Loading Book...

 

מגדל בבל

©Mel Rosenberg  2014  All Rights Reserved

 

היה היה פעם בארץ שנער, בלב עמק פורה, כפר קטן ויפה בשם בבל.

אנשי הכפר בבבל חיו חיי רווחה. האדמה היתה דשנה  ועשירה, נהר עבר בצד הכפר ומימיו היו צוננים ונוצצים. עצי פרי צמחו בכל פינה.  בקר וצאן רעו בשדות דשא מוריקים.

 

ביום מהימים עלה רעיון בראשו של אחד מצעירי  הכפר בבל. מאחר ובאותם ימים רעיון לא היה בכלל דבר מקובל, נאספו כל אנשי הכפר לשמוע אודותיו.

 

“אנו חיים בטוב בכפרנו”, פתח העלם את דבריו, “יש לנו די והותר בקר וצאן להעניק לנו בשר וגבינה, שפע פרות ושדות תבואה עד לאופקים. משפחותינו מוגנות היטב מהרוח והגשם בבקתות חימר.  נתברכנו בחיים טובים”.

“אולם רבים הם הכפרים ככפרנו בעמק הפורה.  ורבים העמקים הפוריים כשלנו בארצות אחרות.  אחי, אנשי הכפר, שאלה לי אליכם:  מה עושה את הכפר בבל למיוחד במינו?”

 

העלם עצר לרגע את דבריו.  אנשי הכפר לא שמעו מעולם שאלה כזאת ולכן הרהרו בה במשך זמן מה.  לבסוף הסכימו כי אין בעצם דבר מיוחד בכפר בבל.

 

העלם המשיך בדבריו: “כעת, אולי תשאלו למה כפרנו צריך להיות מיוחד במינו? כפרנו דומה לכל הכפרים בעמק הפורה, ואנו מאושרים כאן עם אדמתנו הטובה, בקתותינו הנוחות וילדינו היפים.  אם כך למה להיות מיוחד?”

 

אנשי הכפר מיהרו להסכים שזו היתה השאלה אשר עמדה להם על קצה הלשון.

 

“אכן”, ענה העלם, “אספר לכם מה המיוחד בלהיות מיוחד. 

בעוד הרבה שנים כאשר נעלם מהאדמה הזאת, מי ידע שחיינו כאן אי-פעם? 

מי כלל יזכור את כפרנו הקטן בבל? מי יכתוב אודותינו בספרי העמים?”

 

אנשי הכפר מעולם לא חשבו על עניין זה.  לאחר דקות קצרות של דממה, אחד מזקני הכפר קם על רגליו: “יש צדק בדברי העלם” אמר “למה יישכח הכפר בבל מעל פני האדמה.  חובה עלינו לעשות מעשה מיוחד אשר ייזכר לדורות.   

עלינו לבנות דבר מה אשר לא נבנה מעולם”.

 

“גשר עץ מעל הנהר”, צעק אחד מאנשי הכפר.

“תחנת קמח חדשה”, הציע רעהו.

“מלון לעוברי אורח”, קרא השלישי.

“גשר, תחנת קמח ומלון”, ענה העלם  “הינם דברים חשובים, אולם בכפרים רבים בעמק הפורה ישנם כבר גשרי עץ ארוכים, תחנות קמח חזקות ובתי מלון יפים.  אין מיוחד באלה.

לא זו הדרך, אחי הכפריים, עליו לבנות דבר לתפארת, דבר למופת.  עלינו לבנות בנין כה מהודר שאנשים יבואו מרחוק להתפעל ממנו.  עלינו לבנות בניין כה מיוחד שסופרים יכתבו עליו בדברי הימים. עלינו לבנות בניין כה איתן אשר יעמוד לנצח”.

 

העלם השתתק לרגע. דומיה נפלה על אנשי הכפר. הם שתקו כמו לא שתקו מעולם, וחיכו בציפיה רבה להמשך דבריו.

 

“אתמול בלילה חלמתי חלום נפלא, אחי.  חלמתי כי אנו בונים מגדל המתרומם מלב הכפר ומתנשא מעל לעננים.  גבוה עד כוכבי השמים. ובחלום אני עומד בראש מגדל זה ומתבונן באדמה למטה. ואיזה מראה ראו עיני?  כפרנו בבל נראה קטן כנמלה. 

כל העמק הפורה נפרש לרגלי כשמיכה ירוקה. האגמים הגדולים נראו כשלוליות, והנהרות הכחולים נראו מלמעלה כחוטים רקומים.

ראיתי הרחק מעבר לגבולות ארץ שנער, עד ההרים בצפון והמדבר הגדול בדרום.

ובבוקר כשהתעוררתי, אחי, הבנתי כי חלום זה יכול להפוך למציאות”.

 

“אחי, הכפר בבל יהיה הכפר המפורסם ביותר בעולם כולו.  אנו נבנה מגדל עד השמים”.

 

אנשי בבל מעולם לא התרגשו כל-כך. חג גדול הוכרז בכפר. ובמשך שבעה ימים חגגו התושבים  בסעודות וריקודים, שירה ויין.

 

בסוף השבוע הוכנו התוכניות לבניית המגדל והעבודה  החלה.  

  

אהה, כמה מהר דעכה ההתרגשות הגדולה כשרק החלו אנשי הכפר בעבודה.

לבנות בנין גבוה מעבר לעננים אינו דבר קל. לבנים יש להכין, מלט לערבב.

אנשי כפר בבל אשר חיו ברווחה, בעמק הפורה שנער, לא ידעו כלל מה זאת עבודה קשה.

 

“מה עלינו לעשות?” שאלו את העלם, “יש לי רעיון. נשגר את שליחינו להרים הרחוקים, למדברות וליערות. אנשים אשר גרים במקומות כאלה חיים בעוני ורגילים לעבודה קשה.

הם צריכים להיות חזקים כדי למצוא אוכל ומקומות מחסה. אנו נזמין אותם לבוא ולעזור לנו בבניין המגדל ובתמורה נציע להם אוכל טוב ומגורים.  אתם תראו כמה מהר הם יבואו”.

 

לא עבר יום והכפר בבל התמלא באנשים אשר באו מהמדברות, ההרים והיערות של ארצות רחוקות.  הם היו עניים, רגילים לעבודה קשה, אנשים רעבים אשר היו כה מאושרים לקבל פירות טריים, בשר, גבינה ומים עבור עזרתם בבניית המגדל הגדול של בבל.

 

אולם מיד כשהתחילו לעבוד התחילו גם הצרות.  העובדים מהארצות הרחוקות דיברו בשפות שונות.  אנשי המדבר לא הבינו את אשר אמרו להם הכפריים לעשות.  אנשי ההרים לא יכלו לדבר עם אנשי היערות.  תוך זמן קצר דיברו כולם ואיש לא הקשיב.

 

“הבא לי לבנה” אמר איש המדבר בשפת המדבר

“המלט סמיך מדי” אמר איש ההרים בשפת ההרים

“טפס על הסולם” אמר איש היערות בשפת היערות

“אינני יכול להבין דבר מכל מה שאמרתם” צעק בן הכפר    

 

קולות העובדים המדברים כולם ביחד צמחו לשאגה גדולה וככל שגדלה השאגה, חזק יותר צעקו העובדים.  רעש גדול זה התעצם והתפתח עד אשר הגיע לאזני כל תושבי הכפרים בעמק שנער.  מאחר ומעולם הם לא שמעו רעש כה איום, הם קראו לו בלבולי מוח (בקיצור בבל”ת), כי הוא הגיע מהכפר בבל.

בלבול המוח של העובדים בבבל המשיך לגדול עד אשר נשמע בכל רחבי ארץ שנער.

 

לילה אחד התעורר מלך שנער משנתו.

“מהו הרעש הנורא הזה? מהיכן הוא בא?” שאל המלך את חכמיו.

“הוד מעלתו”, הם השיבו, אלה בלבולי המוח של האנשים אשר בונים את המגדל הגדול בבל”

“מדוע הם מבלבלים את המוח כל-כך?” שאל המלך.

החכמים סיפרו למלך אודות העלם מהכפר ורעיונותיו.

“מגדל עד הכוכבים?” שאג המלך, “שטויות!”

שלחו את שליח המלך לכפר בבל עם מכתב בחותם המלך: “עצרו את בנית המגדל מיד והביאו אלי את העלם.  בבית הסוהר הוא לא יטריד יותר את שנתי”.

וכך אכן היה.   

 

אם תסע היום לעמק הפורה בארץ שנער, איני חושב שתוכל למצוא את הכפר בבל, או את המגדל אשר מעולם לא הגיע לעננים. אולם בכל-זאת סיפור הכפר בבל עבר מדור לדור עד עצם היום הזה. 

 

וכאשר תלך ברחוב ותשמע אנשים עומדים בצד הדרך ומבלבלים את המח, ובכן, מי יודע? יתכן שהם הנכדים של הנינים של הבנים של האנשים אשר בלבלו את המח בבבל.

         

 

Skip to content