ללמוד ממקרר – החיים כנימשל
Copyright © 2015
קח חבר טוב לסרט
קשה לקבל שמישהו שאתה אוהב לא אוהב אותך בחזרה,
קשה לקבל את זה שחברה דוחה אותך החוצה.
מניסיוני
אם יש ילד דחוי בשולי החברה, הוא לא יכול להיות כל כך רע.
אתה יכול להגיד אין לי חברים, אז אני לא שווה.
אבל אתה יכול להגיד:
מגיע להם, שאני לא יהיה חלק מהעולם שלהם.
פעם אמר לי במאי אחד:
“סרטים הם החברים הכי טובים, כי הם לעולם לא יבגדו בך”.
לך לסרט עם החבר הכי טוב שלך, שהוא אתה עצמך.
נישואין והטבעת על הצוואר
חשבתי שנישואים יהיו שרשרת על הצוואר.
אבל הם מורידים לך ת’שרשרת מהצוואר.
כשהתחתנתי התחלתי לראות את המיניות הנשית כנשק.
תמיד הייתי מותנה, כי הייתי צייד.
עכשיו כשהתחתנתי, הפסקתי להיות במשחק ויכולתי להתבונן מהצד.
הטבעת, שצמחה לי האצבע,
שיחררה לי את הטבעת של הצוואר ופתאום יכולתי לדבר עם אישה וללכת הלאה
ולדבר שוב עם אישה וללכת הלאה, דבר שלא חוויתי בעבר.
הרגשתי שהן המומות מזה שאני הולך הלאה ולא מתחיל איתן.
מקסימום מתבונן קצת פה קצת שם, והולך הלאה.
לא כועס, לא משתולל, לא מדמם, לא משתקם, לא צובר, לא כועס,
אלא פשוט הולך הלאה”.
הפסקתי לראות בנשים אובייקט,
למדתי לראות בהן בני אדם,
נהייתי בן אדם.
סיפור ששמעתי ממדריך טיולים בקשת הצבעים
רועה הצאן והג’ינס
זה סיפור בדואי מהגליל. ידעתם שבגליל יש בדואים.
לא נכון, אבל יפה מסופר
יום אחד פרסמו מודעה בעיתון.
“דרוש רועה צאן.
למקום יפיפה,
מגורים במקום”.
הגיע בחור צעיר משכיל מהארץ.
ככה הם קוראים לאזור המרכז, כי שם גרה רוב אוכלוסיית הארץ.
הבחור רעה את צאנו בוואדי, כשלפתע שם לב שנעלמו לו שלוש כבשים.
חיפש, חיפש ולא מצא
כשעמד להתייאש ולפרוץ בבכי.
הגיע בדואי לבוש ג’לבייה הסתכל אל השטח הפתוח ואמר
“אני רואה אותן”.
“איפה?” שאל הצעיר.
והבדואי הצביע על הכבשים בקלילות
“הנה אחת, שם שניה ופה שלישית”.
הצעיר ההמום שאל את הבדואי, איך הוא עושה את זה
והבדואי ענה:
“כשאתה מסתכל – הג’ינס שלך מסתכל, הרכב שלך מסתכל, הסטטוס שלך מסתכל.
כשאני מסתכל – רק אני מסתכל”.
מרבה רגליים
חייל אחד הלך בבסיס הצבאי והתאמן על צעידה.
הוא לא הצליח.
לפתע הבחין במרבה רגליים, שהולך עם כל רגליו בסדר מופתי.
ביקש החייל:
“מרבה רגליים, תסביר לי איך אתה עושה את זה”.
“ברצון אמר מרבה הרגליים”.
הוא התחיל להסביר לחייל וניתקע.
לעיתים טוב לזרום עם הדברים ללא מחשבה.
השכל הוא מכונה שפועלת לפי דפוסים.
הוא מסתמך על מה שהיה.
השכל יהיה תמיד צודק כשתייעץ לאחרים
ותמיד טועה כשתייעץ לעצמך.
הטבע המציא מנגנון יותר משוכלל שנקרא – אינטואיציה.
צריך רק להתבונן.
בלי לשפוט.
התפקיד הנורא ביותר בעולם הוא שופט.
להתבונן בלי משקפיים ורודות ובלי משקפיים קודרות
להתבונן בעיניים פקוחות. (אלתרמן)
לפני שאדם מתחתן,
הוא צריך לפקוח היטב את עיניו.
אחרי שהוא מתחתן
הוא צריך לעצום אותן מעט.
מה שעברת, זה בית הספר שלך
להווה מוצלח ולעתיד מבטיח
יש מאחוריך סמיטריילר של ניסיון.
אל תגרור אותו, תיעזר בו.
מספרים על נזיר חכם וזקן
יש פה שתי טעויות:
- ה’ מאמין בצעירים, עובדה שהוא לוקח אליו את בעלי הניסיון ונותן את החיים בידי
תינוק, שהוא דף חלק.
אבל באגדות תמיד החכמים הם זקנים
למרות שבן אדם יכול להיות טיפש גם 100 שנה.
- נזיר לא יכול להיות חכם. העולם נברא כדי ליהנות ממנו ומי שמתנזר, חושב רק על מה
שאסור לו. ( בגלל זה הכבשים במנזרים כל כך סובלות ).
נזיר זקן הולך עם צעיר והם רואים בחורה ערומה מנסה לחצות את הנהר
הנזיר הזקן ניגש לבחורה נושא אותה על כפיים ומעביר אותה ת’נהר.
בערב ליד המדורה הצעיר לא יכול להתאפק ושואל ת’זקן
“מורי ורבי, איך העזת לשאת בחורה ערומה על כפיים”.
מחייך הזקן ואומר
“אני נשאתי אותה על כפיים חמש דקות, אתה נשאת אותה יום שלם”.
תרגום חופשי:
העבר כבר עבר לכן הוא – היסטורי
העתיד לא קרה לכן הוא – מיסתורי
רק ההווה ניתן למימוש, לכן הוא ניקרא – מתנה.
קיר המסמרים
לאבא אחד היה בן חם מזג
הוא התייעץ במכשף השבט והמכשף נתן לו קופסת מסמרים.
למחרת בא האב לבנו הגיש לו את הקופסה ואמר
“בני היקר כל פעם שתתרגז תתקע מסמר בקיר
הבן לקח את הקופסה בכעס והלך.
כשנירגע מעט החליט לשמוע בקול אביו.
ביום הראשון הבן נעץ בקיר 100 מסמרים.
בשבוע השני 90
בשבוע השלישי- 80
הילד בא לאביו ואמר לו “אבא זה עובד”.
האב אומר “בכל פעם שתצליח לשלוט בעצמך תוציא מהקיר 10 מסמרים.
כעבור חודש בא הבן לאב ובגאווה אמר לו שהשלים את משימתו.
האב נתן יד לבנו והם הלכו לראות את הקיר.
הקיר היה כולו מלא בחורים
אמר האב “אומנם הוצעת את המסמרים שנעצת בקיר, אבל הקיר נשאר פצוע”.
האריה והאייל
יום אחד עמד האריה בקרחת היער
כשלפתע הסתער עליו אייל,
נגח אותו והעיף אותו למרחק עצום.
האריה שאג מכאב וביקש את עזרת האייל.
אבל היתה עונת הנדידה, האייל מיהר לדרכו
ולא הקשיב לתחנוני האריה
ששכב מתבוסס בדמו.
כעבור מספר שנים הגיע האייל אל אותה קרחת יער
וראה את האריה יושב על כס מלכותו ונראה שלם ויפה וללא פגע.
אמר האייל “אדוני האריה אתה נראה נהדר”.
אמר האריה המכה החיצונית נעלמה,
אבל העלבון שגרמת בכך שלא הקשבת לתחנוני
השאיר בליבי צלקת לנצח”.
פרץ האייל בבכי ואמר “אדוני המלך הפסדתי את חברותך לנצח”
אמר האריה “גם אם הפסדת, אל תפסיד את השיעור”.
למד לסלוח והוצא עצמך לחופשי.
תרגיל החגורה
אתה מרגיש רע, תכתוב במשך שבועיים.
תוציא את השחורים, כמו אצל קוסמטיקאית.
שם זה ניקוי פנים, כאן זה ניקוי בפנים.
עשיתי מה שהיא אמרה לי ושבוע אחר כך התייצבתי אצלה עם דברים יותר שחורים, קודרים ואפלים.
“תמשיך לכתוב”, אמרה. “אני שוקע”, אמרתי. “תמשיך לכתוב”, אמרה.
לילה אחד לא יכולתי יותר, התקשרתי ואמרתי שאני נחנק.
נאווה אמרה “תתכונן מחר אנחנו נוסעים לים”.
“להביא בגד ים?”, התחכמתי. “לא”, אמרה נאווה
“תביא חגורה, את הכתבים שכתבת וגפרורים.
אה כן, ותאסוף אותי ב 8 בבוקר בדיוק”.
בבוקר באתי ואספתי אותה. היה מעונן. יום חורפי לא גשום. ישבנו לנו על כוס תה והיא הכינה צידה לדרך. “אפשר לאכול משהו?” שאלתי “אתה חייב להיות על בטן ריקה”, אמרה נאווה. נכנסנו לאוטו והגענו לחוף סידני עלי, ירדנו במדרגות ליד האיש מערות ונאווה אמרה “תוציא את כל מה שכתבת.
את כל הסיפורים, את כל הדפים, הכל. עכשיו שים את זה כאן על הרצפה ותשרוף את זה”.
לא האמנתי, שאני אשרוף דברים שלי ובכל זאת האמנתי בה, שמתי את כל הכתבים בערמה והצתתי אותם באש. האש אכלה את הניירות בהיסוס ואחר כך בהחלטיות.
שרפתי את הכתבים שניסיתי להגן עליהם ושחשבתי שהם בעלי ערך,
הם נשרפו ועלו באש.
“אתה יודע, שלפני שנה הם לא היו נשרפים”, אמרה נאווה. “אני יודע”, אמרתי.
“יפה, עכשיו בכל פעם שתבוא לכאן תזכור שזה המקדש שלך.
זה המקום שבו שרפת את השחור, מתוך החיים שלך”.
עמדנו שעונים על המעקה והתבוננו בגלים “שים לב לאנרגיה שביים, זה האין סוף,
הגלים באים והולכים בצורת הספרה 8 ומייצרים אנרגיה חשמלית,
שלוקחת את האנרגיות השליליות שלך וטוענת אותך מחדש. עכשיו בוא”.
הלכנו על החוף לכיוון אפולוניה והגענו לצוק סלעי כורכר.
נאווה נשענה על אחד הסלעים וסימנה לי לשבת לידה.
דייג יצא אל המרפסת בכפר הדייגים שצפה אל הים.
הוא עמד עם חכה בלי חוט ועשה את עצמו דג.
“הוא בא לראות אם אנחנו מזדיינים”, צחקה נאווה.
ובאותה נשימה הוסיפה “הבאת את החגורה?”
הוצאתי מכיסי את החגורה והגשתי לה אותה.
“עכשיו יש לך משימה קשה מאוד, אתה תכה בסלע ותוציא את כל הרעלים,
שבגוף שלך דרך המכות של החגורה. אם לא, הם יהרגו אותך”.
“אני מסכים אבל אני מתבייש ממך, אז אני אלך לסלע מרוחק ואני אעשה את זה שם”.
“בסדר”, אמרה נאווה. והתיישבה לחכות לי.
הלכתי אל הסלע המרוחק, שלפתי את החגורה והכיתי בכל הכוח,
קיללתי וצעקתי והים בלע את הצעקות,
הכיתי שוב ושוב וחשתי עייפות רבה ואפיסת כוחות,
אבל התחושה הקשה לא עזבה אותי.
חזרתי לנאווה והיא אמרה “זה לא עובד, אני צריכה להסתכל”.
התביישתי ואמרתי לה שאני לא מסוגל.
מה אני אתחיל עכשיו לקלל את כל העולם ואישתו,
עברו כבר כמעט עשרים שנה מהחרא שהאכילו אותי האויבים שלי בחטיבת הביניים
ושלושים שנה מהחרם שעשו עלי ביסודי
ובעניינים האלה של הנפש, כל שנה היא משמעותית.
ישבנו עוד קצת ולא יכולתי לעשות את זה לפניה.
זה היה כאילו שמישהו יבקש ממך לאונן לפניו.
“טוב, אנחנו צריכים לחזור”, אמרה.
עמדתי מול הקיר והרגשתי שביני לבינו יש קיר שאני צריך לעבור.
נאווה החלה לאבד סבלנות ועשתה סימנים של ללכת,
הבנתי שאין ברירה ואני חייב להתגבר על עצמי ועל הבושה.
משהו בי אמר לי שאני חייב לעשות את זה – עכשיו.
זה היה מעבר לכל הציניות וחוסר האמונה, שהיו בי.
תפסתי את החגורה והתחלתי להכות את הסלע בחגורה.
בעטתי קיללתי צרחתי, ירקתי נפלתי עליתי ושוב הכיתי, צרחתי והרבצתי.
נאווה עמדה בצד ויכולתי לראות אותה שלובת ידיים על רקע הגלים,
מביטה בי בשקט.
הייתי באפיסת כוחות. נשענתי על הסלע,
החגורה נשמטה מידי והקאתי,
למרות שלא אכלתי כלום מהבוקר.
הייתי מותש עד בחילה.
“זהו”, מלמלתי…הרגשתי אפיסת כוחות, ביד אחת החזקתי את החזה,
כל נשימה עלתה לי במאמצים וביד השניה נשענתי על סלע הכורכר.
נאווה תמכה בי ועזרה לי לשבת הייתי מרוקן, המחוג של הדלק שלי היה על האפס.
“מנקודת הריק הזו אתה תתחיל להתמלא” אמרה נאווה והוציאה לחם טבעי מרוח בחלבה ביתית.
אכלתי מעט ושתיתי טיפת תה.
קמנו ללכת, החגורה המעוכה נשארה זרוקה על החוף בלי אבזם.
התבוננתי בה “תניח לה כאן”, אמרה נאווה “היא סיימה את התפקיד שלה לגביך,
מישהו אחר ייקח אותה לצרכים שלו, אבל לא אתה”.
התחלנו ללכת ואז שמתי לב לתופעה משונה ואמרתי לנאווה “תראי איך שהחול נוצץ”.
היא צחקה “בוודאי, הוא תמיד נוצץ, רק שלא יכולת לראות את זה, כי היית חסום”.
אחרי שהדגמתי את התרגיל בהופעה, חיכו לי ליד הבית מהיח’ ללכידת כשרונות צעירים.
“אוצרות ללא זמן”
“העולם חיי ומלא בהבטחות, כשהלב זוהר באהבה.
בזוהר חול הים ונצנוץ גרגיריו, כך שיהיו חייך וחייך המשותפים”.
מדריך טיולים
עמיחי כתב פעם על מדריך טיולים שמסביר לקבוצת מטילים על העיר העתיקה
הוא אומר:
אתם רואים את האדם הזה, מימינו נמצאת קשת רומית עתיקה.
כשיהיה מדריך טיולים שיגיד:
אתם רואים את הקשת הרומית הזאת מימינה עומד אדם.
תבוא גאולה לעולם.
סיפור ספרדי
בחיים הכל צריך להיות הפוך.
קודם אתה צריך למות, כדי לגמור עם זה.
אח”כ אתה צריך להיות כמה שנים בבית אבות: לשחק פוקר ולשיר עם יפה ירקוני.
כשתגמור עם זה תלך לעבוד לארבעים שנה.
אחרי זה תחזור לתיכון: מסיבות, סמים, שתייה, בחורות.
ואז תבלה בגן במשחקים: תופסת, פימו, פינת ליטוף.
כשתתעייף תנוח תשעה חודשים במקום הכי מוגן ונעים- הרחם.
ותסיים באורגזמה אדירה.
עץ הצרות
לפני שאתה ניכנס הביתה, הורד נעליים,
הסר את עמל יומך
ותלה את צרותיך על עץ הצרות.
אילו צרותיך ולא צרות בן זוגך וילדיך.
למחרת תוכל לקחתן שוב,
הן יחכו אל דאגה.
היה בביתך באמת…
ויינפש.
דוד חיים
הוא היה ספר בזמן השואה.
היה מספר ת’גרמנים ומשפריץ להם ת’ספריי לעיניים.
הוא היה אומר: “הכל מת, הכל מת הכל מת”
שאלו אותו “חיים מה קרה?”
והוא אמר “הכל מת כשאני אוכל”, אבל זה נושא לשיחה אחרת.
היו אומרים לו “ההוא אמר עליך ככה וההוא אמר עליך ככה..”
והוא היה עונה “יש לי דעה יותר טובה על עצמי”.
‘אף אחד לא מעריך אותי, כמו שאני מעריך את עצמי’.
אופטימי ופסימי
מסיימים את החיים אותו הדבר, אבל חיים אחרת.
ללמוד ממקרר
“איפה למדת את כל זה?”, שאלתי.
“פה ושם בארץ ישראל”, אמרה “למשל, היה לי מורה רוחני אחד שהוא דרוויש במידבר יהודה. האוהל שלו ממוקם מול מערות האיסיים. איש מאוד מכובד, שמכל השבטים של האזור עולים אליו לרגל ומביאים לו שקי קמח ואורז, עופות ויין. הוא לא צריך לעבוד לעולם, רק להקשיב ולייעץ.
בטחתי בו ונתתי לו את מפתח הבית שלי. כעבור מספר ימים איבדתי את צרור המפתחות שלי ונאלצתי להחליף את כל המנעולים בדירה. לילה אחד שמעתי מישהו מנסה את המנעול.
בפגישתנו הבאה אמר לי הדרוויש “באתי אלייך בלילה והיה סגור” ואני עניתי “לא זכור לי שהזמנתי אותך”.
נאווה נראתה מרוצה מעצמה “סיפרתי לך את זה, כדי שלעולם לא תתבטל בפני איש.
דע שהמורה שלך הוא כלי בדיוק כמוך. כפי שאתה זקוק לו, הוא זקוק לך כדי לממש את שליחותו. זה תהליך דו-כיווני. המורה הוא שליח המשמש צינור להעברת מסרים מהיקום אליך. חוץ מזה תזכור שאפשר ללמוד הרבה גם מחפצים, צמחים ואפילו מהעיתון.
נאווה הצביעה על המקרר שהוצמדו אליו פתקאות בצבעים ססגוניים.
היא ביקשה שאושיט את היד באופן אקראי ואביא לה את אחד הפתקים.
עשיתי כדבריה והגשתי לה את הפתק. “בחירה מצוינת”, אמרה
“זה שיר של וירג’יניה סאטיר. השיר הזה נקרא ‘יחד’, והוא תלוי כאן כבר מספיק זמן,
אני אתן לך אותו”, היא הקריאה לי בקול:
אני רוצה לאהוב אותך – בלי להיצמד,
להוקיר אותך – בלי לשפוט,
להתקרב אלייך – בלי לפלוש,
להזמין אותך – ללא דרישות,
לעזוב אותך – ללא רגשות אשם,
לבקר אותך – בלי להאשים,
לעזור לך – בלי להעליב,
אם אפשר,
שגם אקבל זאת ממך,
הרי שאנחנו יכולים להיפגש
ולהעשיר זה את זו באמת.
“אתה רואה”, אמרה בחגיגיות והגישה לי את הפתק “בחיים אפשר ללמוד גם ממקרר”.
סיפור ששמעתי.
למלא את האקווריום
אנשי עסקים הגיעו להשתלמות ששילמו עבורה הרבה כסף.
כל אחד מהם היה מצויד במחשב משוכלל וטלפון לווייני.
להפתעתם לאולם ההרצאות ניכנס איש זקן ולא אמר מילה.
הזקן הוציא מהמזוודה:
כד מים, חול, אבני חצץ ושלושה סלעים.
הזקן התעלם מהנוכחים בקהל והתחיל להכניס את כל החומרים לאקווריום.
תחילה הכניס את שלושת הסלעים.
סביבם פיזר את החצץ.
על החצץ פיזר חול
ועל הכל מזג מים.
כעת האקווריום היה מלא עד גדותיו.
כשסיים הסביר הזקן לקהל:
הסוד בחיים הוא למקם תחילה את שלושת הדברים החשובים לכם מכל
וסביבם לבנות את חייכם.
Published: Jan 16, 2015
Latest Revision: Aug 3, 2016
Ourboox Unique Identifier: OB-26250
Copyright © 2015
Skip to content