עבודת שורשים, גאיה אוצרי

חלק ראשון

שם פרטי – גאיה

מקור השם – השם גאיה מגיע מהמיתולוגיה היוונית, שם הוא מופיע כשמה של אלת האדמה והארץ שהולידה את אל הים ואל המים, או כמו שמקובל לכנות אותה בעברית – “אמא אדמה”. עוד משמעות לשם גאיה היא צורת הנקבה לשם גיא המתייחס לשטח צר בין הרים.

ההורים בחרו בשם גאיה עבורי ובכך רצו להעניק ערכים של יופי, עוצמה ואצילות ולבטא את החיבור העמוק לאדמה ולטבע.

ניתוח נמורולוגי -1

אנשים עם ערך נומרולוגי 1 הינם אנשים בעלי כושר מנהיגות ועצמאות, שיודעים ומצליחים להסתדר בכוחות עצמם. אנשים אלה טובים ביזמות ופיתוח של רעיונות יצירתיים ומקוריים וכן אמיצים מספיק כדי לבטא את עצמם ולהיות נחושים להשיג את המטרות העומדות בפניהם. בעלי יכולות ניהול וארגון גבוהות ומתאימים לתפקידים עם אחריות גדולה.

שם משפחה – אוצרי

שם המשפחה עוברת מאוצ’רשוילי על שם משפחתו של אבי. שם משפחה גאורגי בראשוני היהודים בבירה של גאורגיה, טביליסי.

תאריך לידה:

תאריך הלידה הלועזי: 15 באפריל 2008, יום שרבי למדי, נרשמו כמעט 30 מעלות צלציוס בשעות השיא. ביום זה נולדו ליונרדו דה וינצ’י האומן ואמה תומפסון השחקנית

תאריך הלידה העברי: י׳ בניסן ה׳תשס״ח

יום בשבוע: שלישי (פעמים כי טוב)

בית חולים בו נולדתי: בית חולים כרמל בחיפה

משקל שלי בלידה: 3.516 קילוגרם. מיד עם הלידה חייכתי חיוך אינסטינקטיבי. כל המבקרים בבית החולים חשבו שאני מחייכת אליהם. נרשמה התלהבות גדולה סביב התינוקת המחייכת…

מיוחדים ביום לידתי:

• Google Maps משלבת סרטוני YouTube לרישומי עסקים מקומיים – גוגל משתמשת בשירות Google Maps כדרך להצגת רישומי עסקים מקומיים. כאשר אתה מחפש מלונות בעיר נתונה בארה”ב, לדוגמה, ניתן ללחוץ על כל נקודה דיגיטלית המופיעה על המפה כדי לקבל אינפורמציה נוספת הכוללת תמונות.
• לרגל חגיגות 60 שנה למדינת ישראל, יוצאת חברת הטכנולוגיה הישראלית “ספיקו” ביוזמה חדשה במסגרתה יוענק בחינם מספר טלפון ישראלי לכל יהודי בתפוצות המעוניין לעלות לישראל, לבקר בה או לשמור על קשר עם ישראלים.

זיכרון משמעותי ביותר שלך מגיל הילדות – שהיתי בת ארבע בערך מאוד רציתי לאכול נוטלה בשעה שההורים שלי כבר לא הרשו… ברב תושייה, בזמן שההורים קילחו את אחי הקטן ירדתי למטבח, הוצאתי כפית מהמגירה, נעמדתי על השרפרף, הורדתי את הנוטלה מארון הממתקים ו… יאמייייייי 😋😋😋

זה היה הסוד השמור ביותר שלי… עדיין מוזר לי שאמא שלי לא גילתה…

אבני דרך:

גן עד גיל 3 – נעמ”ת רוממה חיפה

גן מגיל 3 והלאה – גן אשחר ולאחר מכן בגן אורן שבשכונת רוממה, חיפה

בית ספר מכיתה א’ עד ו’ – רוממה חיפה

זכור לי במיוחד מבית ספר יסודי, שנבחרתי ליו”ר מועצמת התלמידים בבית הספר. תהליך התמודדות על התקפיד היה מאתגר, מרגש ומאוד מלחיץ ויחד עם זאת זו היתה חוויה מאוד מעצימה ומלמדת. מהכנת מצע הבחירות ומסע הבחירות עד להודעה על הבחירה. ביום הבחירות, היתי עם המשפחה שלי בחופשה שתוכננה מראש בים המלח, את ההודעה על הזכייה קיבלנו בהודעת טלפון, ממורות בבית הספר, ממנהלת בית הספר והחברים הטובים. הרגעים הללו ללא ספק היו מהמרגשים בחיי. תחושה של אושר יחד עם סיפוק והצלחה!

כיום אני לומדת כיתה ז’ באליאנס – בכיתת מצוינות מדעית. ביקשתי להשתלב בכיתה זו בשל הייחודיות שלה והזיקה למדעים. אופן הלמידה והחשיבה היצירתית שמאפיינת אותה. חשוב לציין כי אני מאוד שמחה על הביחרה הזו הן מבחינת הלימודים והן מבחינה חברתית. יש לנו מורה מדהימה, קשובה ואכפתית וקבוצת ילדים כיפית מאוד והרבה מהם הפכו לחברים ממש טובים שלי.

חוגים ותחביבים:

החוגים שלי לאורך השנים: בלט, ריקודי היפ הופ, טניס, פסנתר, כינור, פיתוח קול, אימוני כושר, ציור, גלישה, אתלטיקה אולי פסיפסתי עוד משהו…

תחביבים שלי: להאזין למוזיקה ישראלית ומהעולם

בימים אלה אני לא הולכת לחוגים, בקיץ הקרוב מתכננת להצטרף לקייטנת גלישה עם חברה טובה

אני אוהבת להתאמן ולהאזין למוזיקה בחדר שלי

בעתיד הייתי רוצה ללמוד לרכב על סקייטבורד

אני מאוד אוהבת סדרות וסרטי אקשן, כמו וונדרוומן, מטריקס, ריברדייל ועוד

מוזיקת פופ ורוק ממלאים לרב את שעות הפנאי שלי

מאכל אהוב – מלפפון 🥒

מקום וסביבת מגורים:

בשלוש השנים האחרונות אני גרה ברחוב זלמן שז”ר 27 בשכונת גבעת אורנים שבחיפה. לפני כן גרנו ברחוב הנטקה 62 שבחיפה

בזכות המעבר לבית החדש שלנו נוצר סיפור אהבה בינלאומי ומהמם בין דוד היקר שלי לאישתו. דוד שלי, ויקטור, עזר להורים שלי המון באירגונים של הבית ופגש תוך כדי חברה של אמא שהציעה לשדך לדוד שלי חברת ילדות שלה בארץ מולדתה, אזרבייג’ן. השידוך המקרי והכמעט בלתי אפשרי החל מהתכתבויות ובשיחות אונליין (עוד לפני הזומים) והיום הם כבר נשואים והורים לאלדר הקטן, בן דוד שלי בן החודש וחצי!

אנחנו גרים בבית 5 נפשות: אבא יהודה, אמא מאדו, זוהר וינאי האחים שלי ואני, גאיה. מקווה שבקרוב נאמץ כלב ונרחיב את המשפחה שלנו.

אם הייתם שואלים את האחים שלי הם היו אומרים שאני יפה, קצת משוגעת והכי מצחיקה שיש!

אם היו שואלים את ההורים שלך הם היו אומרים שאני ילדה עם חכמה ובגרות של מבוגר בעל ניסיון, אסרטיבית, נחושה, דעתנית, יצרתית, מצחיקה וקצת מפלצת 🤣

אני חושבת שאני מלאך טהור… 😊

וגם, שאני ילדה עם מוטיבציה ואמונה בעצמי. חזקה באופי, סקרנית, אוהבת בילויים עם המשפחה ועם החברים שלי. וכמו שלמדים אותי בבית, השמים הם הגבול!

חלק שני – אני ומשפחתי

אבא שלי יהודה, נולד בישראל ב-28 באפריל, 1977 (י׳ באייר ה׳תשל״ז) הוא ילד רביעי בין ארבע בנים, נולד כמה שנים אחרי שמשפחתו עלתה לישראל מגאורגיה. אבא הוא מהנדס חשמל ואלקטרוניקה, עובד בחברה בשם ספקטרום דיינמיקס ואחראי על פיתוח של מערכות שיודעות לנתר את גוף האדם בטכנולוגיה ייחודית ע”י הזרקה של חומר רדיואקטיבי (מלחיץ…) וכך לאבחן / לאתר מחלות ומומים. אבא שלי בעצם מציל חיים!

אמא שלי מאדו, נולדה בגאורגיה ב-1 ביולי 1980 (י״ז בתמוז ה׳תש״מ) ילדה שניה, אחות לויקטור שגדול ממנה בשלוש שנים. אמא הגיעה לישראל בהיותה בת תשע וחצי, התשלבה בארץ באולפן ולאחר מכן עברה לכיתה ה’ בבית ספר ממלכתי דתי בשכונת נווה שאנן. בילדותה בישראל אמא חוותה אתגרים הן ברכישת השפה העברית והן בהתאקלמות בארץ לא מוכרת. היום אמא, מנהלת שיווק ומכירות בחברה שנותנת שירותי יעוץ לחברות פארמה ומכשור רפואי. הם למעשה מלווים חברות הזנק בתחילת הדרך להגיע לשוק ולשימוש בבתי חולים ומרכזים רפואיים בכל העולם.

אבא ואמא, הכירו בגן אירועים בו עבדו יחדיו, בביקתה ביער שבבית אורן. לאחר תקופה ארוכים של חברות שידרגו יחסיהן ועברו לגור יחד. באוגוסט 2006 התחתנו, בתקופה של מלחמת לבנון השנייה. המלחמה החלה ימים ספורים לפני החתונה המתוכננת מה שקצת הקשה את קיומה. בעצתו של הרב שלהם הם החליטו לא לבטל למרות שכל בעלי המקצוע שהיו מעורבים בחתונה נשרו מרגע לרגע עד שהרב עצמו ביטל. השעות של בוקר החתונה המקורי היו גדושים באזעקות וטילים עפו על חיפה מלבנון ואבא בעצתו של הרב דאג לכיבוד לאורחים תחת הטילים העפים, עם אחים שלו ועם אח של אמא. זהו יום מלחמה ממש היסטורי בו נקנו בורקסים בכמויות מפתיעות, אגב בורקסים שלא נאכלו על ידי אף אדם שפוי. מיותר לציין שבסוף החתונה לא התקיימה באותו היום והאסון על הארץ היה כבד למדי… עם ההפוגה של המלחמה והפסקת האש הרשמית, הוחלט על יום החתונה ב-21 באוגוסט 2006. אבא אמא התחתנו איפה שהכירו, בביקתה ביער ושנים אח”כ כל פעם חיפשו סיבה לקיים שם עוד אירוע. היחיד שצלח להם זה היה מסיבת הברית של ינאי שלנו, ביולי 2017.

11 שנים לאחר אותו מועד מתכונן של החתונה, זה שבוטל רגע האחרון, נולד ינאיצ’וק שלנו ב-18 ביולי 2017. נראה שהתאריך בכל זאת היה שמור לנו בכוכבים!

אחי זוהר, נולד שנתיים אחרי, ב-1 ביוני 2010 (י״ט בסיוון ה׳תש״ע), ילד שובב ואנרגטי שנכנס לחיים של המשפחה ומילא אותנו באהבה ובהומור אינסופיים. אגב, ה-1 ביוני, הינו יום יד הבינלאומי!

אחי הקטן, ינאי נולד ב-18 ביולי 2017 (כ״ד בתמוז ה׳תשע״ז), הצטרף למשפחה והחזיר לבית צחוק (ובכי) של תינוק עם קסם וסקרנות אינסופיים.

הצד של אבא!

סבא, אדם אוצרי נולד ב-13 באוקטובר 1936 (כ״ז בתשרי ה׳תרצ״ז) בגאורגיה למשפחה שעסקה בתכשיטנות ומסחר בזהב. משפחתו של סבא נאלצה לברוח מגאורגיה בשל המעקב של הק.ק.ב בשל עיסוקם בסביבה קומוניסטית נוקשה. עם הגיעם לישראל, חייהם השתנו מקצה לקצה וסבא החל לעבוד כפועל בתעשייה צבאית עד יציאתו לפנסיה.

סבתא, נני אוצרי נולדה גם כן בגאורגיה ב-16 במרץ 1950 (כ״ז באדר ה׳תש״י) למשפחה של קצבים. בימים ההם היהודים שמרו על מסורתם באדיקות רבה בגבולות גאורגיה למרות שהממשל הקומוניסטי לא צידד בכך. אבא של סבתא היה הקצב העירוני של היהודים והיה ידוע בנדבנותו לנזקקים. סבתא הגיעה לישראל כשהיא נושאת ברחמה את דודי, מייק, לאחר מספר שנים נולד אבי. בשנותיה הראשונות בישראל היא נתקלה בקשיים רבים הן בשל השפה והן בשל השגרה החדשה בכל הקשור לחינוך ילדיה ועזרה בלימודים.

סבא אדם וסבתא נני, עלו לישראל בשנת 1973, עם הדודים שלי, בסי, דויד ומייק ברחמה של סבתי. בגאורגיה סבא עבד במפעל טקסטיל וסבתא גידלה את בניה. עם הגעתם לישראל, סבא החל לעבוד בתעשייה הצבאית וסבתא החלה לעבוד במעון נעמ”ת.

סבתא מספרת לנו שכשהיתה צעירה ורווקה וכשהגיע זמנה להינשא, הגיע סבא להציע את ידו והיא נבהלה מהמעמד ופשוט ברחה. סיפור נוסף שסבא אוהב לספר זה סיפור הבריחה מגאורגיה, עם ההבנה שהק.ק.ב לא יניח להם יצרו קשר עם גורמים בישראל וברחו מגאורגיה באישון לילה עם כמה סלים על גבם. תמיד בנוסטלגיה ובדמעות בעיניים הם מספרים איך מעושר גדול נחתו כאן לריק ענק.

הצד של אמא!

סבא, זוריק צחוירשוילי, זכרונו לברכה נולד ב-25 ביולי 1952 (ג׳ באב ה׳תשי״ב) בגאורגיה. לצערי את סבא מצד אימי לא זכינו להכיר, הוא נפטר מספר ימים לאחר הגעתם לישראל מארוע לבבי. אמא מספרת על איש ספר שאהב לקרוא וללמוד, היה סקרן עם חוש הומור מפותח ועם לב מזהב. אדם שאהב את משפחתו, אישתו וילדיו והיה נחוש בדעתו להגיע לישראל מהר ככל הניתן באותם ימים של פירוק ברית המועצות. אמא תמיד אומרת לנו שלא משנה איפה אנחנו ומה אנחנו עושים, סבא שם לשמור עלינו ושיש לנו ערוץ ישיר לפנות אליו לברכה לבקשה ובעיקר לתודה על החיים שציווה עלינו!

סבתא ליאנה שלנו שתיבדה לחיים ארוכים ובריאים, נולדה גם כן בגאורגיה ב-24 באוגוסט 1955 (ו׳ באלול ה׳תשט״ו). סבתא ליאנה היא הגיבורה שלנו, היא האישה שנשארה לבד בארץ זרה עם שני ילדים, ללא פרנסה ללא עבודה, שפה או מחסה. היא הדוגמא עבורינו שהכל אפשרי, כל עוד יש לך עבור מי לחיות. עם ראש על הכתפיים וים של נחישות, סבתא הצליחה להרים את ראשה לחנך את ילדיה ולמשש את חלומותיה דרכם. נתנה להם רשת ביטחון כלכלית משפחתית וריגשית, דירבנה את אמא שלי ודוד שלי ללמוד לימודים גבוהים, כמעט כנגד הסיכויים.

סבא זוריק וסבתא ליאנה עלו לישראל בינואר 1990, רגע לפני מלחמת המפרץ. הם התחתנו בשנת 1976 הודות לשידוך מקרי של חבר משותף שלהם. לפי הסיפורים סבא ראה את סבתא ואמר: “זו תהיה אישתי!” וכך היה. סבא עבד בעסק משפחתי עם הדודים שלו וסבתא גידלה את אמא שלי ואת דוד שלי. עם הגעתה לישראל, סבתא השלימה את הכשרתה כקוסמטיקאית והחלה לעבוד, היא חרוצה מאוד ועובדת ופעילה גם כיום. סבתא מאוד רצתה לעלות לישראל ואילו סבא התחבט עם עצמו. בכדי לקבל החלטה, סבא החליט לנסוע לארה”ב ביוני 1989 ולבחון את השטח שם, עם נחיתתו בגאורגיה וכניסתו לשערי חצר הבית שלהם הודיע למשפחתו: “עולים לישראל”, תוך חצי שנה הם היום כאן בחיפה.

חלק שלישי – ראיון עם אמא שלי האהובה 

השירים האהובים על אמא – קווין, הלהקה האהובה

חוויות מהילדות של אמא – “בבת המצווה שלי, אמא שלי ארגנה מסיבת בבית עם המשפחה. אחד הקינוחים האהובים עלי בזמנו היה ג’לי, לבקשתי אמא שלי הכינה ג’לי בטעם תות וביקשה שאוציא לשכנה שתשמור לנו במקרר. הוצאתי את המגש בנונושלנטיות מוגזמת (כנראה), בזמן שאני דופקת בדלתה של השכנה המגש מתעופף לו והג’לי נוחת על הרצפה כמו שרק ג’לי יודע לנחות… וזהו מאז ג’לי פחות מרגש אותי…”

סגנון הלבוש באותה תקופה – “תלבושת בית הספר היתה מאוד שמרנית, עם שמלה וסינר מעל, בימים רגילים סינר בצבע חום ובימים חגיגיים סינר בצבע לבן. על כל אלה בתופסת גרביונים חומים”

דמות אהובה בילדותה – “צ’יבורשקה”

תחביבים – “סופי שבוע עם המשפחה, צפייה בסרטים, הופעות חיות, טיולים בארץ ובעולם”

סרטים – הסרט האהוב עלי “היו זמנים באמריקה”

מוזיקה – “מנעד עשיר ורחב, ממוזיקה ישראל עכשווית, כולל סטטיק ובן אל עד לאופרה בביצועים של פוורוטי, ועוד המון באמצע, מוזיקה של שנות השמוניפ, תשעים ועוד”

לסיכום אספר משהו שאמא שלי הכינה לי לבת מצווה. היא ביקשה מכל המשפחה והחברים שירשמו לגרסת ה-12 שלהם איחול, ברכה או כל דבר שהיו אומרים לגרסה הצעירה שלהם ממרום גילם הנוכחי. אמא כתבה לי:

היתי אומרת לגרסת ה-12 שלי, אל חשש, הדברים עוד יסתדרו…
יבוא היום תהיה לך בת קסומה ומופלאה ודרכה תחווי שוב את השנים הקסומות הללו עם החלומות, עם הציפיות ועם ההגשמות… עד אז התאזרי בסבלנות, הכל יהיה בסדר!
היתי עוד מאחלת לעצמי, להיות גמישה במחשבה, לרכך בתגובות, להקל על עצמי ועל הסובבים אותי… והכי הרבה היתי מאחלת לעצמי שמחת חיים וים של חברים…

חווית הילדות שלי מול חווית הילדות של אמא – נראה שהילדות של אז היתה הרבה יותר נוקשה ופחות מתירנית. זה בא לידי ביטוי בהתנהגות, בנורמות, בתלבושות, בדיסנטנס שהיה לילדים מההורים ומהמורים שלהם, באופן הלמידה והשינון פחות יצירתיות ועידוד של חשיבה מחוץ לקופסא. היום הלמידה והתקשורת מבוססים על טכנולוגיה והפערים מצומצמים יותר בין מבוגרים לנוער. לעומת זאת, בילדות שאמא מתארת היתה הרבה יותר תמימות ואולי קצת יותר ילדותיות. ואם עלי לבחור, בוחרת שוב ושוב בילדות שלי כפי שההורים שלי מאפשרים. בשאיפה כמובן, להיות טובים ולעשות כל יום קצת יותר טוב לסובבים ולעצמינו.