הרצח בחור המנעול

רציחת החרישית

מילה הורגת

זמזם ת’מנגינה:

תרמתי דם,

דם חוסך זיעה.

החמצה

אני מתיימר לחזות את העתיד.

אתמול שוב חשבתי שאפגוש בך.

עברנו זה ליד זו כל הבוקר.

ובערב ליוויתי אותך למעונות.

אחזתי בידיך תראי את הירח.

“הוא ירח מלא” אמרת.

הגזמתי וסיפרתי לך על עצמי,

שברי מלחמות ומאבקי כוח.

מלאים ביזע יום יום.

בדרך הביתה ברחוב השקט

נדמה היה לי כי ראיתי ירח.

הרמתי עיני אך היה זה הפנס.

ועוד פנס. ועוד פנס.

צהוב כהה חזק כזיכרון.

של איין ירח.

והנה הוא ניגלה אך מיד נתכסה בבניין

מגורים חזק כלגו.

בדרך לבית ההורים מקופסת

קרטון שום שד לא קפץ

ולא קרה כל קסם.

בגרם המדרגות, מנורה קטנה בעלת אור

אדמדם וצרצור צרצרים מהגינה.

קידמו את פני.

ברטה הגדולה

היא מתה בעת מילוי תפקידה.

בין הכיריים צנחה לה אבודה.

כל ימיי הקיץ נותרו אילמים.

לפתע בלי כל אזהרה זה קרה.

את כל אשר סופר שמרה.

יש לפעמים שפרח נגדע.

אדם הוא החיקוי המוצלח לאל.

לאל ידי לא היה להיות לה גואל.

באשדות המים הסוערים הלכה

לבלי שוב בלי חלום

בלי הכרה.

לזה נתנה לזה בישלה לזה סרגה

לזה אפתה, לזה ייפתה

לזאת מימנה, נתנה את כל אונה

ולמי לא נישאר

למי שלא התאוננה

לברטה הגזולה.

שיר לה

והיא שהייתה מונחת על

משעולים משכבר בימים.

הביטה בי ואני גאה מישיר

מסיר מבטי

כחורך בה חור של

אפלולית לבנה חסרת כל.

של אין סופיות נצחית

כריק המתפשט באמבטיה שלה

המלאה קצף ובועות של

חלום שטוף זימה.

זעת גשם ויללת תן

היו משחקות ביחד בנשמתה

של רואת הכזבים.

אצל שולחן הלב.

לכי לישון.

2.

אדם ריק מתמלא מים.

מגשם דק המתחיל כמעט

מאין.

ריקנותו של האדם נספגת

אט אט בטיפות הגדולות

הופכת לרוויה ומלאה.

3.

שדיה יחפנו ברכות כמעט

מתוך מגע הגוף בגוף

מתוך מגע האדמה והרוח

והאש בגוף.

גשם יחפן צרוף אל לחיה

של אחות הברקים / והרעמים.

ונותר אילם ודומם אצל

אילנות הלב.

4.

מטפטף גשם של מים

על מדרכות יבשות

מאין.

מעין נשפך על הארץ

מאי שם אל הריק.

5.

אל תוך האנשים מלב השמים

באים מים.

באים מים.

גשם. קורא האדם לאותה

זרימה שאינו מבין

אל תוך האנשים מלב השמים.

באים מים.

והולכים ללב אחד.