האי של סופיה-ספלונגה 7

ליד האי עגנו סירות קטנות וספינות שונות שהביאו  מהאי כרתים אותנו אל האי ספילונגה

כך שיצא לנו לעשות סיור עם הספינה מסביב לאי ורק כאשר הספינות עזבו את המקום נכנסנו אל האי

האי ספינלונגה (Spinalonga), או בשמו הרשמי קלידון (Kalidon) ידוע יותר בפי המטיילים בשם אי המצורעים. משמעות השם ספינלונגה באיטלקית הוא קוץ ארוך. האי הוא אי סלעי קטן הנמצא בפתחו של מפרץ אלונדה (Elounda)

בשנת 1579 נבנתה על האי מצודה גדולה על ידי הוונציאנים על חורבות אקרופוליס עתיק יומין, והיא הפכה לאחת הגדולות שבנו הוונציאנים בכרתים. בשנת 1630 היו במצודה 35 תותחים. השלטון באי נשאר בידי וונציה גם לאחר שכל כרתים נפלה בידי העותומנים בשנת 1669, והוא נשאר בידיהם עד שנת 1715, אז הועברה המצודה לידי התורכים במסגרת הסכם שלום. האי שימש כמפלט לנוצרים שנמלטו אל המצודה מפחד התורכים. המצודה מעולם לא הוכנעה על ידי צבא זר.

בין השנים 1903 ו-1957 ישבה באי מושבת מצורעים, שהייתה מושבת המצורעים הפעילה האחרונה באירופה. ב-1957 פונו אחרוני המצורעים אל בית חולים באתונה. האדם האחרון שעזב את האי היה הכומר של האי, שנשאר שם עד 1962 בכדי לכבד את האמונה היוונית אורתודוקסית האומרת כי יש לעלות אל קברו של מת בתום חמש שנים למותו.

לאי שתי כניסות. הראשונה היא דרך מנהרה ששימשה את המצורעים שנודעה בשם שער דנטה (Dantes Gate). השער נקרא כך מאחר והמצורעים שהגיעו אל האי לא ידעו מה עומד לקרות להם מעבר למנהרה החשוכה. האי עצמו היה דווקא שונה מאד מהתופת של דנטה, והמצורעים קיבלו בו אוכל, שתייה, טיפול רפואי ואפילו תשלום חודשי מן הביטוח הלאומי. כיום האי אינו מיושב יותר, והוא מהווה אטרקציה לביקור של המטיילים באי

את הסוד שסופייה מגלה בגיל שמונה-עשרה היא מחליטה לנצור בלבה לעד. היא מתנתקת מעברה ונישאת לגבר אנגלי שפגשה באתונה, עוקרת מיוון ללונדון ומקימה משפחה. אבל ערב נישואי בתה, אלקסיס, שב העבר ומתדפק על דלתה.

סופייה מבינה שכדי לאפשר לבתה להכיר את עצמה ולמצוא את דרכה בעולם, עליה להתפייס עם משפחתה ועם תולדותיה. כשאלקסיס מחליטה לנסוע לכרתים, סופייה נענית לבקשתה ומציידת אותה בשמה של חברת ילדותה, פורטיני.

הוֹלֶכֶת בָּאִי שֶׁל סוֹפִיָּה

וְשׁוֹמַעַת הִדְהוּד

אֲבָנִים זִקְנוֹת מְשִׁיחוֹת בַּהוֹוֶה.

על רקע מי הטורקיז ועצי הזית העבותים המקיפים את הכפר פלאקה מספרת פורטיני לאלקסיס את סיפורה של משפחתה, ובעיקר של נשות המשפחה – סבתה הגדולה אלני, סבתה ואמה.

סיפורן הוא גם סיפורם של האי ספינלונגה, מושבת המצורעים של יוון, של אנשים שהצליחו לקיים בעולמם המבודד וכפוי הטובה חיים עשירים ואמיצים, של מלחמה ושל תשוקה.

דרך עיניה של פורטיני מבינה אלקסיס את עומק הקשר בינה לבין האי ואת כוחו של הסוד שבו היא אחוזה. עברה, הרווי בחולי חשוך מרפא, שאין בו רגע דל מאסונות ומנסים, זוכה בהארה מחודשת ובעלת כוח החלמה אדיר.

השער ממנו הביאו אספקה לאי דרך הים.

ומתוך הספר “האי של סופיה” יכולה להביא ציטוט משם “”החיים במושבת המצורעים לא היו משאת נפשה  של מריה , כמובן, אבל עכשיו תהתה בלבה כיצד היו חייה מתנהלים אילו נישאה למאלוניס “ארוסה שבגד דרך קבע עם אחותה הנשואה. גיבורת הסיפור נאלצה לבטל את נישואיה עם בחיר ליבה כי מיד לאחר אירוסיה התגלו עליה כתמי מחלת הצרעת והיא נאלצה (כמקובל אז) להגלות את עצמה לאי מבודד שבו  , להפתעת  כולם , התנהלו חיי קהילה מכובדים ומפנקים לכל יושביו (כמובן למי שאצלם המחלה לא החמירה ממש)

בתוך זמן קצר  התגלה ארוסה כאדם עם נטיה לבוגדנות  ולהרס עצמי  שהרס למעשה שתי משפחות.

עינו של אלוהים השגיחה או ליוותה ממעל את המבקרים באי.

כל אי ומזג האוויר שלו.

אותה התבוננות עמוקה הייתה גם במי הים הסובבים את האי. במקומות אחדים צבעו היה טורקיז ובמקומות אחרים צבעו היה כחול קטיפתי

וְעֵינוֹ שֶׁל אֱלֹהִים

מַבִּיטָה

מִבַּעַד לָעֲרָפֶל

עוֹד עוֹלִים בְּתוֹכָהּ

דְּמָעוֹת

בחדר שרואים את משקופיו בצד ימין  היו מניחים את האספקה שהגיעה מהחוף.

שם היו עוברים חיטוי הדייגים שהביאו את המשלוח הרפואי ואת משלוחי המזון.

זו הכניסה השניה אל האי. ממנה היו מגיעים עם האספקה לאי.

וזה חדר החיטוי צילום מבפנים.

רחובות הכפר נטושים אין בהם נפש חיה. אלכסנדרה פונה לטברנה בניסיון למצוא מישהו לדבר איתו| ולשאול איך היא מגיעה לאי שממול והיכן תוכל למצוא את חברתה של אימה ,פוטיני. בעל הטברנה קורא לאחד הדייגים שיקח אותה לאי ואומר לה שכשתחזור חברתה של אימה תהייה פה.הנסיעה לאי אורכת כ10 דקות אך מובילה לעולם אחר לגמרי. בהתרגשות היא מטיילת באי ולאחר שעתיים חוזרת למזח בו המתין לה הדייג שהחזיר אותה לכפר פלאקה. בחזרתה לטברנה ממתינה לה פורטיני חברתה של אימה. היא מוסרת בידה את המכתב שנשלח מאימה ולאחר שפורטיני קוראת בו היא מחבקת את אלכסנדרה ומזמינה אותה לישון משום שהסיפור ארוך מאוד ואי אפשר להתחיל אותו עכשיו.
למחרת מתחילה פוטיני לספר את סיפור משפחת אלכסנדרה.

חומה מבוצרת מקיפה את האי.

צריח של זקיף השומר על האי מפני פולשים.

סבתה של אימה אלני וסבא יורגוס גרו בכפר וגידלו שתי בנות. אנה הבכורה בשנתיים ממריה. אלני היתה מורה נערצת בכפר. יורגוס היה דייג אשר השלים את הכנסתו על ידי נסיעה יומית לאי המצורעים כדי להביא להם הספקה ושלש פעמים בשבוע היה מביא את הרופא לטפל במצורעים ולעת ערב היה מחזיר אותו חזרה לכפר. אנה היתה ילדה מרדנית ואילו מריה היתה ילדה נוחה. כשהבנות היו בגיל העשרה חלתה אלני בצרעת יחד עם אחד מתלמידיה והיא הוגלתה לאי המצורעים אשר כאמור שכן מול הכפר. הבנות גודלו על ידי האב אבל יותר על ידי שכנה שהיתה חברה טובה של אלני ולה שני בנים ובת, פוטיני.
אנה אשר היתה נהנתית מאוד נישאה לבנו של אריסטוקרט ידוע באי כרתים אשר היה עשיר מאוד. אנה הסתירה את מחלתה של אימה וסיפרה שניפטרה. הקשר בינה ובין אחותה ואביה היה רופף מאוד.

חרכי יירי של הזקיפים על החומה.

“

מריה המשיכה את חייה לצד אביה ודאגה לטפח את ביתם. הימים היו ימי מלחמת העולם השניה. ואביה המשיך כהרגלו לצאת יום יום למסעו אל האי שמול הכפר אי המצורעים. לאחר תום המלחמה הצטרף רופא נוסף טיפול במצורעים. רופא אשר עשה ניסיונות בתרופה לצרעת.

יום אחד גילתה מריה כתם שהתברר כצרעת וגם היא נשלחה לאי, היא הועברה לשם על ידי אביה. באי היא קשרה קשרים חברתיים עם הרופא אשר ניסה את התרופות וההתקדמות למציאת התרופה היתה רבה. פוטיני המשיכה לבקר אותה אחת לשבוע ולספר לה את כל הקורות עם אחותה בכפר. לאחר מספר שנים של ניסיונות התברר שהתרופה שמצא הרופא אכן מרפאה את המצורעים ובשנת 1955 לאחר שנה בה לא התגלו במצורעים כל תופעות שוחררו כל המצורעים.

החומה העגולה מבט מבחוץ

*

בְּסְפְּלוּנְגָה הַשָּׁמַיִם

וְהַמַּיִם מַרְאַת קְסָמִים.

רַק הַבְּדִידוּת הַתְּלוּשָׁה

יוֹדַעַת לְסַפֵּר

עַל זַעֲקוֹת הָאֲבָנִים

עַל פַּעֲמוֹן הַכְּנֵסִיָּה

הַמַּשְׁמִיעַ דִינְג דּוֹנְג

שֶׁקּוֹרֵעַ אֶת הַדְּמָמָה.

הפעמון באי סימל התכנסות.

הבית למעלה היה מקום תפילה. כנסייה קטנה בה היה כומר האי.

כשצלצלו בפעמון היו שתי סיבות: תפילה שאספה את כולם והודעה על נפטר חדש מהמחלה. הפעמון ליכד את אנשי האי

הכניסה הראשונה אל האי

זוהי הספינה ארגו 

שהביאה אותנו אל האי ובזכות הצפיפות של ספינות אחרות, זכינו בסיור נוסף מחוץ לאי. סיור שהקיף את האי.

“

בכפר פלאקה נערכו לחגיגה גדולה.מריה שוחררה וזו סיבה לחגיגה כי היא היתה מאוד מקובלת על אנשי הכפר ובמיוחד זכרו את אימה אלני אשר לא זכתה להגיע לתרופה אלא ניפטרה ביסורים שנים רבות לפני כן.

באמצע החגיגות הגיעה מכונית אל הכיכר ולאחר כמה דקות נשמעו מתוכו שתי יריות. אנה נמצאה ירויה במכונית. המתברר שהם ניהלו מריבה ובה נתגלה לבעל שלאנה יש מאהב..
שוב גנבה אנה את כל השמחה ממריה.
לאחר מספר שנים נישאה מריה לרופא שטיפל בה באי המצורעים ויחד גידלו את ביתה של אנה, סופיה.

ילדים משלהם לא נולדו להם והם גידלו אותה כאילו היתה ביתם.

זוג חצבים שמצאתי באי.

“

היא החליטה ללמוד באוניברסיטה באתונה ולא בהרקליון שבכרתים. לפני נסיעתה לאתונה סיפרו לה הוריה שבעצם אינם הוריה אלא שהיא אומצה על ידם ואת כל הסיפור של הוריה.
סופיה ההמומה מהגילוי נסעה לאתונה וכמעט ניתקה את הקשר ממריה ובעלה. לאחר תום לימודיה נישאה לארכיאולוג אנגלי והיגרה עימו לאנגליה. שם נולדו לה שני ילדים.ביתה היא אלכסנדרה.

העצמה של הסיפור, האמינות של הדמויות, גרמה לי לחוש שאני מהלכת איתם יחד בשבילי הכפר, כואבת את הכאב, צועקת ביאוש כשברור שמשהו הולך להשתבש. יכולתי לחוש בחום ובריחות הים והגלים, להזיל דמעה עם מריה להרגיש פרפור קטן בלב כשניצת זיק של אהבה ותקוה.

דמויות עמוקות, מורכבות ולא חפות מטעויות אנושיות,, עלילה ברורה וסוחפת שלא מאפשרת לך להשאר אדיש או לקום וללכת. רגיש ועדין, שובה לב.
אהבתי.
כל מילה מיותרת.”

כְּשֶׁדּוֹרְכִים עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו שֶׁל פּוֹסֵידוֹן

הוּא דּוֹחֵף אֶת קִלְּשׁוֹנוֹ

אֶל תּוֹךְ מְעַרְבֹּלֶת מַיִם

מִשְׁתּוֹלֵל מִזַּעַם

עֵינָיו רוֹשְׁפוֹת אֵשׁ

אֶת גַּלֵּי הַיָּם מְטַלְטֵל

מַרְקִיד אוֹתָם בְּרִקּוּד סוֹעֵר

אֶצְלוֹ הַכָּבוֹד

הוּא אֶגוֹ בּוֹעֵר.