שקט כשחר – היא לא הקורבן היא המקרבן

אהבה אפילה

הבושה אובדת

הבושה עובדת.

שעוד נוספות כעובדת קבלן.

שומרת בחניון

מחנה רכבים.

היא מוצאת דרך.

היא בסוף תצא.

כמו מיי גשם דרך חומר איטום מבודד.

יש לה דרכים מישלה.

לשוב ולהימצא.

ושוב להתגלות.

*

שקט כשחר ותוקף כבעטה עצמה.

מרחף מעל מחוזות שונים של עיר.

לבד יותר מאשר בהגדרת מילון.

הלב רוצה לשם. ולאן אני נסרך. איני יודע.

או שמה אין זה שחר?

*

לך היו לילותי מוכתבים ביד נעלמה של צילצול יצרים קודח

אמש עת היתי תחת יגונך היית את מונחת על

העליונה.

שדך הורתה את הכיוון בו פסענו דוממים כיער

צלוב גשם את טיפות המדבר צרבו דרך

גופנו דרך אל האדמה המחוררת.

כגופת בתולה אשר נבקעה.

*

את אשר לא ידע הנגיד אמר העורב באחרית

ואת אשר אמר לא ידע עצמו מישום.

דברי כזב אשר נותרו תלויים ללא מענה

על אדמת הבור של שיכרון חיינו.

כאשר ישבנו ודיברנו איש אישה

אל תוך חלל אחר.

*

יתכן שאי-שם באחרית יקומים נבקעים.

מצטלבים דברינו.

ויתכן ורק עוברים זה ליד זה וממשיכים

מסע של עד לתוך אופל שיכחת

שנות אור של כוכבים כבים.

אשרי המאמין

את לא יודעת את הפשר אשר אמש הבשיל תחת אשל

פרי יח”צני ומטונף

מטופטף על בטנך כזרע פרעות

ואת נמצאת ניצבת מעלי באחרית של כינורות ים

וסוסוני ים שופכים בך עוצם הצלפה נואלת

כאשר ראיתיך ידעתי שאת היית לי ואני לך

בתוך עוצם דיממת ליל אשר היה לשנינו

לאשד הרגעות אחד לילות הירח הבוהים.

הבוהקים כאחרית.

צדודית השלח

א.

והגיע שליח סתום וסתור והגיע בכו והלוך

כתובת שמד על פיו וידיו מלחשות.

ועורו עולה ובוהק מלא סומק.

סומר אז עורי ועולה יללה מיני-חושך.

ישן ילד קטן ואינו מבקש ואינו יודע

את מיפתן בית-הבושת.

בית קרבות הנימוס ביגונה דמים מרחצת

יודע רק זר, הן עבר בנימוס על מצוות

מחשבה מהרסת.

ונמצא אז הלך יושב ומחריש ודומע

עיניו ורואה. שיבעתיים.

ונפתחת הדלת כלאחר יום חריש.

ויושב על הסף והשקט.

אז נימהל האוויר בציפצוף פרפרים והדלת מושטת

ביראי הגשת וקשת השלח וגון החלום

מבקשים רק את שמו – “עובר אורח”.

ב.

זקנה מאוננת במעדי רחל.

את יגונה של זו האם.

זקנה נמצאת זרוקה בין שמים לבין מיץ.

אחרון שילוחי אביב בסערה סמך כוכב.

את כל נירפיי חלדה הבריח משתובב.

הסתובבה השמש ויצרה מחרוזת מלאת עכשיו.

והשותק שוחק ומשתוקק לאז.

עז היום בשנות ה- 50 יובל לחלד רז.

ואם אין המצילה יודעת פעמוני הכסף

אוזן ירטטו.

וכל בית הבושת, שנמצא נגוז מאז.

ירטט וישתובב וישיר הלל ופז ירטיט

אפיים ארך.

לא תנצור בליבי השבועה וארגיש כי הנני

הולך ומגיע ושלווה ירדה על מעוני,

כיונה עת הגיעה.

ג.

מה חזקות בי הרגשות המצוקה עת רעי

עובר בעיר דומם ושקט.

וראי מחשבותיי משתקף כהרף מחשבה

בעת משתובבת.

ילד כנס ביטנך אלי סגור ואפך

אל נא ישך – אתה הגבר והנער.

אתה הסב המרקד שיכור – אתה הלילה.

אתה הציפור, אתה היונה והדרור

ואתה הוא זה, שהרחקת לכת.

נוס מעצמך ילד שיכור וזכור את

אימרי האם והאב. וחשוב וחשוד ואהוב

וחלום כדבריי הסב.

ותקומה לא תהייה מעפר ואזוב

והשקט ירעיש את מוחך כפליים

ואתה תישקנו מעפר ואזוב והוא ישכך שבעתיים.

לקט פאורות לעניי הרוח

1. קובץ קרטון

9 – ימי בריאה

חזרו בקרדום

לראשי הרדום.

השיק האפר את

כוח המעצור

והסיר את

סתר הלילה

שהיה מנתץ

מילדות של

עלעלים מושלכים

בכל ימי רדומים

עייפים

שלג של ליבנה

נופל רוקח.

מרקחה של הבל שלגים

נמסה פתאום בתוך

הים.

מרפסת הדוד תום

התפיסה שהשירים הן אבנים טובות היא מרעננת,

דווקא לאחרונה התחלתי לחשוב עליהם כאבני ריחיים.

בא לי להוציא ספר,

אישתי רוצה לעשות תריסים.

איש איש ואישתו

אישה אישה ותריסיה.

אדם לאדם זאב

אישה לאישה כלבה.

נשוי טרי ?

מוריד בפניך כובע או פאה נוכרית.

היית דון ג’ואן כושל,

התאהבת.

תאונת עבודה מצערת.

40% גרושים, ינקו לך שליש.

מגדלים ילדה,

מתמסרים במטלות.

מתמסרים לחרדות.

בוקר טוב,

ברוך הבא

לחיים שלך

למי שאתה

למה שהשגת.