פסיכולוגיה של החינוך

הוגי החינוך מהעולם הערבי

אבן סינא ,שם מלא אבו עלי חוסיין אבן עבדאללה אבן סינא,(980-1037) היה אחד מהפילוסופים המזרחיים החשובים ביותר בימי הביניים. הוא היה רופא, פילוסוף ומדען פרסי. ג’ורג’ סרטון, מייסד ענף ההיסטוריה של המדעים, כינה אותו “המדען המפורסם ביותר של האסלאם ואחד המפורסמים ביותר בכל הזמנים והמקומות”.

אבן סינא הוא מחברם של 450 ספרים במגוון נושאים רחב, בעיקר רפואה ופילוסופיה. חיבוריו המפורסמים ביותר הם “ספר הריפוי” ו”הקנון של הרפואה” (ידוע גם כ”הקאנון הגדול”). אבן סינא השתמש באידוי ליצירת שמנים אתריים ראשונים ולכן נחשב לחלוץ הארומתרפיה.

אבן סינא أبن سينا גם תרם רבות לתחום הפילוסופיה של החינוך. אחד מכתביו, “חלקו של המורה בגידול ואימון ילדים”, נכתב כמדריך למורים בבתי ספר מוסלמים יסודיים (בערבית: מכתבּ- مكتب), והשפיע רבות על דרך ההוראה בעולם המוסלמי באותה תקופה.

אבן סינא ייחס חשיבות רבה ללימוד הילדים בקבוצה, בתוך בתי ספר, בניגוד ללימוד יחידני בבתים. הוא הדגיש את חשיבותן של תחרות ושל למידה על ידי חיקוי- שני אלמנטים שניתן למצוא רק כאשר הלמידה היא קבוצתית. כמו כן, הודגשה חשיבותם של דיונים וויכוחים בתוך הכיתה.

תוכנית הלימודים ע”פ אבן סינא הופרדה לשני חלקים- חינוך יסודי מגיל שש עד גיל 14, וחינוך מתקדם החל בגיל 14. החינוך היסודי צריך לכלול לימודי קוראן, דקדוק, ספרות ופילוסופיה מוסלמית, בנוסף ללימוד כישורי חיים כלליים. בגיל 14 רצוי שהילד יבחר מקצועות על פי רצונו, ובהתאם לעתידו. הלימודים המתקדמים עשויים לכלול לימודי רפואה, גאומטריה, מסחר, ספרות, וכו’, בהתאם לקריירה העתידית שהילד יבחר.

אבן סינא היה הראשון שהעלה את עיקרון הטאבולה ראסה, על פיו הילד מגיע לעולם כ”לוח חלק”, ומעוצב ע”פ החינוך שנותנים לו. תפיסה זו אומצה והורחבה לאחר מכן על ידי ג’ון לוק ופילוסופים אחרים, והיא אחד מהרעיונות הבסיסיים ביותר באמפיריציזם.

מי הוא אבן סינא :

https://www.youtube.com/watch?v=WrLFVfEP6dg&authuser=0

אל ע’זאלי

הוא אבו חאמד מוחמד בן מוחמד אל-ע’זאלי (בערבית: أبو حامد محمد بن محمد الغزالي‏), המוזכר בטקסטים עבריים של ימי הביניים בשם “אלגזאלי”, היה פילוסוף ומתקן דת מוסלמי, אחד ההוגים המוסלמים המשפיעים ביותר, משפטן, לוגיקן, תאולוג ופילוסוף. במשך השנים הפך אל-ע’זאלי לפוסק הלכתי חשוב מטעם האורתודוקסיה הסונית. נודע בהשפעתו על התאולוגיה המוסלמית ועל הגישור בין התפיסות והתנועות המיסטיות באסלאם לתפיסות ההלכתיות.

בספרו “מפלת הפילוסופים” הוא יוצא במלחמה נגד דרכי החשיבה של הפילוסופיה הדתית ובפרט נגד אסכולת ה”מותכאלימו” שהציבה את עיקר עיסוקו של האדם הדתי בחקירה שכלית פילוסופית. 

לטענתו של אלע’זאלי חקירה שכלית פילוספית לא רק שמביאה את האדם פעמים רבות למבוי סתום, אלא היא בעיקר מעקרת מלב המאמין את יחסו האישי והרגשי אל האל. הוא אימץ בחום את הגישה הצופית הרואה את העבודה הדתית כניסיון להגיע לחוויה אישית בלתי אמצעית של האל. בפרט התנגד אלע’זאלי לטענת המותכאלימון שאפילו פשוטי העם חייבים לאמץ תפיסות פילוסופיות מסוימות. אלה רק פוגעות בהם לשיטתו ומרחיקות אותם מדרך האמת.

חלק מספריו היו מתורגמים לעברית והשפיעו על פילוסופים יהודיים בימי הביניים.

בין תרומותיו הרבות לחידוש החיים האינטלקטואליים של המאה האסלאמית החמישית, הוא פיתח תאוריה של חינוך שבסיסו בפילוסופיה שלו ומכוון לשיפור היעדים ועקרונות החינוך. התיאוריה כוללת את המחשבות שלו על השיטות והידע של ההוראה, ומפרטת את היחסים בין המלומדים, המורים והתלמידים, לתפיסת החינוך שלו הייתה השפעה בולטת בתוך ומחוץ לעולם המוסלמי.

סרטון על אבו חאמד אלגזאלי 

https://www.youtube.com/watch?v=UWpCgfQPPr8&authuser=0

פילוסופית החינוך שלו מייצגת את הנקודה הגבוהה בחשיבה האסלאמית על החינוך, שבה הנטייה של אל-ע’זאלי כלפי פיוס ושילוב של בתי ספר אינטלקטואליים שונים מתברר. כאן הוא משיג סינתזה של חשיבה חינוכית משפטית, פילוסופית ומיסטית.

החינוך אינו מוגבל להכשרת המוח ולמילוי התלמיד במידע, אלא כרוך בכל ההיבטים-האינטלקטואליים, הדתיים, המוסריים והפיזיים-של אישיותו של הלומד. זה לא מספיק כדי להקנות למידה תיאורטית, שיש ללמוד לתרגל. למידה אמיתית היא שמשפיעה על ההתנהגות ולפיה הלומד עושה שימוש מעשי בידע שלו.

המורים צריכים לקחת בחשבון את ההבדלים בין האופי והיכולת בין התלמידים, ולהתמודד עם כל אחד מהם בהתאם.

בתור מלומד ומורה, אל-ע’זעלי התעניין בבעיית הידע: מושגי היסוד, השיטות, הקטגוריות והמטרות שלה. הידע האמיתי, בהשקפה של אל-ע’זאלי, הוא ידיעת אלוהים, ספריו, נביאי, ממלכות כדור הארץ והשמים, וכן ידיעת השריעה כפי שנחשפה על ידי הנביא. ידע כזה הוא לפיכך מדע דתי, גם אם הוא כולל את המחקר של תופעות גשמיות מסוימות. דיסציפלינות הנוגעות לעולם זה, כגון רפואה, אריתמטיקה וכדומה, מסווג כטכניקות.

מטרת הידע היא לעזור לאדם להשיג שפע ולהשיג אושר אמיתי – את האושר של האחר, על ידי התבוננות באלוהים ובמבט על ארשת פניו . ערך הלמידה טמון בתועלתיות ובמהימנות שלה. לפיכך, מדעי הדתות עליונים למדעים החילוניים, משום שהם נוגעים בישועה בעולם הנצחי להלן ולא בעולמות ארעיים אלה, ומשום שהם מכילים אמת גדולה יותר מאשר המדעים החילוניים. אין זה אומר שהמדעים החילוניים צריכים להיות מתעלמים לחלוטין; יש להם את השימושים שלהם, והם נחוצים על ידי החברה. דוגמאות לדיסציפלינות כאלה הן רפואה ובלשנות.

אבן חלדון

עבד א-רחמן אבן ח’לדון أبو زيد ولي الدين عبد الرحمن بن محمد بن خلدون الحضرمي, היה היסטוריון והיסטוריוגרף ערבי בולט ומפורסם, הנחשב לאחד ממבשרי הדרך של ההיסטוריוגרפיה וחקר הסוציולוגיה והכלכלה. חיבורו המפורסם ביותר הוא “אקדמות למדע ההיסטוריה“,  או “מוקדימה”. ספר זה נועד להיות חלק מאנציקלופדיה האסלאמית ראשונה למדעי ההיסטוריה. חשיבותו של הספר נובעת הן מהיותו ספר ההיסטוריה הראשון שנכתב על ידי היסטוריון העושה מאמץ לפעול על פי קריטריונים “מדעיים” ולהבדיל עובדות מבדיות, והן בשל העובדה שהוא מהווה ספר ראשון מסוגו העוסק במדעי החברה, תורת החברה ותורת ההנהגה והשלטון, דיסציפלינות אשר חקירתן הנרחבת החלה רק כמאה וחמישים שנה לאחר זמנו. רק במהלך המאה התשע עשרה יחלו היסטוריונים אירופיים בכתיבת היסטוריה “מדעית” כדוגמת זו של אבן ח’לדון,

ניתן לזהות את השפעתו של אבן ח’לדון על כותבים מודרניים בתחומי מדעי החברה.

לפי אבן ח’לדון, מטרות החינוך הן לפתח יעילות חברתית וכלכלית באדם כדי שהוא יוכל להשתתף באופן מלא בחברה; לפעול כאמצעי להביא אושר בחיים של אנשים; לפתח את כוח החשיבה והחשיבה של הלומדים.

אבן ח’לדון האמין שלימוד ולמידה הם תופעה טבעית במבנה בני האדם, ושהקשר מורה-ללומד-תוכן הוא תגובה לאופי האנושות שתמיד להוט ללמוד ולהשיג ידע כדי לבנות חברה טובה.

מערכת היחסים של המורה והתלמיד צריכה להתבסס על אהבה והבנה. הוראת הדת היא אבן יסוד של תוכנית הלימודים כי היא מסייעת להיווצרות האופי וההרגלים הטובים. לוגיקה חשובה מאוד לתלמידים, כי היא מאפשרת לאדם לחשוב ולנתח באופן ביקורתי. אבן ח’לדון מדגיש את לימוד השפה כי שהוא מסייע ללמוד נושאים שונים וגם מתמטיקה כי היא מחדדת את הכוח המנטלי ומגבירה את כוחה של הסקת מסקנות. הדגיש גם למידת נושאים מקצועיים יחד עם נושאים אקדמיים. הוא היה נגד “למידה פסיבית” וטען שהדרך הטובה והקלה ביותר לעזור ללומדים להשיג את היכולת ללמוד בצורה יעילה היא לתת להם להשתתף בדיונים על בעיות וגם למצוא הפתרון שלהם.

לדעתו, על תהליך ההוראה לכלול את שלושת השלבים הבאים:

• שלב 1 (מבוא): הקדמה קצרה של הנושא תינתן לתלמידים ואחריהם הסברים ודוגמאות בטון לתמיכה בנושא ההוראה.

• שלב 2 (פיתוח): הנושא אמור להיות מוסבר כעת בפירוט רב להבנת התלמידים בצורה טובה יותר. הנקודות שנדונו בקצרה בשלב הראשון יש לדון ביסודיות וביקורתית.

• שלב 3 (סיכום): בסוף השיעור יש לחדש את הנושא כדי לדעת אם התלמידים באמת הבינו את הנושא ומשפרים את הלמידה שלהם.

https://www.youtube.com/watch?v=LGHEbTN2DOM&authuser=0

מילות תודה

לאחר כתיבת ספרנו הראשון , ברצוננו להודות למרצה היקר מכולם ד”ר אסמאעיל סלמאן על ההזדמנות הנדירה שנתן לנו , על הידע הלא שגרתי שקיבלנו ממנו .
זו הייתה אחת החוויות היפות בלימודים , שדרכה הרגשנו שאנחנו סופרים מוכשרים מהעולם הזה.
אנחנו גם מודות אחת לשנייה על שיתוף הפעולה והסבלנות אחת כלפי השנייה .
מקוות שנמשיך ללמוד להכיר ולהפנים. והכי חשוב ליהנות מהלמידה .
באהבה,
בושרא
סחר