נער חלב ודם – אם לא אפרסם אמות

הקול בחיוך

-תפסיק לדפוק בחלון של הבת שלי בלילות.

-זה לא אני,

תבדקי מי זה

דופק.

בחבריירות

שקט כשחר ותוקף כבעתה עצמה.

מרחף מעל מחוזות שונים של עיר.

לבד יותר מאשר בהגדרת מילון.

הלב רוצה לשם ולאן אני נישרך. איני יודע.

או שמה אין זה שחר?

*

לך היו לילותיי מוכתבים ביד נעלמה של צילצול יצרים קודח.

אמש עת הייתי תחת יגונך, היית את מונחת על העליונה.

שדך הורה את הכיוון בו פסענו דוממים כיער צלוב גשם

טיפות המדבר צרבו דרך גופנו, נתיב אל האדמה המחוררת

כגופת בתולה נבקעת.

*

את אשר לא ידענו להגיד אמר האורב לנו באחרית.

לא נדע בעצמנו משום דברי כזב,

שנותרו תלויים ללא מענה על אדמת הבור של שיכרון חיינו.

ישבנו ודיברנו איש אישה,

אל תוך חלל אחר.

*

יתכן שאי-שם באחרית יקומים נבקעים

מצטלבים דברינו.

או רק עוברים זה ליד זה וממשיכים

במסע העד לתוך אופל שיכחת שנות אור

של כוכבים כבים.

מכשיר ציפה

קולות הנערים מריעים את השתיקה.

קול אלוהיהם גדר ומחסומים.

שחור הלילה נס התנסה בהבלגה.

רוב הארץ שקט, שדות חיטה ריקים.

ברבור כחול נודד, מאותת בכנף שמיים.

מי הנהרות מלאים בשדות חיטים.

חיטה חבוטה אצל כנפי שמיים,

על המיים נדידת ברבורים כחולים.

*

אין אונים על פניך.

שרטוטים של עננים חולפים בך כבמסך.

יורדות כבדות ציפורי הארץ.

ניתזות על נעלי, ניתזות בעיניך.

איך הרטיבות משתלטת על הגוף.

לא כמו השכל הישר.

כנרת

חמור קרח עולה מין המים,

השמש בגן העדן האבוד נושקת מיתות אלוהיות קטנות ויתומות.

מעשר האלוהים מוכרע על בירכיו

סופר עופרים, ספורים הם ימיו.

*

כל העולם כמהה ביזכות גלופות מערומיך.

חמור ניצת באש הופך לפיד של שמש בבעירת אכזב.

לשווא שועטות רגליו ללא מענה.

חמור צחור שותה חלב מהביל, מסוחרר נושר על החול וניפרש

כחיוך מתוק לרגלי השמש.

*

הר איבל ממריא למעל השמים.

הוא בא בתוכי בעקיצת דרדר.

אני בוהה לעברו במבט שמיימי האומר זוהר

והוא בא בתוכי את שמי שמו המקולל.

*

אני ראיתי אש דרך חריר של פח,

אני ראיתי ונישרף הכל.

אני שמעתי חירחורי גסיסה של לפידים.

אני הרגשתי והינה מים גדולים באים.

*

ים משאג לי יתמות של עלעלים נעורים.

מיטלטלים בצמא כנשר.

אימת בני-50 מוסתרת.

מתחת לעלוות מגן מצלצלים מספרים גדולים בסדר עולה.

*

מערכת של מערות שקטות ועדינות נמחו באחת.

ראש קטום נבעט אל מתחת לבאר הכבוד.

אלפי רכבות יצאו ובאו רכות.

המילים נמסו לשלדי אותיות מתות.

מחשבות הפכו לטל עפר תוסס.

בכל ריחפה מנגינה של אשם שנוגנה בידי תזמורת העונש המכה

והמקהלה ברקע שרה יפה.

*

פיח של קרטון נישטף ואחז במותניי בצורה של מחזה תעתועים.

וכל נשימה הפכה לזעקה של ביעותים.

וכל קפיצה בורה שלי הפכה לסיוטים.

פרסת סוס זקן באדמתי לעולמים.

*

כאריזמה של טעויות מתחוללת ברפידות העץ.

פער של ניצני שלוות הדור הטמן ניטמן בקרקע חרבה.

האזוב חרב וחדל לעקוץ את לב השמים.

הכל בא ויוצא באמונה במין תנועתיות של שד.

עין ה’

אומרת שאני טועה בזה וגם צודק בזה, אבל מאין לה ולאן אני הולך.

יש מפתחות ואין פתחים באמונה של פטישים ושל ביצים, שמתחברות ליום אחד

ואין שני ואין חוזר לו ואין די ואין אומר שאני כופר.

אני מתרגשת לראות שיש גופים שהשכילו להכיר בשירים שאתה כותב.

ההתעקשות שלך להמשיך ולנסות ראויה לכל הערכה.

פשוט נפלא.

יישר כח ובהצלחה רבה.

נורית אלקנה – ספרנית

סליחה עם הכאבתי לך

זה זורם מעצמו

בחיק המשפחה,

גבר לא יכול בלי…

היופי היה האבנים

שהטיפש טישטש

שהטיפה טיפטפה.

כעת עוד טיפה רגש מהפיפטה

והעיקר –

להיזהר מגרגמל

ולהישמר מחתחתול.

מיאוו

אהבתי את האבנים החדות לפני הטישטוש

תודהההההההההההההההההההההה

ואני מבין את אומץ ליבך להישאר במסגרת המשפחתית

שבלעדיה את/ה אבוד/ה…

למרות חסרון האהבה והמשיכה כלפי אשתך/בעלך

…צריך אומץ לב אחרים יגידו..פחדנות…וכול’…

מבחינתי את/ה מלקטת את כל הציפורים במכה אחת..

השיחה, השיחה,

זה הכל בשיחה.

אשר דיין

ובזיל הזול גמור

המתאבקים בסגנון יווני רומי

היו מתאבקים בעירום,

ככה היתה להם נקודת אחיזה.

הוא היה עוזר מציל,

בלי מצופים.

פוטר כשלימד

בלי בגד ים.