בספר זה נלמד מה הייתה המציאות

בארץ ישראל ערב הקמת המדינה וכיצד

התבצעו מהלך זה ומהלך איחוד כל

המחתרות הלוחמות של הישוב היהודי

לצבא אחד- צה”ל 

מה מצב היהודים ערב הקמת המדינה

הישוב היהודי התארגן לקראת עזיבת הבריטים גם בהיבט המדיני-מוסדי.
באפריל 48, הוקמה מועצת העם הזמנית כרשות מדינית עליונה של הישוב ואחראית לכל ענייני הביטחון הכלכלה והתרבות, המוסד מנה 37 חברים ומתוכו נבחרו 13 איש שהיו מנהלת העם הזמנית (ממשלה) ובראשם דוד בן גוריון שכיהן בראש מנהלת העם =ראש הממשלה.

ההתלבטות העיקרית בקרב ראשי הישוב הייתה האם להכריז על עצמאות ישראל בערב סיום המנדט 14.5. או לקבל את ההצעה האמריקאית לדחות את ההכרזה
מחלוקת נוספת הייתה סביב השאלה האם יקבעו גבולות המדינה בהכרזת העצמאות או לא.

הישוב היהודי היה מאורגן מבחינה פוליטית וכלכלית וחיכה לרגע הכרזת העצמאות, במשך תקופת המנדט היהודים יצרו לעצמם מוסד מחוקק –מועצת העם שבה היו 37 חברים מכל המפלגות שהיו קימות בישוב ומתוכה נבחרה ממשלה-מנהלת העם ובה היו 13 שרים ובראשם ד. בן גוריון ראש מנהלת העם ומחזיק תיק הביטחון.

מה היו האירועים וההתפתחויות שהשפיעו על הדילמה של היהודים ערב הקמת המדינה:

א. החלטת הליגה הערבית מיום 12.5.48 על פלישה משולבת ומתואמת של כל צבאות מדינות ערב לתוך ארץ ישראל ביום סיום המנדט, זאת מתוך מטרה למנוע את ביצוע החלטת החלוקה.

ב. הודעת ממשלת ארה”ב כי היא מסתייגת מהכוונה היהודית להכריז על עצמאות וזאת על רקע החשש מחוסר יכולתם של היהודים לעמוד בפני מתקפה ערבית משולבת , דבר שיגרום לתבוסה ול”שואה שנייה”, הודעה לוותה בהגשת בקשה של ארה”ב לאו”ם לבחון הקמת משטר נאמנות זמני בארץ ישראל עד להשגת הפסקת אש ובחינה מחודשת של החלטת החלוקה.

ג. החלטת ברה”מ להתייצב לצד היהודים לספק להם נשק ולסכל כל נסיון אמריקאי למנוע את הקמת המדינה.

מה היו הנימוקים של אלו שביקשו לדחות ההכרזה על הקמת המדינה:
א. החשש של חלק מחברי הממשלה כי הפלישה הערבית לתוך הארץ תוביל לתבוסה במלחמה ולאובדן הציונות, חשש זה התגבר בשל הודעתו של מלך ירדן על כוונתו להצטרף (צבא ירדן היה החזק בצבאות האזור) , הצד הערבי נהנה מעדיפות בחיילים ובנשק , דבר שהגביר את החשש היהודי, הם ביקשו לדחות את ההכרזה על שיוכלו היהודים לקנות נשק כבד ולהתמודד עם הערבים.

ב. החשש מהלחץ של ממשלת ארה”ב , השרים חששו שאם ישראל לא תענה ללחץ יפגעו הקשרים בין ישראל לארה”ב , יחסים שיש להם משמעות גדולה בזמן מלחמה בשל מעמדה של ארצות הברית בעולם, ארה”ב (לטענתם) לא תכיר במדינה החדשה וכך גם מדינות אחרות יעשו והקמת המדינה תהפוך לחסרת משמעות.

שימו לב לדברי קלרק קליפורד,יועצו של נשיא ארה”ב טרומן על הישוב היהודי ומצבו: “אני זוכר שיחה עם שר ההגנה ג’יימס פורסטל והוא אמר לי: קלרק אינך מבין- זאת שאלה של חשבון..
למה אתה מתכוון? שאלתי והוא אמר: יש 45 מיליון ערבים ו350 אלף יהודים … 45 מיליון הערבים ידחפו את 350 אלף היהודים לים וזה כל העניין…. “

שימו לב גם לדברי שר החוץ האמריקאי ג’ורג מרשל לשר החוץ הישראלי משה שרת:

“כל מה שאמרת נחקק בזיכרוני. אני מבין היטב את משקל הנימוקים האלה… לא לי לייעץ לכם מה עליכם לעשות. אבל דווקא כאיש צבא רצוני לומר לכם: אל תסמכו על היועצים הצבאיים שלכם. הם עכשיו שיכורי הצלחה לאחר הניצחונות שנחלו (כוונתו לניצחונות במשמר העמק, בטבריה, בצפת ובדרך לירושלים).מה יהיה אם תבוא פלישה ממושכת? האם אתם מביאים בחשבון איך זה יחליש אתכם?…אם התברר כי צדקתם תוכלו להדוף את הפלישה ותקימו את המדינה היהודית אהיה מאושר. אבל זוהי אחריות חמורה מאוד..”

מתוך דברי יגאל ידין על כוחם של הצבאות הערביים:

“..הכוחות הסדירים של הארצות השכנות על ציודם ונשקם,יש להם ברגע זה יתרון.. אנחנו חסרים את הנשק הזה והמשוריינים הללו..אין לנו כוחות אוויר,האווירונים טרם הגיעו..יכול להיות שיספיקו להגיע ביום המכריע, אך אינני סומך על כך..אם לסכם בבהירות,הייתי אומר שהסיכויים שקולים מאוד ואם הייתי כנה יותר הייתי אומר שהיתרון שלהם גדול אם יעלו את כל כוחותיהם ויילחמו בנו..” 

מה אמרו שרי מנהלת העם שתמכו בהכרזה:

א. זוהי הזדמנות היסטורית חד פעמית להקים מדינה שתגשים את החזון הציוני והדורות הבאים לא יסלחו לנו אם נאבד אותה, זהו רע חד פעמי שבו אהדת העולם היא ליהודים בעקבות השואה וגם תמיכתן של המעצמות, יכול להיות שעל רקע החרפה במלחמה הקרה הם יפסיקו לשתף פעולה ביניהן וגם יסירו את התמיכה מהצעת החלוקה של האו”ם ולכן צריך להזדרז ולקבוע עובדות בשטח. מעבר לכך, בן גוריון מזהיר כי דחיית ההכרזה תפלג את העם ,תוביל לייאוש ולירידה במורל הגבוה שקיים בקרב העם.

ב. ההכרזה על מדינה עצמאית תיתן לנו הזדמנות ליצור מדינה ריבונית (בעלת יכולת קבלת החלטות עצמאית בתחומי פנים וחוץ) ובזכות זה נוכל להביא עולים באופן חופשי ליישב את הארץ ולהפך אותם ללוחמים, לגייס את כל מי שיכול גיוס חובה ע”פ חוק, נוכל לקנות נשק באופן חופשי ללא הגבלות ונוכל לגייס תמיכה פוליטית ממדינות בעולם.

ג. למרות הלחץ הכבד מצד ארה”ב, היהודים הם עם בזכות עצמו ולא צריכים להיכנע לכל דרישה מצד ארה”ב, אלא לעשות את מה שטוב עבורם, גם אם הדבר דורש לקיחת סיכון.

כיצד מבטא זאת בן גוריון בדבריו:

בן גוריון בדבריו בישיבת מנהלת העם מיום 12.5.48 אומר בצורה מפורשת שאם היהודים יסכימו להפסקת אש ללא עצמאות, הם יאפשרו לגורם החזק באזור- מדינות ערב, לקנות נשק ללא הגבלה ולארגן את כוחותיהם למתקפה בעוד שהיהודים ימשיכו לחיות תחת הגבלות המנדט הבריטי ולכן “הלוחם היריב ידיו יהיו חופשיות וידינו יהיו כבולות” בן גוריון היה נחוש להכריז על הקמת המדינה ב- 14 במאי, והוא הפעיל לחץ אישי מאוד כבד על כל אחד מעשרת הנוכחים בישיבת מנהלת העם. הוא היה מוכן ליטול על עצמו את מלוא האחריות על ההחלטה הגורלית. למרות שלכאורה נראה שבן גוריון לקח הימור מסוכן מאוד לחייהם ועתידם של מאות אלפים, בפועל- הוא היה מאוד מחושב והעריך נכון את המצב הפוליטי – צבאי – מדיני.

שימו לב לסרטון הבא שמתאר את המצב ערב הקמת המדינה ואת הוויכוח סביב ההכרזה:

פעילות לסיכום נמצאת כאן

פתרון שאלת בגרות

בתקופה שקדמה לפינוי הבריטי של ארץ ישראל במאי 48′ התמקד הדיון על הכרזת המדינה בישיבות “מנהלת העם” ובפניה הוצגה התמונה המדינית והצבאית במלוא חריפותה. בישיבה מסרה גולדה מאיר דיווח על כישלון שיחותיה עם מלך ירדן ועל ההכנות לפלישה של צבאות ערב לתחום ארץ ישראל; כמו כן הוצגו הנתונים הצבאיים האסטרטגיים והמבצעיים שבשטח על עוצמת הכוח הערבי. נוסף לכך הוגש , על ידי משה שרת , דין וחשבון מקיף על ממדי הלחץ המדיני מצד הממשל של ארצות הברית , שתבע שהמוסדות הציוניים יסכימו לשביתת נשק בכל רחבי הארץ , לפחות לשלושה חודשים , וידחו את הכרזת העצמאות , כדי למנוע פלישת צבאות ערב , שהייתה עלולה להעמיד בסכנה את עצם קיום המפעל הציוני ;לעומת זאת נשקפה סכנה , כי דחיית הכרזת העצמאות תיתן לבריטים אפשרות להישאר בארץ כשליטים והפעם באישור האו”ם , וכי הציונות תחמיץ הזדמנות היסטורית בלתי חוזרת ליצור מדינה ריבונית בעלת כלים ממלכתיים לנהל מאבק צבאי ומדיני.

(מעובד ע”פ י’ בן אריה (עורך), ההיסטוריה של ארץ-ישראל – מלחמת העצמאות (1947 – 1949), י-ם יד בן צבי עמ’ 16)

הסבר את השיקולים בעד ונגד הכרזה על הקמת המדינה, ע”פ הקטע:

תשובה:

השיקולים בעד ההכרזה המופיעים בקטע:
א.הציונות תחמיץ הזדמנות בלתי חוזרת ליצור מדינה ריבונית שתנהל מאבק צבא ומדיני- הריבונות תאפשר להביא עולים באופן חופשי ליישב את הארץ ולהפך אותם ללוחמים, לגייס את כל מי שיכול גיוס חובה ע”פ חוק, נוכל לקנות נשק באופן חופשי ללא הגבלות ונוכל לגייס תמיכה פוליטית ממדינות בעולם. ” הציונות תחמיץ הזדמנות היסטורית בלתי חוזרת ליצור מדינה ריבונית בעלת כלים ממלכתיים לנהל מאבק צבאי ומדיני”

ב. דחיית ההכרזה תשאיר את הבריטים כשליטי הארץ והפעם באישור האו”ם וזה יקשה על היהודים להילחם בשל ההגבלות שהטילו עליהם הבריטים בכל הקשור לנישאת נשק קניית נשק והבאת עולים ואימונם, זאת בהתאם להגבלות הספר הלבן. ” דחיית הכרזת העצמאות תיתן לבריטים אפשרות להישאר בארץ כשליטים והפעם באישור האו”ם.

נימוקים נגד:

א. החשש של חברי הממשלה מתוכנית הפלישה של מדינות ערב ומעוצמת הכוח הערבי- התוכנית תוביל לתבוסה במלחמה ולאובדן הציונות, חשש זה התגבר בשל הודעתו של מלך ירדן על כוונתו להצטרף (צבא ירדן היה החזק בשליטי האזור) , הצד הערבי נהנה מעדיפות בחיילים ובנשק , דבר שהגביר את החשש היהודי. ” ההכנות לפלישה של צבאות ערב לתחום ארץ ישראל; כמו כן הוצגו הנתונים הצבאיים האסטרטגיים והמבצעיים שבשטח על עוצמת הכוח הערבי”

ב. החשש מהלחץ שהפעילה ממשלת ארה”ב למנוע את ההכרזה עד להגעה על הסכם שביתת נשק לשלושה חודשים ולהסרת החשש לגורלו של המפעל הציוני, ארה”ב הפעילה לחץ כבד בנושא בכדי למנוע מצב שבו תמיכתה בתוכנית החלוקה ובעצמאות יהודית תוביל את היהודים לתבוסה שסופה הוא שואה נוספת.
חברי הממשלה חששו שמצב זה יוביל לאי הכרה של מדינות רבות בעולם במדינה החדשה שתקום וכך היא תישאר ללא הכרה בין לאומית. “דין וחשבון מקיף על ממדי הלחץ המדיני מצד הממשל של ארצות הברית” .

הקמת צה”ל

שבועיים לאחר הכרזת העצמאות החליטה הממשלה על הקמת צה”ל (31.5) הצבא החדש כלל בתוכו את חברי ההגנה הפלמ”ח ולוחמי אצ”ל ולח”י שהתנו את הצטרפותם בכך שבירושלים שהייתה אזור בין לאומי, הם יוכלו להילחם כגוף עצמאי. הממשלה ביקשה להדגיש כי הצבא כפוף למוסדות המדינה ומטרתו הראשית היא הגנה ולא התקפה.

מה כוללת הפקודה להקמת צה”ל:

א. צה”ל יהיה מורכב מחילות אויר יבשה וים

ב. במצב חירום יונהג גיוס חובה לצה”ל על כל שורותיו, גיל חייבי הגיוס יהיה כפי שנקבע ע”י הממשלה הזמנית

ג. כל אדם המשרת בצה”ל נשבע שבועת אמונים למדינה חוקיה ושלטונותיה המוסמכים, נוסח השבועה: “אני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקתה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי או סייג את עול משמעתו של צה”ל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות ע”י המפקדים המוסמכים ולהקריב את חיי למען הגנת המולדת ולחירות ישראל”

ד. חל איסור על הקמת כוח צבאי אחר פרט לצה”ל.

ה. צה”ל יהיה כפוף להחלטות הממשלה בכלל ולשר הביטחון בפרט.

מהי חשיבות הקמת צה”ל:
א.הקמת צה”ל אפשרה החלת חוק גיוס חובה על כל הצעירים הישראלים ובמיוחד העולים שזה עתה הגיעו.

ב. ביסוס עקרון הממלכתיות והשוויון בפני החוק-על פי תפיסתו של בן גוריון, עם הקמת המדינה צריך להיות בה רק צבא אחד שכפוף לרשות אזרחית הנבחרת ע”י האזרחים בבחירות דמוקרטיות.

ג. מלחמת העצמאות הפכה למלחמה אזורית מול מדינות, וכדי להתמודד מול העצמה הערבית נדרש פיקוד אחיד ויש צורך לבטל את ההתנהלות הנפרדת של המחתרות.

כלומר: צה”ל יהיה צבא אחד עם פיקוד אחיד שמורכב מלוחמי כל המחתרות הפעילות ומחולק לשלוש זרועות שפועלות ביחד בו זמנית (אויר, ים, יבשה)

ב. הצבא כפוף באופן מוחלט להוראות הממשלה בכלל (הדרג המדיני) ולשר הביטחון בפרט- הוא האחראי על הצבא, בסמכותו של השר להורות על גיוס חובה לכל מי שהגיע לגיל גיוס (ע”פ חוק שירות בטחון) ולהורות על גיוס כל כוחות המילואים במידת הצורך.

ג. כל חייל שמתגייס לצבא מחוייב להישבע אמונים לשלטונות הצבא ולמדינה להתחייב כי ימלא את כל הפקודות שיקבל ויהיה מוכן במידת הצורך להקריב את חייו.

בעמוד הבא תוכלו לראות את הפקודה המקורית כפי שפורסמה:

את תהליך הקמת צה”ל ליוו כמה קשים: הנה שתי דוגמאות:

א. פרשת פירוק מטה הפלמ”ח- בן גוריון ראה בארגון הפלמ”ח כארגון שנאמן קודם כל למפלגת מפ”ם(היום חלק ממר”צ) ולארגון השומר הצעיר שאליו היו שייכים מרבית אנשי הארגון ונאמנות זו עומדת בעדיפות ראשונה לפני הנאמנות למדינה ולממשלה בראשותו. לטענתו, אנשי מפ”ם והשומר הצעיר רוצים לחולל שינוי פוליטי במדינה ולהפוך אותה למדינה קומוניסטית בסגנון ברית המועצות, דבר שבן גוריון חושש ממנו ומתנגד לו בתוקף , למרות שהוא חבר במפלגת פועלים שהאידאולוגיה שלה דומה לזו של ברית המועצות. בן גוריון מורה לפרק את הארגון ולשלבו בתוך צה”ל בחטיבות שונות ביחד עם אנשי ההגנה והאצ”ל והוא מונע ממפקדי הפלמ”ח להגיע לתפקידי פיקוד בכירים ולכן רבים מהם פרשו מצה”ל במהלך שנות כהונתו כראש ממשלה ושר ביטחון.

הנה סרט קצר שמתאר את הפרשה:

פרשת אלטלנה

הפרשה הביאה לשיא את העימות בין האצ”ל ובין ממשלת ישראל והייתה הנקודה הקרובה ביותר לעימות ומלחמת אחים, בסיומו השתלבו אנשי האצ”ל בצה”ל והמאבק בין הקבוצות הפוליטיות עבר לכנסת ולבחירות.
על האנייה היו כ 940 עולים ונשק רב מסוג מקלעים ורובים שהושגו בצרפת.
האצ”ל הביא את האנייה מחשש שמפא”י ובן גוריון ימסרו את י-ם לממשל בין לאומי, ולכן פעל לחימוש אנשיו בעיר.

מה היו נקודות המחלוקת העיקריות בפרשה:

 א. בן גוריון רצה שכל האנשים והנשק יעברו לצה”ל, ואולם, אנשי האצ”ל רצו ש 20% אחוז מהנשק יעבור לאנשיהם בירושלים שפעלו באופן עצמאי וכן, לצייד בנשק מהאנייה את אנשי האצ”ל שהתגייסו לצה”ל אך טרם קיבלו נשק אישי, רבים מאנשי האצ”ל טענו כי הם מקופחים וזוכים ליחס נחות בהשוואה ליחס שקיבלו אנשי ההגנה והפלמ”ח.
אנשי האצ”ל ראו את משלוח הנשק כחלק מהתחייבותם להגן על העיר.
ב. טענת האצ”ל הייתה שאספקת נשק היא נקודת תורפה של היהודים ולכן, אם מגיעה אספקה כזו אסור לוותר עליה כי היא תהיה חיונית להמשך הלחימה, בן גוריון חשש שהבאת הנשק תתפרש כהפרת הסכם הפסקת האש שכפה האו”ם ותגרור עונשים על ישראל כולל איסור אספקת נשק לישראל בהמשך המלחמה.

ג. בגין טען שהנשק יהיה מיועד לכלל חיילי צה”ל, משום שאנשי האצ”ל מתכוונים להיות חלק מצה”ל בהמשך בן גוריון פירש את עמדת האצ”ל כמרד שלטוני, אחת הטענות שלו הייתה , שלא ניתן לסמוך על אנשי האצ”ל שלא יעשו שימוש בנשק נגד המדינה ויארגנו פעולות טרור, וזאת על בסיס הניסיון ממקרה פיצוץ מלון המלך דוד.

הפרשה הביאה לשיאים חדשים את המתח והיריבות האישיים שהיו קיימים בין בן גוריון לבין בגין ואת התחושה של בן גוריון שהאצ”ל היא כנופיית טרור שעלולה לסבך את המדינה בפעולות טרור בסגנון פיצוץ מלון המלך דוד.
האצ”ל טען שאין בכוונתו לפגוע בסמכויות הממשלה אלא לדאוג לחיילים שנמצאם בחזית ירושלים במצב קשה ועם מחסור בנשק. בהפגזה שעליה מורה בן גוריון נהרגים 16 לוחמי אצ”ל שהיו על האונייה, ואולם בגין ואנשי האצ”ל לא משיבים אש וזאת ,ע”פ דברי בגין, “כדי להימנע ממלחמת אחים בזמן המלחמה בערבים, שבה יש ללחום ביחד עם אנשי הפלמ”ח וההגנה משום שזוהי שעה של סכנה קיומית.”

והנה סרט שמתאר את האירוע:

פעילות לסיכום נמצאת כאן וגם כאן