שיעור על אהבה ואור – לקט צלקות מעשי

מביט במראה צד שמאל

בצד הלב

למרות שאני מ DELETE העם

.

המזל של הוראת הספרות 
הם בתי הספר
יש לנו קהל שבויי
לא פותחים קופה ….
הם מחויבים ללמוד להיות בני אדם

.

משהייתי בקייץ בקייטנה בית ספר יסודי

נחשפתי לקללות, מכות ואינטריגות
ברמות, שלא היו מביישות רשות מקומית
הסתודדויות, הקנטות, חרמות, בכיות ובריתות
ומעל הכל הסלולארי.

ומה יועילו לי מול זה – 50 שנותיי?

אישה שמקשים עליה החיים,

הופכת לזכר אלפא
והלא נשי תמיד הייתי
אז נהפכתי..פתע

לזכר בתא.

ילד תוצרת סין

השיר בחומר נפץ

פותר את עצמו.

מפחדת לשאול באופן חדש, שאלות מוזיאון.

מזמינה לשאול את השיר שאלה 1.

זמן המתנה של דקה,

בלבבי בעיות משמעת.

זורקת את ניצרת הרימון

מרוויחה זוויות חדשות שנולדות מתוכך.

התלמידים ניסחו:

למה החיים בשבילך הם משחק?

איך לצעצועים יש תיקווה?

איך ילד מתקלקל ככה?

למה מחכים לו?

מה יצא להם מזה?

יישור קו מוודא שכולם – איתי.

כמה נמשכה מלחמת ההחמצה?

הזדמנות להשמיע קול

נכון או לא נכון.

שאלה בטוחה. פינג פונג.

מארגנת שקט אצלי,

המרים להנחתה שטוחה ונוחה.

שיעור על אהבה ואור

לתו או למוטב,

הרבה ומהר, מעט ולאט?

לצוד פתאום סוגריים בשיר

צירוף טוב להוראה.

הרפיה קומית – כפל פנים

פתאום יצאה לה דרמה

של אני ואחר.

מטשטשת במילים את הילדה

ואת קול אביה, מרכז הכובד

של השיר.

המובן מאליו המוכר לכל:

הורות והוראה.

סמכות, ליטוף ונועם בדיבור

למתן תשובה.

מנכיח דבר שניכנס כעצם זר. ומשתק

דיאלוג פנימי.

קיין מלמד עצמו מה לומר.

פחות חד משמעי מהתנצלות אמתית.

ניצוץ על זמני

מחכה לסוף השיעור

המלים הטובות האלה תבקענה.

הדיבור קורה בדרכו, נתווה

בתוך הכיתה עצמה.

מכווץ מתנה ראויה לדוגמה,

הנכחה של קולה הפנימי של מורה.

תמונת מראה המצויה באוצר יקר:

תלמיד עם פחות מידי אימא

ואם עם פחות מידי ילד.

שריר מזמנים מזדמנים.

מעברה, דלות, קול חלוש ועושר אנושי,

מולחמים בבתי חינוך של חשכת ימי הביניים,

בשקט של שפה שטופת אור

והקשבה אחרת.

פגישה מלבלבת

מפגש בין אישי אירע באמצע שנות.

מה שקרה כמה שנים קודם

לוט בערפל. בראשיתי.

לכל תלמיד שם עתידי מורחב.

אך מי היא המורה הניצבת

כבוית אהבה מול ילדה לאה.

שדה מטפורי של תרדמה,

יקיצה, נבילה וניצן אמונה.

מקהלה הנשזרת בכיתה

כשכל אחד יודע את קולו.

מדובב את האחר,

המנגן בתוכו הד שנשמע.

ממלא ומתמלא. ממנו ואליו.

לתלמידותיה צרור המפתחות

ולב הפתרונים לבובתה השבורה,

הריחנית ההיא.