צאצאי קרתגו בארץ הקודש – ליפשיץ הרומאי הנאור VS יוגד הברברי

אומר מורי ורבי ליפשיץ….

“מורה שלא מחייך –

עדיף שיישאר בבית”!

.

אל תילחם בטיפשים ורעים

תפסיד, כי יש להם יותר ניסיון בזה

.

אל תגיד לאדם:

הלוואי והייתי חצי מימך…

כי ישיב לך:

יום אחד עוד תהייה...

ההבדל בין משה למורים אחרים

הוא שמשה הוא מורה
.

מי יותר חכם בן 17 או בן 100…?

אין לדעת כי:

ההוא יכול להיות כבר 100 שנה טיפש

והצעיר יכול להיות תלמידו של ליפשיץ

.

לילה טוב אמנון היקר.

שלך ורגלייוס לוקרטיוס הורציוס אובידיוס טקיטוס

וסנקה טקיטוס ליוויוס וסווטוניוס קיקרו

שאלה חשובה ומעניינת.

למה אתה סבור כי הרומאים היו חיות אדם

במסווה של בני אדם מוסריים?

כי הם מזכירים לי את המימשל האמריקאי…

הממשל האמריקני הוא באמת בעייתי. אבל יש לו נקודות מאד חיוביות. 

כל העולם התרבותי העתיק הרבה מן החוקה האמריקנית

שהיא העתיקה הרבה (לא הכל) מן התרבות הרומית והייוונית

גם את הגלדיטורים והריאליטי…העתיקו: לחם חומוס ושעשועים

חומוס לא אכלו. אם היו אוכלים חומוס

ההיסטוריה היתה משתנה והכל היה נראה אחרת

אכלו זה את זה הפוליטיקאים כמו היום

יוגד:

אין סיכוי…

אנו בדרך למדינה דו לאומית…אנו לא שוחטים עם שלם כמו שוחטי העמים …

הרומאים … שעשו לביתם
ליפשיץ:

הרומאים לא שחטו עמים. אדרבה, הם משלו בהם בתבונה ובפיקחות.

המרד נגד הרומאים הגדול נבע מתוך הזיות משיחיות של קיצונים קנאים

שהאמינו כי האל יתערב לטובתם ויביס את האלים הרומאים.

אני לא אומר שלא היה לחץ מסים. היה.

אבל שום עם לא מרד ברומאים למעט היהודים המשיחיים.

והמחיר היה נורא.

הרומאים לא אשמים. כך קבע בית הדין הבינלאומי בהאג.

יוגד:

שמע ראית את הסידרה…התיעודית

הם שרפו את ספריית קרתגו וזרקו כתבים לנהר עד שהפך שחור מדיו?
מי שרף את ספרית אלכסנדריה…

ליפשיץ:

ספרית אלכסנדריה לא נשרפה על ידי הרומאים.

ספריית קרגו והשמדה בגלל שהעיר והשמדה.

כאשר הרומאים גברו על חניה על מול חומות קרבתו במלחמה הפוכה השניה שנת 202

סקיפיו המפקד הרומי של הצבא הרומי הורה לא לגעת בעיר.

העיר נשארה ואפילו שגשגה בצורה לא רגילה.

קרבתו לא חדלה לחשוב איך להתנקם ברומא.

הרומאים הבינו כי אם לא יהרסו את קרתגו קרתגו תהרוס אותם.

ולכן אסרו עליה מלחמה. השמידו אותה וזרעו מלח על האדמה כדי שלא תצמח עיר חדשה.

רומא לא היתה הורסת אותה לולא חרשו הקרתגים מזימות לחסל את רומא.

יוגד:

נכון אבל איך משמידים את ספריית קרתגו
איך….. הרומאים הם הברברים…. פשוט היו יותר אכזריים מכולם…עד, שקרתגו נקמה

ליפשיץ:

הקיסרות אומנם קרסה במערב (בסוף המאה ה5 לספירה) אבל לא על ידי קרתגו אלא על ידי השבטים הגרמניים. קרתגו נעלמה מזמן. אמנון היקר. בקרתגו היתה תרבות של הקרבת מאות ואלפי ילדים לאלה המקומית (הקרובים היו מגזין שמי קרובים לשפה העברית). היום זה טוניס. בחפירות הארכיאולוגיות במקום עוד במאה ה19 נמצאו גולגלות של מאות תינוקות. זה ה”תופת” של קרתגו. ברומא “הברברית” לא היו בשום פנים קורבנות אדם.
בוקר טוב לאמנון היקר. הייתי נותן עכשיו את כל מלכותי תמורת צלחת חומוס טרי. מה כבודו היה נותן?

יוגד:

הייתי מוכן לתת את טראמפ!

500,000 גלדיאטורים, שהוקרבו למען הנאת הקהל

זה לא קורבן אדם נוסח המאיה הברברים…

גם למאיה היתה תרבות – הקרבת אדם, כמו לרומאים …

מי שהפסיד במשחקים נזבח.

ליפשיץ:

הקרבת אדם לא היתה אצל הרומאים. זה אצל האצטקים לא המאיה, אצל קרתגו. גם בים היהודי החביב והנחמד עבדו לבעל והקריבו כנראה קורבנות אדם. קרבתו היתה לגזע השמי לכן השמות של אנשיה היו מאד קרובים לעברית כמו באמת מהשורש ברק או עזדרובעל. מאיפה הבאת את ממספר 500,000 גלדיאטורים. בכל שנות 2000 שנות קיומה של רומא במערב ובמזרח לחמו גלדיאטורים רק כמאה שנה
אי אפשר לזהות את רומא כגלדיאטורים. תקורת קליגולה ונירון ועוד שנים שלושה קיסרים. זה עוול היסטורי. נראה לי המושגים שלך על הרומאים, אמנון יקירי, זקוקים לשיפוץ קל. בשנה של ההיסטוריה של רומא אני תובע אותך למשפט היסטורי. השופטים יהיו נציגים מכל התקופות. העונש יהיה, אם תורשע, גלות ארוכה לאי סנט הלנה באוקיינוס השקט. מבטיח לבוא לבקר.. חג שמח.. נתראה בקרוב.
יוגד:

לחם ושעשועים” זה הזיהוי של רומא”…

הם תבעו את המותג.

ליפשיץ: 

זיהוי של תקופה של מאה שנים של כמה קיסרים.. זה מה שקורה היום בישראל. לחם ושעשועים. צריך דוגמאות? לא חסר. הורגים את גלדיאטורים הם הפושעים ליד דלת ביתם. יש הבדל? רוצחים פלשתינאים ליד הגדר שכולם חסרי נשק אבל מורים בהם בגב. זה לא יותר גרוע גלדיאטורים. תלפיות זמן מלחמות גלדיאטורים היתה חנינה למי שהקהל רצה ביקרו. היום מאות פלשתינאים, ממש מאות נרצחו בצדק ושלא בצדק על ידי צאצאי קרתגו בארץ הקודש.

יוגד:

בישראל אנו עדיין זובחים לנביאי הבעל.. והאחדות. למרות מה שמספרים בחדשות, בינתיים אנחנו עוד דמוקרטיה

ליפשיץ: 

סיור קצר בפורום רומאנום ברומא יגלה לך בתי משפט, תאטראות, חנויות ספרים, בתי מקדש, אולמות ספורט ששימשו לוויכוחים פילוסופים, אספות עם ועוד ועוד. כל סיור עולה 50 יורו.

יוגד: אבקש מימון ממטה המפלגה

ליפשיץ: אני אהיה מורה הדרך בחינם.

יוגד: אתה מורה נבוכים! עלינו ליצור יחד כמה הירוגליפים

ליפשיץ: אמנון היקר בוקר טוב תראה שגם היו קיסרים נהדרים כמו מרקוס אורליוס. זה אולי יתרום לשינוי הדעה כי רומא היתה רק סיר הבשר ומלחמות גלאדיאטורים. צ’יטה (טרזן ישן עכשיו)

יוגד:

אם רומי הצמיחה אדם כמוך…דייני

פרו”פ א’ בן ע’  – שני מכתבים:

לאמנון שלום,
באופן עקרוני, נראה לי כי בחירת הנושא צריכה להעשות ביוזמת הסטודנט.
מדובר בנושא שתבלה אתו במשך חמש שנים במהלך כתיבת הדוקטורט, ואחריו לפחות עוד שנתיים-שלוש, כדי לפרסם מאמרים מתוך הדוקטורט ואולי גם ספר.
אם הנושא אינו בוער בעצמותיך וחשוב לך ביותר, חבל להקדיש לו את כל השנים הפרכות והמתישות הללו – בייחוד כשהסיכויים שלך לזכות אחר כך במשרה אקדמית קלושים ביותר בגלל המשבר במדעי הרוח באוניברסיטאות.
אם אתה עושה זאת להנאתך – על אחת כמה וכמה.
לכן חשוב שתחליט מהו הנושא שמעניין אותך ביותר, ותחפש עבורו את המנחה המתאים.
בברכה,
פרופ’

לאמנון שלום,
הנחיתי, אכן, עבודת גמר לתואר שני בנושא של פזמוני רוק.

אלא שיש הבדל משמעותי בין עבודה לתואר שני, שהיא מצומצמת בהיקפה, עם קורא אחד, פנימי, והיא למעשה מעין מאמר מדעי, לבין עבודת גמר לתואר שלישי, שההיקף שלה גדול יותר – העבודה עליה אורכת כחמש שנים, בהיקף שלה היא בסדר גודל של ספר מדעי, ויש לה לפחות שני קוראים שאחד מהם חיצוני.

האחריות המוטלת על המנחה של עבודת הגמר לתואר שלישי היא הרבה יותר גדולה מאשר מנחה של עבודת גמר לתואר שני, ואם ההנחיה אינה ראויה, כל העבודה עלולה לרדת לטמיון.

משום כך אינני מוכן לקחת על עצמי הנחיה לדוקטורט של נושא שאינני בקי בו.
פרופ’

אמנון היקר. בוקר טוב.

אני חושב שאתה צודק. עינוי דין.

אלה הן המילים המתאימות.

איזו אקדמיה מרושעת ואווילית.

טוב שגמרתי איתה מזמן.

אולי אתה עושה טוב שאתה גומר איתה עכשיו.

הבו גודל לאלוהינו.

הבו גודל לאמנון יקירנו הבו גודל לבורא שמים וארץ.

הבו גודל לאמנון שאינו כלל וכלל הארץ.

הבו גודל לצור ישעינו הבו גודל לאמנון חברנו.

הבו גודל לאלוהינו החומוס.

משה

אמנון היקר. אתה צודק.

בתחילה היה נראה לי כי דורשים ממך השלמות לא גדולות.

אבל אני מבין כי דורשים ממך ממש ללמוד לתואר שני,

שאותו כבר עשית.

הם לא אכלו חומוס לכן הם כל כך אטומים.

אני חושב שאתה צודק מאד. אתך לכל אורך הדרך.

האמן לי שאוקיר ואכבד אותך גם בלי תואר דוקטור,

תואר שהיום אין לו הרבה משמעות בעיני,

כאשר אני רואה איזה שטויות פולטים הדוקטורים ה”מלומדים.”

בעיני אתה מלומד לא פחות ואפילו יותר מהם.

נתראה בקרוב. אמן. שבת שלום.

משה

עוד פקידים ועוד טפסים ועוד ניירות.

אשרי שזכיתי לראות כל זה.

בלעדיהם לא הייתי יודע מי אני.

האוניברסיטה לא קרובה לעם, סנובים,

מגיעים אנשים שחקרו מחו”ל

ואין תקנים עבורם.

והם מנחים רק אנשים שמכירים.

מאוד מאכזב.

משה

אמנון  היקר בוקר טוב.

קודם כל תדע שאם אתה נוטל על עצמך מחויבות של עבודת דוקטוראט זה עבודה של כמה שנים.

קריאה רבה מאד, דבר שיגרום לך לוותר על כמה וכמה דברים.

תצטרך להתמודד עם שאלות לא קלות.

שאלה אם אתה מוכן. אם כן, צא לדרך.

בקשר לשאלה שהפרופסור שאל אותך למה אתה רוצה לחקור נושאים בעניין הספרות

תאמר לו לא רק שאתה מורה לספרות,

אלא אתה רואה  את הספרות כבסיס הרוחני של חינוך התלמיד.

אתה מוצא חיזוק לזה בנאומו של קיקרו “בעד ארכיאס”,

בו הוא מסביר מדוע הספרות היא היא,

שנותנת לו את הכוח להתמודד עם שאלות ובעיות החיים.

עליך להבהיר לו כי ספרות (גם פילוסופיה וכתבים היסטוריים)

היא המקצוע ההומניסטי בהא הידיעה,

שכן היא חושפת יותר מכל את הצרכים האנושיים של האדם לתרבות אנושית

ומעניקה לו את היכולת להתמודד עם נטל החיים.

הנושאים שאתה מציע: נושאים ראשונים להצעה.

אתה יכול לערב עוד אנשים שיציעו הצעות.

אולי את רבקה איילון שהיא עצמה בעלת תואר כזה.

להתראות. משה

1. מעמדה של הספרות בעולם הקלאסי (אצל אפלטון ןקיקרו)
2. מעמדה של הספרות העולם המודרני = לחיוב ולשלילה.
3. האם יכולה הספרות לממש את יעדיה בעום דיגיטלי?
4. מעמדה של הספרות המערכת החינוך העל יסודית במאה ה- 21.

אמנון תיזהר. חבורת רוצחים בדרך אליך. הפרופסור הציע פרס עצום על ראשך./ משה

ליפשיץ: לפחות אתה לומד כי ההיסטוריה הרומית מעניינת.

בסוף הסנט יחליט להעניק לך תהלוכת ניצחון ברומא. קיקרו ואני נהיה משני צידך במרכבת הניצחון.

אבל רק אתה תזכה בתואר אימפרטור השמור למצביאים גדולים.

זה ייתן לך תוספת שכר משמעותית. תהיה לך הזכות ללכת עם זר עלי דפנה על הראש.

תיכנס לכיתה כשהזר עוטף את ראשך. כבוד עצום. הכיתה תריע לך: “אמנון אימפרטור”. גם המנהלת.

אמנון: היא תגיש לי נקטר ואמברוזיה?

ליפשיץ: זה הרי מזון האלים. קפצת כיתה??? הקבלה לאלים זה גובל בשיגעון. נא לציין זאת בספר המנודים.

אמנון: זה היבריס… כמו ללכת על המים, או כמו לנהל!

ליפשיץ: מה עם הפרופסור, האם תפגוש אותו, תענה לו?

אמנון: הוא כעת זובח תזות בדלפי אצל טירזיאס.

ליפשיץ: סימן שהוא קשור לעולם הקלאסי. בדלפי היה מקדש אפולו. שם היתה הכנות של אפולו משיבה על שאלות מכל קצוות העולם היווני רומי.

היא היתה מעין נביא. תשובותיה היו תמיד מעורפלות דו משמעויות.

פעם אחרונה שהייתי בדלפי שאלתי אותה לגבי אמנון. מה יעלה בגורלו כמורה.

ענתה לי: אם יציית לאלים יאיר מזלו. אם לא יציית לאלים ייכנס לספר המנודים

אמנון: ואם יציית לתלמידים? מה אמרה האורקל על כך? או שסתמה מפחד וועד ההורים העירוני? בבחינת “דע את עצמך ואל תעבור את המידה”!

ליפשיץ: ציות לתלמידים יביא אותך לשאול עליו ממונה האדס. שם תפגוש את אורפיאס ואת אורידיקה*. חוויה.

אמנון: אם כך אמשיך לציית לאשתי כסוקרטס.

ליפשיץ: אבל היא שפכה עליו סל מלא תפוחים לעיני כולם ולעגה לו.

אמנון: למה הדבר דומה? לאיש אחד שבא לרב ואמר לו שהפרה נוגחת בשור כל פעם שהתקרב אליה. הרב שאל “האם היא מיהופיץ*?” התפלא האיש והרב הסביר – “גם אשתי מיהופיץ!”

* מהו סיפורם של אורפיאוס ואורידיקה?
בנו של האל אפולו, אורפיאוס, היה נגן מעולה בנבל וכל החיות, העצים והסלעים אהבו את נגינתו. רעייתו של אורפיאוס, אורידיקה, מתה מהכשת נחש. אורפיאוס ירד השאול וניגן להאדס אל ושליט ממלכת המתים ולאשתו פרספונה, בניסיון לשכנעם לשחרר את אורידיקה מהשאול ולהחזירה לחיים. האדס הנרגש, שבכה עם כל רוחות המתים מהלחן העצוב של אורפיאוס, הסכים לשחרר את אורידיקה, אך השביע את אורפיאוס שלא יביט בה עד שייצאו מהשאול. כשיצאו אל אור היום התפתה ופנה אורפיאוס האומלל כדי לראות אם אורידיקה מאחריו והיא נעלמה לו לתמיד. שבעה חודשים ישב אורפיאוס וקונן במערה וכשדחה את אהבתן של הנשים העובדות את האל דיוניסוס הן לקחו את חייו וקברו אותו. מאז ועד היום, מספרת האגדה, שר זמיר על קברו של אורפיאוס.

על כך נאמר: “אל תביט אחורה בזעם!” ( א.י)

ליפשיץ: הצעה לדוקטוראט,

הציעו לי זאת מהוצאת כרמל. מצא חן בעיני: מהוצאת כרמל

מה שהציע כרמל זה לקחת את המקראות הספרותיות

מתקופת ההשכלה עד אמצע המאה ה20 ולדלות משם

כיצד ראו המשכילים היהודיים במזרח אירופה את מטרות הספרות בחינוך.

מקראות אלה או קבצים אלה נמצאים בספרית האוניברסיטה.

יש פה היסטוריה, ספרות וחינוך.

אמנון יוגד:

טוב, אנחה אותך.

יעלה לך מנת חומוס עם טחינה.

אמנון היקר.

עתה הודיעה לי הבת שלי כי היא יולדת ביום רביעי זה (ילד שלישי) באיכילוב בניתוח קיסרי.

הקדימו לה את הניתוח.  תודה על הברכות. אדווח לך. לילה טוב משה

.

משה אני המום,

סליחה עם כל הכבוד ללידה כיצד ניתן להשוותה לחומוס טרי? עם גרגרים רחמנא ליצלן.
מזל טוב. אמנון

.

ליפשיץ: אתה צודק. נדחה זאת לחופשת פורים (אם לא תהיה מלחמה עד אז).

לילה טוב. מה עם הנושא לדוקטורט. אתה מציע אותו למנחה?

אמנון: אכתוב ספר פרוזה על דייויד ברוזה ואימא אווזה.

בבניין בית מקדשנו ובלהב 433 ננוחם.

משה: מזל טוב. הידיעות המשמחות על נתניהו זרזו את הלידה.

אתמול בערב בשעה טובה.

ילד קטן וחמוד העונה לשם רפא_- קיצור של רפאל.

ברוך בואו של רפא למאה ה 21.

היום ביקרתי את הבת באיכילוב..

צריך ווייז כדי להגיע לחדרי יולדות עיר ענקית.

מתחם שלם. אסור להיות חולה ואסור להגיע איכילוב.

אמנון: רפא נולד לעולם חדש ואמיץ. הוא רפואתך.

משה: יצור חדש על כוכב הלכת הנקרא כדור הארץ.

הוא נולד לעולם שכל הבתים יהיו “בית חכם”.

אמנון: עובד על מיזם חדש, בית ספר ללא תלמידים,

זה יהיה שוס, שיתפוס גם בש”ס.

משה: אולי מייזם חדש “מורים ללא תלמידים”.

זה מה שקורה לי עכשיו. אני בא לשיעור ונחמד. יש מעט תלמידים. איש לא מקשיב. כאילו כלום.

אמנון: במבחן יכתבו לך – “לא היה כלום כי אין כלום”. זה הזמן לפרוש מכיתת הרפאים ולטפל ברפא.

משה: באמת אפרוש בסוף השנה. אתמקד בדיוגנס הכלב.

אמנון: פני הדור כפני הכלב.

משה: דיוגנוס ביקש שיקראו לו כלב וכך הוא נקרא בזמנו עד עצם היום הזה.

אמנון: היא היה כלב ציני.

משה: המילה ציני באה מן המילה היוונית קינוס – של כלב

אמנון: עליו סיפרת לי שכשהגיע אלכסנדר מוקדון הכובש הנודע, תלמידו של אריסטו.

אמר לו דיוגנוס “זוז אתה מסתיר לי את השמש” והחיילים שלפו חרבות,

אך מוקדון אמר “הוא צודק, אם לא הייתי מוקדון, הייתי רוצה להיות דיוגנוס”.

ליפשיץ: בוקר טוב ושמח. ממש כך. עוד סיפור.

כאשר דיוגנס הלך לבית המרחץ הציבורי פגש את אחד היוצאים ממנו ושאל אותו –

האם ישנם בבית המרחץ בני אדם.

האיש השיב כי הוא מלא אנשים. “לא שאלתי על אנשים” צעק עליו דיוגנס:

“אני רוצה לדעת אם ישנם שם בני אדם.”

אמנון: אם לא הייתי דיוגנוס, הייתי רוצה להיות ליפשיץ.

ליפשיץ: ממש כך. אם לא הייתי משה ליפשיץ הייתי רוצה להיות דיוגנס
אמנון: אם לא הייתי דיוגנס היתי רוצה להיות רפא

ליפשיץ: לחזור לגיל אפס??? טירוף. שוב להיות תלמיד??? לא הספיק לך פעם אחת?

אמנון: אני תלמיד נצחי!

דְּיוֹגֶנֶס (ביוונית: Διογένης ‏;^[1] 412 לפנה”ס – 323 לפנה”ס)

היה פילוסוף יווני מאסכולת הציניקנים באתונה.

דיוגנס, יליד סינופה, האמין כי כל המותרות רק מפריעים לאדם לממש את ה”חיים הטבעיים”, ועל כן הסתפק במועט וחי לדבריו “חיי כלב”. אכל רק את המזון הפשוט ביותר ולבש את הבגדים הגסים ביותר. ישן על הרצפה והתקין לעצמו מעון בתוך חבית. הוא הכריז כי לא רק בני האדם הם אחיו אלא כל בעלי החיים, וחי על נדבות. אורח חייו ודעותיו עמדו בניגוד גמור לתרבות השפע והנהנתנות שרווחו באתונה העתיקה באותה תקופה.

בני עירו האתונאים לא נטו לחקות את אורח חייו, אך התפעלו מהבוז שרחש לחיי רווחה. ברם התנהגותו גרמה לא אחת אי נעימויות.

כל כתביו של דיוגנס אבדו, וכל המידע שיש עליו כיום מקורו בהתייחסויות ואנקדוטות של אישים אחרים. חלק ניכר מהמידע מגיע מכתביו של הביוגרף היווני דיוגנס לארטיוס, שחי במאה

ה-3 לספירה.

הציניקנים (יוונית: κυνικοί. שם הזרם: κυνισμός)

היוו זרם פילוסופי ואורח חיים בעת העתיקה ביוון. אנטיסתנס יסד את הזרם הפילוסופי במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה”ס. עם שינויים שונים, זרם זה המשיך להתקיים עד קצו של העולם הרומי במאה ה-6 לספירה.

הרציונל המרכזי של הפילוסופיה הוא כי בני אנוש יכולים להשיג אושר על ידי אימון יסודי ועל ידי חיים באופן הטבעי עבור אנשים, דרך דחיית כל התאוות הבסיסיות כגון ממון, כח, יחסי מין, ותהילה. כתחליף לתאוות, על האדם לחיות חיים המופשטים מכל אחזקה חומרית.

שמם מגיע כנראה או ממבנה באתונה שהיה קרוי קינוסרגס (Κυνόσαργες), שאירח את האסכולה בראשיתה, או מהמילה היוונית לכלב (קיאון, κύων) שהיה כינויו של דיוגנס. מקור אפשרי נוסף הוא אכן במילה כלב, ציניקן הוא אדם בעל אמירות נושכניות, כמו כלב שנושך.

צפית בטקס העצמאות בטלוויזיה? נאום רואה”מ היה קצת קצר לטעמי (:

צפון קוריאה במהדורה ישראלית.

ביירון עדיף על מוסוליני הישראלי

חבל שהטלוויזיה לא התקלקלה.

הייתי משלם למי שיקלקל אותה.

אני חשבתי שמוסוליני מת מזמן. טעיתי. הוא חי ובועט