עוד סיכוי

הקדמה

הכל התחיל בקיץ של כיתה ו’.

זה היה עוד יום רגיל בפנימיית גריניארד שבה אני נמצאת.

הגעתי לגריניארד לפני שלוש שנים בערך.

ממש טוב לי כאן. הכרתי את ג’ני ונהיינו חברות טובות.

אנחנו שותפות לחדר. היה לנו כיף יחד.

בבוקר למדנו ואז לכל אחת היה זמן פנוי. בזמן הזה שיחקתי שחמט עם עצמי, כי לא היה מועדון או מישהו שידע לשחק שחמט בפנימייה.

התאהבתי במשחק כשהייתי בת חמש. מאז אני לא מפסיקה לשחק בזמני הפנוי. לפני שהגעתי לפנימייה, שיחקתי במועדון איפה שגרתי ואפילו נרשמתי להרבה תחרויות. אבל מאז שהגעתי לגריניארד, לא יכולתי לשחק. לא היה לי עם מי. אז שיחקתי עם עצמי. האמת, אהבתי את זה. למרות שהייתי מעדיפה לשחק בתחרויות.

פרק ראשון

נקודת מבט- אלי

צלצול טלפון נשמע במועדון.

באותו זמן, ישבתי על כורסא והשלמתי את שיעורי הבית שלי, כך שהצלצול הקפיץ אותי. הלכתי אל הטלפון והרמתי את השפופרת.

“הלו?”

“את לא נורמלית,” בקע קול מוכר מהטלפון.
“קייט?”

“היי אלי.”

“איך השגת את המספר הזה?”

אני וקייט היינו החברות הכי טובות לפני שהגעתי לגריניארד. אחרי שגמרתי את היסודי, לפני ארבע שנים בערך, החלטתי לשנות את החיים שלי. הציונים שלי ירדו הרבה מעבר לנכשל ורוב הזמן הייתי לבד. הפסקתי לתקשר עם קייט. איפשהו שם בקיץ שלפני כיתה ז’ שמעתי על פנימיית גריניארד. הבנתי שזאת דרך טובה להשתפר בלימודים ולצאת מתוך “הבור” שבו הייתי.

ידעתי שהמשמעות היא לעזוב את הבית ולא לראות עוד הרבה זמן את ההורים שלי ואת קייט, אבל בכל זאת נרשמתי. הייתי צריכה להוציא את עצמי מהמצב שבו הייתי. כעבור שלושה שבועות ארזתי מזוודה, נפרדתי לשלום מאמא שלי, נכנסתי למכונית של אבא ונסענו. כעבור שלוש שעות נסיעה הגענו. המנהלת ששמה שאנל חיכתה לנו בכניסה.

“שלום אלי, אני שאנל, מנהלת גריניארד. ברוך הבא.”

יצאתי מהמכונית. וואו. לא ציפיתי למבנה כל כך גדול.

“אלי? הלו?” שמעתי את קייט מהטלפון.

“כן כן, אני כאן… מה אמרת?”

“אמרתי שדאגתי לך מאוד, התקשרתי אלייך כל יום ואפילו באתי אלייך לבית ואף אחד לא פתח לי. יצרתי קשר עם ההורים שלך והם אמרו לי שנסעת לאיזו פנימייה.