בספר זה נלמד על דרך פעולתה של

הכנסת כרשות המחוקקת במדינת

ישראל 

בית הנבחרים- הפרלמנט- הכנסת בישראל מונה 120 חברים. היא מייצגת את ריבונות האזרחים ואת העמדות השונות בחברה הישראלית.

הכנסת מורכבת מסיעות:

מהי סיעה– נציגיה של מפלגה בכנסת נקראים חברי סיעה. ייתכן ושתי מפלגות יקיימו בכנסת סיעה אחת.

הסיעות מחולקות לקואליציה ואופוזיציה:
קואליציה– סיעות הקואליציה מהוות יחד רוב של חברי הכנסת בפרלמנט ומהוות את בסיס התמיכה של הממשלה בפרלמנט.
הקואליציה מבוססת על הסכמים קואליציוניים בין הסיעות המרכיבות אותה.
אופוזיציה– סיעות הפרלמנט שאינן שותפות בממשלה.
מספר החברים באופוזיציה קטן בדרך כלל ממספר חברי הקואליציה וממחצית חברי הפרלמנט (למעט במצבים של ממשלת מעבר).
תפקידי האופוזיציה:
1 . לבקר את השלטון/ לפקח על השלטון/ להציג לו חלופה.
2 . ליטול חלק בחקיקה ובוועדות הכנסת.

החלוקה לסיעות ולקואליציה ואופוזיציה מחייבת את חברי הכנסת וזאת באמצעות מנגנון שנקרא:

משמעת סיעתית – חיוב חברי הסיעה להצביע בהתאם להחלטת סיעתם. גם אם חבר כנסת אינו מסכים לעמדת סיעתו בהצבעה הוא חייב במשמעת הסיעתית. המשמעת הסיעתית של חברי סיעות הקואליציה חשובה לצורך תפקודה התקין של הממשלה שהרי אם כל חבר בסיעת הקואליציה התומכת בממשלה ינהג בהצבעתו מתוך שיקול דעת עצמאי הממשלה עלולה להיכשל בהצבעות בכנסת ואף ליפול. מכאן שהמשמעת הסיעתית מגבירה את יציבות מערכת השלטון בישראל. יש מקרים שבהם סיעה מאפשרת לחברי החופש הצבעה או הצגת עמדה עצמאית מעל דוכן הכנסת בד”כ בנושאים שאינם מרכזיים או בנושאים מצפוניים.

כדי לאכוף את המשמעת הסיעתית נבחרים כמה בעלי תפקידים בכנסת: יו”ר הקואליציה, מצליף,יו”ר הסיעה בכנסת

מהם תפקידי הכנסת:

1. הכנסת כמוסד המייצג את אזרחי ישראל – הכנסת היא בית הנבחרים של מדינת ישראל. הכנסת מבטאת את עיקרון שלטון העם- אזרחי ישראל בוחרים בבחירות את נציגיהם שתפקידם לייצג את הבוחרים ולוודא שזכויותיהם ישמרו. בכנסת יש 120 חברי כנסת המייצגים את המפלגות שהצליחו לעבור את אחוז החסימה. הרכב המפלגות אמור לייצג את הפלורליזם בישראל ולשקף את יחסי הכוחות של המפלגות השונות בקרב אזרחי ישראל. חברי הכנסת פועלים בתוך סיעות.
(מושג ) ייצוג האזרחים- מייצגת את ריבונות האזרחים ואת העמדות השונות בחברה.

2. הכנסת כרשות מחוקקת– הכנסת ממונה על חקיקת החוקים של המדינה המחייבים את כל הרשויות ואת כל האזרחים. הכנסת ממונה על החקיקה הראשית לצידה קיימת חקיקת המשנה עליה ממונה הממשלה. הליך חקיקת החוק הוא הליך ארוך ומסורבל, הוא כולל שלוש הצבעות במליאת הכנסת + הצבעת טרומית וכן דיונים מעמיקים בוועדות הכנסת שאליהם מגיעים אנשי מקצוע, מומחים ואנשי ציבור בכדי להרחיב ולהעמיק את ההבנה של חברי הכנסת גבי החוק והשלכותיו. כל זאת כדי שהחוק שנחקק יהיה חוק ראוי ושלא יחוקק בחיפזון ובמהירות.
(מושג)  חקיקה- תפקידה העיקרי הוא חקיקת חוקים. 

3. הכנסת כרשות מכוננת (כינון חוקה)– הכנסת ממונה על חקיקת חוקי יסוד כחלק מתפקידה לכונן חוקה בישראל.
(מושג) אסיפה מכוננת- בהתאם לפסיקת בית המשפט מהווה גם רשות מכוננת לענייני חוקה.

4. הכנסת כמכוננת את הממשלה – הממשלה בישראל צומחת מתוך חברי הכנסת הנבחרים ואמורה לקבל את תמיכתם של רוב חבריה (לפחות 61 ח”כ).
ללא תמיכה זו אין הממשלה יכולה להתחיל לפעול.
(מושג)- כינון ממשלה- מכוננת את הממשלה ומוסמכת להצביע אי אמון בממשלה.

5. הכנסת בוחרת בנשיא המדינה ובמבקר המדינה– כל חברי הכנסת בוחרים בהצבעה חשאית את נשיא המדינה. נשיא המדינה, ע”פ הגדרת תפקידו בחוק, אמור לשקף באישיותו את אחדות העם. הוא אמור לייצג את המדינה באופן פורמלי וסמלי, הוא ממונה על מינוי השופטים ודיפלומטיים. הוא אחראי על מתן חנינות לאסירים מורשעים ואמור להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על יושב ראש הסיעה (שיש לו את הסיכוי הגדול ביותר לעשות זאת). מבקר המדינה נבחר ע”י הכנסת כחלק מתפקידה לפקח ולבקר על הממשלה. המבקר מעביר ביקורת על הממשלה ועל כל זרועותיה. הוא מגיש את הדוח שלו אל יושב ראש הכנסת ומפרסם אותו בתקשורת
(מושג) מינוי בעלי תפקידים הכנסת בוחרת/ממנה בכירים כמו – נשיא המדינה ומבקר המדינה.

בראש הכנסת עומד יושב ראש הכנסת: אפשר לקרוא עליו כאן

6.פיקוח וביקורת – הכנסת מפקחת ומבקרת את עבודת שתי הרשויות האחרות.
עבודת הפיקוח בכנסת נעשית בכמה מישורים.
(מושג) פיקוח וביקורת- הכנסת מהווה מנגנון פיקוח פורמאלי/ מפקח ומבקר את מדיניותה ופעולותיה של הרשות המבצעת ע”י אופוזיציה, ועדות, אישור תקציב, כלים פרלמנטריים.
כיצד מתבצע הפיקוח:
א.דיונים במליאה- הגוף המרכזי בו נעשית עבודת הכנסת ובו מתקבלות מרבית ההחלטות.
בגוף זה חברים כל 120 חברי הכנסת.
דיוני המליאה מתקיימים באולם המליאה וההחלטות מתקבלות ברוב קולות של חברי הכנסת הנוכחים בדיון(למעט סוגיות בהן נדרש בחוק רוב מיוחד).
הנושאים העיקריים הנדונים במליאה: הצעה לסדר יום, שאילתה, הצעת חוק או הצעת אי אמון.
ב.חוק התקציב– חוק תקציב המדינה קובע את תקציב המדינה לשנה אחת(ובמקרים חריגים לשנתיים).
זהו כלי לפיקוח וביקורת של הכנסת על הממשלה, על מדיניותה ועל סדר הקדימויות שלה בכל תחומי
החיים של מדינת ישראל (שבא לידי ביטוי באמצעות אופי התקציב).
אי אישור הצעת חוק התקציב כמוהו כהצבעת אי אמון בממשלה.
אסור לקבוע בתקציב הקצבות לגופים שמחוץ לממשלה, אלא יש לקבוע הקצאה לסוג פעילות, והתמיכה מחולקת לפי אמות-המידה כלליות ושוויוניות.

ג.הצבעת אי אמון– כלי לפיקוח על הממשלה במשטרים פרלמנטריים (כאשר הממשלה תלויה באמון הפרלמנט) .לפרלמנט יש יכולת להביא לסיום כהונת הממשלה על ידי הצבעת אי אמון כלומר חוסר תמיכה בממשלה (בעקבות מחדלים, מדיניות כושלת או חילוקי דעות אדיאולוגיים) ובכך להביא לסיום כהונתה.
לפי החוק בישראל, הצבעת אי-אמון בממשלה מתקבלת רק כאשר רוב של 61 חברי-כנסת, מביעים תמיכה במועמד חלופי לכהן כראש הממשלה.

ד. הצעה לסדר היום: בכל יום בכנסת מועלים נושאים שונים שבהם ידונו חברי הכנסת.
כאשר האופוזיציה מעלה לסדר היום נושא העוסק בפעילות הממשל ומחדליה, הדבר מגיע גם לאוזניו של הציבור.
ה . שאילתה: זהו אמצעי שנועד למקד את תשומת הלב, ליצור דיון בפרלמנט, להתריע. כל ח”כ רשאי להפנות שאלה לשר בתחום תפקידיו של השר שנשאל. תשובת השר ניתנת
במליאה (תוך זמן קצוב, בישיבה המוקדשת למתן תשובות של שרים לשאילתות).
ו . אישור הקמת הממשלה: הממשלה בישראל פועלת מתוך אמון של רוב חה”כ בה. הקמת הממשלה מתאפשרת אך ורק אם מינימום של 61 ח”כ מביעים את אמונם ומצטרפים יחד עם סיעותיהם לקואליציה.
חה”כ אינם חייבים להשתתף בכל ישיבות המליאה ואין דרישת מינימום לגבי מס’ חה”כ שחייבים להשתתף בדיונים המתקיימים במליאה.

ועדות הכנסת
חלק עיקרי מעבודת חברי הכנסת הוא השתתפות בדיוני ועדות הכנסת (הייצוג בוועדות נקבע על פי היחס של ייצוג הסיעות בכנסת ולסיעות הקואליציה יש רוב בוועדות).
הועדות (חלקן קבועות וחלקן מיוחדות( דנות בתחומים מוגדרים )למשל: כספים, כלכלה, חינוך, עבודה רווחה ובריאות, מעמד האישה).
נושאי הדיונים (חובה לזכור שתי דוגמאות)
א: דיון על פרטי הצעות חוק וניסוח שלהן, אישור חקיקת משנה, דיון עם אנשי מקצוע וכל עניין אחר אשר נמסר לדיונה ע”י הכנסת.
ב.תפקידיהן: ייעול העבודה הפרלמנטארית (בירור פרטים, היוועצות מומחים, שיתוף ציבור).
וועדות הכנסת מזמינות לדיוניהן מומחים ואנשי מקצוע מחוץ לכנסת, ורשאיות לזמן שר בממשלה כדי שיסביר בפני חברי הוועדה את פעולותיו, כדי לספק לחה”כ את המידע על מנת לקבל את ההחלטה הנכונה בנושא הנידון בוועדה. על פי החוק הוועדות יכולות לחייב שרים, ואף את ראש הממשלה, להופיע לפניהן, אולם אין לוועדות סמכות לחייב עדים להעיד לפניהן.

זהו אמצעי המצוי בידי הכנסת לפיקוח על הממשלה.
בגלל הרכבן של הוועדות, הדיונים המתנהלים בהן הם מקצועיים יותר מן הדיונים במליאת הכנסת. חברי הוועדות הם בדרך כלל בעלי ידע מקצועי בתחום עיסוקה של
הוועדה. למשל, בוועדת חוץ וביטחון משתתפים בדרך כלל קצינים בכירים במילואים, ביניהם רמטכ”לים לשעבר, ורבים מהחברים בוועדת חוקה, חוק ומשפט הם משפטנים
בהכשרתם ובהשכלתם.
הייצוג בוועדות נקבע על פי היחס של ייצוג הסיעות בכנסת (אופוזיציה וקואליציה) ולסיעות הקואליציה יש רוב בוועדות.

מהם היתרונות שיש לעבודה בוועדות על פני העבודה במליאה?
1 . במליאה אין אפשרות להיעזר במומחים ובנציגי ציבור, בניגוד לוועדות.
2. הדיונים המליאה מגבילים את האפשרות של שיתוף פעולה בין חברי הסיעות השונות, כיוון שכל צד רוצה להבליט את ייחודו, והדיון במליאה הופך להיות יותר פוליטי ופחות מקצועי מהדיון בוועדה.

שימו לב לסרטון שסוקר את עבודת הכנסת:

ומהי חשיבות העבודה בוועדות:

מה קורה שמחליטים להחרים את ועדות הכנסת:

הליך חקיקת חוק ראשי:

מדוע הליך החקיקה בישראל הוא הליך ארוך ומסורבל?

ההנחה היא שככל שהצעת החוק תעבור שלבים מרובים יותר של דיון והתייחסות, כך ניתן לקיים שיקול דעת מעמיק הדרוש לקבלת חוקים הראויים למדינה דמוקרטית. בנוסף, במידה והתהליך יהיה ארוך, גם הציבור יוכל להשפיע על החוק באמצעות דעת קהל. תהליך החקיקה הארוך מאפשר להקטין את הסכנה של חקיקת חוק חפוז, המתעלם מערכים מהותיים לחברה דמוקרטית.

הליך חקיקת חוק בכנסת:

יש להבחין בין הצעת חוק פרטית לממשלתית:

כדי להבין זאת נראה את התרשים בעמוד הבא:

ואפשר לראות את זה גם בסרטון:

כמה מושגים שצריך להכיר בעקבות התרשים:

קריאה טרומית– הצעת חוק פרטית של חבר כנסת שעברה את אישור נשיאות הכנסת עולה להצבעה במליאה.
אם ההצעה זוכה לרוב היא עוברת לטיפול ועדת הכנסת הרלוונטית הדנה בפרטי הצעת החוק ומעצבת את הנוסח שיעלה בקריאה הבאה או ממליצה לדחותה.
(הצעות חוק ממשלתיות פטורות מקריאה טרומית).
קריאה ראשונה:
הצבעה במליאה על הצעת חוק ממשלתית שאושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה או על הצעת חוק פרטית שעברה קריאה טרומית.
אם ההצעה זוכה לרוב היא עוברת לטיפול ועדת הכנסת הרלוונטית הדנה בפרטי הצעת החוק ומעצבת את הנוסח שיעלה בקריאה הבאה או ממליצה לדחותה.
במסגרת דיון הועדה זכותו של כל ח”כ להציע הסתייגויות לנוסח סעיפי החוק.
שימו לב להבדלים בין הצעת חוק ממשלתית ופרטית בשלב הראשון:

קריאה שניה ושלישית – לאחר אישור ההצעה בקריאה הראשונה היא נידונה בוועדת הכנסת ואז עולה להצבעה במליאה.
הכנסת מצביעה על כל אחד מסעיפי החוק ומאשרת/לא מאשרת אותם לאור הסתייגויות הח”כים שהוצעו בדיוני הועדה (קריאה שניה).
לאחר גיבושה הסופי של הצעת החוק במסגרת הקריאה השנייה מצביעה הכנסת על החוק כמכלול – מאשרת או דוחה אותו (קריאה שלישית).
לאחר אישור החוק בקריאה שלישית, חותמים עליו יו”ר הכנסת, רה”מ, הנשיא והשר הרלוונטי, הוא מתפרסם ברשומות ונכנס לתוקף.

אז רק כדי שנוכל לסכם:

מהי הכנסת: בית הנבחרים- הפרלמנט- הכנסת בישראל מונה 120 חברים. היא מייצגת את ריבונות האזרחים ואת העמדות השונות בחברה הישראלית.
תפקידה העיקרי הוא חקיקת חוקים.
הכנסת מכוננת את הממשלה ומוסמכת להצביע אי אמון בממשלה.
היא מהווה מנגנון פיקוח פורמאלי שמפקח ומבקר את מדיניותה ופעולותיה של הרשות המבצעת (ע”י אופוזיציה, ועדות, אישור תקציב, כלים פרלמנטריים).
בהתאם לפסיקת בית המשפט מהווה הכנסת גם רשות מכוננת לענייני חוקה.
כמו כן הכנסת בוחרת/ממנה בכירים כמו – נשיא המדינה ומבקר המדינה.

סרט לסיכום היחידה:

ומשימה לסיכום נמצאת כאן