מסעדה לציפורים

“סבא, כרגיל אתה מתלוצץ

הדבר הזה שם בגינה הוא סתם עץ.

הסיפורים שלך תמיד מוזרים

מי שמע על עץ שהוא מסעדה לציפורים?

נכון, זה הוא  עץ, עץ נאה וירוק

המקבץ אליו ציפורים מקרוב ומרחוק.

וכל הצפורים כאחת וגם אתם הדרדקים

אוהבים את פירותיו הטעימים והמתוקים.

 הפרי שמו ליצ’י, ובסין הרחוקה מקורו,

אדומה קליפתו ולבן הוא בשרו.

נאה העץ בפריחתו ועשיר בתנובתו,

גדל בגינה של סבא במלוא תפארתו.

עם תחילת האביב, בעת הפריחה,

מתקבצות הצופיות לסעודת הפתיחה.

רפרוף מעל הפרחים וקולות של צפצוף,

הצופיות עכשיו יונקות את הצוף.

בקיץ כאשר הפרי להבשיל מתחיל,

מופיע מר דררה התוכי בקולו המבהיל.

כשהוא עף הוא מרעיש ועושה מהומה,

אבל בזמן בסעודה הוא מתנהג לדוגמה.

פרי יחיד אוחז בכפו,

מקלפו אט אט ונוגס בבשרו.

גם הגרעין טעים לו מאד,

אוכל את כולו ולוקח לו עוד.

ממתין העורב סבלנות אין קץ

שיעוף כבר התוכי ויפנה את העץ,

אז יקטוף העורב פרי אחד ויעוף לו איתו

כי את ארוחותיו הוא נוהג לאכול בביתו.

לבולבול אין זמן, הוא תמיד ממהר,

קופץ לביקור, מנקר, עף, חוזר,

טועם מכל פרי מה טוב ומה לא,

והפירות על הארץ נופלים בגללו.

וכך הבולבול בלי שהתכוון בכלל,

הכין לדרורים הרבה שלל.

הפירות שנפלו וכבר ממש מלוכלכים

בשביל הדרורים הם סעודת מלכים.

אבל בזה לא תמה רשימת נמוזמנים

ונוספים באים לזלול ללא גינונים.

מבט מקרוב מגלה סודות ורזים

איך הזבובים הקטנים לאכול מזדרזים.

ופתאום נוחתת דוכיפת, לראשה מצנפת נוצה,

ובכלל את הפרי לאכול איננה רוצה.

היא אוכלת נמלים זבובים ותולעים,

כי זה מה שלדעתה  באמת טעים.

ובלילה, בחושך, כשכולם ישנים,

באים אל העץ יצורים משונים.

אינם ציפורים ובכל זאת עפים-

סביב העץ חוגגת להקת עטלפים.

את הפרי כמו כולם אף אני מאוד אוהב,

וגם את הציפורים אני ממש מחבב,

לכן, אנו מתחלקים בפירות הטעימים-

אני מלמטה והם מהמרומים.