הביצה שהתחפשה

היה הייתה ביצה

שלא רצתה להיות ביצה.

מפני שלא ידעה

לא לעמוד ולא לקפוץ ולא ללכת

וכל הזמן הייתה רק מתגלגלת ומתהפכת.

פגשה הביצה כדור פינג-פונג.

– אנחנו כל כך דומים,אמרה לו.

שנינו עגולים ולבנים.

בו,נתגלגל

יחד!

אבל הכדור היה ריקן וגאוותן “אני קופץ, אני רץ ואת רק מתגלגלת!”

אמר וקפץ מעל לביצה הנבהלת.

פגשה הביצה בלון.

-אנחנו כל כך דומים,אמרה לו.

שנינו עגולים. בא, נתגלגל יחד!

אבל הבלון היה מנופח ורודף-רוח

ובכלל לא רצה לענות.

הוא נמשך לו למעלה ועלה ופרח לו משם והלאה.

נתגלגלה הביצה לבדה וחשבה לה:

מה אפשר לעשות?

מה עוד אפשר לנסות?

איזו צורה מוזרה יש לי, ממש צרה צרורה!

האם בכל העולם הגדול לא אמצא לי חבר?

פתאום היה לה רעיון נפלא:

היא תתחפש למישהו אחר!

התחפשה לפרח אדום:

צבעה את פניה באדום,הדביקה סביבה עלים כחולים, וזהו!

-איזה פרח משונה,אמרה ילדה.

הוא חלק וקרח ובכלל אין לו ריח.

-הוא בכלל לא פורח, הוא סתם ביצה,אמר לה ילד אחד.

ושניהם הסתלקו בריצה.

עכשיו התחפשה הביצה לפטריה,

אמנם שמנמונת אבל נחמדה מאוד.

עמדה לה בצד,קצת נפחדת.

הפטריות הביטו בה בתימהון:

הפטריה החדשה יש לה קליפה קשה-

ורגל עבה,מתנדנדת!

וכך הבינה הביצה שלביצה קשה לחיות,

אם היא רוצה להיות לא היא, אלא אחת הפטריות.

ובכל זאת ניסתה מחדש: התחפשה והנה היא כד!

התקשטה בפסים הדביקה לעצמה צוואר ושתי ידיות וזהו!

אבל חתול שעבר שם שאל:

-מה זה? האם אתה כד?

אין לך פתח.

ובכלל אי אפשר לשמר בך חלב. חבל!

מה אפשר לעשות? התחפשה הביצה לליצן.

חבשה מצנפת עם גדיל וצירה על עצמה (לפי הסדר)

גבות,עיניים,אף וצחוק.

-אינך מצחיקה,אמרו לה. מכירים אותך מרחוק.

ניסתה הביצה תחפושות אחרות. התחפשה לסל ולשעון ולתפוח ואפילו לסתם מעגל מצויר בגיר על הלוח.

אבל שום דבר לא הועיל. בכל פעם הכירו אותה מיד- את סתם ביצה מחופשת, אמרו לה.

גם התרנגולת הכירה אותה.

-איפה היית ביצתי שלי? כבר מזמן רציתי לשבת עלייך. לדגור,כמובן.

-אמא, אינני רוצה, אמרה הביצה, תני לי להתגלגל בעולם.

-אולי בפעם אחרת, אמרה הדוגרת, ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולם.

וכבר דגרה עליה. פתאום היתה הביצה בחום ובחושך והיתה מוכרחה להמתין.

אבל למי?

יום אחד היתה לה הרגשה מוזרה משהו נע בה וזז בה וזע בה-

היא התרגשה:

-מה קורה לי,אמא?

ולא שקטה,ולא השלימה.

-אני כבר לא אני,ציצה.

אני כבר לא ביצה!

משהו מנסה בי לבקוע,לפתוח,לפרוח!

-כמובן,אמרה אמא,כמובן.

סוף-סוף אתה אתה: אפרוח!