הצייד שלא אהב את סבתא

הצייד שלא אהב את סבתא

זוכרים את הצייד שהציל

את סבתא של כיפה אדומה מהזאב?

אחרי כל מחיאות הכפיים והשמחה,

הצייד הלך לביתו שמח

והרגיש הכי גיבור בעולם.

למחרת, השכם בבוקר –

טרר.. טרר..

צלצול טלפון חזק העיר

את הצייד הגיבור והעייף.

סבתא בטלפון –

“בוא אלי מיד!”

הצייד העייף קפץ ממיטתו.

סבתא רוצה לתת לי מתנה,

כי הצלתי אותה – חשב.

הוא הלך לבית סבתא –

בצעדי ריקוד וקפיצות.

את הסבתא השמחה מאתמול –

החליפה סבתא

כועסת ורוגזת.

“למה הוצאת אותי מהבטן של הזאב?

סוף סוף היה לי שקט מכיפה אדומה,

שמציקה לי כל יום,

ושואלת אלף שאלות.

בפעם הבאה – שלא

תעז להתערב!”

הצייד ראה שעשן לבן יוצא

מהאזניים של סבתא.

“חשבתי שצפוף ומחניק

בבטן של הזאב” –

אמר הציד בקול צייצני

ודמעות עלו בעיניו.

בליבו אמר:

אני כבר לא אוהב

את סבתא.