דגו בנחל באמצעות רשתות שנפרסו בין שתי גדותיו (הופה) ובוודאי זוכרים את מעגני הסירות של חיימיקו העשויים מעץ בהם נקשרו הסירות האחת לשניה בסופו של יום. התמונות מהימים ההם, כשהנחל היה עדיין נקי ומימיו היו צלולים, ימים שהיו ואינם. על כך שר אריק איינשטיין “על גדות הירקון”. המטיילים  בצפון הישן של תל אביב, נשם מצד אחד את ניחוח הנמל ומצד שני חווה את חוויית השייט בירקון או טיול שבת בגדותיו.

שיר מכושף… יש לי ממנו את הטעם של הירקון כשהכרתי כשהייתי ילד.

שיר שרק ילדים תל אביבים של שנות ה60-70 יכולים להבין. הסירות עם המשוטים  “דגון” של חיימיקו האגדי, עלים על המים ואפילו היינו קופצים למים.שטים עד רידינג (מפחדים לא לצאת לים) אחח… תל אביב גדות הירקון

אברהם בן אדרת עם עימנואל (מנולי) אהרון 1992

    .                         .
.                              .מנחם בן יחיא מני ע”ה

מנחם בן יחיא מני ע”ה היה מהמתפללים קבועים של בית הכנסת ודמותו הססגונית בעלת האורייטציה התימנית בלטה בין באי בית הכנסת שברובם היו ספרדים ממוצא יווני או ירושלמי.

נולד בתימן, עסק במסחר ובמסגרת זו הרבה בנסיעות בתימן, עדן, מצרים ועוד ארצות בלבנט.

מנחם ורעייתו מזל ע”ה שכלו את בתם ציונה ע”ה שנקטפה בדמי ימיה ולזכרה הקדישו לבית הכנסת פרוכת המשמשת עד היום בהיכל הקודש.

הלך לעולמו ביום כה’ ניסן תשל”ח 2/5/1978 ונטמן בבית העלמין בחולון

יהי זכרו ברוך

בחודש ספטמבר 1969 הוכנס ספר תורה לבית הכנסת בתהלוכה בה השתתפו רבים. מהתמונות, עולים ניבטים אנשים ישרים שהיו ואינם, צוהלים ושמחים כחתנים בחופתם וביניהם מנחם מני ע”ה.
(התהלוכה נקלטה ברחוב כג’ יורדי הסירה מס’ 16-18-10).
בתמונה הימנית מני שני מימין עם המגבעת השחורה, בתמונה השמאלית מני שלישי מימין מפנה מבטו לכיוון ספר התורה

                     
.                      .יצחק בן אליהו אבולעפיה ז”ל.

עלה עם משפחתו ממצרים ב 1956. שנתיים לאחר מכן עבר להתגורר בסמוך לנמל תל-אביב הישן. היה ממתפללי בית הכנסת הקבועים עד ליומו האחרון. הלך לעולמו בראש חודש אדר א’ תשל”ו.

יצחק אבולעפיה ע”ה עם רעייתו ובנו במרפסת ביתם. השנה 1972.

יצחק אבולעפיה ע”ה עם בני משפחתו המורחבת בחתונת גיסתו בקהיר.
השנה 1948

שלום ענסי ז”ל
מותיקי בית הכנסת , החל להתפלל בבית הכנסת מתחילת שנות ה-60 במשך כ-30 שנה. אדם צנוע איש גומל חסדים ותומך גדול בבית הכנסת.
נפטר ביח’ באייר תשנ”ח

..
..

שלום ענסי ע”ה. לזיכרו.

.                .
.                    .אפרים בן ניסים ושרח ברוך ז”ל​

מוותיקי נמל תל-אביב, שימש בתפקידים שונים לרבות תפקיד מנהל אגף התפעול בנמל. עסק במשך שנים בהדרכת קבוצות בהם סיפר על ההיסטוריה של הנמל ושל בית הכנסת בו הוא מתפלל במשך שנים רבות. אפרים הוא גיסו של אהרון יחזקאל אחד מעשרת מייסדי בית הכנסת.

אהבת הארץ הייתה נטועה בליבו ועסק הוא בהדרכת מטיילים בה סיפר סיפורים מעשיות בין היתר בהקשר לנמל בו עבד ואודות בית הכנסת אותו אהב והיה בין מייסדיו.

הלך לעולמו ב’ אדר ב’ תשע”ד

אפרים ברוך, גמלאי הנמל וותיק בית הכנסת מספר את סיפור “מנוף הפטיש” שהוצב בנמל תל אביב בתחילת דרכו.

קטע מכתבה שפורסמה בשנת 2007.

אפרים מספר את סיפור הקמת נמל תל-אביב

חברים מספרים את סיפורו של נמל תל-אביב. דמויות ססגוניות מהעבר ובהם אפרים ברוך, אשר בנו את הנמל, מספרים כל אחד בשפתו ובלשונו את סיפורו. מפגש מרתק בנמל תל-אביב על רקע קטעי סרטונים מהעבר. יישר כח לפועלי הנמל.

סיפורו של בית הכנסת. אפרים ברוך ע”ה ועזרא יחזקאל ע”ה

אפריים ברוך מתארח אצל יהורם גאון. מתוך, תכנית טלויזיה

אפרים ברוך מספר את סיפור חייו בראיון משנת 2011

  .                       .​
.       .עזרא בן אהרון יחזקאל ז”ל, בנו של מייסד בית הכנסת
גבאי וותיק נמנה עם באי בית הכנסת הקבועים. פעל רבות והכשיר תלמידים רבים לבר מצווה, לימד הנחת תפילין וטעמי המקרא רבים מיוצאי בית הכנסת. עזרא היה משתתף פעיל בעריכת שמחות, חרוזיו ונאומיו בחגיגות חתנים היו יוצאי דופן בטעמיהם המתוקים והנעימים. בנו אהרון רס”ר (מיל’) בצנחנים, נהרג במלחמת לבנון השניה  והוא בן 32 שנים בלבד.  מאז נפילתו, השתנו חייו של עזרא שהיו מאז הלומי צער ויגון. יחד עם זאת, הוא נשא את כאבו בעוז, “אין לי דבר וחצי דבר  נגד המדינה שהחזירה לי את בני בארון, הוא נפל למען המולדת, יש לי על שלא מסייעים לי מספיק לרכש תרופות” כך אמר לי בשיח מס’ חודשים לפני פטירתו. “לך תנחם את המשפחות החדשות שהצטרפו למשפחת השכול, אותי ניחמת בשנה שעברה” כך אמר לשר הביטחון בטקס זיכרון בשנה השניה לאחר נפילת בנו, כך הוא סיפר.  עזרא הלך לעולמו יח’ טבת תשע”א.

עזרא מספר את סיפורו

.

.

.                .חרוזים. מעזבונו של עזרא.1996

עזרא עם מרדכי אבולעפיה בהילולת פורים בבית הכנסת בשנת 2000

.

.

עזרא עם תלמיד בר מצוה

.

.

1996. הנחת תפילין לתלמידו של עזרא

.                               .
.                             . שמואל (סמי) לוי ע”ה
סמי, נולד במרוקו, יד אלול התרצו 1/9/36. עלה לארץ בשנות החמישים, בגיל תשע וחצי עשו לו ולאחיו בר מצווה מוקדמת ושלחו אותם לארץ. הוא עלה דרך מרסי שבצרפת למד שם בבית הספר, לאחר מכן הגיע לארץ. תחילה היה בקיבוץ אושה ולאחר מיכן בקיבוץ צובה. הוא אהב אנשים, אהב לדבר, לשוחח ולנהל דיונים בנושאים כמו פוליטיקה, מצב המדינה, ועוד ובמיוחד היה לו ידע כללי נרחב, איש טוב לב עם נתינה אין סופית.
סמי עסק בעולם המסעדנות, כל עבודה שעבד תמיד הייתה עם אנשים. הוא

אהב מאוד את ביה”כ, אהב את האנשים, את התפילות תמיד הלך באהבה ובשימחה ותמיד סייע ועזר בכל מה שקשור לארגונים במטבח ביה”כ. לאחר שלקה באלצהיימר ולאט לאט המעיט לבקר בבית הכנסת אבל תמיד זכר את התפילות והפיוטים דבר שריגש את בני משפחתו. הלך לעולמו כג’ טבת התשע”ו 

.
שלמה נוני ע”ה

שלמה, יוצא העדה התימנית היה מבוני הנמל, בנה גם את ביתו בסמוך לו ומכאן שהיה מוותיקי השכונה. עבד שנים רבות בנמל בתפקיד נהג “לאנז” (גוררת דוברה). עופרה בתו מספרת שהעבודה בנמל דרשה שעות עבודה נוספות רבות ולעיתים עבד 20 שעות ביממה ולעיתים הוא היה נשאר לישון שעות ספורות על ספסל עץ בנמל. שלמהי התפלל שנים רבות בביה”כ התימני ברחוב ירמיהו וכשזה נהרס עבר להתפלל ברחוב יהושע בן נון. לעת זקנתו נהג להתפלל גם בבית הכנסת ע”ש פועלי נמל תל-אביב שם התפלל וקנה גם חברים טובים מקרב המתפללים. שכנים טובים של משפחת נוני ברחוב הושע היו בני משפחת אבולעפיה שבניה נוהגים להתפלל בבית הכנסת עד היום וכן משפחת סבן.

שלמה נוני הלך לעולמו בכו’ ניסן תשנ”ז, 3 מאי 1997.

       
שמואל צ’ימינו ע”ה. מיוצאי יוון
.

                         חיים ארוך בן משה ומזל ז”ל                          

יליד סלוניקי שנת 1912, ניצול שואה מס’ 115871, שכל את רעייתו וארבעת ילדיהם במחנה אושוויץ-בירקנאו

היה ממייסדי ארגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל 

החל להתפלל בבית הכנסת בשנות החמישים.

בנו, אהרון ארוך, היה מתלמידיו של אהרון יחזקאל ממייסדי בית הכנסת.

עבד כל השנים בשוק הסיטונאי בת”א

הלך לעולמו, ט’ באדר תשמ”ח

סיפורה של תמונה – הכלות העצובות

קטע מתורגם מהכתבה Οι αγέλαστες νύφες του Αουσβιτς שפורסמה ב 16/2/2017​

“בתמונה, תמונה של ניצולי השואה היהודים שנאספו על ידי המוזיאון היהודי בסלוניקי והוצגו ב”קרן החינוך הלאומית לבנק “(MIET). כשחזרו הניצולים מאושוויץ לסלוניקי (רובם), 1,950 ניצולי רצח העם, הם היו צריכים לבנות את חייהם מחדש ולבנות משפחה. “נישואים בין ניצולים היו גם ליבת התחייה של הקהילה”, מציין נשיא המוזיאון אוונג’לוס הקימוגלו.

המציאות שהתגלתה לאחר המלחמה הייתה טראגית. הם חיפשו את שכונותיהם שהיו מפולסות, את בתי הכנסת שלהם שנהרסו, את בית החולים שלהם, את בית הקברות שלהם שנבזז ושמות הרחובות בהם התגוררו שונו. בתיהם וחנויותיהם נבזזו ונכבשו עתה על ידי אחרים והיו גם כאלה שהוכרזו נעדרים. הייתה זו הייתה עיר שלמה חסרה.

כמאתיים זוגות יהודים התכנסו ונישאו בסלוניקי בין 1945 ל -1946, רובם בבית הכנסת, אותם השיא ידי הרב (והסופר) מיכאל מולכוס, והם היוו את הגרעין הביולוגי לשיקום הקהילה היהודית אחרי המלחמה”.

חיים ארוך עם רעייתו פרלה ע”ה

.
יהודה כהן ז”ל בן מזל טוב וחיים

יהודה, איש שקט, נעים הליכות ועניו, פקד את בית הכנסת בתפילות יום השבת.

הלך לעולמו ביום ה’ באייר תשס”ז

יעקב מבית עלי הכהן בן מטילדה וניסים ע”ה

התפלל בקביעות בבית הכנסת מאז שנת 1975.

הלך לעולמו כד’ ניסן תשנ”ח

יעקב ע”ה מברך ברכת הכהן תלמיד בר מצוה.

                                דוד רומנו ע”ה 1909-1972                   ​

דוד, האיש והאגדה עלה ארצה מאיטליה בשנת 1933 עם עליית מוסוליני לשילטון. עם אישה ותינוקת והמון רוח חלוצית התיישב בצפון תל-אביב ברחוב כג’ יורדי הסירה בואכה נמל תל-אביב, שהיה מבין מקימיו עוד בתקופת המנדט הבריטי. בהיותו “איש ים” נמנה על מבריחי הנשק הראשונים טרום המדינה וביציאותיו ללב ים בלילות חשוכים היה חומק מידי הבריטים ומבריח נשק לסליק שהקים בביתו ללא מורא, סליק שחימש את לוחמי הפלמ”ח. לימים, היה המנופאי הראשון שחפר את הבריכה בנמל על מנת להקל כניסתם של הספינות לפריקת הסחורות לרציפים. המנוף המיתולוגי עליו פעל דוד רומנו קיים עד היום כמונומנט היסטורי.דוד, איש צנוע, חבר, רע יפה תואר, אמיץ, בעל, אבא וסבא.

לתפארת מדינת ישראל. יהי זכרו ברוך.

.                                  .
.                              יעקב בן יוסף בר אדון ז”ל
בר-אדון התגורר עם משפחתו בבית הסמוך לבית הכנסת בימים נוראים נהג לתפוס את מקומו במבואה ממול לתיבת החזן וקולו התלווה לפיוטי החזן בקול מתנגן רם ונישא בסגנון ייחודי ספרדי. להלן קטע מספרו של בנו המספר את סיפורי השכונה והמתאר את בר-אדון בבית הכנסת:

“אדם מסורתי, ציוני נלהב, דור שלישי בארץ, נצר למשפחה ירושלמית מפוארת אשר התגוררה בעיר העתיקה לאורך דורות ושורשיה מאנוסי ספרד. אבא היה מכבד את בית הכנסת בנוכחותו הבולטת והרועמת מדי חג ומועד, יום טוב ומועדי זיכרון להוריו. היה עומד לו תמיד בחצר בית הכנסת ורק לעתים נדירות היה נכנס פנימה. כפוף משהו, חובש כיפה לבנה גדולה, תמיד בקדמת ראשו, טלית משי ארוגה בחוטי זהב מונחת על כתפו בסגנון יהודי ספרד וסידור שנהב עתיק, מתנה מסבו, אחוז בידיו. היה מתפלל בכוונה גדולה ומפנה ראשו מידי מספר דקות

למעלה, לכיוון מרפסת הסלון שלנו, לוודא שאנחנו בסביבה. ואיזה קול היה לו! שפתיים יישק! טנור גבוה, נישא מעם, עולה לגבהים מדהימים ומכסה בעוצמתו וכוונתו על כל שאר המתפללים. תמיד ידעתי בתוך תוכי שתפילתו החזקה והמתכוונת משיגה את כולם ומתקבלת ראשונה בשמיים…

אימי הייתה פוקדת בקביעות בכל ראש שנה, יום כיפור ותפילות “יזכור” את בית הכנסת האשכנזי הגדול ברחוב דיזינגוף, בואכה רחוב ירמיהו. אישה נמוכת קומה, יגעת יום, לבושה תמיד בשמלה פרחונית ומטפחת מכסה את ראשה, עומדת לה בצנעה בעזרת נשים ומחזיקה בסידור ישן, תמיד במקום הקבוע שלה למעלה, מצד שמאל, ליד העמוד”.

הלך לעולמו כט’ תמוז תשנ”ט.

.

.

בר אדון, נראה בקטע מהסרט “מציצים” הולך לאיטו כמדי יום בימי הקיץ החמים. 1972

שמעון מרדכי ע”ה

התפלל שנים רבות בבית הכנסת, תמך ותרם רבות לחיזוק המקום ולהאדרתו.
הלך לעולמו יט’ טבת תשס”ב

 .                              .                                      .                         .אברהם בן אליהו ישראל וחנה ע”ה
אברהם נולד ברחוב לוינסקי בת”א לשם עקרה משפחתו מהרובע היהודי בירושלים לאחר מלחמת העולם הראשונה ומאז התגורר כל ימי חייו בתל אביב. היה שוערה של קבוצת הנוער של מכבי ת”א בשנות הארבעים של המאה הקודמת. הוא השתתף בכל מלחמות ישראל עד וכולל מלחמת ששת הימים . במלחמת העצמאות שירת בגדוד 53 של חטיבת גבעתי, השתתף בקרבות קשים ואיבד את אחיו יוסף( יוסקה ) בקרב שהתחולל באזור הרצליה. אברהם היה דור רביעי בארץ ישראל ולימים במדינת ישראל למשפחה ספרדית יוצאת סלוניקי אשר אביה עלה לארץ ישראל בשנת 1840. לאחר מלחמת העולם הראשונה עקר יוסף ישראל סבו של אברהם ליפו ולאחר מכן לתל האביב. אברהם נמנה על מתפללי בית הכנסת ” רבימאיר בעל הנס” 75 (שבעים וחמש) שנים כחבר בקהילה הספרדית סלוניקאית בתל אביב. הלך לעולמו כח’ אייר תשע”ה

​.                                .
.                                    .יעקב טבוך ע”ה

יעקב טבוך ז”ל , נולד בשנת1911 בסלוניקי שביוון , היה ממייסדי וותיקי בית הכנסת “רבי מאיר בעל הנס” בת”א ותרם רבות לבית הכנסת , כמו כן היה ממייסדי ומקימי נמל תל אביב. ביעקב טבוך ז”ל היה מקוים הפסוק “ואהבת לרעך כמוך” , אהב את חבריו והיה אהוב על כולם , מחבריו הטובים היו פפו אהרון ז”ל וכל אחיו ומשפחתו , ליאון גביוס ז”ל ומשפחתו , ועוד חברים יקרים רבים וטובים , העבודה היתה אהובה עליו , תמיד עשה זאת תוך כדי שירה מזמורים וריקודים , אהב את עד יום מותו את השירה היוונית והמוזיקה היוונית עליה גדל בבית אביו ואימו בסלוניקי . ניתן לראות אותו רוקד בתוך הים עם שק מלט כבד על כתפיו ביום פתיחתו של נמל ת”א, כמו – כן נשא על גבו את שק המלט הראשון שנפרק בנמל ת”א , אהב את החיים , אהב לשיר את מיזמורי התורה , את מזמורי ושירי השבת ועוד , בכל רגע פנוי היה שר בקולו הערב ,

תמיד היה שר אותם בכל אירוע משפחתי , אחד משיריו האהובים עליו היה “יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ וּמַה נָתַתָּ-לּוֹ כֶּתֶר בְּרֹאשׁוֹ נָתַתָּ-לּו”ֹ, יעקב טבוך , היה ידוע בקולו הערב לאוזן השומע , ושירתו נשמעה למרחקים , תחילה התגורר בשכונת פלורנטין וברחוב יהושע בן – נון בת”א , ברוב שנותיו לאחר מכן התגורר בעיר רמת – גן , איש יקר וצנוע , נעים הליכות , אהב את הבריות .

הלך לעולמו ביום י”ז באייר תשנ”ד.

ציון זבורוף ז”ל

יליד בוכרה עלה לארץ בגיל 5 שנים. ילדותו ונעוריו היו בירושלים בשכונת הבוכרים. בשנת 1940 עקר לתל אביב ומאז נמנה על ותיקי בית הכנסת אותו פקד בקביעות ותמך בו תמיכה מלאה.

הלך לעולמו ב יג’ אלול תשמ”ח.

יהי זכרו ברוך.

יוסף חגואל ע”ה
יוסף חגואל עלה עם רעייתו לארץ מסלוניקי שביוון בשנת 1933. יוסף השתלב בעבודה בייסוד נמל תל אביב ובבניית בית הכנסת ‘רבי מאיר בעל הנס’ הסמוך לנמל. מאז נהג להתפלל באופן קבוע בבית הכנסת.

כאיש ציבור לקח יוסף חלק פעיל בתפילות , בשמחות, כמו גם באזכרות של אנשי הקהילה.

יוסף חגואל הלך לעולמו בתאריך י’ בשבט תשל”ה (22.1.1975).

מאיר טלבי ז”ל

יליד סאלוניקי (1910) . ברח במלחמת העולם השניה מסאלוניקי עם אשרת תייר והתיישב בשכונת שפירא בתל אביב .לאחר מכן עבר לגיבעת הרצל בתל אביב והיה ממקימי ומימיסדי בית הכנסת אהל משה בתל אביב .הקים קבוצת מנוף שנקראה קבוצת מאיר . היה ניפגש כל יום עם יעקב טבוך ז”ל ועם עוד סאלוניקאים ותיקים במועדון של הסלוניקאים בתל אביב.

התפלל כ-12 שנים בבית כנסת רבי מאיר בעל הנס והיה ממיסדי נמל תל אביב בשנת 1936.

נפטר בשנת 1982.

                               
.                          החזן משה אריאלי ע”ה

י”ג ניסן תרפ”א – 21/4/1921 – י”ז תמוז תשס”ג – 17/7/2003

משה ורעייתו התגוררו ברחוב ז’בוטינסקי בסמוך לגן העצמאות ונהגו להתפלל בבית הכנסת על אף שבסמוך למקום מגוריו עמד בית כנסת קטן ודל בצריף. משה וחברים נוספים ובהם סלמן גרג’י ע”ה ויהושע זיתוני ע”ה ערכו מגבית אספו כספים והצריף הדל הפך לבית כנסת ספרדי מפואר “אוהל ישראל” העומד היום על תילו כמצב זיכרון חיה למפעל חייהם.

“אבי היה נוהג מדי פעם להתפלל תפילת מנחה של שבת בבית הכנסת אוהל ישראל. זכור לי היטב קולו הערב של משה ע”ה בעת שערך את ההבדלה בירך על הבשמים, מאורי האש ועל היין והלכנו הביתה ובידינו עלי בשמים ריחניים” כך מספר מרדכי אבולעפיה מזיכרונות ילדותו.

יהי זכרו ברוך

.

.

החזן משה אריאלי זצ”ל/שפל בר

.

.

ה’ בקול שופר ישמיע ישועה

.

.

אחות קטנה/ החזן משה אריאלי זצ”ל

.                                  .
.                            מורד הררי ע”ה – 1885-1962

מורד הררי ע”ה נולד בעיר חלב שבסוריה הלא היא “ארם צובא” למשפחה מסורתית שומרת מצוות. בגיל 22 עזב את סוריה למצרים והשתכן בבירה קהיר שם הכיר את רעייתו סלין ע”ה. לפרנסתו, עסק במסחר בדים. בד בבד לעיסוק זה היה פעיל בקהילה היהודית בבירת מצרים ומרכז פעילותו היה בבית הכנסת היהודי “שער השמים”. נהג לערוך תדיר מגביות על מנת לחלקם לעניים. “אני תלמודי” נהג לומר משום עיסוקו האינטנסיבי בלימוד הגמרא. “כל יום שישי לאחר שחזר מתפילה היה נוהג לברך כל אחת ואחת מתשעת בניו ובנותיו. אני זוכרת זאת היטב, תמיד הייתי אחרונה, הייתי בת הזקונים” נזכרת בתו אנדרה תבל”א.

בשנת 1957 ולאחר “מהפכת הקצינים” במצרים עזב עם ב”ב ועלה עם בנו

.                             .
ושתי בנותיו לישראל והשתקע בדירה קטנה ברחוב הושע 19 בסמוך לנמל ולבית הכנסת. שאר ששת בניו ובנותיו עזבו לצרפת ולברזיל. בשלהי חייו ועד ליום פטירתו פקד בקביעות את בית הכנסת וזכורה היטב הופעתו נעול בנעלים לבנות ביום הכיפורים,

נכדו, הקרוי על שמו הוא עורך האתר וחבר בעמותת בית הכנסת.

יהי זיכרו ברך.

.

.

1948. קהיר מצרים. מורד הררי בחתונת בתו.

                           
.                     .סלים בן רחל וששון כדורי ע”ה

סלים, מוותיקי בית הכנסת, נולד בעיראק ועלה לארץ בדרך לא דרך דרך איזור “הסהר הפורה”. בארץ, היה חבר באצ”ל ולאחר מכן ב”הגנה” ועסק במגוון פעיוליות שהעיקר שבהם הברחת נשק לישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל. איזור פעילותו העיקרי היה בשכונת שבזי ובכרם התימנים. במרוצת השנים עבר להתגורר ברחוב אלנבי ולאחר מכן התגורר ברחוב הירקון בסמיכות לנמל תל-אביב.לפרנסתו, עסק בקליעת רהיטים מקש בחנות קטנה ברחוב יורדי הסירה. אומנות זו, למד מאדם בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב וכן מעבודה בתחום זה בחנות של חברו של אביו שמכר רהיטים ובהם את הרהיטים אותם קלע סלים. רבים מוותיקי השכונה זוכרים היטב את דמותו הקטנה רוכנת מעל מוטות במבוק וחוטי קש שהפכו בין אצבעות ידיו לרהיט יפהפה ושימושי מאוד.

מיומנותו של סלים בעבודה זו הקנתה לו פרסום, אוניברסיטת תל-אביב פרסמה כתבה על סלים שסירב לנסוע לגרמניה להתמחות בתחום זה משום רצונו להשאר עם משפחתו בארץ.  בבית הכנסת, נודע סלים בנועם הליכותיו, בשקט שלו והתחבב על באי המקום. סלים, תרם פרוכת לבית הכנסת לזכר בנו, יוסף חיים ע”ה שנהרג בעת מילוי תפקידו בצבא ומשפחתו הכניסה ספר תורה לביה”כ.  אהבתו לביה”כ התבטאה בכך שלעיתים מצאו אותו חבריו ומשפחתו ישן במבואת הכניסה משום הנוחות אותה הרגיש ומשום אהבתו למקום.

סלים הלך לעולמו בכד’ מרחשון תשס”ד, 2004. יהי זיכרו ברוך.
.            .

.

.

סלים כדורי ע”ה

עָבֵד עָבוּדִי ז”ל

יליד עירק, איש תם וצדיק, הולך בדרך הישר. ממעט בדיבור בבחינת “יפה השתיקה לחכמים”. היה ממשכימי הקום ומהראשונים להגיע לתפילות בבית הכנסת ממקום מגוריו ברחוב מיכה פינת נורדאו. בקולו הצרוד קמעה היה פותח את תפלית שחרית של שבת וקורא בקול “….אביי מסדר סדר המערכה….וּמִנְחָה לַחֲבִתִּין. וַחֲבִתִּין לִנְסָכִין. וּנְסָכִין לְמוּסָפִין. וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין. וּבָזִיכִין קודְמִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. שֶׁנֶּאֱמַר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים…”. לפרנסתו עסק במכירת פיצוחים בחנות קטנה וצנועה ברחוב בן יהודה. הלך לעולמו ונקבר בבית העלמין בקרית שאול. יהי זיכרו ברוך.

.                              .
.                            .יעקב בן שרה כהן ע”ה

יעקב כהן ע”ה, יליד איזמיר תורכיה (1886) נמנה על באי בית הכנסת וממתפלליו הקבועים הראשונים וכך גם בניו דוד ושמואל כהן ע”ה.

בשנת תשכ”ד תרם יעקב כהן לביה”כ זוג רימונים המעטרים את ספרי התורה עד ימים אלה ממש.  הלך לעולמו ו’ אדר תשל”ג. יהי זכרו ברוך.

.                             .
.                        .שלמה בן רפאל וזימבול ע”ה
יוצא תורכיה, התפלל שנים רבות בביה”כ ושימש לסירוגין כחזן. אדם שקט, חייכן ונעים הליכות.   הלך לעולמו כח’ ניסן תשמ”ה

שמואל בן יעיש ע”ה

שמואל נולד בסלוניקי ועלה לארץ בשנת 1933 ונישא למטי בשנת 1945 ולהם נולדו שני ילדים, רחל ויום טוב יבל”א. לפרנסתו הקים בית חרושת ליצור נעלים ברחוב עמק יזרעאל בשכונת פלורנטין. תכונותיו, היה נדיב ביותר, שקט ונעים הליכות. היה מסור מאוד למשפחתו ואהבתו היית לפקוד ולהתפלל בבית הכנסת של חבריו הסלוניקאים פועלי הנמל ונמנה על ראשוני המתפללים בביה”כ.

הוא ניחן בקול מיוחד, נעים מאוד, היה פייטן נעים זמירות ישראל בסגנון יהודי סלוניקי ולכן הוצע לו מס’ פעמים לשמש כחזן תמורת תשלום.

בנדיבותו הרבה הסכים לשמש כחזן אולם בהתנדבות וללא תמורה למען קהל המתפללים בביה”כ אותו אהב. אשר האיש…… ת.נ.צ.ב.ה

ילד עם לב זהב, אהוב על הבריות.
חלף בחיינו כמו כוכב שביט

ופיזר סביבו ניצוצות של אור ואהבה
חצה כביש סואן ונהרג בגיל 16.5
יפה תואר, טוב לב ומוכשר
נמצא איתנו ובליבנו תמיד.
נלב”ע שבט תשע”ב
9/2/2012
יהי זכרו ברוך

יהונתן מאיר ע”ה, בנם של יצחק ואסתר יבל”א ערך את שמחת הנחת התפילין והבר מצוה בבית הכנסת ביום ה’ טז’ שבט תשע”ב (9/2/2012).
יהי זכרו ברוך.

             .       .     
.                     .דוד-חי ישראל ע”ה
.                  .ה’ אלול תרצ”ג – ד’ טבת תשע”ט
.                       .27/8/33-12/12/18
דוד-חי ישראל איש משפחה, הקרובה והרחוקה, רודף שלום, עקשן, ציני, בעל חוש הומור, מכבד את הזולת, וגם פטריוט, אוהב את המדינה וסמליה, בגיניסט, חרותניק, איש חסד עוזר לעניים, חבר פעיל באגודת בעז העוסקת בסיוע לנזקקים יוצאי קהילת עדן מיום הקמתה.
דוד-חי ישראל, נולד חי ומת בתל אביב. נולד בשכונת מחנה יוסף כילד ה-11 לאביו ישראל והרביעי לאמו אסתר. כבר בגיל 8 יצא לעבוד ועזר בפרנסת הבית. בגיל 12 הפסיק את לימודיו כדי לעבוד במשרה מלאה. באותן שנים של שלטון המנדט העריץ את הנלחמים למען המדינה שבדרך.

בגיל 15 ראה את בן גוריון יוצא מבית העם בשדרות רוטשילד לאחר הפלא של הכרזת המדינה. בגיל 16 איבד את אביו ונותר בבית כאח הגדול שאיננו נשוי, עם אמא ושני אחים קטנים והפך למפרנס העיקרי של המשפחה שחייתה בעוני רב, במצוקה ואפילו ברעב. לימים, היה מעביר למשפחתו אוכל מצלחתו כדי שלא יחושו את אותה תחושה. מגיל 15 ועד שהפסיק לעבוד לאחר גיל 60 עבד כקונדיטור.
.        .

לאחר השחרור מהשרות צבאי הכיר את רעייתו יונה תבל”א ולאחר מספר שנים, בהיותו בן 24, התחתנו והקימו משפחה. לבן אחד קרא ישראל על שם אביו ולשני קרא זאב על שם ז’בוטינסקי. את שניהם העריץ. משניהם למד. לבתו קרא בשם סמדר, כסמל לתנובה היפה של הארץ שכה אהב. במשך כל חייו עבד קשה לפרנסת הבית. הוא היה יוצא בשעות הקטנות של הלילה כדי שהעוגות יהיו מוכנות לפנות בוקר וחוזר הביתה למשרה שניה של הכנת קייטרינג לחתונות בבית כנסת אוהל מועד. לאחר כמה שנים  הפך לעצמאי למספר שנים וניהל עסק של קונדיטוריה ברחוב יהודה המכבי ולאחר מכן הפעיל קפה / קונדיטוריה ברחוב בזל בתל אביב. לאחר מספר שנים כעצמאי חזר להיות שכיר ועבד במספר קונדיטוריות כולל בבתי מלון, האחרונה שבהן הייתה עידית ממנה פרש לגימלאות. עד גיל 37 חי בדירה בה נולד. באותה שנה רכש דירה בה חי עד יום פטירתו.

למרות שלא זכה להשכלה פורמלית, הצליח במו ידיו, בעבודה קשה, בעקשנות, במסירות אין-קץ להקים משפחה, ולמרות שלא חייתה ברווחה לא הרגישה שחסר לה משהו. בגיל 54 יצא לראשונה לחול. אחר כך הספיק לצאת עוד מספר פעמים וטייל עם רעייתו באירופה וצפון אמריקה.
.             .
למרות שנולד בישראל, לא הסכים להכניס הביתה מוצרים תוצרת גרמניה ולא הסכים לדרוך על אדמתה. הוא התעקש ועשה סיבוב של שעה כי לא הסכים שבנו ייסע בדרך קיצור שעברה כמה דקות על אדמת זו. למרות העבודה הקשה מצא זמן לפעילות חברתית ופוליטית ושתיהן שלא על מנת לקבל פרס.

במשך למעלה מחמישים שנה היה דוד-חי חבר פעיל בעמותת בעז שגייסה תרומות עבור עניי הקהילה. פעילותו התבטאה ביצירת קשר עם תורמים, לאסוף קופות, לספור, להוציא קבלות, להשתתף בישיבות, להתכתב עם הרשויות וגם להפעיל את ילדיו לפנות באנגלית לאנשי קהילת עדן בלונדון ועוד ועוד.

.                 .

החיידק הפוליטי בער בעצמותיו. מילה לא במקום על בגין וישר מתחיל ויכוח שלא נגמר. דוד-חי היה חרותניק “שרוף” ובגיניסט שרוף. היה חבר בסניף הכרם של תנועת החרות, סניף שחבריו הגיעו באופן קבוע לביתו של בגין לחגוג את יום הולדתו בכל מוצאי שבת “נחמו” גם כשהיה מסוגר בביתו שברחוב צמח בירושלים. היה חבר מרכז חרות, שהפכה לגח”ל, ובהמשך הליכוד. בכל מערכת בחירות הקים מטה כדי לדרבן ולארגן את המצביעים לבוא ולהצביע. את כל הפעילות הפוליטית עשה בהתנדבות מתוך אידאולוגיה ולא הסכים לקבל תמורה עבורה. דוד-חי הפסיק את הפעילות ואת חברותו במרכז הליכוד בתקופה שיצחק שמיר עזב כי הרגיש שמשהו במרכז השתנה וכבר לא התחבר לנעשה שם.תם עידן במשפחה. הזוג האחרון שנותר בשני צידי המשפחה התפרק עם לכתו בדרך כל בשר ובהשאירו את רעייתו יונה תבל”א. דוד-חי היה איש משפחה חם ואוהב והתייחס בחום לעשרות רבות של אחיינים שלו ושל רעייתו, אל כולם התייחס באהבה, בחיבה, בכבוד ובדאגה. משפחתו איבדה עם לכתו דוד שהיה חצי מזוג הדודים האחרון שנותר.
אשתו, ילדיו, כלותיו ונכדיו איבדו ראש משפחה אהוב ואוהב, שהיה מחויב בכל נימי

נפשו לשלומם ולרווחתם. חלקים רבים מתכונותיו, אופיו ועקרונותיו נטועים עמוק בכל אחד מבני משפחתו אשר זוכרים בגעגוע את חיוכו הרחב ואת התבדחויותיו. דוד-חי ישראל השאיר צוואה ליוצאי חלציו ולמשפחתו – להמשיך ולשמור על יונה רעייתו שכה אהב, לשמור על משפחה מאוחדת, לשמור על המדינה ולעזור לעניים. דוד-חי היה פעיל בעמותה להשרשת ערכים יהודים לאומים. במשך שנים רבות סייע בעריכה והפקה של עלון שבועי ״עונג שבת״. הוא הקפיד להסתובב בין עשרות בתי כנסיות בתל אביב והסביבה ולהפיץ את העלון בהתמדה רבה ומתוך תחושת שליחות לשימור מורשת העם והמדינה.

בכל 85 שנות חייו התפלל דוד-חי בשלושה בתי כנסת באופן קבוע. הראשון היה בסגנון עדני, השני אשכנזי והשלישי ספרדי הלא הוא בית הכנסת רבי מאיר בעל הנס ע”ש פועלי נמל תל-אביב הסלוניקאים. בכל אחד מבתי הכנסת רכש חברים שאהבו אותו ואת סגנונו הצנוע, הכן והאמיתי שלא מחפש אינטריגות ומלחמות, וגם כנראה את חוש ההומור והציניות שאיפיינו אותו. חבריו בבית הכנסת זוכרים אותו כאיש נעים הליכות, תמיד מסביר פנים, צנוע ונחבא אל הכלים ותורם ביד רחבה לבית הכנסת.

.

.

.

.                                     .
.                            .יוסף חיים שמעונוף (הכהן) ע”ה
.                            תרצ”ב – כ’ תמוז תשע”ט
יוסף חיים הכהן נולד בשנת תרצ”ב (1932) בשכונת הבוכרים בירושלים. בעת הולדתו העניקו לו הוריו את שמו יוסף אולם בעקבות מחלה שפקדה אותו הוסיפו לו הוריו שם נוסף חיים. ילדותו עברה בשכונת הבוכרים של פעם, בה ספג את מסורת ישראל סבא ברוח יהדות ספרד, קנה ולמד יסודות הפיוטים בנוסח בבלי ירושלמי אותם הביא כעבור שנים לבית הכנסת שעל שפת ימה של תל-אביב אליה עקר עם משפחתו בתחילת שנות השמונים והתגורר עם משפחתו בשכונת הצפון הישן בסמוך לבית הכנסת אותו בנו וייסדו פועלי נמל תל אביב הסלוניקאים. בשנת תשכ”ב (1962) נשא לאישה את ציפורה ולהן נולדו שלושה ילדים, אסנת ותאומים, אפרים ומנשה הי”ו.

במשך שנים רבות היה בין באי בית הכנסת הקבועים ובמרוצת השנים הפך לאחד מעמודי התווך של המשכן ושימש בקודש ככהן וכזה זכה לברך את חבריו מדי שבת ושבת, “יברכך ה’ וישמרך…”.
יוסף חיים הכהן נהג לברך בברכת הכהנים את תלמידי הבר-מצוה בבית הכנסת וכן גם בשמחת תורה, הוא נהג לזרז את הילדים לעלות לתיבה ותחת טלית שנפרסה מעל ראשי הילדים נשא בקול רם ונישא את הברכה אליה ייחלו בעיקר הורי הילדים. בניו, אפרים ומנשה מספרים שאהב מאוד את בית הכנסת ובכל פעם שחזר לאחר תפילת השבת לביתו היה חיוך נסוך על פניו, חיוך של הנאה צרופה וספוק רב. יוסף חיים הכהן ע”ה זכה להקים משפחה רחבה (בע”ה), בת ושני בנים תאומים להם קרא אפרים ומנשה וכן נכדים ונכדות וכן נינים. בשלהי חיו, כשמחלתו התגברה, הבין שהנה בא היום ועליו להשיב את נשמתו לבורא, נהג לומר לבנו מנשה שהוא שמח בחלקו ומודה לשוכן מעונה על מה שזכה בחייו.
יוסף חיים הכהן שמעונוף, הלך בדרך כל בשר ביום כ’ תמוז תשע”ט
באמצע שנתו ה 88.
יהיה זכרו ברוך

.

.

סליחות ערב רהש תשעד

.

.

סליחות ערב רה”ש תשעד. א –

.

.

סליחות ערב רהש תשעד. חלק ג’

.

.

התרת נדרים ערב יוה”כ תשעד

.

.
ברכת הכהן לתלמיד שוהם ארמוזה הי”ו

.

.

ברכת הכהן לתלמיד דן בנימיני

.

.
בר מצוה יצחק אבולעפיה. ברכת הכהן

שמואל בן רבקה ואליהו קפון ע”ה

                                   
מרדכי נולד בשכונת שמעון הצדיק בירושלים. בגיל 3 חודשים התייתם מאביו ובגיל 3 שנים התייתם מאימו ולכן מצא את עצמו כעבור זמן בבית יתומים ע”ש גולדשמידט בירושלים. בית היתומים נסגר בהיותו בגיל 11 בלבד ולכן עבר לחסות דודתו ממשפחת אורמוזה שם גדל ובגיל 18 עבר לקיבוץ עין חרוד ומשם הצטרף להגנה.

בשנת 1946 נשא לאישה את רעייתו אסתר ועבר להתגורר בתל-אביב. מרדכי היה מסגר במקצועו. בשנת 1960 השתתף בבניית ביה”ח הדסה ולאחר מכן עבד בחברת הבניה רובינשטיין. בשנת 1972 יצא לפנסיה מוקדמת עקב פגיעה בבריאותו. פקד בקביעות את בית הכנסת ונמנה עם מתפלליו הקבועים.

יהי זכרון ברוך

                           
משיח בן רחל ומשה ע”ה

משיח כהן שוחרר בברגן-בלזן ב-16 באפריל 1945. הוא ניגש עם חברו למחסן של חיילים גרמניים ולקח משם קיטבג מלא במדי חיילים. הוא זרק את בגדי האסיר שלבש, שהיו מלאי כינים, ולבש במקומם מדי חיילים גרמנים. זוג החותלות היה בתוך הקיטבג אך הוא לא השתמש בהן מעולם. הוא שמר עליהן עד שמסר אותן לאוסף החפצים של יד ושם בקיץ 2001.

בגיל 22 נשלח משיח כהן עם משפחתו מיאנינה שביוון לאושוויץ. בהגיעם לאושוויץ הופרדו הוריו ואחותו ממנו ומששת אחיו. זו הייתה הפעם האחרונה שראה אותם. באושוויץ נשלח משיח לעבוד בזונדרקומנדו, ולאחר כחודש הועבר עם אחיו למחנה אילה (Eule) בגרמניה. לאחר כשנה הוצאו אסירי המחנה לצעדת מוות שארכה כחודש. במהלך צעדת המוות, בעקבות הפצצה של בעלות הברית והכאוס שנוצר במקום, לקחו הגרמנים קבוצות גדולות של אסירים וטבחו בהם. כל ששת אחיו של משיח נעלמו באירוע זה, ומאז לא ראה אותם. הוא נותר שריד יחיד מכל משפחתו.
במחנה ברגן-בלזן פגש משיח אדם שהכיר מיאנינה והיה מנהל בלוק. הוא דאג לכך שמשיח וחברו יצורפו לקבוצת אסירים שעבדו בהובלת מתים ליער על גבי עגלות.
בבוקר השחרור קמו משיח וחברו והעמיסו גופות של אסירים על עגלות, עד שראו קנה של טנק, שמעו צעקות מסביב שקראו להפסיק לעבוד, וראו גרמנים בורחים מהמקום. משיח וחברו הפסיקו לעבוד והתחבקו.
לאחר מכן הלכו לכיוון מחסני הציוד של הצבא הגרמני. הם לקחו קיטבג מלא בגדים ובהם זוג חותלות. בעזרת סכיני גילוח ארגנו לעצמם מעילים כך שיתאימו למידותיהם ואז יצאו לחפש מכרים.

כיוון שלבשו מדים של חיילים גרמנים, נתפסו משיח וחברו על ידי האנגלים ונאסרו. הם הסבירו שהם אסירים לשעבר של הגרמנים ויש להם מספר מקועקע על היד. הם אמרו שהם יהודים ועברו ברית מילה. כל ניסיונות השכנוע לא עזרו. רק לאחר חמישה ימים שוחררו השניים, בעזרת קצין ממוצא יווני. הקצין לקח אותם לחנות בגדים בהאנובר והורה לבעל החנות לתת להם ערכה מלאה של בגדים. משיח שמר את החותלות.
משיח חזר ליאנינה ובשנת 1947 עלה לארץ ישראל. את רעייתו לעתיד, אף היא מצפון יוון, פגש ביום השחרור בברגן-בלזן. הם גרים בתל אביב ולהם שני בנים.
משיח התגורר בדירה צנועה ברחוב דיזנגוף ליד רחוב ירמיהו ולפרנסתו מכר פיצוחים ומיני מתיקה בחנות קטנה ברחוב ירמיהו. טבעי היה שמשיח יפקוד את בית הכנסת של יוצאי יוון וכך נהג, הוא נהג לפקוד את בית הכנסת בחגים ובמועדי ישראל שם נהג להתפלל

במהלך חודשי הקיץ תשפ”ב, נחלש מאיר וכוחות הלך ותש. ב 21 יולי 21 ביקרנו את מאיר על מנת לעמוד על מצב בריאותו ולשמח אותו. הסרטו מתאר בקצרה את הביקור ומאיר מבטיח, שיבוא לבית הכנסת.

מספר ימים לאחר ראש השנה תשפ”ב התקשרה בתו דורית ומסרה שאביה מאיר, ביקש שיבואו לביתו ולתקוע בשופר. ללא היסוס נענינו לבקשתו והגענו לביתו במהרה. מאיר שכב במיטתו והתקשה לדבר, נראה היה שהוא בוהה אולם כפי שנראה בהמשך הוא היה עירני, שמע את התקיעות תשר”ת, תש”ת, תר”ת ובשארית כוחותיו סימן באגודלו – תודה.

בתום הביקור ושמיעת קול שופר, נפנף מאיר בשארית כוחות בידיו ונפרד ממני בשלום.

יצחק בן אדרת עם בני משפחתו

“רב אלוף הקילוף”

בבית הכנסת

יצחק בן אדרת מברך את החזן ר’ יעקב מזרחי הי”ו בהגיעו לגבורות

סוד המרציפן הנעלם
הקונדיטוריה המשפחתחת ההיסטורית ברחוב מטלון התל-אביב

דלילה שמש מספרת על בית הכנסת חסד ורחמים

           רבי מרדכי חי ב”ר שלום לופס (לעתים: לופז)

י”ד טבת ה’תרצ”ב, 24 בדצמבר 1931 – י”ח טבת ה’תשמ”ה, 11 בינואר 1985) היה חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים.

קורות חייו

נולד בירושלים, בנו של רבי שלום לופס, לימים רבה של עכו. למד בתלמוד תורה בירושלים, בישיבת היישוב החדש ובישיבת חברון כנסת ישראל. בהמשך למד בישיבת “היכל התלמוד” בתל אביב, נישא לתמר פדואה ולמד בכולל “שבט מיהודה” של הרב אונטרמן בתל אביב.נהוא הוסמך לרבנות בידי רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, רבי יצחק ניסים ורבי יוסף שלום אלישיב והתמנה לרב שכונה בצפון תל אביב. בהמשך כיהן כדיין בבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע, באשדוד ובתל אביב, עד למינויו כאב”ד בתל אביב. הוא הקים בתל אביב כולל אברכים בבית הכנסת “אהל ישראל”. בשנותיו האחרונות התמנה כחבר בית הדין הגדול לערעורים בירושלים.  גיסו הוא הרב אליהו בקשי דורון, הרב הראשי לישראל, שנישא לאחותו אסתר (נפטרה בשנת ה’תשס”ה). בן דודו מנישואין הוא חבר מועצת חכמי התורה של ש”ס הרב שמעון בעדני, שנישא לשולמית (נפטרה באלול ה’תש”פ) בת דודתו מרגלית עבאדי (לופס).
קרדיט: מתוך אתר אישי ישראל: הרב מרדכי חי לופס ע”ה

מקום קבורתו בירושלים בהר הזיתים בגוש אור החיים בחלקה המשקיפה ממש אל מול הר הבית ממזרח

בנוסף לעיסוקיו כאב”ד רבני עסק הרב במתן הרצאות בנושאים תורנים שונים, שידר ברדיו תכניות וכן השתתף בכנסים שונים להפצת מורשת ומסורת ישראל סבא כפי שמעידים מקצת המודעות שהתפרסמו בעיתונות.

                         ווילאם בן פרלה ומשה אלשטיין ע”ה

               החזן והפייטן ר’ יעקב בן רחל ושלמה מזרחי ע”ה
תרצ”ו – תשפ”ג 1936-2022

משפחת מזרחי אורפלי עלתה לארץ ממחוז אורפל שבתורכיה בשנת 1934 , הורים וארבעה ילדים, אליהו, אפרים, משה ומרים הקטנה והתגוררו בירושלים ולפרנסתו סחר אביו ומכר פיצוחים למיניהם. לאחר תקופה קצרה עקרה המשפחה והתגוררה בכפר-סבא. בשנת 1936 נולד יעקב בביה”ח הדסה ששכן בשעתו ברחוב בלפור. המשפחה עברה להתגורר בתל אביב בשכונת שבזי ברחוב שלוש. ילדותו של יעקב עברה עליו בשכונה קסומה זו בין מאפיות פיתות ולחמים שהפיצו ריח משכר וכן בין חנויות קטנות לממכר פיצוחים של פעם. השכונה הייתה מעורבת, ערבים ויהודים והתושבים היהודים סבלו לא פעם מפיגועים והצקות חוזרות ונשנות משכניהם עובדו שהובילו את יעקב בהתבגרותו לתנועת בית”ר. יעקב הפך לבית”רי אדוק.

יעקב למד בביה”ס תחכמוני כשאביו מקפיד לשגרו למוסד לימודים בעל מסורת ישראל סבא העשירה תפילות, ניגונים ופיוטים אותם אהב יעקב מאוד.

עם פרוץ מלחמת העצמאות דאגה ממשלת ישראל לציבור שהתגורר על גבול תל-אביב יפו והעבירם לשכונות  השוכנות צפונה יותר אשר נבנו במיוחד למטרה זו ואף איפשר להם לרכוש את הנכסים בהם התגוררו. בתחילה התגוררה המשפחה ברחוב ניר עם בדירת חדר על שטח אדמה קטן. בתקופה זו נולדו למשפחת מזרחי עוד אחים ליעקב.

אביו של יעקב עסק בצדקה, במתן בסתר ואף זכה להקים בית כנסת באותה השכונה, בית כנסת הקיים עד ימים אלה ממש. האזור בו התגוררו היו אזור בעל אופי כפרי, בלב פרדסים בסמוך לבית הספר מקווה ישראל וכתלמיד, יעקב גדל באווירה חקלאית ואהב את תחום החקלאות דבר שהתבטא בגן ירק אותו גידל במרפסת ביתו ברחוב ישעיהו, מרפסת שניחוח בשמים נדף ממנה תדיר וכך גם בפינת המבואה במשכננו הישן ברחוב יורדי הסירה, פינה שהייתה יעשירה במיני פרחים ובשמים המדיפים ניחוח גן עדן.

בשנת 1954 התגייס יעקב לצה”ל ושירת בחטיבת החי”ר גבעתי, “פייטר מורעל על הצבא”. גישתו החיובית והאנושית לחיילים בעייתיים הביאו אותו לטפל בחיילים אלה במחנה השלישות ברמת גן והיה אהוב ומקובל על חיילים אלה וכך גם על שאר החיילים והקצינים במחנה זה. יעקב ארגן ערבי שירה, ניגונים ופיוטים וניצל את כישרונו בנגינה על מפוחית דבר שהיה מושא להערצה על החיילים והחיילות במחנה ובנוסף דאג למיני פיצוחים אותם דאג לספק לחיילים.

לימים, התייצבה חיילת צעירה ויפה אשר לא התייחסה ליעקב כשאר הבנות במחנה ואף הפגינה “אדישות לכאורה” כלפיו. שם החיילת – גלילה. לימים, נוצר הקשר בין יעקב לגלילה וכך היא מספרת:” יעקב תמיד דאג שגם אני אגיע למפגשי השירה והפיוטים בחדרו וכך, אט אט הכרנו יותר טוב האחד את השנייה, יעקב היה מאושר ממפגשים אלה ותמיד אמר לי – את תהיי אשתי. אני צחקתי על כך והמשכתי בחיי”. אבל הגורל הביא את השניים לחברות צמודה ובהמשך לחופה וקידושין.

בצבא, עשה יעקב חייל, הוא נמנה על קבוצת הכדורגל של היחידה, עסק בספורט ואף זכה במדליות על הישגיו הספורטיביים והכול, מבלי שנטש את אהבתו לשירה, פיוטים ונגינות מסורת ישראל.

בשנת 1957 השתחרר יעקב מהצבא והחל לעבוד עם אחיו במאפיית אביו בכרם התימנים. בשנת 1958 נישאו יעקב וגלילה והתגורר בשכונת נווה צדק ולימים עברו להתגורר ברחוב הירקון 120 כזוג צעיר ללא אמצעים והריהוט בבית היה ממש דל וכשמה שהחזיקם יחד הייתה האהבה ששררה בין השניים.

לזוג נולדו שלושה ילדים, שני בנים ובת. יעקב היה אבא טוב, אוהב ודואג למשפחתו והחל להיות מוכר בשכונה כפייטן וזמר בתחום התפילות ומסורות ישראל. יעקב היה בקיא בתפילות, בניגונים במקאמות וביתו היה עמוס בשכיות חמדה בתחום זה.

בשנת 1964 עקרה המשפחה והתגוררה ברחוב ישעיהו 62, מקום מגוריו על יום פטירתו. אט אט התקדם יעקב מבחינה כלכלית והחל לעבוד במאפיית אחדות  בחלוקת מני לחמים כשאשתו גלילה מסייעת בידו בכל הנדרש. החיים של המשפחה התנהלו על מי מנוחות כשברקע חייהם, הפיוטים, השירה והתפילות. לימים, עבד כמסעדן וכן בפיצרייה שהייתה שייכת לאחות וששכנה בצמוד למשכנו הישן של בית הכנסת ברחוב יורדי הסירה 6.   השכנות לבית הכנסת הביאה אותו להיות בין באי המשכן הקבועים ואט אט תפס את מקומו כזמר ופייטן וכבעל תפילה. יעקב אהב מאוד אוירה זו ומימש ויישם את אשר למד בילדותו ובנעוריו.

במרוצת השנים הצטרף לביה”ס לחזנות “רננים” והחל ללמד ילדים ונערים חזנות, פיוטים ומקאמות שונות בנוסחים ספרדים שונים. במסגרת ביה”ס דאג כאמור להעביר את הידע העצום שלו לדורות הבאים ואף נסע עם מורים נוספים למקסיקו על מנת להתפלל ולהשמיע נעימות ופיוטים לציבור בגולה וכך בהתאם לבקשת ציבור זה נסע מס’ פעמים וכך גם לארה”ב.

 אוירה זו שרתה גם בביתו כשהחל ללמד ילדים לקראת טקס הבר מצווה. בביה”כ, הדהד קולו ומתפללים ומתפללות מספרים שלעיתים הגיעו ממרחק רב לביה”כ על מנת להתענג על קולו הרם ונישא.

יעקב העביר את מורשתו גם לילדיו ונכדיו שערכו את המשמחות בביה”כ, כך 3 דורות, הבן, הנכד והנין.

יעקב, שימש כחזן בבית הכנסת וקורא בתורה כבר משנות השבעים המוקדמות.  בזכות פייטנותו והמאקמות שהיו שזורות בפיו ובטעמי המקרא, הוא הכשיר תלמידי בר-מצווה רבים לקרוא בתורה וכפי שכבר נכתב, ורבים היו מגיעים לבית הכנסת ממרחקים על מנת לשמוע ולהנות מחזנות ופייטנות ראויה ומעולה.באתר האינטרנט של ביה”כ מוגשים לפניכם מקבץ סרטונים וקטעי חזנות של יעקב מזרחי ע”ה וכן תמונות מפעילותו המגוונת והעשירה רבת השנים. די בשיטוט קצר באתר בלשוניות השונות בכדי להבין שמזרחי הטביע חותמו בבית הכנסת, בשמחות השונות, בר מצווה, הכנסת ספר תורה ועד.

ממש לפני פרוץ מגפת הקורונה בשנת 2019, תיאמנו עם יעקב סדרת הקלטות בביתו והכוונה, הקלטה בוידיאו של כל הפיוטים, הנגינות והתפילות של ימי חול, שבתות חגים ומועדי ישראל. עקב פרוץ המגפה, הסתגר עם ישראל בביתו ולצערנו הדבר לא יצא לפועל. יחד עם זאת, במועד מוקדם יותר, הקלטנו בביתו את מקבץ הפיוטים והתפילות בהן תוכלו לצפות באתר ביה”כ.

מאז שמצלמת הסטילס ומצלמת הוידיאו הפכו לדבר שבשגרה, העשרנו את ארכיון ביה”כ בעשרות רבות של הקלטות אאודיו ווידיאו בבחינת שכיות חמדה של פיוטים ותפילות וחלקם מעטרים את האתר.

האתר,עשיר בתמונות וסרטונים מהתפילות והחגיגות שנערכו במשכננו ובהן מופיע יעקב במגוון רחב של תפילות ופיוטים.  יעקב זכה להשתתף באופן פעיל בהכנסות ספר תורה לביה”כ ואף לכתוב אותיות אחרונות בטקסים מרשימים בהם נטל חלק.

עם הגיעו לגבורות (80 שנים) ערכנו סרטון משעשע לכבודו בו מברכים אותו חבריו ודמויות נוספות שכל קשר בינם לבין המציאות הינו אקראי.

תלמידיו אהבו אותו, את אופן הלימוד ואת החיבה והחיוך התמידי שהיה נסוך על פניו ואת שכתבו לו תוכלו לראות בדף זה.

כשהתרגשה עלינו גזרת הפינוי התגייס יעקב למען המאבק לטובת ביה”כ. ועד ביה”כ התכנס בביתו ערב ימים נוראים תשע”ז בכדי לכלכל את הצעדים המשפטיים נגד הגזרה ותודה לאל הצליחה דרכינו. במסגרת זו התראיין יעקב לכתבה ששודרה בערוץ הראשון בטלויזיה הישראלי. ניכרה ביעקב ההתרגשות בעת הראיון עם הכתב.

יעקב אהב את אשר עשה ועשה את אשר אהב והכול בהרמוניה נפלאה אותה זוכרים היטב משפחתו, חבריו ומוקירי זכרו בבית הכנסת.

בהגיעו לגבורות ערכה עמותת בית הכנסת טקס מרשים לרגל 55 שנות חזנות בביה”כ בו הביע הקהל הרב שהשתתף בטקס את הערכתו לאהבתו ליעקב, האדם, החזן, הפייטן ובעל המשפחה המסור.

אנו נזכור את יעקב על כל הטוב אשר עשה, את אשר העניק לציבור ומורשתו תיזכר לעד.

יעקב הלך לעולמו ביום כג’ אדר ב’ תשפ”ב.

אנו נזכור את יעקב על כל הטוב אשר עשה, את אשר העניק לציבור ומורשתו תיזכר לעד.

יהי זכרו ברוך.

כשהתרגשה עלינו גזרת הפינוי התגייס יעקב למען המאבק לטובת ביה”כ. ועד ביה”כ התכנס בביתו ערב ימים נוראים תשע”ז בכדי לכלכל את הצעדים המשפטיים נגד הגזרה ותודה לאל הצליחה דרכינו. במסגרת זו התראיין יעקב לכתבה ששודרה בערוץ הראשון בטלויזיה הישראלי. ניכרה ביעקב ההתרגשות בעת הראיון עם הכתב.

אנו נזכור את יעקב על כל הטוב אשר עשה, את אשר העניק לציבור ומורשתו תיזכר לעד. יעקב בו רחל ושלמה מזרחי אורפלי הלך לעולמו ביום שבת כד’ אדר ב’ תשפ”ב. יהי זכרו ברוך.

סיפור חייו

                              
רפאל בן בצלאל ושושנה. נולד ביום א’ באב תש”ג (2.8.1943) בבן-שמן. אביו היהר מורה בבן-שמן ואחר שובו מהצבא הבריטי עבר עם המשפחה לכפר-ידידיה והתיישב שם. רפאל גדל בכפר, סיים לימודיו בבית-הספר היסודי במקום , וחי את חיי הכפר במלואם. הוא אהב את עבודת האדמה ואת בעלי-החיים למיניהם. את זמנו הפנוי אהב לבלות בטיולים בחיק-הטבע אך יותר מכל אהב את הים: עוד מצעירותו היה רפאל שייט מעולה ואהב להפליג למרחבי הים בסירת מפרש.

רפאל גויס לצה”ל ביולי 1961 והתנדב לשרת בחיל הים, בקומנדו הימי. ביחידה זו מצא רפאל את מקומו. את קורס הקצינים סיים כחניך מצטיין והפך לאחד מעמודי התווך של השייטת. השירות לגביו היה מזיגה של אהבת המולדת ואהבת הים. יחד עם זאת מצא סיפוק מלא גם בעבודה בחקלאות ובחופשותיו עבד במשק ההורים בכפר ידידיה. בחודש יולי 1963 הצטרף רפאל לצבא הקבע.

בהיותו בן 15 נעשה חבר מן המניין באגודת השיט “זבולון”. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי נתקבל לבית-הספר התיכון האזורי שבעמק חפר, במגמה הביולוגית. גם שם המשיך את פעילותו בים. בהיותו בן 15, כאשר היה מפקד על סירת מפרש, חש אחד החניכים ברע, תוך כדי הפלגה. רפי קפץ המימה והביאו ליבשה, כשהוא נושא אותו על כתפיו עד הכביש, כדי להעבירו לביתו. לאחר מכן חזר רפאל לים ושב לסירה בשחייה.
בסוף 1968 נשא לו אישה בת עתלית, קיבל חופשה לשנה אחת והתיישב בעיירה שלחוף הים. ללא עזרה החל לבנות במו-ידיו את ביתו, בית אבן – אך לא זכה לחנוך אותו. עקב המצב הבטחוני שהלך והדרדר, נקרא רפאל לחזור לשירות עוד לפני תום מועד חופשתו וביום כ”ה באלול תשכ”ט (8.9.1969), מצא את מותו בעת מילוי תפקידו, לאחר שביצע בהצלחה את משימתו – הטבעת שתי טרפדות אויב במעגן שבצפון מפרץ סואץ. רפאל היה מפקד הכוח התוקף. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר ידידיה. השאיר אחריו אישה.

בהספדו לרב-סרן מילוא ולחבריו, אמר שר-הבטחון, משה דיין: הם נוטעים כרמים, אך לא תמיד רואים את פריים; בונים בתים ולעתים אין הם חוזרים אליהם; נושאים נשים, אולם לא כולם זוכים לגדל את ילדיהם, לחנכם ולהיות אתם. עתה לאחר מלחמת ששת הימים זו השנה השלישית שהם ערוכים על גדות הסואץ, ברמת-הגולן, בערבה ובבקעת-הירדן, לוחמים לשלומה ולעתידה של ישראל. אין הם רבים אך כוחם עולה על מספרם; וכאשר הם נופלים באים אחיהם הצעירים לשאת את חרבם ולנצור את המעוזים שבגבולות, נכונים ללחום בים ומתחת למים, באויר וביחידות הרגלים – דבקים בדרכם ונאמנים לייעודם, לתת לעמם חיים במולדתו”. ראש המטה כללי, רב-אלוף חיים בר-לב, כתב לאשתו של רפאל דברי תנחומים: “ראיתיו ערב המבצע וכל חזותו הבטיחה הצלחת-המשימה. ואכן הפעולה בוצעה בשלמות, כי רפי היה דבק במטרה, חייל טוב, מפקד מעולה וחבר נאמן”. מפקד-יחידתו כתב לאשתו ולהוריו: “נפילתו של רפי היא אבדה קשה ביותר לשייטת, בה שימש בתפקיד בכיר ומרכזי.