תמיר בטיול מים לים
This free e-book is brought to you by
Ourboox.com

Ourboox is the world's simplest platform for creating and sharing amazing ebooks.

You too can become one of our 75,000 authors.

Join us now and start creating your own books right away.

Create your own free book

עבודת שורשים – תמיר גולן

Member Since
Feb 2020
Published Books
1

אני מקדיש את עבודת השורשים שלי לזיכרה של סבתא שלי, אסתר אזהרי ז”ל, שנפטרה לפניי ארבעה חודשים, ב 14.12.19.

סבתא הייתה טובת לב, נדיבה ואישה בלתי נשכחת.

אזכור אותה תמיד.

1
סבתא אסתר

תוכן עניינים

הקדמה                                                             4

פרק ראשון- “אני ומשפחתי”                        

על עצמי                                                             5

המשפחה הגרעינית                                             18

המשפחה המורחבת                                             27

פרק שני- “המשפחה כחוליה בשרשרת”       

                        אילן היוחסין                                 40

                        גילגולו של חפץ                            43

                        נספח גיאוגרפי                             45

                        חקר אירוע היסטורי                       46

סיכום וריפלקציה                                               50

ביבליוגרפיה                                                       51

נספחים                                                              52

3

הקדמה

איזה מזל / חגית בנזימן

איזה מזל שסבא פגש בסבתא
וחשב שהיא נחמדה
איזה מזל שהם התחתנו
ואמא נולדה
איזה מזל שההורים של אבא
נפגשו זו עם זה
איזה מזל שנולד
דוקא האבא הזה
איזה מזל שאבא ואמא
נפגשו גם הם
איזה מזל שנולדתי ואני הבן שלהם

עבודת השורשים מציינת עבורי את כל ההיסטוריה המשפחתית, ואני בטוח שאני אסתכל עליה שנים קדימה והיא תעזור לי להיזכר בסיפורים שהיו לי בילדותי.

כשכתבתי את העבודה, הרגשתי שאני לומד להכיר טוב יותר את ההורים שלי, את הסבים והסבתות שלי ואת שאר המשפחה המורחבת שלי.

אני שמח שעשיתי את החקר על המשפחה ושלמדתי על העבר שלהם.

אני רוצה להודות להורים שלי, שעזרו לי בלי סוף וסיפרו לי המון סיפורים מעניינים על המשפחה. חלק מהסיפורים היו מצחיקים, מפתיעים, מרגשים וחדשים לי.

חשוב לי להודות גם לסבתא וסבתא שלי משני הצדדים, שתרמו לי הרבה ידע על ילדותם, שהייתה כל כך שונה משלי.

עוד עזרו לי מאוד אחי הגדול בר, ואחי הצעיר נועם. הם סיפרו לי על עצמם, מצאו לנו תמונות משפחתיות משותפות והצחיקו אותי.

4

פרק ראשון – אני ומשפחתי

על עצמי

אני- שמי תמיר גולן ונולדתי ב- 17.2.2007 בביה”ח ליס שבאיכילוב, תל אביב.

השם תמיר משמעותו גבוה ולכן הורי נתנו לי אותו, הם ידעו שאני אגיע גבוה ולא  רק בגובה פיזי, אלא גם בהישגיי…

יש לי כמה כינויים :

  • הורי קוראים לי תמירי, תמירושקי או תמירושי.
  • חברי קוראים לי תמיר עם דגש על תחילת המילה.
  • מספר אנשים (חלק משפחה וחלק חברים) גם קראו לי תמתם.
  • ועוד מספר שמות שפחות משתמשים בהם…

כפי שציינתי קודם, תאריך הלידה (הלועזי) שלי הוא 17.2.2007 אך לא הזכרתי את תאריך הלידה העברי, שהוא כ”ט בשבט התשס”ז.

אני נולדתי במשקל של 3.550 ק”ג והגובה שלי לא נמדד בלידה.

פרט מעניין נוסף על היום בו נולדתי הוא שבאותו היום בדיוק סבא שלי חגג 60 (נולדנו באותו יום בהפרש של 60 שנה) ובאותו תאריך גם סבא רבא שלי נולד,כולנו ב 17.2…

5
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

חושבים עלי ש-

ההורים שלי:

אמא שלי חושבת שאני דומה לה בהרבה מובנים.
היא טוענת שאני טוב לב באופן מיוחד, חושב על אחרים לפניי שחושב על עצמי, רגיש מאוד וחכם במיוחד. היא אומרת שאני חברותי ומצחיק, שיש לי כישורי משחק מפותחים ואופי של מנהיג.
לדעתה אני עקשן ודעתן (במובן החיובי) ונער שמציב לעצמו אתגרים ותמיד עומד בהם בהצלחה מרובה!

אבא שלי חושב שאני ילד מקסים, נבון מאוד, סקרן, יצירתי באופן מיוחד, מנהיג שמהווה השראה לסביבה שלו. שאני ילד שחשוב לו להצטיין במה שהוא עושה ושיהיו גאים בו ושאני מאוד חברותי. אבא שלי מאמין שהשקט שלי הוא מקור לעוצמה.

 

בני משפחתי:

בר, אחי הגדול: אני חושב שתמיר הוא אח חכם מאוד, יצירתי, מצחיק, קצת דאגן ומשעשע. בד”כ הוא משחק איתי ומפיג לי את השיעמום. אני אוהב לשחק איתו בהכל, במיוחד בפינג פונג ובפלייסטיישן.

נועם, אחי הקטן: אני חושב שתמיר הוא אח אחראי, מצחיק, חכם, כייפי ובעיקר כייף לי להכין איתו סרטונים באפליקציית עריכה מיוחדת. אני אוהב לשחק איתו משחקי קופסא ולישון איתו בחדר, במיטה הנפתחת.

סבתא זהבה: אני חושבת שאתה נכד למופת, אתה תלמיד טוב, ילד ממושמע, חבר טוב ונאמן. אני אוהבת שאתה בא אליי.

סבא טוביה: אני חושב שאתה ילד מבריק, חכם, מאוד אהוב על המשפחה והחברים, עושה הכל כדי לרצות את כולם מכל הבחינות, משתדל מאוד, וכולנו אוהבים אותך. אתה נכד מאוד אהוב.

דוד בני (אח של אמא שלי): אני מתרגש לקראת בר המצווה שלך. אני חושב שאתה הילד הכי מתוק שיכול להיות בעולם, אני מת עליך, אוהב אותך, חושב שאתה גם מוכשר, גם חברותי, יש בך משהו מקסים שאני לא רואה בילדים אחרים, אתה טוב לב, אתה רגיש, אתה חכם. אתה כל מה שאפשר לרצות שיהיה בילד. ואני מאוד שמח שזכיתי להיות דוד שלך. אין עליך. רק כשאני חושב עליך אני מתמוגג. אני מתאפק לא לחבק ולנשק אותך יותר מדיי כדי שאני לא אמאס עליך, אבל תדע שאני מאוד מאוד אוהב אותך.

חבריי:

יובל פרמן: אני חושב שאתה חברותי, נחמד, מצחיק ומגניב.

דולב: אתה שילוב של חנון וילד חברותי ובגלל זה כייף להיות איתך!

נסלי: אתה חבר טוב, חכם ועוזר לאנשים בכל הזדמנות.

אלון: אתה חכם, חברותי, יצירתי, מעניין…

איתי: אתה ילד חכם, מתחשב, מצחיק, אכפתי וסובלני.

אני: אני חושב על עצמי הרבה דברים… אני עקשן, חרוץ, חברותי, ואם להיות פחות צנוע, גם חכם 🙂

אני חושב שאם אני אתאמץ, אני אוכל להגיע גבוה… ולשם אני מכוון!

7
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

שנות חיי מינקות ועד היום-

אני זוכר את עצמי:

אני זוכר את החופשות המשפחתיות שהיו לנו כשהייתי קטן. טסנו לצרפת וביקרנו ביורודיסני. אני זוכר את התהלוכה של הדמויות של דיסני, את המיתקנים ואפילו את בית המלון עם הלוגו של מיקי מאוס וארחות הבוקר עם הדמויות של מיקי מאוס וחבריו.

אני זוכר את יומי הראשון בביה”ס. זה היה בבי”ס “שיזף” באור יהודה. אני זוכר שהמחנכת הציגה את עצמה והסבירה על בית הספר. אני זוכר שלמדתי את הדרך ברגל לביה”ס (אחי הגדול הראה לי איך הולכים) ואני זוכר שהתבלבלתי פעם אחת כשיצאתי מהיציאה הקידמית של הבית, במקום מהאחורית, ולא ידעתי את הדרך לביה”ס. הלכתי לכיוון שחשבתי שהוא נכון ובאמת הגעתי לביה”ס אבל לא היו משמרות זה”ב אז איש מבוגר אחד העביר אותי את הכביש. זה קצת הלחיץ אותי.

 אני זוכר שעקצה אותי דבורה בגן. הייתי בערך בן 5. שיחקתי בארגז החול תוך כדי שדיברתי עם יובל, החבר שלי. הרמתי חול ביד ופתאום הרגשתי כאב. כשהסתכלתי על היד ראיתי דבורה שוכבת לי על היד. נלחצתי, בכיתי והגננת התקשרה לאמא שתבוא לקחת אותי. זה עבר לי לבד כעבור כמה שעות.

אני זוכר שהייתי בכיתה ג’, לקחו אותנו מהצופים למחנה הקיץ של הילדים הבוגרים כדי להראות לנו מה עושים שם ולשכנע אותנו להרשם. ראיתי כל מיני מבנים ענקיים וממש התלהבתי מהם.
כשחזרתי הביתה החלטתי שאני רוצה להרשם לצופים. מאז אני שם!

אני זוכר שטסתי לתאילנד עם המשפחה שלי. זה היה כשהייתי בן 7. יש לי משם שני זכרונות: האחד, כשהלכנו לראות קופים. כשהלכתי להאכיל את אחד הקופים הוא צעק ורדף אחריי. נלחצתי ממש וברחתי בפאניקה לכיוון ההורים שלי. במהלך הריצה, הגיע קוף נוסף שקפץ עליי ונתלה לי על המכנסיים, מה שהלחיץ אותי יותר. מאז, אני לא יכול לשכוח את המקרה הזה.

הדבר השני היה כשרכבנו על פילים. הייתי על הפיל עם בן הדוד שלי אמיר. כל הרכיבה התלהבתי מהפיל וכל הזמן התנדנדנו וזזנו בגלל שהפיל לא הלך יציב. זה היה מצחיק וכייפי.

9
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

מפי ההורים:

ההורים שלי זוכרים שהייתי תינוק שקט, רגוע ונעים. בניגוד לאחי הבכור שהרבה לבכות ולצעוק, אני ישבתי בסלקל נינוח, הסתכלתי על האנשים סביבי ולא ביקשתי דבר. אכלתי כמעט כל מה שנתנו לי וחייכתי הרבה.

הם זוכרים שבגן שיחקתי הרבה עם עצמי במשחקי דימיון ונהנתי מזה מאוד. הייתי מרוכז במפגשים של הגננת ותמיד הצבעתי בנימוס ואמרתי דברי חכמה. כולם רצו להיות חברים שלי וכל הגננות היו משוגעות עליי. לדבריהם הייתי ילד שקט, אהוב, נבון, נחבא אל הכלים ותמיד אמרתי דברים נבונים וחדשניים בצניעות ובשקט האופייני לי גם היום.

אמא שלי אומרת שמהיום שנולדתי אני דומה לדוד שלי, בני. שאני הייתי ועדיין- ילד ללא דרישות מיוחדות.

ההורים שלי סיפרו לי שיום אחד נסענו באוטו עם אחי בר. הוא היה בן 5 ואני עוד לא בן שנתיים. הוא צעק וצרח ואני רציתי להגיד שהוא צועק, אבל לא ידעתי לדבר, אז אמרתי “בר אאאאאאא” וסימנתי עם ידיים קפוצות את התנועה של הכעס שלו. עד היום אנחנו צוחקים על זה שמצאתי, בדרכי שלי, להביע את מה שרציתי לומר ללא אוצר מילים רחב.

אבא שלי זוכר שהתפתחתי, מבחינה מוטורית, בצורה איטית יחסית: התיישבתי מאוחר, התהפכתי מאוחר, התחלתי ללכת מאוחר ובהתחלה ההורים שלי היו מודאגים שאולי זה איטי מדיי, אבל אז הם הבינו שלכל אחד יש את קצב  ההתפתחות שלו ואת הדרך הייחודית שלו להגיע למקומות אליהם הוא צריך להגיע.

ההורים שלי לקחו אותי לאיבחון כשחשבו שיש לי בעיית זכרון, אבל הסתבר שאני מעל לממוצע בהכל, ופשוט יש לי את הדרך שלי להתפתח.

אבא שלי זוכר שכבר מגיל קטן הייתי בעל דימיון מפותח ותרמתי למשפחה מילים חדשות שאני ממציא, משחקים חדשים, רעיונות לפעילויות, ואתגרים שונים. עד היום אני ממשיך בכך להנאת המשפחה והסובבים. מילים שהמצאתי: “דרדלוח”, “דוקטור דוקטור”,”קרקס” (במקום לקלל), “מה, אני פיזיזיולוג? (כששואלים אותו משהו שהוא לא אמור לדעת)”.

11
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

משפחתי ואני:

אנחנו מבלים הרבה יחד במשפחה. יש לנו בילויים קבועים בכל שנה:

בכל חודש מאי אנחנו יורדים לשבוע למלון “קלאב הוטל” באילת עם המשפחה מהצד של אבא שלי: סבתא וסבא, הדודים, בני הדודים ולפעמים גם חברים מצטרפים. אנחנו הולכים לבריכה, לים, למסעדות, להופעות, לחנויות, לטיילת ועוד. אני נהנה מאוד ומחכה לזה כל שנה.

בכל חודש ספטמבר אנחנו נוסעים לשלושה לילות בכינרת עם המשפחה המורחבת של אבא שלי. אנחנו מתרחצים בכינרת, אוכלים על האש, משחקים משחקי קופסא וקלפים ומדברים הרבה.

בכל חופש גדול, אנחנו טסים לחו”ל: האחים שלי, ההורים שלי ואני. מדי פעם מצטרפים אלינו חברים ולעיתים רחוקות גם המשפחה המורחבת. זה הבילוי האהוב עליי, שאני הכי מחכה לו כל שנה. אני נהנה להסתובב בין הפעילויות והאטרקציות: הפארקים, החנויות ושאר ההרפתקאות.

במהלך השנה, זו שנה שביעית, שאנחנו מטיילים בקבוצת טיולים עם מדריך מוסמך ועוד 10-13 משפחות ביניהם חברים ובני משפחה. הטיולים הם בארץ, לפעמים ליותר מיום אחד, וזה כייף כי זוכים לראות מקומות בארץ, לעשות קצת כושר ולהתעדכן במה שקורה בחייהם של החברים שלנו.  הכי כייף זה הטיולים של היומיים.

לפעמים אנחנו משחקים במשפחה את המשחק: גמד וענק או מאסטר שף וזה כייף מאוד.

יש לנו מנהג שבימי הולדת של בן משפחה אנחנו מארגנים מתנות, חטיפים וברכות בסודיות בבית ובנוסף, מארגנים פעילויות כגון: חפש את המטמון, אתגרים, משימות, חידונים ובסוף גם הולכים לאכול במסעדה. זה ממש כייף!

כשהייתי קטן, הייתה לנו כלבה בשם “קולין”. סבא שלי מצא אותה בפח הזבל כשהייתה בת יומיים. אני הכרתי אותה רק ככלבה מאוד זקנה שקשה לה ללכת או לשמוע ולא הייתי מוריד אותה הרבה. גידלנו אותה 15 שנה עד שנאלצנו להרדים אותה כי סבלה מאוד.

בעבר היו לנו גם דגים, ותוכי מסוג “קוקטייל” בשם “צ’יקיטה”. כשהייתי מאוד קטן תמיד רציתי שיהיו לי דגים, אבל לאחר כשנה גיליתי שזו הרבה עבודה ושדגים פחות מלהיבים משחשבתי ולכן גידלתי אותם עד שמתו כולם ולא קנינו חדשים.

צ’יקיטה הייתה התוכי שאחי קיבל ליום ההולדת. אהבתי אותה ושיחקתי איתה לפעמים.

לפניי שיבעה חודשים עברנו לגור בהוד השרון. מאז החיים של כל משפחתי השתנו לגמריי לטובה ולרעה: הבית שלנו הרבה יותר גדול, כייפי ומיוחד אך נאלצתי גם להיפרד מכמה חברים מאוד טובים שלי בעיר הקודמת, אור יהודה.
לאחר שעברנו, אמא שלנו הבטיחה שתקנה כלב ואנחנו עדיין מצפים לבואו.

13
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

אירועים היסטוריים במהלך החיים:

במהלך התקופה מפברואר 2007 ועד פברואר 2020 קרו מספר אירועים היסטוריים משמעותיים:

בישראל:

  • 9.2007 – ישראל משמידה את הכור הסורי
  • 12.2008 – מתחיל מבצע “עופרת יצוקה” ברצועת עזה
  • 12.2009 – עדה יונת מקבלת את פרס נובל לכימיה
  • 12.2010 – השריפה הגדולה בכרמל, 44 הרוגים.
  • 9.2011 – ההפגנה הגדולה בתולדות ישראל, 450 אלף איש במסגרת מחאת האוהלים
  • 10.2011 – גלעד שליט חוזר לאחר 5 שנים בשבי
  • 5.2014 – אהוד אולמרט נדון ל 6 שנים בכלא
  • 5.2014 – מכבי תל אביב זוכה ביורוליג בפעם השישית
  • 5.2018 – נטע ברזילאי מנצחת באירווזיון עם השיר “TOY”
  • 4.2019 – בראשית מתרסקת על אדמת הירח

בעולם:

  • 6.2007 – התחילו מכירות האייפון הראשון
  • 8.2008 – השחיין מייקל פלפס שובר את השיא וזוכה בשמונה מדליות זהב באולימפידה אחת
  • 1.2009 – ברק אובמה מושבע לנשיא ה- 44 של ארה”ב, הנשיא השחור הראשון.
  • 8.2010 – ארה”ב נסוגה מעיראק
  • 5.2011 – אוסמה בן לאדן, הטרוריסט המבוקש בעולם, מחוסל על-ידי ארה”ב
  • 11.2016 – דונלד טראמפ נבחר לנשיא ארה”ב
  • 4.2019 – השריפה בקתדרלת נוטרדם בפריז
15

אנו מתבגרים:

אני חושב שבר מצווה זה אירוע חשוב, שמסמל מעבר מילדות לבגרות. אני מצפה לבר המצווה שלי וחושב שזה עומד להיות אחד האירועים החשובים, המשמעותיים והמהנים ביותר שהיו לי.

כבר חדשיים שאני לומד אצל הרב “בוידן” את פרשת “יתרו” אותה אני עומד להקריא בבית הכנסת הרפורמי בהוד השרון בעוד כשבועיים. הזמנו לאירוע זה את המשפחה המצומצמת ואני חושב שזה עומד להיות טקס מרגש ובלתי נשכח. אני מקווה להצליח בהקראת הפרשה שלי לפי טעמי המקרא שלימד אותי הרב ואני מתאמן עליהם בבית.

חוץ משבת החתן, אנחנו עושים מסיבה גדולה לכל החברים שלי (מאור יהודה ומהוד השרון) ולמשפחה המורחבת במקום שנקרא “הדופלקס” בהרצליה. אמא שלי מעצבת את האירוע בקונספט “גיבורי על” ואני רואה אותה עובדת על זה בקפידה כבר כמה שבועות. אני מקווה שיהיה כייף כמו שאני חושב שיהיה.

תחומי העניין שלי הם בעיקר סרטי קולנוע ואני רוצה להיות תסריטאי ובמאי מפורסם כשאהיה גדול.

היום אני הולך לצופים, משחק טניס ובתוכנית “העשרה במתמטיקה” של אוניברסיטת בר אילן. אני אוהב את כל החוגים. אני חושב שהטניס משפר לי את הכושר, הצופים עוזרים לי לקבל אחריות והתכנית של בר אילן מעשירה לי את הידע במתמטיקה ואת הידע הכללי.

16
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

המשפחה הגרעינית

פרטים אישיים:

אמא שלי:

שם אמי הוא “מיכל”.

הוריה קראו לה כך משום שהם אהבו את השם ולמיילדת שלה קראו כך.

שמות החיבה של אמא שלי הם: מיכלי, מיכלוש ומיכי.

שם המשפחה המקורי של אמי הוא אזהרי. היא החליפה לשם המשפחה של אבי, גולן, לאחר החתונה.

שם המשפחה אזהרי הוא נדיר ואין עליו שום מידע במאגר שמות המשפחה של בית התפוצות (הקישור בהנחיות לעבודה).

משפחתה של אמי מצד האב חיים בארץ כבר שבע דורות ולא מצאו את מקור השם באף מקום. קיימת עוד משפחה אחת עם שם משפחה זה וגם הם לא יודעים את מקורה.

אבא שלי:

שם אבי הוא “אורן”

כשהוא נולד הוריו חפשו לו שם והשם “אורן” היה נפוץ באותה תקופה, אז הם החליטו לקרוא לו כך. מאוחר יותר, דודה של סבתא שלי אמרה שלסבתא בתור ילדה הייתה בובה שהיא מאד אהבה שקראו לה “אורנה” ולכן היא קראה לבן הבכור שלה “אורן”.

כשאבא שלי היה קטן, אמא שלו המציאה לו כל מני שמות כמו “אורניון”,”אוזניון” ועוד.

שם המשפחה של אבי הוא גולן, הוא לא שינה את שם המשפחה אך גם אמו וגם אביו שנו את שם המשפחה כשהתחתנו.

סבא שלי החליף לשם המשפחה גולן משום ששם המשפחה הקודם שלו היה “קסטנברג”, הרים הנמצאים ברוסיה (הוא גר ברוסיה לפני), והוא רצה לעברת את השם ולכן החליף לשם של הר בישראל, גולן.

18
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

מהלך חיי הורי:

אמא שלי:

אמא שלי נולדה ב 20.1.1971 בביה”ח תל השומר, וגדלה ברח’ תל חי 22 (בקומה השלישית), ברמת גן.

לאמא אח בשם בני, שגדול ממנה בעשר שנים, ואחות בשם דליה שגדולה ממנה בשש שנים.

כילדה, היא אהבה לקפוץ בחבל ובגומי והייתה שחקנית מעולה במחניים, בגלל שהייתה גבוהה במיוחד ותמיד תפסה את הכדורים. היא אהבה במיוחד טיולים משפחתיים ועבודות יצירה (כמו צביעה, ציור, ריקמה וכד’)

אמא שלי מספרת שהיא הייתה רבה עם אחותה לא מעט. פעם אחת היא רבה עם אחותה ואמא שלה כעסה עליהן כל כך, שהוציאה אותם לחדר המדרגות. היא אמרה להן לחכות בחוץ עד שאבא שלהן יחזור מהעבודה. בזמן שהן חיכו בחוץ, הן ציירו על הדלת של ארון החשמל שהיה באותה קומה. הציור הזה קיים עד היום.

כשסבא שלי חזר מהעבודה (זה היה בערך 10 דקות לאחר שהעונש ניתן) הוא החזיר אותן הביתה ולא הפסיק לצחוק מהרעיון שהיו בחוץ. זה דווקא היה כייף לשתיהן.

רוב הבנים בכיתה של אמא שלי התביישו להציע לאמא שלי חברות בגלל שהייתה גבוהה יותר מהם. החבר הקאשון של אמא שלי היה בבי”ס היסודי. הוא היה בכיתה שלה והחברות החזיקה מעמד כמה שבועות בלבד.

אמא שלי התגייסה לצה”ל ב- 1989 ובגלל שלמדה בבי”ס התיכון “בליך” במגמת סוציולוגיה- כלכלה- היא נשלחה לשרת שנתיים במנהל התשלומים של צה”ל (מת”ש), אשר בבסיס תל השומר, בענף הקבע. כחיילת מצטיינת היא נשלחה לקורס “מפעילת מסוף תקשורת” בצריפין.היא השתחררה בדרגת סמלת.

לאמא שלי יש תואר ראשון בחינוך (ותעודת הוראה), ותואר שני בתקשורת.

 עד לפני כשלוש שנים אמא שלי עבדה כ”מנהלת פרויקטים” בחברת תרגום, אך עזבה משום שהחליטה שהיא רוצה לפתוח עסק עצמאי לעיצוב אירועים.כיום היא מעצבת בר מצוות, חתונות, ואירועים נוספים, והיא עושה זאת מצוין.

התחביב של אמא שלי הוא לנגן בתופים (היא לומדת זאת כבר חמש שנים). חוץ מזה- אמא שלי מאוד נהנית להיות אתנו, המשפחה, לטייל יחד (בארץ ובחו”ל), לשחק אתנו משחקים שונים, לארח בביתנו משפחה וחברים ולצחוק הרבה.

הקושי העיקרי של אמא שלי הוא עבודות הבית הסיזיפיות: כביסה, נקיון, בישול וכו’ אבל היא לא מתלוננת (: . חוץ מזה, אמא שלי אוהבת כשאנחנו כשאנחנו הולכים לסרט או למסעדה כמשפחה. אמא שלי החליטה שהיא הופכת לצמחונית לפני 5 שנים ומאז היא מקפידה לא לאכול בשר.

אבא שלי:

אבא שלי נולד בשנת 1972 בישראל בעיר בת ים (ברחוב גבעתי 9)

בגיל 3 עברו הורי להרצליה ושם הוא בילה את רוב שנות ילדותיו. ההורים שלו גרו בדירת גג שכללה 4 חדרים מרווחים ומרפסת ענקית. אבא היה בגן ילדים מול הבית ואח”כ עבר לגן חובה (ארז) שנמצא במרחק של כמה דקות הליכה מהבית. הוא אהב מאוד לשחק למטה עם ילדי השכונה והם היו משחקים כמעט כל יום בתופסת, מחבואים, מחניים, גע-גע ועוד. אבא פחד ללכת מכות ותמיד אהב לראות סרטים ולאכול גלידה (עד היום).

פעם בתור ילד, שכן שכנע אותו להוציא אויר מהגלגלים של האופניים של ילדה מהבניין. שכן ראה אותו ובערב אמא של הילדה באה לספר להורים מה קרה. ההורים שלו הכריחו אותו להתנצל ולנפח אויר באופניים. הוא התפדח מאוד והצטער. מסתבר היום שאותה ילדה הייתה אחותו של הקומיקאי אבי נוסבאום…

לאבא הייתה חברה בכיתה ז’, אבל אהבה ראשונה רק בתקופת הצבא עם בחורה בשם רויטל.

אבא התגייס בשנת 1993 לנח”ל לתפקיד של לוחם רגלי, במהלך שירותו הצבאי עבר לתפקיד מנהלתי במחלקת המודיעין של הגדוד והשתחרר בדרגת סמל. הוא גם עשה קורס צניחה וקורס נהיגה על נגמ”ש. אחרי הצבא אבא עשה טיול של חצי שנה במזרח הרחוק (הודו, נפל ותאילנד) וכשחזר לארץ התחיל ללמוד מדעי המחשב ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. במהלך הלימודים אבא עבד בעבודות מזדמנות, בין היתר כמוכר מנויים של העיתון “ידיעות אחרונות” ושם הוא פגש את אמא שלי (פירוט בהמשך).

אבא עובד כמנהל צוות פיתוח בחברת “אפל” ובאופן כללי הוא אוהב טכנולוגיה ומחשבים ולכן נהנה מעבודתו למרות שלפעמים הוא עובד שעות רבות ולעיתים גם עובד מהבית. אבא אוהב סקי, לטייל, לראות סרטים, תוכניות טלוויזיה וכדורסל. הוא משחק סקווש, כדורסל וגם רץ מרתונים.

אבא אוהב להתפנק בסרט טוב ופופקורן עם אמא או בבית מלון…

21
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

הופכים למשפחה:

מפי הוריי:

כשבר (אחי הגדול) נולד, בגלל שהוא היה הבכור, לא ידענו למה לצפות, פחדנו וחששנו איך זה יהיה. לא עשינו לו בדיקת מי שפיר בהריון ואבי נורא דאג שהוא לא יהיה בסדר והוא זוכר את הרגע שהוא יצא והוא ממש חיכה לראות שהכל בסדר. כשהוא נולד הייתה לו עין אחת קטנה יותר מהשנייה ואבא שלי כל הזמן שאל אם זה בסדר ורגיל… אצל תמיר היינו פחות מודאגים כי עשינו בדיקת מי שפיר וגם כי יש לנו ניסיון כבר. הלידה הייתה בסך הכל רגילה. ההורים שלי גם מציינים הרבה שבניגוד לאח שלי הגדול הייתי תינוק מאוד שקט שלא מבקש הרבה.הלידה של נועם (אחי הקטן) הייתה גם כן רגילה והוא נולד עם גומות חן חמודות בלחיים שיש לו עד היום.

לאחר החתונה של ההורים שלי הם עברו לגור אצל סבא וסבתא שלי (מצד אבא) למשך בערך שנה, ואז עברו לגור בדירה ב”אור יהודה”, שם גר דוד שלי (מצד אמא) והוא המליץ להם על השכונה. אחרי בערך 4-5 שנים (אחרי שאח שלי הגדול נולד) הם עברו לגור ברוצ’סטר (ניו יורק). אחרי בערך 3 שנים, הם חזרו לארץ, והלכו לאותו בית שגרו לפני. בתקופה הזאת אני נולדתי. אחרי 4 שנים עברנו לבית אחר באור יהודה (אחרי שנולד אחי הקטן) ושם גרנו שנתיים. אחרי שנתיים עברנו לעוד בית באור יהודה ושם אני זוכר את רוב זכרונות הילדות שלי. גרנו שם בערך 7-8 שנים ומשם עברנו לפה, להוד השרון.

24
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

המשפחה המורחבת

סבא וסבתא:

זהבה גולן (סבתא מצד אבא):

שם המשפחה המקורי שלי היה ווסטרייך. זה שם פולני שמשמעותו מערב עשיר.

שם החיבה של הוא “זהבה הקטנה”.אני נקראת “זהבה” על שם סבתא שלי.

נולדתי ב 16.12.1952, בביה”ח הקריה שבת אביב. כילדה גרתי ביפו, ברחוב רוקח.

אני זוכרת שכילדה הייתי מאוד שקטה, לא אוהבת לאכול, רזה וקטנה. גדלנו עם בני הדודים שלנו יחד: קובי ויצחק, האחים שלי, וזהבה “הגדולה”. אני זוכרת שביפו היו תרנגולות בבית, גרנו בדירה אחת (שלושה חדרים) עם המשפחה המורחבת שלי (היה לנו מטבח משותף, שירותים משותפים…)

לאמא שלי קראו רבקה ולאבא שלי משה.

יש לי שני אחים: קובי ויצחק. אני האמצעית.

אמא שלי הייתה עקרת בית, לא עבדה אף פעם, ואבא שלי היה בעל בית חרושת לבייגלה.

ההורים של הוריי היו בשואה. הם היו סוחרים והייתה להם מאפייה.

בבית דיברנו עברית. ההורים שלי דיברו לפעמים בניהם יידיש.

הבית שבו גרתי הייתה דירה קטנה של שני חדרים בת”א, גרתי שם עד גיל 11, אח”כ עברנו לדירת 3.5 חדרים בגבעתיים. אז לכל אחד היה חדר משלו עם מיטה משלו. היו חיים קלים ונוחים.

היינו נוהגים לשחק למטה עם הילדים. היה לנו עץ בחצר ובנינו בית על העץ. הבית היה ממש מול החלון של הדירה. היינו משחקים עם הילדים גם קלאס ומחניים. הייתי בגיל 12 בבית ספר ישראלי רגיל. בתיכון למדתי גרפיקה. בית הספר היה דומה להיום אבל הייתה יותר משמעת. היו עומדים כשהמורה נכנס ומתייחסים אליו בכבוד ואפילו לא פונים אליו בשם הפרטי. המקצועות היו כמו של היום – תושב”ע, חשבון, עברית, הנדסה.

אני זוכרת במיוחד את הבר מצווה של אח שלי יצחק – הייתה חגיגה גדולה שבאו אורחים מכל הארץ, משפחה וחברים. היה באולם בת”א.

בקיץ היינו נוסעים הרבה לים, במכמורת וטנטורה. בחורף היינו בעיקר עם המשפחות ובני

הדודים ונפגשים לשחק יחד. בחופשות היינו נוסעים לאילת. לאבא שלי הייתה מאפייה ולכן

בפסח כשהמאפייה הייתה סגורה היינו נוסעים לשבוע לאילת וישנים באוהלים על החוף.

היינו אוכלים מאכלים יהודיים מסורתיים – צ’יבלה, כבד קצוץ. לא כל כך אהבתי לאכול כילדה חוץ משוקולדים וגם אורז אדום.

אהבתי מאוד שאבא שלי היה שר לי נומי נומי ילדתי.

הייתי בתנועת נוער – הצופים וגם הנוער העובד. היינו עושים פעילויות כמו ע”ש לילה ופעילויות חברתיות אחרות.

את סבא הכרתי בשידוך. הנישואין היו בבית החייל בתל אביב.

בתחיל הנישואין גרנו בבת ים רחוב גבעתי 9, גרנו שם 3 שנים ושם גם נולד אבא שלך, הבן הבכור ואז עברנו להרצליה.

כמשפחה חדשה, אני לא עבדתי בהתחלה וסבא עבד בבית החרושת של אבא שלי בתור נהג.

בתור ילדה הייתי בתקופה הצנע ואז לא היה הרבה אוכל, והיינו מקבלים תלושים והייתה הקצבה כמה הייתה מקבלת כל משפחה. אבא שלי היה עובד בתור מוכר של קרח והיה עובר בשכונה עם עגלה מלאה בקרח ומוכר לאנשים בלוקים של קרח.

היו הרבה מלחמות בתור ילדים וזה השפיע על חיי. במלחמת שש הימים הייתי בכיתה ח’ ואחי הקטן (קובי) היה בן שנה. הבית בגבעתיים היה ממש מול בית הספר ובתקופת האזעקות היינו רצים הביתה ומתחבאים במקלט בבית. ובמלחמת יום כיפור גרנו כבר בבית ים ואבא שלך היה בן שנה. עברתי לגור איתו אצל הוריי לכמה חודשים בזמן שסבא היה במלחמה.

27
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

טוביה גולן (סבא מצד אבא):

 שם המשפחה שלי הוא “גולן”. זהו שם שהחלפתי בגיל 22 מ”קסטנברג”. החלפתי את השם כי זה היה שם ארוך, וכשהייתי בצבא כל הזמן קראו שמות והייתי צריך לאיית את השם הארוך שלי, אז אחרי מלחמת ששת הימים, כשכבשנו את רמת הגולן, החלטתי לשנות ל”גולן”. קסטנברג זה שם של הר ברוסיה, וגם “גולן” זה הר, ולכן בחרתי בשם הזה.

שמי הפרטי היה “אנטולי” אבל החלפתי לטוביה, כדי שיהיה יותר קליל. קראו לי אנטולי על שם הסבא שלי. כשהייתי ילד, לא היה נהוג לקרוא בשמות יהודיים. מי שהיה לו שם יהודי לא היו מתחברים אליו, ולכן נתנו לי שם רוסי. כשהגענו לארץ שיניתי את שמי הפרטי לטוביה.

נולדתי ב 17.02.1947 בברית המועצות (אוקראינה). ברית המועצות הייתה בנויה מכמה מדינות: כשרוסיה סיפחה אליה במשך השנים מדינות שהיו סביבה. אחת מהן הייתה אוקראינה.

כשנולדתי שם זה היה ברית המועצות. היום זה נקרא אוקראינה.

העיר בה נולדתי הייתה קטנה, עיירה בשם “פסטוב”, ההורים שלי עזבו את העיר כשהתחילה המלחמה ב 1941 כשהגרמנים פלשו לרוסיה והגיעו לעיר הזו. הם ברחו מהנאצים לכיוון מזרח רוסיה, ושם אני נולדתי. היום העיירה נקראת “פסטיב”.

במלחמה- אבא שלי ואח שלו ברחו מהגרמנים לרוסיה. אבא שלי נולד בפולניה, שם הוא הכיר

את אמא שלי, שם אחי נולד ואח”כ אני. אבא שלי חיפש את אח שלו, שהיה במחנה עבודה אחר משל אח שלו. אבא שלי ידע שאח שלו עזב את רוסיה אחריי המלחמה לכיוון ישראל. אבא שליפרסם מודעה בעיתון, במדור לחיפוש קרובים. לרוסים אסור היה לעזוב את רוסיה אבל מי שנולד בפולניה יכול היה לעזוב את פולניה לצורך איחוד משפחות.בינואר שנת 1959 עזבנו את רוסיה לפולניה. שם ביקשנו אישור לעבור לישראל ואז גם אבא שלי קיבל הודעה שאח שלו נמצא בארץ. עד יוני היינו בפולניה (חצי שנה), למדתי שם בבי”ס, הייתי בן 12.5. קיבלנו אישור לעלות לישראל.

לאמא שלי

קראו רוזה ולאבא שלי קראו ירחמיאל.

יש לי אח שגדול ממני בשלוש שנים, בשם “אלקסיי”

אמא שלי הייתה מנהלת חשבונות ואבא שלי היה שען.

סבא שלי גם היה שען והסבא השני היה אופה. שם המשפחה של אמא שלי היה “קושניר”.

כשהייתי קטן דיברתי רוסית וההורים שלי, כשלא רצו שאני אבין משהו, דברו ביידיש. לאט לאט למדתי גם יידיש. היינו שרים גם באוקראינית. בבי”ס דיברנו רק רוסית.

הבית בו גדלתי היה בית דו משפחתי, דו קומתי, עשוי מעץ שמצופה בטיח. כל הבתים ברחוב היו מאוד קטנים. היו לנו 2 חדרים, מטבח, ומרתף. המרתף היה לאחסנה, לא למגורים. גרנו בחדר אחד כל המשפחה: אני, אחי, וההורים שלי. בחדר השני גרה סבתא.

תנאי החיים היו לפעמים קשים. חוץ מלחם, חלב ותפו”א לא היה מה לאכול. אבא שלי הרוויח טוב כי הוא היה השען היחיד בעיר (הוא היה שייך לארגון של בעלי מקצוע) אבל נתנו לו כל מיני הטבות מאנשים פרטיים. היינו בין הראשונים בעיר שהיה לנו טלוויזיה ב 1955.

היו לנו שיְרוְתים בחצר: בור וסביבו ביתן קטן שבנוי מעץ. הבור הזה היה קופא לפעמים וזה היה

מצחיק. לא היה נייר טואלט והשתמשנו בעיתונים. כילד היו לי המון חברים. כל יום היינו משחקים מחבואים, נוסעים באופניים, מטפסים על עצי דובדבנים, תותים שחורים. בחורף הכל היה קופא

 והיו לנו שני נהרות בעיר: נהר רחב ונהר צר. קרה לי פעמיים שכמעט טבעתי.

בחורף היה קרח בלילה, ובבוקר היינו מחליקים על הקרח. פעם הקרח נשבר, נפלתי פנימה ובקושי הצלחתי לצאת. המים מתחת לקרח זורמים ומאוד קשה לצאת. ניצלתי.

בפעם אחרת הייתי בן 7, לא ידעתי לשחות, ירדתי לבד לנהר צר, ראיתי ילדים קופצים לנהר ויוצאים מהצד השני.

 גם אני קפצתי ולא ידעתי לשחות. למזלי קפצתי באלכסון והגעתי לצד השני

אבל בגלל שהיה בוץ היה לי קשה לצאת. ראיתי זוג הולך, קראתי להם לעזור לי אבל הם חשבו שאני צוחק אז המשיכו ללכת. הצלחתי לצאת לבד וכשהגעתי הביתה אמא שלי הרביצה לי על מה שעשיתי.

לא היה בי”ס יהודי איפה שגרנו. הלכתיט לבי”ס של רוסים, שם למדו כל היהודים. למדתי שם עד כיתה ה’. כשהגעתי לארץ עליתי ישר לכיתה ו’.

השוני היה בעיקר במתמטיקה. בכיתה ג’ לימדו אותי שם שברים עשרוניים. בישראל בכיתה ו’ לימדו אותי שברים רגילים.

המשמעת בביה”ס באוקראינה הייתה מאוד חזקה. אי אפשר לדבר באמצע שיעור. היה צריך להרים יד שהמרפק נשאר על השולחן. רק כשהמורה פונה אליך אתה יכול לדבר. כל יום היו בודקים לנו את ניקיון האוזנים והציפורניים. אם זה היה מלוכלך, המורה הייתה קוראת להורים. בבי”ס כולם היו צריכים להסתפר כמעט כמו קרחת.

בגיל 12 הייתי גבוה ורזה. כשהגעתי לארץ גידלתי שיער חלק והיה לי שביל באמצע.הייתי דומה לאלביס פרסלי.

אבא שלי למד בישיבה והיה מאוד דתי. כשהוא הגיע לרוסיה, כשפרצה המלחמה, הוא הפסיק להיות דתי כי הפסיק להאמין שיש אלוהים (בעקבות המלחמה).

את סבתא הכרתי… כשהשתחררתי מהצבא היו לי כל מיני חברות. לא חשבתי להתחתן אבל היו כמה שכשיצאתי איתן רצו להתחתן איתי. לאמא שלי ברוסיה הייתה בת דודה שהתחתנה עם ברוך, שהיה בן דוד של סבתא רבקה, אמא של סבתא שלך. יום אחד באה קרובת משפחה (דודה מינה) לחנות השעונים של אבא שלי וסיפרה שיש לה קרובת משפחה שמחפשת חתן. לא התכוונו לסבתא שלך. התכוונו לזהבה הגדולה. רצו לשדך לי אותה. אבל יום לפניי הפגישה שנקבעה החליטו להכיר לי את זהבה “הקטנה”. סבתא שלך. היה לי לא נעים אבל הלכתי לפגישה איתה וככה זה התגלגל והתחתנו.

השתתפתי במלחמת ששת הימים. נלחמתי כסמל בגבול מצרים. הגעתי לתעלת סואץ. נלחמתי גם במלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור ובמלחמת שלום הגליל.

29
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

יצחק אזהרי (סבא מצד אמא):

שם המשפחה שלי הוא “אזהרי”. מקור השם הוא ממצרים. לא היה לי שם אחר. שם החיבה שלי הוא “איציק”. קראו לי איציק על שם הסבא שלי, שהיה רב גדול ב”תלמוד תורה” בת”א.

נולדתי ב 22.2.1936 בבי”ח “הדסה” בתל-אביב.גדלתי בבית עם חצר גדולה שהיו סביבה 8 חדרים, בכל חדר משפחה אחרת. הבית היה ברחוב זרח ברנט 4, בנווה צדק. לא היו לנו מים ולא חשמל. היינו משתמשים ב”לוקס” לצורך חשמל. באמצע החצר היה בור, ומשאבה שנקראה “טרומבה”. בעזרתה היו שואבים מים מהבאר, ממלאים כד גדול, בפתח הכד היה צלחת וספל, וכל מי שרצה לשתות היה שותה מהדלי באמצעות אותה הכוס.

לא היה לנו בית שימוש בבית וגם לא הייתה אמבטיה. בחצר היה בור ושם כל השכנים עשו את צרכיהם.

לאמא שלי קראו מזל אזהרי ולאבא שלי בנימין. אבא שלי נקרא כך על שם בנימין מהתורה, משום שסבתא שלי נפטרה כשילדה את סבא שלי, וגם בתורה אמא של בנימין נפטרה כשילדה אותו.

היו 8 אחים ואחיות. נולדו לפי הסדר הנ”ל: שרה (ויקטוריה), רבקה, יצחק (אני), יוסף, חנה, זהבה ואסתר (תאומות לא זהות), ואלי.

אבא שלי היה חייט בצבא הבריטי, הוא עבד ב”קמפ” (מחנה צבאי) ואמא שלי הייתה עקרת בית.

השפות בהן דיברנו בבית היו עברית, ספניולית וערבית. ספניולית הייתה השפה השולטת בבית. מחוץ לבית דיברנו בעברית.

בבית נוווה צדק היה לנו חדר אחד, כולנו גרנו בו יחד. במלחמת השחרור, כשהייתי הן 12, עברנו דירה לרחוב שביל הפרגים 16, בת”א. גם שם גרנו בדירת חדר (שעלתה 100 לירות), במשך השנים בנינו שם חדר נוסף. לבית הייתה חצר גדולה ויפה עם עצי פרי: שסק, אפרסק, ענבים וכד’. היינו קוטפים ואוכלים פירות מהעצים.

כילדים, ישנו כולנו בחדר אחד: שמונת האחים והאחיות וגם ההורים. כולם ישנו במזרנים על הרצפה, בצורת “ראש-רגליים”. בדירה הזו כבר היו לנו ברזי מים וגם חשמל.

כילדים גנבנו אוכל, כי לא היה מספיק כסף לקנות. לביה”ס היו שמים לי בסנדוויץ’ לחם עם ריבה או עם זע’תר. הילדים האשכנזים פחדו מאיתנו. הייתי מחליף עם זה שיושב לידי את הכריך כי לו תמיד היה משהו טעים בסנדוויץ’: נקניק, חמאה וכו’. היו הלם גם אופניים ולנו לא. היינו בונים קורקינט מקרשים כדי לנסוע בירידה שנקראת “אחווה”. היינו מאימים עליהם אז הם היו פוחדים ונותנים לנו סיבוב באופניים שלהם.

בגיל 12 למדתי בביה”ס “תחכימוני”. בחופשות הייתי עובד. פעם עבדתי במילוי מטפים באבקות ומים (לצורך כיבוי אש). פעם אחרת עבדתי במילוי תרכיזים מתוקים בבקבוקים. היו משלמים לי כמה גרושים בחודש.

במקום גן ילדים הייתי הולך ללמוד ב”חדר”. בבית הספר של אז, הקפידו יותר על יהדות. התחלנו כל בוקר בתפילת “שחרית” וכמעט כל היום למדנו לימודי דת: תלמוד,משנה, גמרא, תנ”ך, תורה, וגם קצת התעמלות, ציור, חשבון וזימרה. כשהמורה היה נכנס לכיתה כל התלמידים היו צריכים לעמוד כדי לכבד אותו.

הייתי תלמיד מצטיין. כל הזמן קיבלתי תעודות הצטיינות. כשהייתי בן 12 הייתי רזה ונמוך. התחלתי לגבוהה בגיל 13 והיום אני 1.81מ’. היה לי שיער שחור קצת.

כשהייתי הולך לביה”ס ברגל, עברתי דרך רחוב “שבזי”, שבו היה שוק קטן. אני זוכר שעמד שם משהו עם אופניים שמכר תפוחי עץ. אף פעם לא טעמתי תפוחי עץ עד אז. אני זוכר שעבר שם משהו שקנה תפוח עץ ונתן בו ביס שאני לא יכול לשכוח מרוב שקינאתי בו.

על אף הקושי הכלכלי, תמיד היינו שמחים. היו לנו המון שמחות משפחתיות. הדודים שלי היו מגיעים מירושלים עם כלי נגינה (דוד מוסה, דוד דוידה, דוד אברהם ניגן ב”עוד”) היינו מנגנים ושרים כל הלילה.

פעם למוניות הי מין משטח כזה מאחורה, מחוץ לאוטו, אז אני וחבר טפסנו טרמפ על האחורה של אחת המוניות, ישבנו עליה מבלי בהנהג ידע עד שנהג מונית אחר נסע מאחור, ציפציף לנהג שלנו ואמר לו שאנחנו שם. חבר שלי נבהל וקפץ באמצע הנסיעה. הוא נפצע מהקפיצה. אני המשכתי עד שהמונית עצרה והגעתי כמעט עד הבית.

בחופשים – אני ואחותי רבקה היינו נוסעים ברכבת לדודים בירושלים. תחנת הרכבת הייתה איפה שהיום נמצא מתחם התחנה בת”א.

מאכל מיוחד של המשפחה היה אורז ושעועית (“אביקס”). רק בשבתות היה לנו אורז ושעועית והחלום שלי היה שיהיה לי אורז ושעועית כמה שאני רוצה, גם באמצע השבוע.

בגיל 13 עשו לי בר מצווה: הדודים באו מירושלים וניגנו ושרנו כל היום. היה כייף גדול.

קיבלתי מתנות. בעל הבית של אבא שלי שלח לי מתנה שעון יד עם ספרות רומיות. עוד משהו קנה לי סוודר. אני לא יכול לשכוח את שתי המתנות האלה ששמחו אותי במיוחד.

בגיל 16-17 הייתי בנוער העובד בקו “בורכוב” בגבעתיים.

את סבתא הכרתי בשכונה כבר מגיל 12 אבל לא התיחסתי אליה אז. בערך בגיל 22 יצאנו בפעם הראשונה. יצאנו יחד לבלות שני גברים ושתי נשים. דווקא אני יצאתי עם משהי אחרת בשם יעל קפיטולניק, והבחור השני שהיה איתנו יצא עם סבתא. סבתא ואני היינו יחד בחבר’ה ובמשך הזמן התחלנו לצאת יחד.

התחתנו בבית הכנסת הגדול “אוהל מועד” ברחוב שד”ל בת”א. החתונה הייתה באמצע השבוע והגיעו הרבה אנשים. לירח הדבש נסענו ברכבת ל”טבעון”, לאח של סבתא, אברהם ששון. אני זוכר שישבנו במסעדה בחיפה, ליד תחנת הרכבת. סבתא הצטלמה עם אשכול ענבים ביד. התלהבנו מהנסיעה.

בתחילת הנישואין קנינו דירה ברחוב הרא”ה 118 ברמת גן. היא עלתה חצי שקל. זו הייתה דירת חדר עם מרפסת, אמבטיה, מטבח ומרפסת מטבח בקומה השניה: מעל חנויות.

לאחר החתונה עבדתי כנהג אוטובוס “דן” וסבתא הייתה עקרת בית.

במלחמת השחרור הייתי בן 12 בערך, ראיתי את המלחמה מקרוב! עמדתי צמוד לחייל שהתחבא בין עמוד חשמל לקיר בטון וירה ברובה על ערבים. הם ירו עליו בחזרה. בקלות יכולתי להפגע מהיריות.

בכל בוקר, בדר לביה”ס עברתי דרך מסגד “חסן בק”. על גג המסגד ישב באופן קבוע צלף ערבי. כשהיינו צריכים לעבור שם אני והאחים שלי, כל פעם רץ ילד אחד כדי שהצלף לא יצליח לירות בנו. במשך השנים שמו שם שק יוטה כדי שיסתיר הילדים שרצים ובכל זאת היינו רצים אחד אחד.

אני זוכר סיפור מטורף ממלחמת השחרור. הייתי בן 12. כל המשפחה ישנה בבית הכנסת באזור של “עזרת הנשים”. לאחי הקטן, אלי, הייתה מיטת תינוק. הוא ישן במיטה. אמא שלי הייתה במרפסת וטיגנה פלאפל על “פרימוס”. אני הייתי איתה בחצר, הסתכלתי למעלה לשמיים וראיתי אווירון מצרי שבא לפוצץ את ת”א. ואני רואה את האווירון משחרר פצצה והיא עומדת ליפול על הראש לנו בעוד רגע! צעקתי לאמא שלי “אמא, פצצה!” היא רצה ותפבה את אחי הקטן, אלי, ורצנו שלושתנו לכניסה לבית הכנסת, שם היו שקי חול. מיד שנכנסנו – הפצצה נפלה, מטר אחד מהגדר. אישה אחת נהרגה ואחרת נפצעה. בדיוק על המיטה של אחי נפל גוש בטון מהקיר הסמוך. אם לא הייתי צועק שיש פצצה הוא לא היה חי היום.

אחריי הצבא עבדתי כנהג בחברת האוטובוסים של “דן”. אז אני וסבתא כבר היינו חברים.

32
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

אסתר אזהרי ז”ל (סבתא מצד אמא):

שם המשפחה של אסתר לפני החתונה היה “שושן”. היא נקראת אסתר על שם דודה שלה, אחות של אמא שלה “אסתר גינדי”. שם החיבה שלה הוא “אסתריקה”.

היא נולדה ב 11.11.1937 בתל אביב. הייה לה אחות תאומה זהה בשם “שרה”. שרה נולדה 5 דקות לפניה.

היו לה שמונה אחיות ואח אחד (בכור): אברהם ז”ל, מרים, רחל, שושנה ז”ל, שרה ז”ל, אסתר ז”ל (סבתא שלי), בלה, רותי ואביבה.

הילדה בלבן ואדום היא דליה, הבת האמצעית שלה, והילדה הקטנה המוסתרת, בחליפת תכלת היא אמא שלי, מיכל.

להורים שלה הייתה חנות מכולת בתל אביב. בבית היא דיברה עברית וערבית. כדי שהיא לא תבין, ההורים שלה דיברו בניהם צרפתית. אמא שלה הייתה מורה לצרפתית בעיר חלב, שבסוריה. היא זכרה שכל פעם שהיא עברה ברחוב עם אמא שלה והן פגשו תלמיד שלה, הוא היה משתחווה לה לאות כבוד.

הבית שבו היא גדלה בת”א היה בעל שני חדרים. הם היו 11 נפשות בבית, הילדים ישנו בחדר אחד וההורים בחדר השני. אח שלה אברהם היה בלח”י ועזב את הבית בגיל צעיר. הוא היה מורה לספור בבי”ס אלונים. אשתו הייתה מורה לטבע.

תנאי החיים היו בסדר. הם נחשבו עשירים כי הייתה להם מכולת. ההורים שלה ניהלו את המכולת והן, הבנות, עזרו להם למכור.

בגיל 12 היא הייתה ג’ינג’ית רזה וקטנה. היו מתבלבלים כל הזמן בינה לבין אחותה התאומה.

מכל האחים והאחיות שלה היא התחתנה ראשונה.

בשבת אבא שלה היה שם שירים בערבית והיה שר ורוקד. היה שמח. היא הכי אהבה לאכול מה שנקרא “קובנייה” שזה מאכל סורי, קובה ממולא בבשר. הם אף פעם לא חגגו בת מצווה או בר מצווה במשפחה שלה. פעם בכלל לא חגגו בת מצוות. היא לא הייתה חברה בשום תנועת נוער ולא התגייסה לצה”ל. היה נהוג שצריך לעזור להורים בפרנסה.

אבא שלה היה צייר וצלם מוכשר מאוד. אבא שלו, אברהם ששון- עג’מי הדריך אותו במלאכת הציור, ובשנת 1929 הוא צייר את אילן היוחסין של משפחת ששון- עג’מי (משנת 1784 ועד 1929) על קיר בית אביו שבחלב, סוריה. בעץ מופיעים שמות הבנים בלבד לבית משפחת ששון.

עם השנים, לאחר שאחרוני בני המשפחה עזבו את חלב בשנת 1938 וצאצאיהם נפוצו ברחבי העולם, צילם אבא שלה, איזיק ששון- עג’מי את הציור המקורי, וצייר אותו שוב בארץ ישראל, הפעם בצבע שמן על קנבס.

אסתר גינדי, אחותו של אבא של סבתא שלי, רכשה את הצילום ודאגה שיצולם שוב. העתקים מוקטנים שוכפלו ונמסרו לענפים הרבים של משפחת ששון- עג’מי בעולם. הציור צולם גם ע”י המרכז העולמי למורשת יהדות ארם צובא ונלמד בחוגים לגנאלוגיה באוניברסיטאות. בהיותו צילום אילן היוחסין המושלם והיפה ביותר שנשמר משנים אלו, הודפס הציור גם על כרטיס הביקור של מוזיאון בית התפוצות בת”א והוא נפוץ באתרי אילנות היוחסין באינטרנט.

אסתר הייתה חולה ב”הלציימר” מגיל 75 בערך למשך 7 שנים. הלציימר היא מחלה הגורמת לך לשכוח דברים, והיא מתחזקת בהדרגתיות. בהתחלה היא הייתה שוכחת דברים קטנים, ובמהלך השנים, היא שכחה דברים חשובים כמו איך להתרחץ, השמות של בני המשפחה, ולקראת הסוף, אפילו איך לדבר. ב 14.12.2019 היא נפטרה מהמחלה.

34
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

סיכום כללי על המשפחה המורחבת:

במשפחה שלי יש לנו כמה מנהגים, חגים מרכזיים, טיולים ועוד. לדוגמה, כל שנה במאי אנחנו נוסעים עם המשפחה של אבא שלי לחופשה באילת במלון “קלאב הוטל” לשבוע. עוד חופשה שאנחנו נוהגים לבוא אליה היא חופשה בכינרת, גם כן עם המשפחה של אבא, בדרך כלל לסוף שבוע, כל שנה בספטמבר.

אחד החגים המרכזיים במשפחה שלי הוא פסח. בפסח אנחנו בדרך כלל עושים את הסדר אצל המשפחה של אבא שלי, אך סבא מצד אמא, וגם חלק מהדודים, מצטרפים ויש לנו סדר עם שתי הצדדים.

כל שנה בחופש הגדול,אנחנו נוהגים לטוס לחו”ל. בדרך כלל אנחנו טסים רק המשפחה הגרעינית או עם חברים אך פעם בכמה שנים, אנחנו טסים עם המשפחה. ב- 2014 טסנו לתאילנד עם המשפחה של אבא שלי, וגם עם חלק מהמשפחה של אמא שלי, וב- 2019 (הוחופש הקודם) טסנו לרומניה עם כל המשפחה של אבא שלי.

37
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

חלק שני – המשפחה כחוליה בשרשרת

אילן יוחסין

בעמוד הבא מצורף אילן היוחסין שלי, שמגיע רחוק כמה שאפשר. האילן יוחסין הראשון הוא של כל המשפחה, והוא גדול ומפורט. האילן השני יש פחות אנשים, והוא קצת יותר מצומצם

40
אילן היוחסין- תמיר גולן
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

גלגולו של חפץ

סבתא שלי, זהבה גולן (מצד אבא), קיבלה שרשרת יהלום מאמא שלה קצת לפניי שנפטרה בנובמבר 2009. זו שרשרת זהב והתליון שלה נראה קצת כמו טיפת מים. במרכז הטיפה ישנו יהלם גדול, וסביבו משובצים הרבה יהלומים קטנים ועדינים.

סבתא שלי העבירה את השרשרת לאמא שלי, ומאז היא שמורה אצלינו בקופסת תכשיטים מיוחדת בארון.

היות וסבתא רבא שלי כבר לא בחיים, בכל פעם שאני או מישהו מבני משפחתי רואה את השרשרת אנחנו נזכרים כמה סבתא היתה אישה מקסימה וטובת לב וכמה אנחנו מתגעגעים אליה.

השרשרת סימלה עבור סבתא ריבקה ווסטרייך (סבתא רבא שלי) את הניצחון שלה בחיים. היא הצליחה לברוח עם משפחתה מהשואה, ללא כסף, ציוד ואפילו אוכל, ועצם העובדה שהגיעה לארץ, התחתנה, הולידה 3 ילדים, התבססה מבחינה כלכלית ויכלה להרשות לעצמה שרשרת יהלומים זה היה ניצחון אישי שלה. את הניצחון הזה היא דאגה להעביר לסבתא שלי, וממנה לאמא שלי.

43
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

נספח היסטורי – סיפור אלטלנה

סיפור אלטלנה זכור לסבא שלי (סבא איציק, מצד אמא) באופן אישי: הימים היו ימי מלחמת השיחרור, 1948, היה מצור על ירושלים והאצ”ל, ברשות מנחם בגין, הביאו לא”י אוניה ובה עולים, ציוד צבאי וציוד רפואי.
באותה התקופה, היה הסכם בין בגין, שהיה מפקד האצ”ל, לבין בן גוריון, שהיה אז ראש הסוכנות, שפורקים את האוניה מנישקה באופן הבא: 20% מהנשק הולך לאירגון האצ”ל על מנת לשחרר את המצור על ירושלים, ושאר הנשק הולך לצה”ל.

ב 20 ביוני 1948, האוניה הגיעה בלילה לחוף כפר ויתקין והתחילו לפרוק אותה במשותף האצ”ל וההגנה.
באמצע הפריקה הם עשו הפסקה לצורך מנוחה, אוכל וכו’. ולאט לאט אנשיי ההגנה נעלמו מהמקום בו ישבו לנוח. נשארו שם רק אנשיי צה”ל.

פתאום התחילו יריות על האוניה. מנחם בגין היה באונייה ונתן הוראה שהאוניה תחזור ללב ים.

בבוקר, האוניה הגיעה דרומה לחוף ת”א (ליד חוף פרישמן), בתקווה ששם יוכלו אנשיי האצ”ל לפרוק בביטחה את הנשק שעל סיפונה, כפי שהוסכם. ואז, רבין נתן פקודת אש ופגז ארטילריה נורה ע”י תותח של צה”ל על האוניה. האוניה נשרפה מול חופיי ת”א ואנשי האצ”ל, שהיו בה, כולל מנחם בגין, קפצו לים על מנת לשרוד.

אנשי ההגנה ירו על אנשי האצ”ל גם כשהיו בתוך המים, מתוך כוונה להרוג.

סבא שלי היה על החוף וראה את זה. הוא היה ילד בן 12. הוא לא יכול לשכוח את מה שראו עיניו.

בגין נתן הוראה ש”יהודי לא יורה על יהודי” ולכן אף כדור מהאוניה לא נורה לכיוון החוף. סבא שלי זוכר שהוא שמע את בגין בוכה ברדיו. הוא אמר “יהודי לא יורה על יהודי”.

האוניה נותרה שרופה על שרטון כ-10 מטר מול חופי ת”א במשך כשנה. סבא שלי, כילד, שחה אליה עם חבריו וטיפס עליה.
בהמשך, אנשיי מפא”י הטביעו את האוניה מול חוף “נבי-רובין”.

לפניי מספר שנים דווח בתקשורת שהאוניה נמצאה.

46

סיכום מתוך אתר האצ”ל ואתר “אנציקלופדיה יהודית”
כותבת המאמר: פרופסור יהודית לפידות

האנייה “אלטלנה” נרכשה על-ידי אנשי האצ”ל בגולה ולפי התכנון המקורי, הייתה אמורה להגיע ארצה ב-15 במאי 1948 עמוסה לוחמים וציוד מלחמתי.

אלא שרכישת הנשק וארגון הלוחמים ארכו זמן רב, וההפלגה נדחתה במספר שבועות. בינתיים, נחתם ב-1 ביוני הסכם על שילובו של האצ”ל בצבא ההגנה לישראל, ובאחד מסעיפי ההסכם נאמר שעל האצ”ל להפסיק כל פעולות עצמאיות של רכישת נשק. לפיכך נמסר לנציגי ממשלת ישראל על-אודות האנייה ותוכניות הפלגתה. מפקדת האצ”ל בפאריס השתדלה ככל יכולתה לשמור בסוד את ההכנות להפלגתה של “אלטלנה”, אלא שקשה היה להעלים תנועה של 940 לוחמים והעמסת האנייה בכמות כה גדולה של נשק ותחמושת.

החשש היה שאם יתגלה מסע “אלטלנה”, ינסו כוחות עוינים לפגוע בה בהיותה בלב ים. זו הייתה הסיבה, שכאשר ב-11 ביוני הרימה האנייה עוגן, לא נשלח אפילו מברק למפקדת האצ”ל בארץ, שמא יתגלגל המברק לידים לא רצויות ויביא לגילוי הפלגת האנייה. אך אמצעי הזהירות לא הועילו, ולמחרת פרסם רדיו לונדון את הפרטים על המסע.

ב-11 ביוני החלה בארץ ההפוגה הראשונה. מפקדת האצ”ל בארץ, חששה מאוד מפני גילוי הפרת תנאי ההפוגה, לפיהם אסורה הבאת ציוד צבאי ולוחמים ארצה. לכן החליט מנחם בגין לעכב את בואה של האנייה אל חופי הארץ, ומזכירת המטה שלחה לאנייה שדר אלחוטי: “לא להתקדם ולחכות להוראות”.

אולם הקשר עם האנייה לא היה תקין, וההוראה לא הובנה כראוי. ב-15 ביוני, קיימו בגין וחבריו פגישה עם נציגי הממשלה, בה הודיע בגין כי האנייה הפליגה ללא ידיעתו וכי הוא מבקש לטכס עצה לגבי המשך הטיפול בה.

גלילי מסר לבגין את הסכמתו של בן-גוריון להבאת האנייה בתוספת בקשה שזה יהיה “במהירות האפשרית”. המזכירה שידרה לאוניה “להתקדם במלוא  מהירות”, והפעם נקלט השידור היטב. למחרת התקיימה פגישת עבודה בין נציגי האצ”ל ונציגי משרד הביטחון. בעוד האצ”ל הציע להפנות את “אלטלנה” לחוף תל-אביב, טענו נציגי משרד הביטחון כי יש להעדיף את חוף כפר-ויתקין, כי שם יהיה קל יותר לעקוף את פקחי האו”ם. השדר אל האנייה היה, לכן, להפליג לעבר כפר-ויתקין.

בעוד הייתה הסכמה בדבר מקום עגינתה של “אלטלנה”, נתעוררו חילוקי דעות באשר לחלוקת המטען. בגין ביקש כי 20% מן הנשק יועבר לירושלים, במטרה לחמש בו את ה”גדוד הירושלמי”, ובן-גוריון נתן לכך את הסכמתו.

בקשתו השנייה של בגין הייתה שיתרת הנשק תועבר לצה”ל, כדי לצייד את גדודי האצ”ל שהתגייסו זה מקרוב לצבא. לבקשה זו לא ניתנה הסכמה של נציגי הממשלה, כי הם ראו בכך דרישה לחזק “צבא בתוך צבא”. הם לא הבינו כי לאחר שנים של מחסור מתמיד באמצעי לחימה, רצה בגין לתת לחייליו את ההרגשה שאינם באים “עירומים” ושלוחמי המחתרת מצטרפים לצבא “על ציודם”. לגבי בגין, הייתה זו שאלה של כבוד, ולא היו לו כל כוונות להקים “צבא בתוך צבא”.

“אלטלנה” הגיעה לחופי כפר-ויתקין ביום הראשון ה-20 ביוני. מיד החלו בהורדת האנשים לחוף ופריקת הציוד הצבאי. בין הממתינים על החוף היה גם מנחם בגין, אשר קיבל את פני הבאים בהתרגשות רבה. במקביל לאירועים על חוף ימה של כפר ויתקין, הייתה היערכות אחרת בתל-אביב. שם התכנסה הממשלה לישיבתה השבועית, וקיימה דיון בפרשת אניית הנשק. בן-גוריון מסר דיווח על הפגישות שקדמו לבוא האנייה, והיה תקיף מאוד בדעתו לדרוש מבגין כניעה ללא תנאי ומסירת כל הנשק לצבא:

“עלינו להחליט אם למסור את השלטון בידי בגין או להגיד לו

שיפסיק את פעולותיו הנפרדות, ואם לא – נירה! או שנחליט לפזר

את הצבא שלנו”.

בן-גוריון ייחס לבגין כוונות שלא היו לו כלל, ובסופו של אותו דיון, נתקבלה ההחלטה לתת לצבא סמכות להפעיל כוח, באם יהיה צורך, כדי להכניע את האצ”ל ולהחרים את האנייה על נשקה. ביצוע החלטת הממשלה הוטל על חטיבת “אלכסנדרוני”, ואלה כיתרו למחרת היום את כל אזור כפר ויתקין. דן אבן הוציא את כתב האולטימטום הבא:

“בפקודה מיוחדת מאת ראש המטה הכללי לצבא ההגנה לישראל אני מצווה להפקיע את כלי הנשק וחומרי המלחמה שהגיעו לחוף מדינת ישראל בתחום פיקודי לרשות ממשלת ישראל.

הוטל עלי לדרוש ממך למסור את כל הנשק שהגיע לחוף לרשותי למשמרת ולהודיע כי עליך לבוא בדברים עם הפיקוד העליון.

אתה נדרש למלא אחר פקודה זו מיד. באם לא תסכים למלא אחר הפקודה, אנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותי כדי להוציא לפועל את הפקודה ולהפקיע את הנשק שהגיע לחוף הארץ מרשות פרטית לרשות ממשלת ישראל. עלי להודיעך, כי כל השטח מוקף על-ידי יחידות-צבא בזיון מלא ושריונים, והדרכים חסומות.

אני מטיל עליך את כל האחריות לתוצאות שתיגרמנה במקרה של סירוב למלא אחר פקודה זו.

העולים – בלתי מזוינים – יורשו לנסוע אל המחנות כפי שנקבעו על ידך. ניתנת לך ארכה של 10 רגעים למתן תשובה.”

האולטימטום היה מעליב ומשפיל ובמיוחד הדרישה למתן תשובה תוך 10 דקות שניתנה, לפי עדות אבן, “על מנת לא לאפשר למפקד האצ”ל שיקולים ארוכים ולזכות ביתרון ההפתעה”.

בגין סירב להיענות לאולטימטום של מפקד החטיבה, וניסיונות התיווך שנעשו – עלו בתוהו. אי-ההיענות של בגין פגעה ביוקרתו של דן אבן, וההתנגשות נעשתה בלתי-נמנעת. עד מהרה התלהטו הרוחות והחלו חילופי יריות. ההתנגשויות הלכו והתפשטו, ומספר הנפגעים הלך ורב. כדי למנוע שפיכות דמים, נפתח ביוזמת חברי כפר ויתקין משא ומתן בין יעקב מרידור (שהיה סגנו של בגין) לבין דן אבן. בסיומו של המשא והמתן, הוסכם על הפסקת-אש כללית והעברת כל הנשק שהיה על החוף לידי מפקד כוחות צה”ל במקום.

בינתיים, עלה בגין על סיפון האנייה, אשר הפליגה לכיוון תל-אביב. בגין קיווה כי בתל-אביב אפשר יהיה לקיים, הידברות עם הממשלה הזמנית ולפרוק את יתרת הנשק בשלום. אלא שלא כך קרה.

בן-גוריון הורה ליגאל ידין (קצין המבצעים של צה”ל) לרכז כוחות גדולים על חוף הים בתל- אביב ולהכניע את האנייה בכוח.

גם תותחים הועברו לאזור ובארבע אחר-הצהרים הורה בן-גוריון להפגיז את ‘אלטלנה’.

אחד הפגזים פגע באנייה, אשר החלה לעלות באש. היה חשש שהאש תתפשט עד למחסנים שהכילו חומר- נפץ, ועל-כן הורה רב-החובל לכל האנשים לנטוש את האנייה. האנשים קפצו אל המים, וחבריהם, שהיו על החוף, יצאו לקראתם עם סירות “חסקה”.

למרות שרב-החובל הניף דגל לבן לאות כניעה, לא פסקה האש האוטומטית שנורתה לעבר הניצולים שהיו בלתי-חמושים. בגין, שהיה על הסיפון, הסכים לרדת רק לאחר שהורד אחרון הפצועים.

16 אנשי אצ”ל נהרגו בעימות עם הצבא; מכוחות צה”ל נהרגו שלושה;

לאחר הפצצת “אלטלנה”, נעצרו בהוראת בן-גוריון למעלה מ-200 מלוחמי האצ”ל. רוב העצורים שוחררו לאחר מספר שבועות.

בן-גוריון ניצל שורה של טעויות, אי-אמון ובעיות של יוקרה, כדי להיפרע אחת ולתמיד מיריב פוליטי. לימים, ערב מלחמת “ששת הימים”, הצטרף מנחם בגין למשלחת שיצאה לשדה בוקר, כדי לבקש את דוד בן-גוריון לחזור ולקבל על עצמו את ראשות הממשלה. לאחר אותה פגישה אמר בן-גוריון:

“אילו הכרתי את בגין אז כפי שאני מכירו היום, פני ההיסטוריה היו שונים”.

סיפור זה הוא מיוחד למשפחתי משום ש…

בחרתי בסיפור זה משום שזהו סיפור היסטורי חשוב, והעובדה שסבא שלי היה עד לכל מה שקרה בסיפור הופכת את הסיפור לאפילו יותר מיוחד במשפחה שלי.

47
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com

סיכום ורפלקציה

כתיבת עבודת השורשים הייתה מסע מעניין ומרגש בעבר של המשפחה שלי. במהלך העבודה למדתי הרבה דברים מעניינים שלא ידעתי על המשפחה שלי. למשל, למדתי הרבה על הילדות של הסבים והסבתות שלי, על הילדות של ההורים שלי, על ההיכרות שלהם ואפילו למדתי על עצמי.

בהתחלה, מאוד חששתי מכתיבת העבודה, לא ידעתי איפה להתחיל ואיזה סיפורים עומדים להתגלות לי לאחר שאדבר עם בני משפחתי, אך אני שמח שנדרשתי לעשות את העבודה, כי עכשיו אני יודע הרבה יותר על העבר שלי ושל משפחתי.

על עצמי למדתי שאני זוכר הרבה יותר ממה שאני חושב מהילדות, ושיש לי זיכרונות שאפילו לא חשבתי עליהם לפניי הכנת העבודה, למשל  על הכלבה שהייתהלנו, “קולין”, שבעזרת העבודה נזכרתי בה ובחוויות שהיו לי איתה.

על משפחתי למדתי שיש להם הרבה סיפורים מפתיעים ומיוחדים, שהם חוו הרבה חוויות שונות משלי בדור שלהם, ושהחיים שלהם היו שונים וקשים הרבה יותר ממה שחשבתי.

במהלך כתיבת העבודה נתקלתי גם בכמה קשיים, למשל- לשחזר את אילן היוחסין של המשפחה (אני לא מכיר את המשפחה הרחוקה של ההורים שלי), למצוא תמונות ישנות של סבתא וסבא שלי בילדותם, לראיין את סבתא שלי, שמדברת עם מכשיר דיבור בגלל מחלת הסרטן שהייתה לה בעבר, ועוד.

לדעתי, לעשות עבודת שורשים זה חשוב, כי כל אדם הוא בעצם שילוב של העבר של המשפחה שלו וחשוב שהוא ידע את ההיסטוריה והשורשים שלו.

50

ביבליוגרפיה

מקורות מידע על מסע “אלטלנה”:

http://www.etzel.org.il/ac20.htm

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1694

מקור מידע נוסף שהשתמשתי בו הוא עבודת השורשים של אבא שלי.

מקורות המידע המשמעותיים שהשתמשתי בהם היו כמובן, בני המשפחה שלי.

51

נספחים

בעמודים הבאים יהיו תמונות של כל האנשים שצוינו בעבודה לפני, תמונות שלי, של ההורים שלי, של הסבים והסבתות שלי, של הדודים שלי, ועוד. ליד כל תמונה יהיה רשום מי בתמונה, לפעמים איפה, ולפעמים גם מתי.

52
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
עבודת שורשים – תמיר גולן by Tamir golan - Ourboox.com
This free e-book is brought to you by
Ourboox.com

Ourboox is the world's simplest platform for creating and sharing amazing ebooks.

You too can become one of our 75,000 authors.

Join us now and start creating your own books right away.

Create your own free book

COMMENTS 0

Leave a Reply