מציאות משוקפת

מיזנטרופ מהזן הטוב, הזן את הכל

הרופאה: מישהו מההורים מת בגיל צעיר?

חולה: לצערי לא.

רופאה: מישהו במיוחד?

חולה: אימא.

חוו”ד:

יש דבר אחד ששנא יותר מנשים

וזה – גברים.

ראיון עבודה:

יש לך דופק – התקבלת!

ראיון 2:

צריך עובדים, אבל לא אותך.

ראיון 3:

50% התקבלת. אם יציעו לך עבודה אחרת אל תסרב.

שיגרה

היום יום הזעם העולמי נגד ישראל.

העם הנבחר… לשנאת העולם.

הביחד חוסם ביטוי אישי.

התקהלות המונית שיבטית,

מונעת היתקלות הומנית.

אם יש 5 מטרות,

זה 5 יעדים שצריך לחסל.

הפחד הכי גדול – להפסיק להרגיש.

לישון בלי לנוח, לאכול בלי טעם.

מה לא ברור פה?

מה למדת?

נוהל חברה

כבר דיברו על השיר שיהיה בחופה

ולילד שיהיה לו האף שלו והשיער שלה.

“ואז בשבת חיבק חזק ואמר “את מוכנה?

-למה?

“לזה שבקרוב תקבלי טבעת”.

אימא שלו באפיסת כוחות אחרונים התקשרה

החבר לפלוגה ישב דקה וברח,

קצינת הנפגעים לקחת ת’טלפון ומאז לא יצרה קשר.

נהרג בשטחי כינוס, פצמ”ר.

“חיי עצרו, סליחה קרה פה משהו”!

אין לך פתק מהרופא או ממשרד הביטחון.

רוצה לשלוח לו הזמנה לחתונה ולא יכולה.

לשכוח את זכרו הבלתי נשכח?

לא הכל בסדר, זה הזמן שלך לכאוב.

מחוץ למעגל השכול הרשמי.

קולו של ההר

תקרית.

מפוח אלים, או חציבת מנהרות בלילות?

בזמן מלחמה אסור להעביר ביקורת!

כשהפרשנים משמשים כדוברי צה”ל,

הפוליטיקאים עושים “לימין שור”

ואברהם לוקח את בנו

לוקח              ושותק.     

חלומות של עולם פנימי עשיר

אדמה משוגעת

מנביטה בגינה גרים עטויי שחור.

פירות מוזרים.

משקפת.

מראה קרוב הופך קרוב לך.

צופים אל מנהרות מתפוצצות.

חומה לגובה לא מקנה בטחון.

זקוקה לחומה לעומק.

הולכת לישון אצל אבא.

בבית הילדים חיילי המילואים נפרדים.

אני ילדה גדולה,

אבל אבא זה אבא.

תחושת חמיצות

תגידי

את רוצה לראות את נדידת

הציפורים שלי צפונה?

נדידת הציפורים שלי

מתרחשת בשעת דמדומים

עלמה

בשעת הדמדומים שלי

מתרחשת נדידה

…

דמותך נגלתה לי בין העצים

מתוקת פטמות.

גשם בפתילי שערותיך.

ואני במסילת הדבש אעלה.

אגף משפחות

נחל אלכסנדר

זורם במתינות רדודה.

לעבר ים אפור.

נחל העופות.

מתעצם בזרימת שאון.

מימיו, אשר נפלו

רוגשים וגועשים מאוד.

נחל הצבים.

היה נחל תנינים.

שיניים וזנבות

וקרבות

על המים המתים.

מטילים חכה לנחל

שכבה.

דגי סלמון משתכשכים

ענקיים כמו.

דגי סלמון במים עכורים.

כמו דור של נפילים.

אנחנו זורקים חכות

דמיוניות ומעלים אותם.

אל האדמה החמה.

כדי לראות מערומיהם

ובצרתם.

חוסן איתן

ופתאום יורד דם מאצבעי

כמו כשהיתי קטן עת השמש

ברקיע שזף נמלים שחורות

על זיף זיף חם.

והחול נכנס בינות לאצבעות

רגליים יחפות וחימם.

ועתה התבוננתי מקרוב בכתם

הדם החמים המתוק.

ופחדתי. הן היום נורא

הוא דם זה.

ומדבק.

מחשבתי הכתה ופעמה כשמש

חם.

פה ושם בארץ טייקונאל

סוס מעונן עבר ועמד

על סף הדרך.

וכמו מעצום ניפתח פי

לעברו קראתי לו סוס

ללא היסוסים ואכל

את קצוות הקייץ, קיעקע

בגרונו והמשיך בחדוות

עיתותיו החמימה.

האבק מכרם השלום

עזרתי היום לצוד פרפר

בר.

כך סתם ובלי כוונה.

לכך.

הראיתי לילד עם רשת

היכן פנה.

והוא ניצוד אחרי שניה.

נימחץ והפך לחרק.

מנוגב משלל צבעיו.

עינינו הנעצמות

זוהרים בבוקר. כחולים בשוקת.

ונים מושח פנימים שכוסו ירוקת.

ירוקת. ועוקץ. בלי עוקץ. ובא קץ.

וטוב כך לנוח על ספסל פשוט מעץ

בקרן של גן שכוח וזנוח.

בדל חלום פתיר

שם.

שם מראש צחוק צעיר. חיוך בשיר.

תפוח.

ועוד הרוח.

שם.

שם מראש העץ.

מאדים צחוק צעיר. חיוך בשיר.

תפוח. 

עורכי חדשות החוץ

עמק בית שאן.

היה יפה. מאד מלמעלה.

נסענו וראינו מכוניות

רבות נוסעות על נתיבים

לכיוונים שונים.

אני, א’ ו ת’

השקפנו ממעלה המיצפה.

ידינו מלוכלכות מפטל.

חומה בלב

מקריב חלק מהזמן המהנהן לעדיי המאבק המדאבים בחזה.

הצדדים מוכים נשחקים.

פצצה מתקתקת

הים מגדד את החוף בסדר עולה.

החוף עוטה שלד, מערות פנימיות ניגלות בידיי הממלח.

עזות הרפה חותכת בבשר, קוצרת שיבולי כאב, ניגבים בתמורה לגילוייו. 

לבד בחממות נחל העוז

הקמה מוכת כוכבים.

השמש מכה מעיניה דם, קורעת בעד ציפיות הסביב.

אובדת התשוקה רוב חמצן אובד.

רכסיי המאבק, פניני גזים אילמים.

ביתור ומיטוט צמחוני

איתות פניהם מורה את הדרך.

צועדת.

על סף המאבק סופרת את ימות הנצח.

כשקצף על שפתיה דורסת משתנים.

חדוותה נכספת פתע נעצרת ברוח פניי האין ספור.

Orna Alony