האריה שאהב תות

פַּעַם הָיָה אַרְיֵה שֶׁאָהַב רַק תּוּת.
לֹא בָּשָׂר וְלֹא גְּבִינָה, רַק תּוּת פָּשׁוּט.
לֹא דַּיְסָה וְלֹא קָקָאוֹ, רַק תּוּת הוּא רָצָה,
תּוּת. לֹא לֶחֶם, לֹא אֹרֶז וְלֹא בֵּיצָה,

רַק תּוּת.

וּבַיַּעַר הָרָחוֹק הַהוּא, שֶׁבּוֹ הוּא הָיָה גָּר,
לֹא הָיָה תּוּת.
יָשַׁב הָאַרְיֵה וּבָכָה, וּבָכָה, וְאָמַר:
– אֲנִי רוֹצֶה תּוּת.

בָּאָה אִמָּא שֶׁלּוֹ, הַלְּבִיאָה, וְאָמְרָה לוֹ:
– תִּשְׁמַע, חָמוּד, אֵין תּוּת. בַּיַּעַר שֶׁלָּנוּ אֵין תּוּת.
יֵשׁ פֶּטֶל, שְׁזִיפִים, סִגָּלִיּוֹת, מָרָק,
יֵשׁ אֹרֶז, צִ’יפְּס, קַבַּאבּ וְאַרְטִיק וּמִיץ מְמֻתָּק,
אֲבָל תּוּת אֵין. אֵין.
תַּפְסִיק לִבְכּוֹת וְתַפְסִיק לְהִתְאוֹנֵן.

אֲבָל הָאַרְיֵה בָּכָה וְרָצָה רַק תּוּת.
וְאֶת עֵינָיו נִגֵּב וְנִגֵּב כָּל הַזְּמַן בִּסְמַרְטוּט.
וְרָצָה רַק תּוּת.
כָּל הַזְּמַן בָּכָה וְכָל הַזְּמַן רָצָה תּוּת וְתוּת.

פַּעַם אַחַת הָלְכוּ יְלָדִים קְטַנִּים לְטַיֵּל בַּיַּעַר הַהוּא
וְלַיְּלָדִים הָהֵם הָיָה תּוּת.
כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הֵם גָּרוּ וְשֶׁמִּמֶּנּוּ לַטִּיּוּל יָצְאוּ
הָיָה תּוּת.

וּכְשֶׁהֵם יָצְאוּ לַטִּיּוּל, אִמָּא שֶׁלָּהֶם שָׂמָה לָהֶם
בְּתִיק הָאֹכֶל תּוּת
כְּדֵי שֶׁאִם פִּתְאוֹם יִהְיוּ רְעֵבִים, יוּכְלוּ לֶאֱכֹל תּוּת.
הַרְבֵּה תּוּת.

רָאָה הָאַרְיֵה אֶת הַיְּלָדִים
וְהֵרִיחַ תּוּת.
הִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וְאָמַר:
– תְּנוּ לִי תּוּת.

הַיְּלָדִים נִבְהֲלוּ מְאֹד.
הֵם פָּחֲדוּ מֵחַיּוֹת
גְּדוֹלוֹת.
וְהֵם גַּם לֹא הֵבִינוּ
אֶת שְׂפַת הָאֲרָיוֹת.
וְלֹא יָדְעוּ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ תּוּת.
הֵם חָשְׁבוּ שֶׁהוּא רוֹצֶה
לִטְרֹף אוֹתָם אוּלַי –
אָז הֵם בָּרְחוּ.

בָּרְחוּ מַהֵר מַהֵר וְדֵי.

וּכְשֶׁהֵם בָּרְחוּ, נָפְלוּ לָהֶם תִּיקֵי הָאֹכֶל עִם הַתּוּת
וְהָאַרְיֵה הֵרִים אֶת הַתִּיקִים וְהִתְחִיל לֶאֱכֹל אֶת הַתּוּת.
אָכַל הָאַרְיֵה אֶת הַתּוּת,
וְאָכַל וְאָכַל עוֹד תּוּת
וְעוֹד וְעוֹד תּוּת,
עַד שֶׁגָּמַר הַכֹּל וְאָמַר:

– פוּיָה,

אֲנִי לֹא אוֹהֵב תּוּת.
אֲנִי בִּכְלָל לֹא אוֹהֵב תּוּת
זֹאת הָיְתָה פָּשׁוּט
טָעוּת
כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה
עִם הַתּוּת.​​​​​​

וּמֵאָז הוּא אֹכֶל רַק מָה שֶׁאִמָּא שֶׁלּוֹ מְכִינָה,
וְלֹא רוֹצֶה דְּבָרִים שֶׁאֵין. וְשֶׁרַק לִילָדִים אֲחֵרִים יֵשׁ.
הוּא אֹכֶל בֵּיצָה וְלֶחֶם וּגְבִינָה לְבָנָה
וְהוּא כְּבָר לֹא בּוֹכֶה וְלֹא מִתְנַהֵג כְּמוֹ טִפֵּשׁ.

וּמָה עִם הַיְּלָדִים? (כָּךְ אַתֶּם  בְּוַדַּאי רוֹצִים לִשְׁאֹל)
הַיְּלָדִים חָזְרוּ הַבַּיְתָה וּבִקְּשׁוּ מַהֵר לֶאֱכֹל.

וְכָל אִמָּא וְאִמָּא שָׁאֲלָה אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ:
מָה אַתָּה רוֹצֶה לֶאֱכֹל חָמוּד?
וְכָל יֶלֶד וְיֶלֶד עָנָה עַל הַשְּׁאֵלָה
רַק בְּמִלָּה אַחַת
אֵיזוֹ  מִלָּה?…

תּוּת.