מכורתי מיקדם – הפוגע הוא הפגוע

פוסח על סעיפי בדותה מודרנית

לא שוכן בתי קפה ובכל זאת. כותב

“יושבת על נכסיה בטימטום אלגנטי.

יופי. לך משמיץ ומשפריץ. דברי מסקנות לא מעוגנים.

לא מוכחים מדמיונך. הקודח”.

אני מקווה שאני. לא לאסי. ששבה הביתה. רק מיחזור. שלה

ושאם. כתבת. משהו. עלי שקשור לרגש. אז זה מקורי. ואותנטי.

כמו. שכתבת חיה ממספר. למספר. והמציאה. את עצמה.

כסוכנת כפולה בשל טראומה שתוקה”.

נפל עלי מכשיר, בחור מוכשר – מיטב השיר כזבו.

כולה משחקי מילים וגילגולי עיניים.

אל תנכסי אותו לנכסייך.

הפרייה קדומה

ברגליים קפואות

ודם נטוע.

תחושה של קלילות.

ידע זה כוח.

ידיעה מונעת פחד,

אך האש הפניית –

תשלוף אותך בציציות ראשך

מהגהנום הפנימי

של הטרנטלה

המאיים לכלותינו.

ממלכה

א.

כשפתאום נפסקת המוזיקה

ניצלים לשונות דימויים כיין שמנוני.

מנשרי האדמה עולים אילנות גדועים של תוכחה

ומבשרים על בוא הבוש החרישי, המתופף שמות של מתים

על גבי עיתויים של שמשות ערביים.

ב.

ועוד הינו מהלך כמושל בארץ גדולה

וכמושך את חסד הנעורים מכל דבר קיים.

מתענן כסיירה-קוצנית ושולח נופת צופים רבתי

לעננים ולאנשים שמעבר לשמש.

כה זעיר הינו נוף מלכותו וכה צלם נשאר בתווי הקרקע המדושנת.

לא כמו זלזלי עופרת המתייפחים בו, ככלות כל תווי מוזיקה נלווים.

ג.

ועוד הינו ישן כמו מרגיש רגש אדמה פועמת.

עדנת אדמה תפיח בו רוח של שטות מלוטפת

ותתיירא שמא ישמע הוא את אשר אינו יודע לפרש.

ד.

כל דמיי המריבה הנלווים לו.

בשמים בשומים הישקוהו

והשיקוהו אל גדות המזח המיזדבח ככלות האלילים.

וידע את אשר לא זכר ונזכר שידע והבין וחזר.

ה.

עולם חובק, קורץ והוא ניקרץ, נחבק בלפיתת עוז

כמלך אשר מובל לגרדום.

הובל ונגרר עד אחרונת ממלכותיו הימנו נטפה.

לשון של תוגה אחזה בלשונו והפך פניו ונשא דברו אל ערי המנשרים.

וידע והרגיש והבין והתאחר והתמהמה

ומת.

שמש הערביים רצחה אותו ברציחה חרישית.

דמו זלף מנטף, אדום ארגמני ומבושם.

רך ועדין כדם תינוק.

נמסך דמו על שמש הערביים החיוורת כריבת דומדמניות זכה.

והרגיש את עצמו כעור המתלבש בדיוק כואב על עצמות גרומות.

ו.

כיסא מלכותו נתפס.

בשריקה נואפת של מלכה

מכת שמש פועמת.

שוויון את אישה – לזה שנטווח כאחרון השלוחים.

שוויון שמך נישא עז מרננים של שוק.

קוראי התגר נפחו בישמך את אחרון הידועים

ואת שוויון של דמדומים.

ז.

נפש ערל יודעת מעשה נמהר.

נפש יודע מרגישה את בוש קומך.

נפש בקועה בוקעת מתוך קילוחי חייך.

נשף הלילה מסתיר את הנפשות מעין כל.

גיל זיזי המרתפים שקוע בכר למראשותיך.

ואת כולך מאזינה דרוכה, רוחך עליונה גופך גמיש.

יודעת נשמות אבודות, מעלה באוב דמות שליט ודל.

יודעת את מעשה הקיץ.

אדיר הנמסך על עננים של מעלה

אדירה את למולו עומדת.

ח.

יושבת בחצר ההרמון נשותיך לרגליך זה מכבר.

ירוק הדשא, ירוקה החומה.

אדומה נילפפת השמש ועולה מעל ים קרח של נתינים מתים.

ט.

ואת מחזיקה בידיך מזבח מעדנות, ריחני.

קרבה השמש ומתירה את ברזלי קישורי שמלתך מעליך

לבדידים נוטפים של פלדה נחלדת.

נחלצת מבין שלדי ארמונותיך ונסה בבהלה עד תום קר הדשא.

י.

שמש גדולה קרבה לוהטת ומלחשת את שמיי ברוך הגודל המפורש.

פוצץ הקשב השרוע

פוצץ עד אחרון הנתינים.

ראשך אשר נגדע נמצא שרוע

ואת שרועה בינו לבין שמש איוב מחממת בקרים.

יא.

בכרים קמו איכרי האדמה והחלו בעבודת כפיהם.

קול שירתם נישא כשאגה מעל ים הקרח.

אי שם קם מלך מים.

ניער כפיו והחל במלאכת הבניין.

בעיתוי מזומן קמו גדענים בקצה העולם והחלו במסע לעבר

ממלכת הקרח.

נביא הזעם

סורו מלאכי האדמה למתקפת פתע

יגון המתקפה החל מבעוד יום ללא רתע.

את אשר עשו צוררים בניכר לא תדעו כאן עד יקטע יומכם

ועד תנוח חרב מגואלת למראשותיכם.

סורו מלאכי אש צאו שלוחים.

קרב הנה המון משולל גזע – נבחר גזע אחים.

ללא כל אומר יצאו שלוחים כחץ מכף הקלע הרכוסה,

יצאו עמוק לעבר ממלכה מכוסה.

ממלכת כהנים וגוי קדוש.

ממלכת מאמינים עד בוש.

בא יבוא יומכם לא יירתע.

במתקפת פתע, במתקפת פתע.

רשע ניפתח לאמור את סוד יקום ניבקע מאש יורה.

כל גלי הים חצץ חצץ.

ועז הוא הנשר שלקרב נחפץ.

לא עוד אמוש רגלי מהדום פניכם היחפות,

זקוקים ומתחננים לאל מכות.

כל מכות רננים נטפו את גזר דינכם, בהישמט פנס הליל על ארצותיכם.

אני הוא המולך על גורלכם.

אני.

אני הוא הקובע את דינכם,

להאמין.

אני אשר מחליט אם טוב, אם רע אם תם.

קומו לעבר העומרים האשורים בריש גליי נחשף.

רוצו אחי- הגשם אל עבר תהילת אדמה,

אל עבר ניצחון אבנים, אל עבר ממלכת אוויר ומים חיים.

חום כבד יורד עלי בני, חום כבד מאפיל את קור לילותיי.

ואתם כאן ואתם אינכם קמים.

חרב למראשותיכם אחים.

ואני

ואני

מותכם.

ברכות והתרגשות רבה.
אקרא גם אקרא
בינתיים מרימה כוס לחייך. לחיי היצירה והמעיין השופע.

זאת רק הפלטפורמה, בסופו של דבר זה אתה.

כינרת ווסטמן. “יוזמה דרך הלב”

Ilan Mizrahi

Thank you all

כל אחד ואופיו והרגליו. ותשלומיו…

למי. שפגע ולמי. שנזף

המשוררת