קסם האון

הבת שלי התנגשה כל כך חזק בארון שחשבתי

שהוא ישבר.

מחטטת בפח זבל

זאת הכנה טובה לחיים.

החמנייה צומחת בשדה.

שחור הגרעינים מלבין אל מול השמש. הוא ניגש וביד חסונה מרים את האשכול הכפוף. הגרעינים היו סדורים שם, מחכים לקומביין שיבוא בלילה שכשהגבעול היבש יהיה רטוב ויוריד להם את הראש. מתחת לחמנייה ישבה עינם מתבוננת את הבריכה שנקוותה בין ההרים. הנערים קפצו לתוכה איש איש בתורו מגובה רב. היא מדדה אותם במבטה כדי לעמוד על יופיים, בשעה שהשמש ריצדה על גבם הערום בנגיעות של סתיו. כעבור שנים תיבחר מהם להפתעתה לא את היפה ולא את החכם אלא דווקא את הקליל בעל האופק הכלכלי המבטיח, שעתיד להיות מגיש תחזית בערוץ מסחרי מוביל.כל זה היה שמור לבאות, בינתיים ישבה על רוב נכסיה והתבוננה במים המשפריצים בשצף קצף.

ניגש אליה והתבונן בה בבוז בשבוע שעבר כשהיית בחופש זה היה חופש בשבילינו, סוף סוף קצת שקט.

אתה רומז שאני עושה הרבה רעש, בסה”כ אני מביעה את דעתי. אז מה באמת דעתך?

הוא לא ממש התעניין לשמוע וכששמע את התשובה הרגיש שקיבל מכת נוק- אאוט.

“לדעתי אנחנו נתחתן”, אמרה וקפצה למים לשמחת ליבם של כל הבנים.

בחוץ התקיימו שוב מלחמות הדרקונים.

שאגותיהם נשמעו ברור על פני כל רחבי השמורה. הם נלחמו על טריטוריה בשונה מבני האדם שנלחמו על כבוד. כבודם היה מונח במקומו והם לא ניזקקו לכלי חיצוני שיסב להם הנאה. הם נהנו מעצם היותם. שליטי הארץ. נפילים בלתי מנוצחים בנים לגזע לוחמים.

במסורת הרוחנית גם מקס נחשב לבעל מעמד של לוחם, הוא היה אדם ששאף להגדרה עצמית, לא אחד מעדר, אלא בריה העומדת בפני עצמה.

אני לא מבינה מה עבר לך בראש כשהושטת יד לשדיים שלי,

בסה”כ הורדתי את החולצה באמצע הנסיעה ונשארתי בסטרפלס

את מאשימה אותי בסטרפלס בעת מילוי תפקידי.

ואם היית רואה קצת ציצים מה היה קורה לך.

חזרתי מאוחר הייתי עם חברה באיזה קרוון בשטחים מטר על מטר חזרתי הביתה מסריחה כמו ג’וינט, בעלי העיר אותי באמצע הלילה

מה הוא רצה

להזדיין מה הוא רצה.

יכל להיות יותר גרוע הוא יכל לבוא אלי.

יאללה כבה ת/סיגריה ניכנס למחלקה. אני מבקש “אגף” נהיינו אגף

ווטס דה פאק שיהיה אגף.

מגפי הבוקרים שקניתי ביפו השמיעו נקישות שעה שפסעתי במסדרון בית החולים לכיוון המחלקה.

הוא שכב שם מחובר למכשירים וקול נקישות מגפיי התמזג בקול נשימותיו.

בתוך גרונו היה תחוב צינור בעובי של צינור טלפון שהפעיל מכאנית את ריאותיו התשושות שעבדו בין כה וכה בתפוקה שלילית.

הגעתי לגן המשולב.

כשיצאתי מהרכב ניגש אלי אדם נמוך שדמה למיתאגרף בדימוס. הוא שאל אם אני מרוצה מהאוטו אמרתי לו שאני אוהב את הרכבים היפנים והקוריאנים והוא אמר שגם הוא. הוא המשיך ללוות אותי כיברת דרך לכיוון הגן ונראה שמצב רוחו מרומם.

“מה שטוב במכוניות האלה”, אמרתי. שאם חלק מתקלקל ישר מוציאים אותו וניתן לשים תחתיו חלק חליפי, חבל שאי אפשר לעשות את זה באנשים”, אמרתי.

“הוא הסכים “בגלל זה אנחנו כל כך מפחדים” אמר. הוא אחז בזרועי והתקרב, פסעתי צעד אחורה. היה לי חבר שביקש שאצלם אותו. הוא היה בן 70, חזק סמל הבריאות, בלילה קיבל דום לב. פה גר בחור שבגיל 38 קיבל שבץ ומת”.

“אני מקווה שלא צילמת אותו”.

“לפעמים אני אומר לעצמי, אמנון מה הולך כאן, פעם זה לא היה קורה, כל החומר המשמר שדוחפים באוכל, הורג ת’אנשים”.

נפרדנו כידידים ונסעתי עם הבנות הביתה. כשעצרתי את הרכב ראיתי שהוא יוצא מהחניון.

“אין צירוף מיקרים”.

“אתה רוצה שאני יגיד לך משהו שיפיל אותך, גם אני אמנון”.

אני גר ליד בית הכנסת ברחוב המגן, משמיים שלחו אותי לברך אותך ולהגיד לך את הברכה שתהיי לי בריא, זו הברכה הכי חזקה, יותר מאל מלא רחמים”. אמר ונסע מהחניון.

פוקי נזפה בי “אבא אסור לדבר עם זרים”.

תה פסיפלורה מנגו מומלץ

תודה אם כי במצבי אני חושש שמומלץ יותר וודקה, אקסטזי וכיוצא באילה.

מה זה בא להגיד לך?

שגם אתה כשתזדקן, תחלק מברכותיך וכוחך המאגי לצעירים ממך?

טוב אז לי קוראים מוטי ואין לרחוב שלי שם וגם זה סימלי..

ואני מברך אותך שהשמחה שאתה נוטע באנשים

לא תהיה רק חיצונית אלא גם פנימית שלך

ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך

תודה אני סקרן לדעת מה כתבת עלי.

או לא…! אתה רציני? הרב אוהב אל?

בטח גם תגיד לי שהוא גר בישוב “אמונה וביטחון”

ולביתו הבכורה קוראים רינת-יה…רגע אחד,

זה אומר בעצם שמצאת משהו שאמרתי כראוי לציטוט, הוחמאתי.

אבל כל קשר ביני לבין דמות כזאת הוא מיקרי בהחלט.

כשאכתוב (אם בכלל) זה לא יהיה על דת או על דתיים או על אלוהים או על המתיוונים…

קודם אני צריכה לדבר עם המו”ל קורא-אל שעובד בהוצאת ספר-יה

כדי שיוציא שישים ריבוא עותקים מהספר “גידול ילדים במעלה צחיח”-

כל מה שהרופא שלך לא יספר לך”.

זו לא חוכמה להפיק שנינויות,

החוכמה היא לדעת איך להעביר אותן בצורה הנכונה

וללמוד לצחוק על עצמך בדרך שמוציאה אותך טוב בסופו של דבר.

הוא לבש חולצה עם נמלים,

כדי להזכיר לעצמו מאיפה בא ולאן הוא הולך. אנשים הסתכלו על החיים כרצף זמן עם התחלה אמצע וסוף הוא הסתכל על החיים כצניחה חופשית ללא מצנח. אתה מתחיל ב 1000 רגל ונופל עד שאתה מתרסק לארץ ומת לעתים אתה מת הרבה קודם באוויר.

 חזר מברזיל והראה לי את האלבום.

היו בו גלויות, לא היתה אפילו תמונה אחת אישית.

הוא רכב על אופנועו בדרך לקיבוץ, לאחר טיפול בפצוע צה”ל.

בצומת אליקים פנה שמאלה ומיד ימינה ונהנה ממראה השדות המוריקים שלצידי הדרך. הוא אהב להקל על כאבים. כמעט שמח שיש כאב בעולם, רק כדי שיוכל לבטלו. הכאב היה לו לאויב וידיד. בשעת בוקר מוקדמת זו האוויר הקפוא הקפיא את נשימתו בתוך ריאותיו, כשסחט את דבשת הגז עד סופה. רכב ספורט הגיח במפתיע מהערפל, סטה ממסלולו והחל נוסע בנתיב התנגשות עמו. לפני שהספיק מוחו, שהיה לחוץ בתוך הקסדה לתת פקודה לאחת מידיו או מרגליו, הועף באוויר ונחת בשדה חרציות. הוא לא הרגיש את גופו “ככה זה למות”. חשב. האופנוע היה מוטל הרחק מימנו כששני גלגליו עדיין מסתובבים באוויר.

הילדה הקטנה היתה הדבר היחידי שחשב עליו. הוא שירטט במוחו את תוויי פניה, משקפיה, שערה האדום כמו ניסה ללטפה במחשבותיו ולנשק לה נשיקת פרידה.

את הספא הקים בקיבוץ בעשר אצבעות. הוא שמעולם לא הסתכסך עם איש רב כעת עם כל מכריו. הקיבוץ העביר החלטה למקור את כפר הנופש הצמוד לו. כפר שהקימו החברים בדם יזע ודמעות. עקרו את מטעי התמרים, ישרו את הקרקע, סללו את כבישי הגישה ובנו את התשתית כעת כשהכל הבשיל והגיע למקומו בשלום החליט רוב זעום על המכירה. המחיר נשמע מפוצץ 5 מיליון דולאר, אך כשהגירעון הכללי עמד על 60 מיליון שקל, זו היתה טיפה בסים. הפרטה היתה שם המשחק אך בעיניו הפרטה היא לא שם נרדף מהתפרקות מאחריות. הם טענו שהוא מיושן, שאינו קורא את המפה שאינו צועד עם הזמן והוא חש שהזמן אינו צועד איתם. הבנקים שנראו כל כך ידידותיים על המסך, הסתכלו על השורה התחתונה ודרשו את התשלומים בזמן.

הגירעון פגע בהנאת השירות שלו, כשלא יכול היה לרכוש חלוקים נוספים לספא. חני נאלצה ליסוע הלוך ושוב לכבס את החלוקים, לתלות אותם וחוזר חלילה. עכשיו לאור הפציעה תאלץ להביא מעסות מקיבוצים שכינים שיעבדו בספא תחת פיקוחו. דבר זה יפגע ברווחים ויצור חיכוכים בבית. הוא לא רצה לחשוב עכשיו על כל זה. מטרתו היחידה היתה להכניס עוד מעט אויר לתוך ריאותיו המעוכות.

יום אחד בעודה מתקלחת בדקה את רגלה וגילתה נקודת חן חשודה,

שהחליפה צבעים מחום לאדום.

הרופא המטפל, התבונן בנקודה ושאל “את רוצה את דעתי האסטטית או הרפואית”.

זויה ביקשה את שתי חוות הדעת והרופא אמר “אסטטית זה יפה בעיני, רפואית זו מלנומה -סרטן קטלני”.

באותו היום הוכנסה לחדר הניתוח וחלק ניכר מירכה הוסר. מי שחשב שהדבר יפגום במשהו משמחת החיים הבלתי נדלית שלה, טעה בגדול. זויה המשיכה לחרוש את הגלובוס באותה האינטנסיביות. מי שיסתכל ע גלובוס כדורי ויראה עליו פסים. אילו אינם קווי אורך ורוחב אלא מסלולי הטיולים של זויה.

פעם אחרי אחד הטיפולים שאלתי אותה “לא נמאס לך., והיא ענתה

“יש לי ברירה?”

כאשר השינה הופכת למאבק וצריך להלחם על כל בדל אוויר.

החזה עולה ויורד ללא כל תועלת. הצוואר נפוח. הפה פעור לפנים בצורת דג אנושי. הוורידים תפוחים ומכשיר ההנשמה מערסל בועות של נוזל הרדמה. הראש מחזיק את עצמו בקושי על הכרית והמחשבות נודדות אל פסגות ההרים שם שיאים אולימפיים נשברים במרוץ אחר החמצן.

גם הדייסה הדלילה ניגרת על הסנטר כפונדו שוקולד יוקרתי. מימית ובהירה למתבונן בה תוכל לנבא את העתיד. “אני רואה שאתה עומד לאכול אשל” התלוצצתי והחזרתי את הקערה למקומה. הוא צחק למרות שהיה בלי מכשיר השמיעה כבר החל לקרוא שפתיים.

שינה בלי מנוחה. שינה מעייפת וסוחטת. המצבר מסרב להתמלא. מרוקן תמידית מד הדלק מורה על 0.

יש חור במיכל.

לא נמאס לך?,

יש לי ברירה

כשאתה מגיע לזיקנה אתה מבין שהחיים הם לא משהו, אבל מה האלטרנטיבה.

הרופא אמר “שתוך 40 שנה נצחק על הכל”.

הוא אמר שצריך לארוז, יאללה בי – נפגש באקליפטוסים”.

מה פירוש”? 

“הרופא אמר שאני חולה אנוש. ביקשתי לשמוע עוד דעה אז הוא אמר שאני גם מכוער”.

“מספיק עם הציניות הזאת”.

החיים לא לוקחים אותנו ברצינות, אז למה שניקח אותם ברצינות”.