היסודות החוקתיים של מדינת ישראל

בספר זה נלמד על היסודות החוקתיים שמהם

בנויה הדמוקרטיה הישראלית

נתחיל עם מגילת העצמאות

הכרזת העצמאות מבטאת חזון לאומי המצוי בישראל בקונצנזוס רחב.
למגילת העצמאות אין מעמד משפטי מחייב אך בית המשפט קבע שהיא מקור מרכזי לאופן פרשנותם של חוקים אחרים כאשר איננה עומדת בסתירה לחוק מפורש אחר.
מעמדה המשפטי של ההכרזה התחזק מאז שנכנס לתוקף תיקון לחוקי היסוד הקובע שהם “יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל”. לפי הגישה הרווחת נותר מעמדה כמקור לפרשנות חוקים בלבד.
חשיבותה של הכרזת העצמאות מבחינה ערכית – היא בכך שהיא מהווה מסמך המצהיר על עקרונות היסוד של המשטר במדינת ישראל ומנחה את רשויות השלטון בפעולתן (בתי
המשפט בפסיקות, כנסת בחקיקה, ממשלה ורשויות מקומיות בקביעת ובביצוע מדיניות).
הדבר בא לידי ביטוי בסעיף בחוקי היסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, המורה שיש לכבד את זכויות האדם המוזכרות בהם “ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת
ישראל”. סעיף זה מחזק את מעמדה המשפטי של מגילת העצמאות שהרי אין לה מעמד משפטי מחייב, מעתה הכנסת אינה יכולה לחוקק חוקים הסותרים את הערכים והזכויות
המופיעים במגילה, זהו ביטוי לחשיבותה הערכית משפטית כמסמך המנחה את רשויות השלטון בפעולתן.
רשות מחוקקת – המגילה כמנחה את הכנסת: חוקים שנחקקו בכנסת בהשראת עקרונות מגילת העצמאות – שישה חוקים כדוגמא לחוקים שנחקקו בכנסת בהשראת וברוח העקרונות שבמגילת העצמאות: חוק השבות, חוק שיווי זכויות האישה, חוק האזרחות, חוק השמירה על המקומות הקדושים, חוק יסודות המשפט וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
רשות מבצעת – המגילה כמנחה את הרשות המבצעת: לא פעם קבעה הממשלה או אחד ממשרדיה, או רשות מקומית מדיניות ברוח עקרונות ההכרזה .

רשות שופטת – המגילה כמנחה את הרשות השופטת: פסיקת בית המשפט – הכרזת העצמאות מנחה במקרים שבהם אין חוק או שהחוק לא מפורש.
א. מקרה של חוק מפורש: בג”ץ רוגוז’ינסקי: בג”ץ דחה בקשה של בני זוג יהודים שסירבו להינשא על פי חוק שיפוט בתי הדין הרבניים. בקשתם התבססה על הזכות לחופש
מהדת וחופש המצפון המעוגנים בהכרזת העצמאות.

בג”ץ דחה את בקשתם, מכיוון שמדובר בחוק מפורש וחד משמעי (חוק בתי דין רבניים) שאינו מאפשר נישואים שאינם
דתיים.
“כאשר קיימת הוראת חוק מפורשת של הכנסת, שאינה משאירה מקום לשום ספק ,יש ללכת על – פיה, הגם שאינה עולה בקנה אחד עם אחד העקרונות שבהכרזת העצמאות.”
ב. מקרה של חוק הניתן לפרשנות: בג”ץ שקדיאל: בג”ץ קיבל את עתירתה של גב’ שקדיאל כנגד שר הדתות שפסל מועמדותה לחברות במועצה הדתית בשל היותה אישה,
שכן בחוק שירותי הדת היהודיים אין התייחסות למקרה כזה ולכן יש לפרשו לפי עקרון השוויון המגולם בהכרזה (“….ללא הבדל דת גזע ומין”).
כל עוד קיימת חקיקה מפורשת של הכנסת בתחום מסוים קיימת עליונות משפטית לאותו חוק על פני מגילת העצמאות. יחד עם זאת נקבע כי במקרים ואין חקיקה מפורשת, או
שהחוק ניתן לפרושים שונים יש להסתמך על הכרזת העצמאות. לכן, תפקידה של המגילה במערכת המשפטית הוא לשמש כלי עזר פרשני לשופטים ולהיות אבן יסוד למערכת החוקתית והמשפטית.

סוגיית החוקה בישראל:

מדוע אין חוקה בישראל:

כוונת מנסחי הכרזת העצמאות הייתה לכונן חוקה, ואף הוקמה ועדה לענייני החוקה,תומכי המהלך ניסו לקדם את עניין החוקה והביאו כמה נימוקים לטובת העניין:

א. כך נקבע בהכרזת העצמאות (ובתכנית החלוקה שעפי”ה קמה מדינת ישראל)

ב.חוקה מסייעת לשמירה על זכויות האדם במדינה דמוקרטית.

ג. ברוב המוחלט של המדינות הדמוקרטיות יש חוקה.

אולם, אז התלקח הוויכוח בדבר כינון החוקה בישראל.

הסיבות המרכזיות לאי כינון חוקה בשנות ה– 50 היו:

1.התנגדות הדתיים-החוקה היא דבר המנוגד למסורת ישראל.

2.חשש מכבילת ידיו של השלטון                                3. חוקה מחייבת הסכמה רחבה שלא קיימת בחברה הישראלית של שנות החמישים                                  4. הנסיבות הביטחוניות מחייבות תקנות שעת חירום שיכולות להיפגע ע”י חוקה.         

5. המדינה לא קמה בעקבות תוכנית החלוקה ולכן למגילה אין תוקף חוקי –משפטי ,המדינה קמה רק בעקבות הניצחון במלחמה.

6.רוב יהודי העולם לא מצויים בישראל ויש להמתין עם חוקה עד שרוב היהודים יגיעו לארץ.

עם זאת שאלת החוקה הפורמאלית והוויכוח לגביה מתנהל עד היום.

פשרת הררי:
הצעת של ח”כ הררי שהתקבלה ב- 1950 והיוותה פשרה בין תומכי ומתנגדי החוקה. לפי ההצעה:

א. הכנסת תחוקק חוקי יסוד בשלבים כבסיס לחוקה.

ב. בסיום חקיקת חוקי היסוד הם יאוגדו לכלל חוקה.

משמעותה של החלטת הפרשה – הכנסת מחויבות לכונן חוקה בדרך של הכנתה פרקים-פרקים שכל אחד מהם הוא חוק יסוד העומד בפני עצמו. הכוונה הייתה כי לאחר שהכנסת תאשר את כל הפרקים הם יתאגדו לחוקת מדינת ישראל.
המשמעות של פשרת הררי:
1.מחייבת כתיבת חוקה לישראל, גם אם זה בעתיד הרחוק, וזה “חוקה בהמשכים”.
2. מגדיר את תפקיד הכנסת לא רק כרשות מחוקקת אלא גם רשות מכוננת- כתיבת חוקה.
3. בעיה – אין מועד יעד לסיום כתיבת החוקה.
4.מאז פשרת הררי קיבלה הכנסת 13 חוקי יסוד.

מהם חוקי יסוד:

חוקי יסוד מהווים את פרקי החוקה העתידית לפי פשרת הררי. שונים מחוק רגיל בצורה (נקרא: “חוק יסוד”), אין שנת חקיקה, בתוכן (נושאים שבהם עוסקת חוקה) ובמעמד.

בחלק מחוקי היסוד על ידי: שריון / פסקת הגבלה/ יציבות – לא ניתן לשינוי בתקנות שעת חירום. בישראל נחקקו 13 חוקי יסוד.

ישנה מחלוקת פרשנית האם יש לחוקי היסוד בישראל מעמד חוקתי אף קודם שנעשה הליך לאסוף אותם לכלל חוקה מאוחדת .

בעבר סבר בית המשפט שאין להם מעמד חוקתי. בשנת 1995 שינה את פסיקתו והכריז שיש לחוקי היסוד מעמד של חוקה וזהו המצב המשפטי הנוהג בישראל.

וזוהי ה”מהפכה החוקתית” לפי אהרון ברק.

לחוק יסוד יש 3 מאפיינים המבדילים אותו מחוק רגיל:
1. מעמד: מעמדם המשפטי של חוקי יסוד צריך להיות מעמד על, גבוה משל חוקים רגילים, באמצעות:
*שריון סעיפי החוק: שינוי החוק יתקבל אך ורק ברוב מוחלט ( 61 ) או מיוחס של חברי הכנסת.
*פסקת הגבלה: זוהי פסקה שמונעת חקיקת חוק, הסותר את הערכים והעקרונות הבאים לידי ביטוי בחוק היסוד. פסקת הגבלה קיימת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד חופש העיסוק.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, משוריין באמצעות פסקת הגבלה לפיה, אין לחוקק חוק הסותר את חוק היסוד .” אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש” (כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).

במידה ויש לחוק פסקת הגבלה ומתקבל חוק סותר, בג”ץ יכול להורות לפסול את החוק.
רוב חוקי היסוד אינם משוריינים כלל ואינם כוללים פסקת הגבלה.
חוק יסוד: חופש העיסוק משוריין כולו וכולל פסקת הגבלה

2.תוכן: חוקי היסוד אמורים:
*לבטא את ערכיה של המדינה ע”פ שני ערכי היסוד – מדינה יהודית ודמוקרטית.
*חוקי היסוד קובעים את מבנה המשטר, הגדרת סמכויות רשויות השלטון, מערכת הגומלין בין הרשויות

*הבטחת זכויות האדם והאזרח בהתאם לשני ערכי היסוד של המדינה.

3. צורה: בחוקי היסוד אמורים להופיע שלושה מאפיינים של צורה:
* בכותרת חייב להיות כתוב חוק יסוד.
* הניסוח צריך להיות כוללני.
*שנת חקיקה לא מצוינת משום שאין משמעות לשנת החקיקה, כמו בחקיקה השוטפת בה חוק מאוחר מבטל חוק מוקדם.

חוקי היסוד הישראליים:
1. חוק יסוד: הכנסת

2. חוק יסוד: מקרקעי ישראל

3.חוק יסוד: נשיא המדינה

4. חוק יסוד: משק המדינה

5. חוק יסוד: הצבא

6. חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל.

7. חוק יסוד: השפיטה.

8. חוק יסוד: מבקר המדינה.

9. חוק יסוד: הממשלה.

10.חוק יסוד: חופש העיסוק

11.חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

12. חוק יסוד משאל עם.

13. חוק יסוד הלאום.
רוב חוקי היסוד בישראל אינם משוריינים ואינם בעלי פסקת הגבלה. רובם עוסקים בתכנים חוקתיים ולכולם צורה של חוקי יסוד.

חוקי היסוד בישראל מהווים חלק בלתי נפרד מהדרך אל החוקה העתידית. לעת עתה הם משמשים כחלק מהחוקה המטריאלית בישראל.
בשני חוקי היסוד חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו עוגנו לראשונה- באמצעות חוק במעמד חוקתי – הערכים של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכמדינה דמוקרטית, לראשונה הוכרו זכויות האדם בחוק חוקתי. זכויות אלה מוגנות מפני פגיעה של המחוקק. ישנה פסקת הגבלה המגנה על זכויות אלה וקובעת את התנאים שבהם יכולה הכנסת לחוקק חוק הפוגע בזכויות אלה.

כאשר הכנסת חורגת מהתנאים הקבועים בפסקת ההגבלה ומחוקקת חוק הפוגע בזכויות אלה, בית המשפט מוסמך לפסול את החוק.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:
מפרט את זכויות היסוד של האדם בישראל הכוללות את: (יש לזכור שתיים:)

הזכות לחיים ולשלמות הגוף, זכות הקניין, הזכות לכבוד ולפרטיות, חופש התנועה.

פסקת הגבלה: ניתן לחוקק חוק הסותר את הזכויות שבחוק היסוד רק בתנאי שהוא “הולם את ערכיה של מדינת ישראל ונועד לתכלית ראויה” ופגיעתו בזכות מידתית.
שאלת פרשנותו המרחיבה של החוק והשימוש שעושה בו בית המשפט כבסיס לפסילת חקיקה של הכנסת נתונה במחלוקת ציבורית.

חוק יסוד: חופש העיסוק:
החוק מבטיח את חופש העיסוק.
פסקת הגבלה: ניתן לחוקק חוק הסותר את הזכות שבחוק היסוד רק בתנאי שהוא “הולם את ערכיה של מדינת ישראל ונועד לתכלית ראויה” ופגיעתו בזכות מידתית.
פסקת התגברות: ניתן לכנסת לחוקק לזמן קצוב חוק הסותר חוק זה גם ללא התקיימות תנאי פסקת ההגבלה.
שאלת פרשנותו המרחיבה של החוק והשימוש שעושה בו בית המשפט כבסיס לפסילת חקיקה של הכנסת נתונה במחלוקת ציבורית.

חוק יסוד :ישראל מדינת הלאום של העם היהודי (חוק הלאום)

במהלך השנים האחרונות הוגשו מספר הצעות חוק בנושא הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, על אף ההסכמה הרחבה בציבור הישראלי על מאפייניה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי עד כה לא עוגנה. לדעת המציעים, עיגון אופייה היהודי של מדינת ישראל בחוק יסוד, משלים את חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם והאזרח (“חוק יסוד הכנסת” ,”חוק יסוד כבוד האדם וחרותו” ,”חוק יסוד חופש העיסוק”) ובכך מקרבים את האפשרות להגיע בעתיד לכינונה של חוקה שלמה ומקיפה. זאת ועוד, החוק נחוץ בפרט אל מול המבקשים לבטל את זכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל ואת ההכרה במדינת ישראל כמדינת לאום של העם היהודי.
“חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי” הינו חלק מחוקי היסוד, שהם חלק בלתי נפרד מהיסודות החוקתיים של המדינה , שבהתאם לפשרת הררי אמורים להוות תשתית לחוקה העתידית. החוק נחקק והתקבל ברוב של 62 ח”כ ביולי 2018 .

קבלת החוק לוותה בויכוח סביב השאלה האם הוא צריך לכלול התייחסות לנושא השוויון בין האזרחים או לא:

נימוקי התומכים:
א. למרות שהחוק שולל את השוויון בחלק מהגדרה עצמית של לאום אחר בארץ, הוא לא מתייחס לשוויון שמובטח לכל אזרח מעצם היותו אזרח ומאפשר לבית המשפט להגן על האזרח במקרה של פגיעה כזאת.

ב. חוק הלאום קובע את זהותה הלאומית-אתנית של המדינה ואולם הוא לא פוגע בזכויות האדם ובזכות לשוויון.

ג. חוק הלאום מחזיר את האיזון בין חוקי יסוד שעוסקים בזכויות הפרט וזכו למעמד גבוה כמו כבוד האדם וחופש העיסוק ובין המחויבות לערכים לאומיים כפי שבאים לידי ביטוי בחוק הלאום.

ד. חוק הלאום הוסיף לחוקי היסוד את מה שהיה חסר מבחינת הזכות להגדרה עצמית ואין צורך להוסיף בו את עקרון השוויון שמצוי כבר בחוקי יסוד אחרים.

ה. חוק יסוד הלאום ממש את מה שנאמר במגילת העצמאות על זכותו של העם היהודי להיות ככל עם ועם ולעמוד ברשות עצמו במדינה ריבונית- מה שצודק לאומות אחרות תקף גם לגבי היהודים.

ו. מגילת העצמאות הבטיחה זכויות נרחבות למיעוטים במגילת העצמאות ואין צורך לבטל את האופי הלאומי של המדינה כדי ליצור זהות לאומית שתכלול גם את המיעוטים.

נימוקי המתנגדים
א. בחוק אין שום אזכור לערך השוויון למרות שבמגילת העצמאות הוא מופיע וכך גם צמד המילים יהודית ודמוקרטית, וגם חוק יסוד: כבוד האדם לא מגן על ערך השוויון באופן מפורש.

 
ב. החוק מאפשר הגנה חוקית על הפרדה גזעית בישובים וזוהי פגיעה קשה בכבוד האדם ובשוויון, זאת משום שהוא מאפשר להקים ישובים המבוססים על לאום.

ג. החוק פוגע במעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית וקובע לה “מעמד מיוחד”.

ד. בגלל שבישראל אין חוקה שמגנה על זכויות היסוד של המיעוטים יכול להוביל להפרת האיזון בין מדינה יהודית ודמוקרטית וזאת בשל הדגש שנותן החוק לאופי היהודי של המדינה.

ה. החוק מתעלם באופן מוחלט מזכויות הערבים כמיעוט לאומי ומעניק זכויות לרוב היהודי בלבד.

ו. החוק מפר נורמות של המשפט הבין לאומי שאוסרות על קיום חוקים שמייצרים זהות חוקתית על בסיס גזעני.

ז. החוק נחקק מבלי ליצור הסכמה רחבה באוכלוסייה ו”נכפה” על האוכלוסייה הערבית.

אישור החוק בכנסת:

חוק השבות וחוק האזרחות

חוקים אלה אינם חוקי יסוד, אולם הם בעלי תוכן חוקתי. החוקים –

חוק השבות– חוק השבות מבטא את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית. הוא מאפשר לכל יהודי לממש את הזכות הטבעית לעלות ארצה, אם הוא רוצה. מטרת החוק הוא לממש את המטרה שנקבעה בהכרזת העצמאות- הקמת מדינה לעם היהודי.

הגדרה: חוק משנת 1950 הקובע שכל יהודי זכאי לעלות לארץ.

החוק מאפשר גם לבני/בנות זוגם של יהודים, ילדיהם של יהודים ובני/בנות זוגם, ונכדיהם של יהודים ובני/בנות זוגם לעלות לארץ (אם כי הם לא נרשמים כיהודים) 

חוק זה נובע מתפיסת היסוד של מדינת ישראל כמדינת הלאום של כל יהודי העולם ולכן מקובל לראות בו חוק מבחין ולא חוק מפלה.

במדינות רבות בעולם קיימת מדיניות הגירה המבוססת על עקרון שבות של בני הלאום.

סביב החוק ישנם סוגיות מעוררות מחלוקת:

חוק השבות, בנוסח הראשון שלו מ 1950 , קובע כי כל יהודי זכאי לעלות ארצה. בנוסח זה אין הגדרה של מיהו יהודי בגלל הצורך בהבאת כמה שיותר יהודים לארץ על מנת לבסס את המדינה היהודית וגם בשל המחלוקות על הגדרה זו. למשל, לפי ההגדרה האורתודוכסית, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר ע”פ ההלכה. לפי הגדרות אחרות, יהודי הוא מי שאחד מהוריו יהודיים, מי שקיבל חינוך יהודי או מי שמגדיר עצמו יהודי מבחינה תרבותית ולאומית. חוסר ההגדרה הביא לבעיות שונות. למשל, בג”צ רופאייזן ובג”צ שליט. 

בג”צ שליט הביא גם לשינוי החוק ולהכנסת ההגדרה של מיהו יהודי.

בג”צ רופאייזן-האח דניאל– רצה להירשם כיהודי בלאום, בג”צ דחה את העתירה כי אין להפריד בין דת ללאום ביהדות, וכי יהודי שהמיר את דתו לא יכול להירשם כיהודי.
בג”צ שליט– רצה שבניו ירשמו כיהודים בלאום וכחסרי דת למרות שאמם אינה יהודיה, בג”צ קיבל את העתירה בשם עיקרון החירות – לא ניתן לכפות או לשלול מאדם הגדרת זהות. אם אדם מגדיר עצמו כיהודי, לא ניתן לשלול ממנו את זהותו היהודית(. הגדרת מיהו יהודי בתיקון לחוק השבות מ – 1970 : “יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה (ילדיו של שליט), או שהתגייר ואינו בן דת אחרת”(רופאייזן).
החוק אינו מגדיר מהו הגיור המאפשר הגדרה כיהודי לצורך החוק (אורתודוכסי/ רפורמי/ קונסרבטיבי) והנושא נתון למחלוקת ציבורית רבת שנים.

בטבלה הבאה תוכלו לראות את טיעוני המתנגדים והתומכים בחוק:
.

שימו לב לבעיות שמלוות את חוק השבות:

וגם כאן:

שימו לב לסרטון הבא:

וגם לסרט הזה: 

פעילות קצרה בנושא חוק השבות וחוק האזרחות תוכלו למצוא כאן

תזכורת למושג מיהו יהודי: מדינת ישראל התמודדה במהלך השנים עם השאלה מהי הגדרתו המדויקת של יהודי הזכאי לעלייה לארץ מתוקף חוק השבות.
בתיקון לחקיקה שבוצע בשנת 1970 נקבע כי “יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת”
החוק אינו מגדיר מהו הגיור המאפשר הגדרה כיהודי לצורך החוק (גיור אורתודוכסי / רפורמי / קונסרבטיבי) והנושא נתון למחלוקת ציבורית רבת שנים.

חוק האזרחות:
מיהו אזרח: מעמד חוקי ממנו נובעות זכויות וחובות )התנאים לקבלת האזרחות משתנים ממדינה למדינה(. הזכויות העיקריות: הגנה על ביטחונו, הצבעה בבחירות, זכות כניסה למדינה, חופש עיסוק במדינה, זכויות סוציאליות.
החובות העיקריות: ציות לחוק, חובות על פי חוק (תשלום מיסים ושרות צבאי או לאומי-אזרחי).
האזרחות היא הזיקה בין האדם לבין המדינה שבה הוא חי. היחסים הם הדדיים.
המדינה חייבת להגן על תושביה ולשמור שזכויותיהם לא יפגעו, לספק לכלל האזרחים במדינה את צרכיהם הבסיסיים בתחומי בריאות, חינוך, סעד, תעסוקה, תשתיות וכו’, וכן המדינה צריכה לפתח את המדינה לטובת כל התושבים בה והאזרחים.

מצד שני, האזרחים חייבים ע”פ חוק להשתתף בנטל של מימון השירותים ושלא ע”פ חוק, אלא מתוך הכרה ומחויבות אישית לתרום לחברה בפעולות התנדבויות, להשתתף ולהתערב בפוליטיקה, במסגרות שונות. זאת כדי ליצור חברה עם ערכים של כבוד הדדי, שוויון, חירות ורווחה ולהשפיע על פוליטיקה במדינה.

שתי שיטות המקובלות בעולם לרכישת אזרחות :
שיטת דין הדם– האזרחות עוברת בירושה מהורים לבנים, ללא קשר למקום הלידה.
שיטת דין הקרקע– האזרחות נרכשת ע”י לידה בשטח המדינה, ללא קשר לאזרחות ההורים.
מדינת ישראל מעדיפה את שיטת דין הדם משום שהיא מדינת לאום אתנית. אחת ממטרותיה המרכזיות היא לשמור על רוב יהודי במדינה ולעודד עליית יהודים אליה. ארה”ב, לעומת זאת, היא מדינת מהגרים ולכן תעדיף את שיטת דין הקרקע כדי ליצור זיקה משותפת בין כל האזרחים.

חוק האזרחות הישראלי
חוק המגדיר את הדרכים השונות לקבלת אזרחות ישראלית.
חוק זה נובע מתפיסת היסוד של מדינת ישראל כמדינת הלאום של כל יהודי העולם ולכן מקנה אזרחות אוטומטית לכל מי שעולה לארץ מכוח חוק השבות.
בין הדרכים הנוספות לקבלת אזרחות : ישיבה רצופה בישראל בין השנים 1948-1952 / לידה לאזרחים ישראלים / התאזרחות על בסיס קריטריונים שונים ובכללם מגורים של 3 שנים בישראל וידיעת מה של השפה העברית – בכפוף לאישור שר הפנים / שר הפנים רשאי להעניק אזרחות על בסיס תרומה למדינה.

אז בוא נפרט מהם הדרכים לקבלת אזרחות ישראלית

1 . אזרחות מכוח השבות– כל העולה לפי חוק השבות יהיה לאזרח ישראלי. אזרחות מכוח
השבות ניתנת גם למי שעלה ארצה או נולד בה לפני הקמת המדינה.
2 . אזרחות מכוח ישיבה בארץ– הכוונה למי שחי בארץ ישראל עוד בתקופת שלטון המנדט
ונרשם במרשם האוכלוסין הראשון ב 1949 וחי בישראל מיום הקמתה ועד ליום שבו פורסם חוק האזרחות ב 1952 .

סעיף זה אינו כולל את ערביי ישראל שעזבו בתקופת מלחמת
העצמאות וחזרו לבתיהם, שלא ע”פ החוק. אולם, ב 1980 חוקקה הכנסת תיקון לחוק האזרחות שבו היו הקלות למתן אזרחות לתושבים שאינם יהודים (נתנו לערבים אזרחות).
3 . אזרחות מכוח לידה– הכוונה למי שנולד בישראל גם אם אינו יהודי ושאביו ואמו אזרחי ישראל. כמו כן, תוענק אזרחות גם למי שנולד מחוץ לישראל ושאביו ואמו אזרחים
ישראלים (עד דור שלישי למהגרים ישראלים).

4 . אזרחות מכוח הענקה– שר הפנים רשאי להעניק אזרחות ישראלית למי שאזרחותו בוטלה בהיותו קטין לבקשת הוריו או שלא רכש הקטין אזרחות מלידה דור שלישי לאזרחים מהגרים) . הבקשה להענקת האזרחות חייבת להגיע אל השר בין גיל 18 ל – 22 של המבקש.
כמו כן, רשאי שר הפנים להעניק אזרחות לתושב ישראלי שחי פה והשר שוכנע כי הוא מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה והוא או בן משפחתו שירתו שירות פעיל בצה”ל או פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או עניין חשוב אחר של המדינה.

5 . התאזרחות– ההתאזרחות מעמידה תנאים מסוימים כמו- שהמתאזרח נמצא בישראל או היה בה שלוש מתוך חמש שנים בתקופה שקדמה להגשת הבקשה, ולפי תנאים אלו: הוא זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע, הוא השתקע בישראל או רוצה לעשות זאת, הוא יודע את השפה העברית, הוא וויתר על אזרחותו הקודמת. גם אם המבקש להתאזרח ממלא את כל התנאים, עדיין יש לשר הפנים שיקול דעת האם להעניק לו את האזרחות. אדם ששירת בצה”ל פטור מכל התנאים להתאזרחות מלבד התנאי שקובע השתקעות בישראל ופטור חלקי מהתנאים ניתן להורים שכולים משירות צבאי וכן לעולים שוויתרו על אזרחותם.

הדרכים לאיבוד אזרחות
ויתור מרצון– כאשר אזרח פונה ומבקש לבטל את אזרחותו מסיבות אישיות שונות.

במקרים כאלה, ביטול האזרחות חייב לקבל את אישור שר הפנים. כאשר הורים מוותרים על אזרחותם, מתבטלת אוטומטית האזרחות של ילדיהם הקטינים. אבל, במקרה כזה רשאי שר הפנים להתנגד לביטול אזרחות הקטינים.

שר הפנים רשאי לשלול את אזרחותו של מי שנמצא מפר אמונים כלפי מדינת ישראל (מרגל, בוגד).

לסיכום:

והנה עוד זווית למאבק על חוק האזרחות:

לסיכום כל הנושא:

פעילות לסיכום היחידה נמצאת כאן