הכל לטובה

היי, שמי נועם.

אני בן 10 ומתגורר בירושלים.

תמיד אהבתי לקרוא סיפורים, ללמוד ולהצליח במבחנים. בכיתה תמיד אמרו לי שזה הדבר היחיד שאני טוב בו. קראו לי משקפופר

והעליבו אותי. אף אחד לא רצה לשחק איתי או לשתף אותי במשחקי כדורגל. מידי יום, חזרתי עצוב ומדוכא מבית הספר.

אמא תמיד הרגיעה אותי ואמרה לי: נועם, אתה מיוחד ויש לך המון כוחות. תהיה אתה מי שאתה, אני מאמינה בך וביכולות שלך. אל תדאג, הכל יסתדר לטובה!

שנים שלא האמנתי שאני טוב בספורט, עד שהכרתי חבר חדש שהגיע מעיר אחרת, לכיתה. לחבר החדש קראו ישי.

ישי ואני שיחקנו בהפסקות ביחד ונוצרו בינינו קשרי חברות הדוקים. עם הזמן, החברים בכיתה גילו, שישי הוא אלוף בכדורגל ויכול להוביל קבוצה לניצחון בקלות. מהר מאוד מונה ישי לקפטן של הכיתה.

ישי חברי הטוב, האמין בי מאוד ורצה בהצלחתי. הוא ידע שאני מסוגל להצליח בספורט ושילב אותי בקבוצת הכדורגל הכיתתית.

בהתחלה מאוד התביישתי ופחדתי שימשיכו להעליב אותי, ויצחקו עליי. אך ישי לא ויתר לי צירף אותי למשחקי הכדורגל. השתתפתי בטורנירים והייתי בין השחקנים המובילים. כולם רצו שאשתתף במשחק והבינו שאני באמת אחד השחקנים הטובים.

התחושה הטובה של ההצלחה, והתרומה לקבוצת הכדורגל, שיפרו מאד את הרגשתי. התחלתי להרגיש מקובל ורצוי בין החברים. חזרתי שמח ומעודד הביתה.

אמא שמחה לראות אותי מאושר ושמח, שותף באירועים, בימי הולדת ופעיל חברתית.

ההרגשה הטובה השפיעה עלי בכל תחומי החיים. גם בכיתה הרגשתי יותר בטוח ונינוח להשתתף ולענות לשאלות המורה. לא חששתי עוד שיצחקו עלי או יעליבו אותי.

רציתי לומר תודה לחברי הטוב ישי שעזר לי לבטא את היכולות שלי, ולשפר את ההרגשה שלי עם החברים ובלימודים. רציתי לפנק את ישי ולומר לו תודה על כל העזרה שלו. הלכתי עם אמא וקניתי לישי מתנה אישית, כדורגל מיוחד בצבע כחול. כתבתי על הכדורגל הקדשה מכל הלב: “לישי היקר תודה שהאמנת בי, ובזכותך אני אהוב, מקובל ומצליח בכדורגל, תודה על הכל. אוהב נועם” ישי מאוד התרגש מתשומת הלב והמתנה שקיבל. הודה לי וחיבק אותי. על פניו של ישי  ראו כולם כי הוא הרגיש סיפוק רב ממש כאילו הציל נפש אחת מעם ישראל.

נועם וישי החליטו לשלוח מכתב לחבריהם לכיתה ולספר בו את כל התהליך שנועם עבר. במכתב הסבירו עד כמה נועם נעלב מהיחס של החברים ואיך ההעלבות של הילדים גרמו לנועם להתכנס בתוך עצמו. לעומת זאת היחס של ישי, הקירוב והשיתוף במשחקים גרמו לנועם לפרוח ועזרו לו לפתח קשרים עם חברים חדשים ולהצליח בכדורגל.

נועם וישי פנו למנהל בית הספר וסיפרו לו את כל הסיפור. המנהל ממש התרגש מהנושא והחליט לפרסם את מה שקרה בעלון בית הספר. הלקח והמסר מהסיפור היה ברור לכל התלמידים. אסור להעליב או לפגוע בחבר. ההפך הוא הנכון, צריך לעודד חבר במצוקה ולעזור לו ולשתף אותו במשחקים הכיתתיים.

הסיפור המרגש הגיע למפקח הארצי של משרד החינוך שהחליט לזמן את נועם וישי לפגישה עם שר החינוך. שר החינוך נפגש עם ישי ונועם בכנסת, עשה להם סיור והיכרות עם המקום שבו מחוקקים חוקים ומתקבלות החלטות. הוא ביקש מהם רשות לספר בכנסת את הסיפור כדי להראות לכולם את הדרך הנכונה שיש להתייחס לחברים.

ישי ונועם חזרו הביתה מרוצים ומאושרים, שיתפו את ההורים בתמונות מהסיור ובתמונות עם שר החינוך.