במהלך מלחמת העצמאות נחצתה העיר ירושלים לשתי ערים נפרדות – ישראלית וירדנית למשך 19 שנים. הירדנים כבשו חלקים בצפון העיר, לרבות “בית הספר לשוטרים” של המנדט הבריטי שבגבעה הסמוכה אליו אוחסנה תחמושת ומכאן שם הגבעה.

בחמישי ליוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים:

במהלך מלחמת ששת הימים נערך על גבעה זו קרב עקוב מדם בין חיילי צה”ל לחיילים הירדנים, במהלכו נכבשה גבעת התחמושת ע”י צה”ל ונהרגו רבים מחיילי כוחותינו.

אתר המקום

מפת האזור

חלק1

מפקד פלוגה ג’, דדי, חילק את חייליו לשלושה כוחות. כוח אחד, בפיקוד המ”מ דני יצחקי אמור היה להכנס לתעלה המזרחית. כוח שני, בפיקוד המ”מ יורם אלישיב אמור היה להיכנס אל התעלה המערבית ולכבוש אותה.

כוח שלישי, בפיקוד דדי עצמו והמ”מ מילר, יועד להיכנס אל התעלה המרכזית.

אולם בשל המהומה הגדולה וההפגזה הארטילרית שנחתה סמוך מאד לצנחנים השתבשו העניינים: המחלקה בפיקודו של יורם טעתה ונכנסה אל התעלה המרכזית, שהוליכה אל מרכז הגבעה; דדי, יחד עם מחלקתו של מילר טעו ונכנסו לתעלה המזרחית, ואילו דני המשיך בעקבותיו של יורם אל מרכז הגבעה.

כך לא נכנס כוח כלשהו לחלק המערבי של הגבעה.

חוליה ממחלקתו של יורם, בפיקודו של מאיר מלמודי הסתערה אל תוך שטח ההריגה שכונה “משולש האש”, וכל אנשיה נהרגו.

חלק2

משנודע למג”ד על המצב הקשה בגבעת התחמושת הוא הורה למפקד פלוגה ב’ להיכנס לגבעה.

מפקד הפלוגה, דודיק, הורה לסגנו ניר ניצן לנוע בתעלה המערבית, והוא המשיך לכיוון התעלה המרכזית.

עם תנועתה אל תעלות הקשר נכנסה הפלוגה לשטח ההריגה שנקרא, משולש האש, מיד נפגעו מפקדים ולוחמים נוספים.

דודיק הצליח להמשיך בהתקדמותו אל התעלה המרכזית ובמהלך ההתקדמות וההשתלטות על התעלה פגש ליד בתי המגורים את דדי, מ”פ ג’, שדווח לו על מצבה הקשה של פלוגתו.

דדי סיפר שיש לו נפגעים רבים וכי הלוחמים המעטים מפוזרים ברחבי המוצב.

הלחימה בתעלות הקשר נמשכה, מספר הפצועים וההרוגים המשיך לעלות ולא הושגה הכרעה.

חלק3

הבונקר הגדול היה עמדת מקלע כבד, יצוקה בטון מזוין בעובי 40 ס”מ ומחופרת היטב במרכז התעלה ההיקפית המערבית. הבונקר היה בנוי חדר בתוך חדר. החיילים הירדניים שהיו מבוצרים בעמדה, ישבו למעשה בתוך בונקר הנמצא בתוך בונקר, ולהם תחמושת ונשק לרוב. הבונקר נמצא בנקודה קריטית: כל הכוחות שפעלו בגבעה התכנסו לכיוונו, מן התעלה ההיקפית מצפון (מחלקת עופר והכוח של צביקה) מן התעלה ההיקפית מדרום (הכוח של ניר) וממרכז הגבעה (הכוחות של פלוגה ג’). יקי חץ (חיימוביץ) שהפך להיות חיל החוד של הכוח מפלוגה ב’ שהגיע מצפון, מצא עצמו מול פתח הבונקר והשליך פנימה רימון. לאחר קרב יריות ורימונים החליט יקי להיכנס בזהירות לתוך הבונקר, נתקל בחייל ירדני והצליח לפגוע בו.

הצנחנים, שהבינו את מבנהו של הבונקר, ניסו לשתק אותו בעזרת מטול רקטות נגד טנקים, “בזוקה”. ואולם, שתי פצצות שנורו גרמו נזק מועט בלבד לבונקר המבוצר היטב. נעשה ניסיון לשתק את הבונקר בעזרת אחד משני הטנקים שפעלו על הגבעה, אך הטנק לא יכול היה להנמיך מספיק את תותחו כדי לפגוע בבונקר. כוח נוסף שהגיע הביא חומר נפץ שהונח על הבונקר: 166 ק”ג של חומר-נפץ הופעלו והבונקר הושמד בבוקר ה-6 ביוני. זה היה סיומו של הקרב.

פאזל

645

שירו של יורם טהרלב שנכתב אודות הקרב