סונטות ביוקטן – אמור אמרנו

כוכב 1 – לכת

7 מיליארד בני אדם

הולכים.

בהולכך בכרך זכור

כאן אינך בראש שרשרת המזון.

בן אדם,

לך לך לבדידותך המזהרת.

סונטות ביוקטן

הצמד הטרי יצא למגרש המשחקים, באולם ניגנה עדיין תזמורת השמחות.

החתן הפשיל את ההינומה, הכלה שרבבה את שפתה התחתונה,

באופן ששיווה לה מראה ילדותי. “אני צמא”, לחש.

אהובתו מיהרה להשליך את הדלי לבאר ושאבה לו מעורק החיים הפועם.

בני המאיה דיברו על עולם מסתורי וקדום, השוכן במעבה האדמה.

סביב עריהם ניזרעו איי מים קסומים, מפכים בשלל חיים ססגוני:

דגי צבע, צלופחי חשמל, תניני קדם, אנקונדות וגדודי עטלפים שבקעו

מלב המאפליה לעבר הירח.

נהרות מים נמרצים שוצפים במישורים עכורים, סוחפים כל הנקרה בדרכם.

כאן דממה, הפלא מתנהל מתחת לפני הקרקע.

רשת של מערות נטיפים, שדפנותיהן מגולפות – זכר לשונית אלמוגים פעילה.

ממעל שוכן יער עד, שורשיו הארוכים לוגמים ממטמון עתיק וחרישי.

תחת רגליך נעלם לו הנהר וצוללים תרים בנבכיו ומחשכיו.

מותחים חבלים בתוואי, שלא תאבד דרכם בתמרות האבק הבוצי,

המתמרמר כנגד מעופם.

“פאטה מורגנה” של אוויר צלול, נגלית כמים מתוקים, המחליקים

על גב מי – המלח הכבדים.

שיכורים מיופי נתקלו בתגלית מרעישה, מבוי סתום – עמוד בטון יצוק.

ספינות הפירטים של קבלני הבניין הטילו עוגן מתיקרת עולמם המוגן.

פרות-ים שבריריות קידמו פניהם ביציאה אל השפך והשיבו את רוחם.

שחו עימן בעצלתיים זכים ומטוהרים, כמו עברו דרך מסנן משוכלל.

הזוג נכנס חבוק אל האולם,

פתיתי נייר הומטרו עליהם מכל עבר והמוסיקה הקפיצה את גופם.

כאבותיהם האבודים, בחרו להתעלם מהבריכות האחרות,

העגולות, העמוקות, שנפרסו באופן סימטרי,

כעיגול מאיים הפולש אל האוקיאנוס.

בקרקעיתם לא חיו היצורים העיוורים, חסרי הצבע שהתגלו במערות.

ענן גופרית חומצי בריח ביצים סרוחות, דאה שם חשוף וצרב בבשר.

עדות אילמת למטאור, שפגע בכדור ובישר באחת – העידן ניגמר.

אמור אמרנו

“תנמיך בבקשה את המזגן אינני יכולה לישון”, אמרה והביטה

אל גל עצום שהגיע מאי-שם ובהחלטיות הפך את עולמה לעיי חורבות.

רואי השחורות ספור סיפרו שהתחממות של 6 מעלות תביא לנקודת האל חזור,

אך האפוקליפסה המוטרפת שלהם אופסנה בבוידעם הטחוב.

דחוף היה יותר לקטוף תשואות בנקאיות ולאחוז בצמוד הקרקע וברכב השטח

ככל ציוני המכבד עצמו.

“רוצה לנגוע בחזה החדש שלי, שיהיה לך מה לספר לנכדים”, אמרה ובחנה

את קוויי המתאר של השיטפונות המשורטטים בגובה 7 מטר מעל פני הים.

הוריקנים וטייפונים היו לבאגט חוקם של הפריזאים, שהיתגנו גם הקיץ

תחת גגות הברזל המלוהטים שהפנו להם עורף.

“הערים המתועשות יאכלם המלח” שחו נביאי האקלים בינם לבין עצמם

וההמון המוסט סרב להוריד את הרגל מדוושת משאבות הגז.

הרעב האנושי לפחמן דו-חמצני לא ידע שובע, תחנות הפחם שעטו קדימה,

ציפורי השיר נשארו מאחור.

האוקיאנוסים הכחולים למראה שנחזו מלווייני הריגול, היו למעשה נטולי חיים.

לצד אקווריומים נטושים בחנויות קניונים מאובקות נותרו קופות רושמות מיותמות.

אוכלוסיית התנינים באדלייד דווקא משגשגת מ 3,000 פריטים עלו ל 9,000

דיווח הקריין ותהה האם יו”ר האומות המאוחדות יהיה שריד אבולוציוני נגסני,

זמן רב לאחר שניצלה בגלי חום של גיל מעבר פלנטארי הרסני.

עם מות הקרחונים יידומו הנהרות המרכזיים: הגאנגס והאמזונס יאבקו על קיומם.

בדומה לבני האינקה, הפרעונים ואנשי המאדים נחרב בלב מידבר חרב.

יערות הגשם המלבלבים אזלו בשידור חי, הריאה מניבת החיים מפנה מקומה

לאינסוף מטעי דקל השמן הכלכליים הממיטים קלון על אלפי מינים פראיים,

הזרים לאדם התרבותי.

נפלה בחלקינו הזכות לראות במהרה בימינו בביאת מיליארדי פליטים אקולוגיים

נודדים כענן ארבה ברחבי היבשת המיובשת.

חולפים במעופם על פני 13,000 רכבים חדשים העולים מידי יום על כבישי סין

ואין פוצה ומצפצף.

במעבדות סודיות מחקים את התכת השמש, במקום להישיר אליה מבט סולארי.

הלווייתנים מתאבדים על החוף משובשי רדאר מהשופכים הכימיים שהגרנו

ואנו נטולי בלמים זולגים כמפולת שלגים מומסת במורד הר תאוותינו.

כוכב טלוויזיה נוסק לרום בדו-מנועי פרטי, כשלצידו מונחת מנותחת ומאובזרת.

יום הדין בו יתנגשו גוג יוהרתנו עם מגוג יומרתנו עשה צוקהרה באוויר,

יצא משליטתנו וקיבל חיים משל עצמו.

מנהיגים מהירי מחשבון, שעשו לביתם בהיעדר מדיניות עולמית הולמת.

כעת כל אסטרטגיה שיווקית של משרד פרסום נחשב, לא תתרום לביצור המוצב.

כצעד סופני מנועי ענק בלב הים בכוח הדיזל ידחסו מדפיי פלדה בגובה רב.

אנליסטים ללא הבדל דת גזע וכיס, כנוח בשעתו יעמדו גב אל גב.

חשופים נישטף בפרץ קיר הצונאמי, המסתער רושף במעלה הרחוב.

חזאי תורן ירחף על פני תהום הריאליטי המבעבעת וירא כי טוב.