המסע של שירה אל הלא נודע

מבוא             

שירה ילדה בת 12, שמעה שבית הספר נסגר בגלל מחלה

ושמה קורונה והיא נאלצה להישאר בבית הוריה.

בביתה היא מצאה ספר, שבו סופר על שדונים ודרקונים, והספר היה מיוחד במינו עבורה.

למחרת שירה חזרה למקום שבו מצאה את הספר בכדי למצוא ספר נוסף אך במקום עוד ספר מצאה דלת עץ חומה ושירה ידעה שזו לא דלת רגילה…

וכששירה פתחה את דלת העץ ראתה חדר עגול ומעוטר, יופיו של החדר היה מעבר לכל גבול, החדר היה קסום ומופלא ושירה ידעה שחייה עומדים להשתנות.

המסע של שירה אל הלא נודע הוא ספר דמיוני ביותר, מלא בקומדיה ושינוים בלתי צפויים אך גם באומץ והקרבה.

בדרך שירה פוגשת המון חברים אבל גם הרבה צרות, והיא יוצאת להרבה הרפתקאות מסוכנות עם חבריה.

היה היתה ילדה ושמה שירה. שירה למדה בבית ספר מוזר מאוד. יום אחד הודיעו לשירה שאין יותר בית ספר בגלל מחלה ושמה קורונה. שירה שמחה מאוד שאין בית ספר, אבל לאחר יומיים כבר נהיה לה משעמם להיות בבית. היא רצתה להיפגש עם חברות אבל היא לא יכלה. היא החליטה להפוך את זה שיש לה מלא זמן פנוי לכיף. היא התחילה לעשות מלא דברים שלא יכלה ביום יום.

אחרי שעשתה את כל הדברים שאי אפשר לעשות ביום יום. היא חיפשה משהו לעשות, היא חיפשה מה לעשות בכל הבית עד שמצאה במרתף ספר עם כריכת קטיפה אדומה שלא הכירה בכלל!

היא התחילה לקרוא אותו. בספר סופר על שדונים מופלאים, על פיות קסומות, על קוסמים נהדרים ועל דרקונים איומים.

היא הוקסמה מהספר, וממש הרגישה כאילו היא רואה את כל מה שהתרחש בספר. היא רקדה עם שדונים קפצה עם פיות ונלחמה בדרקונים.

לבסוף, לאחר זמן מה של קריאה ודמיונות, ניגשה שירה לארון במרתף, בו מצאה לראשונה את הספר. היא פתחה אותו וחיטטה בו בתקווה למצוא ספר נוסף. לפתע נתקלה בוילון שחור. היא הסיטה את הוילון וראתה דלת עץ חומה. 

היא כמעט והצליחה ללחוץ על ידית הדלת על מנת לפתוח אותה, אך בדיוק אז אמה קראה לה לעלות לארוחת ערב. שירה החליטה לשמור על הדבר בסוד ועלתה למטבח ואכלה עם הוריה, שלא חשדו בדבר. 

בסיום הארוחה ירדה שירה למרתף, אך אמה שוב קראה לה שתעלה מיד כי כבר מאוחר וכי מחר תוכל לרדת. שירה התאכזבה, אך צייתה והלכה לישון. בשנתה חלמה על הדלת ההיא. 

בבוקר השכם קמה, התארגנה במהירות וירדה למרתף. הפעם הצליחה ופתחה את הארון, הסיטה את הוילון ופתחה גם את דלת העץ החומה. 

לפניה נגלה חדר עגול וקסום ובמרכזו ניצב מעמד מעוטר, עליו מונחת קערת זכוכית עגולה גדולה ובתוכה דג זהב.

שירה התקרבה לקערה והביטה על הדג מלמעלה. הדג הזדקף והוציא ראשו מהמים ולפתע התחיל לדבר. 

שירה היתה מאוד מופתעת, היא מעולם לא ראתה ולא שמעה דג מדבר.

הדג פנה לשירה ואמר לה שהיא יכולה לבקש ממנו שלוש משאלות.

שירה התלבטה במשך המון זמן, ובסוף אמרה לדג שמחר היא תענה לו. היא עלתה במדרגות וחשבה מה היא הכי רוצה. היא אמרה לעצמה “אני רוצה מלא דברים”. היא התיישבה על המיטה והתחילה לכתוב על דף כל מה שהיא רוצה. בארוחת הצהרים שאלה את ההורים שלה מה הם היו רוצים אם היו יכולים לקבל משהו הם ענו לה שזו שאלה קשה. למחרת שירה הלכה לדג ואמרה לו שהיא רוצה עוד 10 משאלות.  הדג אמר לה שהיא צריכה לבחור רק שלוש. ושירה בחרה…

שהיא תוכל להיכנס לתוך הספר שקראה על השדונים ועל הדרקונים. הדג אמר לה שהיא תלך לשם ולא תוכל לחזור ולכן גם לא תוכל לבקש עוד משאלה.

שירה הסכימה ולפתע מצאה את עצמה בתוך יער ירוק בכל הגוונים הקיימים בעולם.

היא התחילה לרקוד ולשיר עד שנפלה על הדשא והתעלפה.

בזמן ששכבה כמה טרולים גדולים באו לכיוונה.

לאחד מהם קראו מגדוס לשני קראו רקתוץ ולשלישי קראו רוקו. הם התקרבו אבל לא הבחינו בשירה בגלל שהם לא אכלו כבר שבוע. היחיד שהבחין בשירה היה רוקו והוא ישר אמר לשניים האחרים שכנראה שהם לא יהיו רעבים יותר.

שירה פקחה את העיניים וראתה מולה את רוקו מסתכל לתוך עיניה ובידיו סכין ומזלג. היא הבינה מיד שהוא מתכנן להפוך אותה לארוחת הצהריים שלו. היא לא מאבדת זמן ומיד אומרת לו לעצור ולחכות רגע, היא מספרת לו שהיא קוסמת מארץ רחוקה ושלא כדאי לו לאכול אותה. רוקו סקפטי לגבי זה ולכן היא עושה לו קסם ומביאה לו ולחבריו ארוחת מלכים. הטרולים מופתעים ושמחים מאוד על הארוחה הטובה שהוגשה להם ובזמן שהם אוכלים ונהנים, שירה מסבירה להם שכדאי להם ללכת בעקבות הפרחים הירוקים עם הנקודות הכחולות על מנת לפגוש את הטרול הגדול ושם מחכה להם הפתעה….

בזמן שהטרולים חושבים ביניהם איזה הפתעה מחכה להם, שירה שאלה אותם איפה המשפחה שלהם? 

אחד הטרולים אמר שהמשפחה שלהם גרה רחוק מעבר להרים, בכפר שהמכשף לוציפר הפך את הכפר שלנו לטרולים.

שירה הייתה מופתעת ממה שקרה להם ולכפר, היא החליטה להצטרף אליהם למסע לפגוש את הטרול הגדול הם הגיעו למבצר ענק והם נכנסו פנימה אל המבצר הם גילו שהטרול הגדול זה המכשף לוציפר …

שירה עמדה עם שני הטרולים לצידה מול המכשף הגדול ופיה נפער לרווחה,

לוציפר היה טרול גבוה מאוד, כל כך גבוה ששערותיו הלבנות כמעט הגיעו לתקרת המבצר.

שירה הסתכלה למכשף בעיניים ואמרה: ”תחזיר לטרולים האלה את הכפר שלהם!” 

”חחח” צחק לוציפר המכשף והורה למשרתים שלו לכלוא את שלושתם בכלא. 

”אוי! אני כל כך  מצטערת”… ופרצה בבכי מר. לפתע, בין הדמעות, ראתה שירה פתח ברצפה…

היא היססה לרגע ואז נכנסה לפתח. 

מאחוריה עוד שמעה את המכשף הגדול צוחק: “חה, חה, חה…. כמו שחשבתי, נכנסת הישר למלכודת!”.

היא ניסתה לצאת אבל אז גילתה שהפתח נסגר. היא התחילה לרדת במדרגות הבור וגילתה שהיא כלואה במרתף. היא שוטטה בחדרי המרתף וחיפשה דרך יציאה. 

אחרי שחיפשה שעה שלמה, הבינה שאין דרך לצאת מהמרתף. 

שירה התיישבה על הרצפה מיואשת, אבל אז ראתה פתאום דלת קטנה. היא ניסתה לפתוח את הדלת אבל היא היתה נעולה. אוף, חשבה שירה, אם רק היה לי את המפתח, הייתי יכולה לצאת מכאן!

היא התחילה לחפש את המפתח בחדרים: היו שם בקבוקים, קופסאות, בדים, חרבות. איך אמצא בתוך כל הבלגן הזה את המפתח? חשבה שירה. 

פתאום ראתה בין כל החפצים מפתח. מפתח רגיל. היא משכה אותו מהערימה בשמחה, אבל אז ראתה, שהוא מחובר לעוד המון המון מפתחות…..

שירה לא ידעה איזה מהמפתחות יפתח את הדלת. היא הייתה מיואשת מהמחשבה שהיא לא תצליח לצאת, אבל פתאום צצה לה פיה מיסתורית. הפיה הסתובבה סביב שירה, סחור סחור. הפיה המסתורית לקחה מצרור המפתחות ונתנה אותו לשירה ואמרה “זה המפתח לדלת, בירחי ואל תחזרי”. שירה וחבריה הטרולים ברחו מן המרתף, אבל לפני שהם יצאו כולם, הם ראו כי דרקון ענק שומר על השער של המבצר. שירה בחנה היטב את הדרקון וראתה כי הוא פצוע. שירה התקרבה בזהירות אל עבר הדרקון ונגעה ואז הוא הבריא מהסוג של הקסם שהיה לשירה. הדרקון 

סובב את מבטו אליהם וראה קורבן. הוא סובב שוב את מבטו ימינה וראה כי ילדה מבריאה אותו. הדרקון לא הבין לרגע מה קורה ואז ככשירה הזיזה את ידה הוא ראה כי הוא בריא ולא פצוע עוד. שירה אמרה לדרקון שהמכשף לוציפר כלא אותם. הדרקון ריחם ובלי מחשבה שרף את שערי המבצר. לוציפר הבחין בשריפה הנוראית ומיד שלח את כל חייליו אל עבר הדרקון ושירה ושני הטרולים. שירה ביקשה עזרה מהדרקון כדי לצאת מהצרה. הדרקון העלה אותם על גבו והתחיל לעוף אל עבר השמיים. פתאום לוציפר שלח סופה נוראית לעברם, הדרקון נפגע מברק וכולם החלו נופלים לכיוון הארץ……

שניה לפני שהגיעו לאדמה, שירה הרגישה שהיא חייבת להציל את חבריה ופתאום יצא ממנה קסם שהתפזר אל הטרולים ולדרקון.

זה היה קסם מיוחד במינו.

כשנחתו על האדמה, שירה זהרה כמו השמש, כאילו ששאבה כוחות חדשים.

הטרולים והדרקון באו אליה ושאלו:

מה קרה? שירה אמרה:

אני לא יודעת, זה היה כ”כ עוצמתי והרגשתי שאני מוכרחה לעשות משהו

והקסם פשוט יצא מתוכי…

“שירה… שירה…”

 אמה קראה לה. היא התעוררה מתוך הספר לתוך העולם האמיתי.  אמה שאלה: “מה את עושה?”

שירה ענתה: “אני קוראת ספר, את יכולה לא להפריע לי?”

לאחר מכן שירה שקעה לתוך הספר וחזרה לעולם האגדות.

“לאן נעלמת?” שאל הטרול “כאילו האדמה בלעה אותך”.

“מה זאת אומרת” אמרה שירה.

“לרגע נעלמת, כאילו היית בעולם אחר”.  

“אני לא זוכרת כלום, כאילו פשוט נרדמתי, קיבלתי התקף אמנזיה והתעוררתי כאן.”

לפתע הם הרימו את עיניהם וראו צבא מתקרב לתקוף אותם. אלה היו צבא ערפדים.

שירה וחבריה ממש לא היו מוכנים לזה. הם חשבו שהם סיימו את היום, היה כבר אחת בלילה. 

אז הם ברחו עד שעות הבוקר בגלל שערפדים לא יכולים להתמודד עם אור השמש. אך גם טרולים. אם הטרולים או הערפדים היו נחשפים לאור השמש הם היו מתים. אז הטרולים הקריבו את עצמם כדי להביס את הערפדים. הם ברחו עד הבוקר ואז לערפדים לא היה כלום מה לעשות אך גם לטרולים. מכיוון ששירה לא ישנה כל הלילה לאחר מות הערפדים היא ישר נרדמה.

 לאחר שהתעוררה, היא שמעה את אמא שלה אומרת: “למה את ישנה? ישנת טוב הלילה, ועכשיו רק 12 בצהריים”.

אחר כך שירה ראתה את הדג, ואמרה לו, “למה שחררת אותי?” 

עכשיו וגם פעם קודמת הדג אמר לה שהוא לא יכול להרשות לה להישאר שם ואם היא רוצה להישאר שם היא צריכה לבצע 3 משימות של העולם שמתחת, והמשימות הן…

“המשימה הראשונה היא להציל את הנסיך יפה התואר מידי הערפדים אשר חטפו אותו בגיל שנה. הוריו המלכים פרסמו שמי שימצא אותו ויחזיר אותו לארמון יקבל את כל מבוקשו” אמר הדג. 

שירה יצאה למסע ארוך אשר בו נתקלה במכשולים רבים ופגשה יצורים שונים, חלקם ניסו לפגוע בה וחלקם לעזור לה.

באמצע הדרך היא הרגישה שיש לה חום וגופה נחלש ללא סיבה נראית לעין והיא הבינה שהיא נדבקה בקורונה, ושרוב הסיכויים שהיא הדביקה את כל היצורים שפגשה בדרך. אך היא הרגישה שהמשימה חשובה מכדי שתוותר והיא המשיכה בדרכה.

כעבור כמה ימים היא הגיעה לארמון ועד אז היא כבר החלימה…

המשימה השניה היתה לשחרר מפתח התלוי על צווארו של הנסיך. המפתח פותח תיבה המוסתרת בארמון הנטוש של הערפדים ובתוכה החיסון למחלת הקורונה.

שירה נכנסה לארמון הנטוש והחלה לחפש אחר הנסיך. כאשר עלתה במדרגות צרות וישנות החלה לפחד ולחוש שוב חולשה אך החליטה להמשיך במשימה שלה.

כאשר מצאה את הנסיך הוא שכב בתוך ארון קבורה פתוח. שירה התלבטה האם להעיר אותו או לחלץ קודם את המפתח מצווארו. לאחר התלבטות קצרה היא החליטה להעיר אותו וביחד איתו לצאת לחפש את התיבה. 

אבל כאשר ניסתה להעיר אותו הוא לא התעורר, היא גילתה שגם הוא חולה בקורונה. היא ממש נבהלה  שהחליקה אחורה. פתאום היא התחילה לשמוע את הערפדים עולים במדרגות היא לא ידעה מה לעשות ואז היא ראתה מיטה קטנה בגודל שלה שבתחתית היה חור גדול. בזריזות היא נכנסה לתוך החור שבמיטה, מבוהלת. הלב שלה דפק במהירות היא פחדה שעוד רגע היא תתגלה. הערפדים נכנסו והיא הרגישה כאילו היא הולכת ליפול אבל היא החזיקה את עצמה חזק. לפתע היא שמעה את הערפדים שששששש הם מדברים על מיקום התרופה הם אמרו שהתרופה נמצאת ב………   

…ארץ רחוקה ושמה חיסוניאדה וכלל לא בארמון הערפדים הנטוש. 

שירה הזכירה לעצמה משימתה הראשונה היא להציל את הנסיך ולהחזירו להוריו ולכן הנסיעה לחיסוניאדה תצטרך לחכות. היא חיכתה שהערפדים ילכו, יצאה מהחור וניגשה להעיר את הנסיך. שירה ניסתה להעיר אותו בטלטולים עדינים, אך הוא לא התעורר. היא נזכרה שבאחד הספרים האהובים עליה ששמו נרניה, לגיבורה בשם לוסי היה שיקוי מחיה. להפתעתה, על צווארה היה תלוי בקבוקון והיא ידעה שבו השיקוי המחיה. שירה שפכה מעט מהנוזל שבקבוקון על מצחו של הנסיך והוא התעורר! הנסיך נתן לשירה את ידו והיא הובילה אותו אל מחוץ לארמון, שם חיכה להם סוס מופלא שלקח אותם אל ארמון הוריו של הנסיך. השעה היתה שעת בוקר נעימה כשהגיעו לארמון. הוריו של הנסיך שמחו מאד לראותו, והודו לשירה. שירה התקשתה לזכור- מה הייתה המשימה השניה?  

ופתאום נזכרה שהמשימה השנייה היתה לשחרר מפתח התלוי על צווארו של הנסיך. מפתח הפותח תיבה שמוסתרת בארמון הנטוש של הערפדים ובתוכה נמצא החיסון למחלת הקורונה. שירה הלכה מיד אל הנסיך ואמרה לו שחייבים ללכת לארמון הנטוש. הנסיך הסכים והם ירדו למרתף לחפש את המפה שתוביל אותם אל הארמון הנטוש של הערפדים. המפה היתה מוסתרת בתוך קופסה גדולה ובקצה הקופסה היתה אבן כחולה קטנה. כשהנסיך נגע באבן הוא הרגיש שיש לה כוחות מיוחדים ושהיא מושכת את כל גופו פנימה. הוא אחז בידה של שירה בבהלה  ושניהם נבלעו פנימה והגיעו לתוך יער חשוך ואפל שנשמעו בו קולות רעם מפחידים. אז החלו לברוח מהיער אך לא הצליחו. הם קלטו שמישהו רודף אחריהם…   

זה היה מכשף מזג האוויר שעבד עם לוציפר והוא לא הרפה מהם והתחילה סופת ברקים בשמיים, שירה והנסיך ראו  מערה מיסתורית שהופיעה להם באמצע הדרך וכשהם הגיעו למערה הם נכנסו אליה והם חיכו עד שהמכשף יעבור אותם ולאחר כמה זמן נרדמו שניהם ובבוקר הם קמו בתוך כלוב ענק עם עוד חמישה אנשים שהם לא זיהו. 

שירה והנסיך שאלו אותם מי הם והם ענו להם שהם אנשים מהעולם ששירה הגיעה ממנו .

שירה הייתה מופתעת מאוד ושאלה אותם מאיפה הם והם ענו לה שהם באו מאותו בית שהיא גרה בו והם 

תקועים שם מאז שהיו ילדים…….

שירה התפלאה עוד יותר, והתחילה לתחקר אותם אחד אחד. הראשון אמר שהוא לא זוכר הרבה, אבל ממה שזכר, הוא היה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. כדי שלא יצטרך לשמוע את זוועות המלחמה הוא קרא ספר על שדונים, טרולים ודרקונים. הספר, כך סיפר, היה מאחורי דלת שבתוך הארון שבבית שלו ודג זהב נתן לו שלוש משאלות. השני היה מהתקופה שלפני קום המדינה, וסיפר את אותו הדבר. גם הוא קרא את הספר, עשה משימות ופגש חברים. גם השנים האחרים הגיעו מתקופות קדומות ורצו להגיע לחיסוניידה כדי למצוא שיקוי נגד מחלה שאת שמה לא זכר 

שירה מאוד הופתעה  לשמוע את זה ושאלה אותם מה ראו שם.  ילד אחד אמר “אני לא כל כך זוכר, אבל שמו לי שיקוי שכחה אבל אני כאן כבר כמה שנים אז השפעת השיקוי מתחילה לפוג. “ומה אתה זוכר?” שאלה שירה. אני זוכר איש גדול וחיוור עם אף ארוך, לבוש מעיל צהוב גדול עם מגפיים שחורות ובעל עיינים אדומות שהחזיק שיקוי וחרב.  “אתה זוכר איך קוראים לך?” “כן” אמר הלד, “קוראים לי ג’ק ולאחרים מייק, אליזבת, קאי ושרה. איך קוראים לך? את יכולה להוציא אותנו מפה?”

שירה אמרה שהיא יכולה לנסות, אבל יהיה לה קצת קשה, כי הם הרבה אנשים במקום שהיא לא מכירה, ויקח לה זמן לחשוב על תכנית שתעבוד.
בגלל שהקוסם שלט במזג האויר שירה רצתה לחשוב על משהו שיתמודד עם היכולות שלו. היא שאלה את שרה ״את מכירה משהו שנוגד את כוחות מזג האויר?״
״לא״ ענתה שרה ״אבל אולי ניסים יודע״.
״מיהו ניסים?״ שאלה שירה
״ניסים היה מדען גדול בזמנו״ ענתה שרה.
שירה החליטה לחפש את ניסים בין כל האנשים.
היא עברה בין כולם ושאלה את מי שיכלה האם הם מכירים את ניסים והיכן הוא?
לקח לה קצת זמן, אך בסופו של דבר היא הצליחה למצוא אותו בעזרת איש אחד שזיהה אותו.
היא נגשה אליו, ופנתה אליו בשאלה: ״שלום, שמי שירה, האם אתה ניסים המדען הגדול?״…

כן, אני הוא ניסים המדען הגדול. שירה שאלה אותו אם הוא יכול לעשות משהו שנוגד את מזג האוויר הוא ענה לה שכן אבל זה יעבוד רק לשעתיים. בסדר, אמרה לו שירה.  למכשף שעבד עם לוציפר היה אסור לראות קשת כי בכל פעם שראה קשת, היה מתעלף. לכן שירה ביקשה מניסים שיוציא את השמש. לאחר שהוציא ניסים את השמש נוצרה קשת והמכשף התעלף ונפל על הריצפה. שירה לקחה את המפתח ושיחררה אותם מהכלוב. היא הכניסה את המכשף לכלוב ונעלה אותו אך המפתח נפל לה על הדשא בלי שהיא שמה לב.

המכשף התעורר מקול קרקוש המפתח על האדמה. הוא לקח אותו במהירות והחביאו בכיסו. 

בינתיים, אחרי שהודתה לניסים, שירה התכנסה עם חבריה החדשים המנסים לגלות דרך לחזור לארץ.

“רגע, מה עם החיסון לקורונה?” חשבה שירה. היא לא יכולה להחזיר את הילדים לעוד מקום מסוכן. 

“טוב” אמרה שירה “קודם כל אנחנו צריכים למצוא את החיסוניאדה בשביל התרופה למחלה”.

“איזו מחלה?” שאל ג’ק.

“יש מחלה בארץ” אמרה שירה בדרך אגב.

“אז אנחנו צריכים ללכת לחיסוניאדה בשביל למצוא את התרופה” השלים אותה ג’ק.

“כן, בדיוק” אמרה שירה.

“אמרתם חיסוניאדה?” שאלה אליזבת.

“כן” השיבה שירה “למה?”.

“חיסוניאדה זה המקום שממנו הגעתי מהארץ לפני שהגעתי לפה”.

שירה פצחה בדילוגים ובסיבובים “איזה יופי אז אנחנו לא צריכים לחזור לטירה של הערפדים בשביל המפה”.

“כן אבל…” היססה אליזבת.

“מה עכשיו?” אמר הנסיך ברוגז. 

“כל הארץ כלואה בקללה של המכשפה מתילדה. יש לה צבא גדול ורשע, דרקונים בכל מקום וגם, וגם..”  גימגמה אליזבת כשפניה מעוותות מפחד.

“וגם??”

“אם אני אגיד את שמו אז…”

“אז מה?”

פתאום נשמע רשרוש מהשיחים. כולם התכוננו עם אבנים ומקלות שנטלו באותו רגע.

“אז גם אתם תהפכו לאחד מחייליה של מתילדה” אמר איש צעיר בעל רעמת שיער שחור ועיני נשר אפורות.

“מי אתה?” קראו כולם פה אחד.

“אני? בינתיים אני אהיה בשבילכם נווד שצריך להגיע לחיסוניאדה. אבל זה לא חשוב עכשיו. מה שחשוב זה שנגיע לחיסוניאדה בביטחה.”

“ולמה שנבטח בך?” 

“זה תלוי בכם” אמר. “טוב, אם אתם שואלים אותי אנחנו מתחילים מחר מסע ארוך. אני הולך לישון”.

הנווד נשכב על האדמה ונשימותיו נעשו כבדות בעוד הוא נרדם.

אחרי כמה ויכוחים החליטו החבורה שלא לבטוח באיש אך שבטוח יש לו מידע על חיסוניאדה ולכן ישאירו אותו איתם בינתיים. כשכולם נשכבו לישון קם הנווד, שערותיו השחורות נהפכו ללבנות ועיניו הפכו לכחולות דהויות. המכשף שהיה כלוא ומעולף לפני רגע חייך חיוך זדוני ומזלזל. 

“מסכנים קטנים. הם לא יודעים מה גורלם…חה חה חה” צחק בקול  

בזמן שישנה חלמה שירה חלום. בחלום היא ראתה את צבאה של מתילדה. היו שם מאות דרקונים ששמרו על חומות המבצר, היו שם שדים שהלכו בשדה שליד המבצר והכי גרוע: היו שם נחשים ארסיים ענקיים, ושירה מאוד פחדה מנחשים.

החלום השתנה. שירה היתה עכשיו רוח רפאים והיא עמדה בתוך מערה יחד עם לוציפר ועוזרו, אך הם לא יכלו לראותה מפני שהיתה רק רוח.

לוציפר והמכשף השני דיברו ביניהם.

הם דיברו על מקום המצאה של התרופה.

״… אני אומר לך שהחבאתי אותה במקום שהם לא ימצאו!״ אמר לוציפר. ״איפה?״ שאל המכשף ״לא עניינך טריסטן. יש לי את המקומות שלי. מה שבטוח- הם בחיים לא ימצאו אותה!״

״כרגע הם לא ייחיו גם עד מחר״ אמר טריסטן ״תפסתי אותם והם אפילו לא יודעים את זה״. ״חה חה חה״ צחקו שניהם. 

שירה התעוררה בבהלה.   

היא ראתה את הנווד עומד מעל חבריה החדשים ומתכון להרוג אותם היא לא ידעה מה לעשות אז היא התחבאה בינתיים מאחורי עץ גדול.היא ראתה את הנווד הרשע מתחיל לדקלם מילים מוזרות אז היא הבינה שהוא רוצה לכשף אותם. היא הייתה חייבת לעשות משהו אבל היא לא ידעה מה כי הנווד הרשע היה הרבה יותר חזק ממנה. לא היה לה זמן לחשוב על תוכנית כי הנווד הרשע כבר כמעט סיים את הכישוף שלו אז היא הייתה חייבת לפעול ומהר. היא החליטה לזרוק עליו אבן בשביל להסיח את דעתו ומשם לאלתר.היא זרקה את האבן עליו היא אמנם לא פגעה אבל התוכנית שלה עבדה הנווד הפסיק את הכישוף אבל עכשיו הוא התחיל להתקדם לעברה…

הנווד התקדם צעד אחרי צעד לאט לאט שירה גילתה שהיא בכלל לא פוחדת… ושכל מה שהיא רוצה שחבריה יחיו וזה הפתיע אותה כי היא בקושי הכירה אותם אבל אז נזכרה במשימה העומדת לפניה והחליטה להילחם במכשף הנווד, בזמן שתיכננה תוכנית שאלה את המכשף:”איך קוראים לך ומה אתה רוצה ממני?!?!?”

“1 קוראים לי טורובין אבל בדקה הבאה תקראי לי טורי למה רק בדקה הזו? כי זה מה שנשאר לך לחיות… 2 אני לא רוצה ממך כלום אבל את החלטת לחפש את התרופה לקורונה…. וזה יפגע בתוכנית שלי אז… תשיקי מסקנות”

בזמן הזה שירה החליטה שכול מה שנותר לה לעשות זה להילחם היא הייתה כו נחושה שזה קרה שוב… היא זהרה והרגישה שהיא הכול החיים המוות הכוח והתקווה היא זרקה את כל זה על טורי הוא נפגע ונפל אבל היא זרקה רק את החיים אליו ואז רק את המוות ואז בבום גדול את התקווה.

מה שהיא לא לקחה בחשבון זה שזה יתיש אותה היא נפלה לריצפה  רק חצי בהכרה…..

ואז הגיע תור טורי לתקוף 

מכיוון שילדה אחת קטורי כעס ביותר טנה הצליחה להפילו ולעמוד לפניו. הוא ניצל את ההזדמנות שהתהוותה לו ובזמן ששירה עוד היתה רק חצי בהכרה החל לדקלם כישוף שיקבול אותה אליו לכל ימי חייה ולא ייתן לה לחזור לארץ. אך בזמן שדיקלם את הכישוף שירה התעוררה והבינה מה הוא עושה, הברירה היחידה שנותרה לה הייתה לדבר איתו כדי שלא יוכל לסיים את הכישוף. היא התחילה לדבר איתו ואמרה לו:”למה אתה  עושה את זה? למה אתה חייב להתנהג ברשעות, אתה לא יכול להיות נחמד? מה גורם לך להיות כך?” בהתחלה הוא התעלם אך ככל שהיא המשיכה לדבר לאט לאט המילים גרמו לו להעצר והוא החל לבכות! שירה שאלה אותו מה קרה והוא ענה לה ש..

שהוא מצטער על מה שקרה, לפתע נשמע קולו של מיילו . חברו הטוב של טורי הוא כעס מאוד 

על התנהגותו והחל לעשות כישוף על שירה שתיעלם מהמקום .

שירה ניסתה לברוח כי בעצם לא הבניה שמיילו רוצה לעזור לה לברוח מבלי שתיפגע 

שירה ומיילו הצליחו להימלט מטורי ולפתע הגיע 

לוציפר לכיוונה  של שירה. שירה נבהלה מאוד, מכך שהיתה לכודה בין לוציפר למיילו וקפאה במקומה. בינתיים מיילו סיים את הכישוף ושירה נעלמה. לוציפר היתקרב ושאל את מיילו  בתדהמה: “היתה כאן ילדה? אני בטוח שראיתי אותה”, “לא ראיתי אף ילדה” ענה מיילו. לוציפר חיפש עוד קצת אך לבסוף התייאש והמשיך לדרכו. לאחר שלוציפר נעלם  מהעין, מיילו הסיר את הכישוף ושירה הודתה לו על כך שהציל אותה.

כשחזרו אל חבריהם, סיפרה להם שירה על שמיילו הציל אותה מלוציפר והזמינה את מיילו ואת  טורי להצטרף אליהם. כולם שמחו ושאלו את מיילו עם יוכל לבטל את הכישוף של המכשפה מתילדה כדי   שיוכלו לצאת לחיסוניידה. מיילו ענה…

שהוא כבר התחיל לעשות כישוף נגד והוא צריך את עזרתם בשביל זה אך הם לא הבינו איך הם יוכלו לעזור.

הוא ענה: “אני רק צריך אצבע אחת של אחד מכם בשביל להשלים אותו” ואז הוא נזכר “אם אתם רוצים אני מקבל גם בוהן” 

בהתחלה הם התנגדו אבל לא היתה ברירה אחרת. הוא ערך את הטקס שיצר פיצוץ ענקי, הדבר האחרון ששירה ראתה זה סוג של זיקוקים ואז היא התעלפה.

כשהתעוררה היא קלטה שהיא ליד שער נחושת ענקי. היא זיהתה את המקום מהחלום שלה וכמו בחלום היו כל מיני מפלצות. שירה היתה שם לבדה והיה לילה, לפני שהתעלפה עוד היה צהרים מה שאומר שהיא ישנה הרבה זמן.

פתאום היא מצאה בקבוקון על האדמה הוא היה מלא בנוזל מוזר ועליו היה כתוב: “לגברת הכבירה מתנה  מדג הזהב הקסום” היא לא הייתה בטוחה מה לעשות אבל לא היתה לה ברירה אחרת היא נשמה 

עמוק ושתתה את הנוזל.

בהתחלה היא לא הרגישה כלום , ואז פתאום היא שמה לב  שהיא בלתי נראית !

היא הרימה את ראשה וראתה את הבקבוקון  שממנו שתתה . והבינה שדג הזהב הקסום נתן לה את הכוח הזה!

היא החליטה לנסות לשלוט בכוח החדש הזה שהיא קיבלה מדג הזהב הקסום והיא גילתה שאין לה בעיה לשלוט בו.

היא החליטה לנסות לגלות עוד כוחות שאולי דג הזהב הקסום נתן לה , והיא גילתה שיש לה גם כוח אוויר, והיא יכולה לעוף! כאשר היא ניסתה לגלות עוד כוחות ולא הצליחה , היא התעצבנה ממש ובעטה חזק ברצפה. פתאום נפער בור עמוק ברצפה . שירה מאוד התלהבה והחליטה שלפני שהיא תצא להציל את חבריה , היא תתאמן בכוחות החדשים שלה . 

וכך היא עשתה , אחרי שעה , שירה  הצליחה כבר לשלוט לגמרי בכול כוחותיה . 

היא יכלה לעוף , גבוה מאוד , ובמהירות מסחררת.

היא יכלה להרים סלעים גדולים מאוד , ולזרוק אותם למרחקים עצומים ובדיוק שהפתיע אותה מאוד .

אבל הכוח שהכי יעזור לה להציל את חבריה , היה כוח  הבלתי נראות.

עכשיו שהיא למדה את כל הכוחות החדשים שלה , היא הייתה מוכנה  לצאת ולהציל את חבריה,

היא עפה במשך שעות בשמיים הכחולים , אבל היא לא ראתה דבר שקשור לחברים שלה. והיא התחילה להתייאש .  

פתאום עלה בראשה רעיון! יכול להיות שחבריה כלואים בארמונה של מתילדה ??

היא הרי חיפשה כבר בכל מקום!! 

היא חזרה למקום האחרון שבו היא  הייתה עם חבריה ולא היה שם אף אחד!

היא אפילו  עפה למצוא את לוציפר , אבל גם הוא לא ידע איפה חבריה.

לבסוף היא ויתרה על ניסיונותיה , והחליטה לאזור אומץ , ולעוף לטירתה של מתילדה, ושם אולי יהיו חבריה.

כאשר שירה הגיעה  לטירה היא נעצרה בפתאומיות  . הטירה הייתה ענקית!! איך היא תמצאה אותם??

 אבל פתאום היא שמה לב לצבא אשר הגן על  הטירה. הוא היה עצום!!

היו שם אלפי שדים , גדולים וקטנים , היו שם דרקוני ענק , והדבר הכי גרוע בדיוק כמו בחלומה , היו שם מאות נחשים , ולא סתם נחשים רגילים אלה נחשי ענק!!  

היא אזרה אומץ  , והחליטה שהיא תנסה לעוף מעל כל הצבא עד לטירה , אבל כדי שהדרקונים ( אשר היו הגבוהים מכולם ) לא יראו אותה היא תצטרך להיות גם בלתי נראית . ובאימונים שלה היא לא ניסתה אפילו פעם אחת להשתמש בשני כוחות  ביחד .

טוב, תמיד יש פעם ראשונה! היא חשבה לעצמה , ועפה בשיא המהירות שלה , כאשר היא בלתי נראית אל טירתה של מתילדה.     

שירה הסתובבה בטירה זמן רב ( כאשר היא בלתי נראית)  לבכאשר היא הגיעה לטירה בלי שהדרקונים ושאר הצבא שמו לב , היא הרגישה הקלה עצומה , ונכנסה לטירה .  

סוף כאשר היא מצאה אותם , הם לא ידעו איך הם יצאו מהטירה.

בינתיים שירה סיפרה להם  על הכוחות החדשים שלה , והנסיך  הציע שאולי אם כולם יחזיקו אותה היא תוכל להפוך את כולם לבלתי נראים. הם ניסו את הרעיון של הנסיך והוא עבד!!

הם רצו יחדיו מהטירה , והלכו בשקט בין המפלצות עד שהתרחקו מהטירה של מתילדה ומצבאה.

” נו מה ההמשך!” אמר אחד הילדים. והאישה הזקנה השיבה ” ואז הם המשיכו במסעם למצוא את התרופה למחלת הקורונה.” אמרה האישה הזקנה , ” נו והם מצאו אותה ??”  אמר הילד , ” כן ” אמרה הזקנה בקצרה , והמשיכה ” אחרי ששירה וחבריה גמרו לחלק לכולם את התרופה , שירה חזרה לביתה וסיפרה להוריה את כל הסיפור , מתחילתו ועד סופו , וכאשר גמרה , היא הציעה להם לבוא איתה חזרה , הוריה שמחו מאוד והם חזרו איתה לתוך הספר . 

שירה והוריה חיו בבית גדול מאוד , על גבעה מוקפת יער יפיפה וירוק . שירה יצרה ( בעזרת כוח האדמה שלה )  מלא מערות , בכל הגדלים , בשביל כל החיות הקסומות , וכאשר שירה גדלה המלך והמלכה ( הוריו של הנסיך)  הזמינו אותה ואת הוריה לגור איתם בארמון , ואחרי עוד כמה שנים , שירה והנסיך התחתנו !! וחיו יחד בארמון עם כל היצורים הקסומים . “אמרה הזקנה.

” עכשיו לכו כבר לישון! ” אמרה הזקנה, ” רגע !! ”  אמר הילד הקטן ” מחר בערב את תספרי לנו עוד סיפור נכון ?? ” שאל הילד , הזקנה הביטה בו וחייכה , ” כן , אני אספר לכם , עכשיו לכו לישון !  אם לא אני לא אספר לכם שום סיפור ! ” הילדים מיד נכנסו למיטותיהם ונרדמו . כולם חוץ מהילד הקטן שעדיין חשב על הסיפור , והוא החליט שהוא יגדל , הוא ימצא את שירה והנסיך. ואז הוא נרדם.

                                                           הסוף!!!!!!!!!!!!!!!!