יחס האוכלוסייה המקומית באירופה ליהודים בזמן השואה by sharon - Ourboox.com
This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now

יחס האוכלוסייה המקומית באירופה ליהודים בזמן השואה

  • Joined Feb 2020
  • Published Books 62

האוכלוסייה הכבושה באירופה הגיבה

בדרכים שונות למה שהתחולל ליהודים

שחיו בקירבתה.

בחוברת זו ננסה להבין מה גרם לאנשים

ולגורמים שונים להתנהג כלפי היהודים

כפי שהתנהגו.

2

אילו גורמים השפיעו על הפיכתה של מדינה למשתפת פעולה, או מצילת יהודים:

1.מידת העצמאות של המדינה הכבושה– ככל שהיא הייתה יותר עצמאית והכיבוש היה פחות הדוק, כך היו יותר גילויי עזרה, חשובה הייתה גם עמדתו של השליט בפועל של המדינה. מידת העצמאות של המדינה הייתה קשורה למקומו של העם הנכבש בתורת הגזע, כאמור, ככל שהעם היה קרוב יותר אל הגזע ארי בסולם הגזעים כך הכיבוש היה פחות קשה והיו יותר גילוי עזרה.

2 .מסורת אנטישמית-ככל שהמדינה הייתה בעלת מסורת אנטישמית חזקה יותר, לנאצים היה קל לאתר את היהודים ולהשמידם בגלל שיתוף הפעולה של האוכלוסייה.

3.קיומה של מסורת דמוקרטית וחברה דמוקרטית המודעת לזכויות אדם, במדינות אלו נעשו מאמצים להגן על היהודים.

3

4.קיומה של מחתרת שלחמה בכיבוש הנאצי-במקומות שבהם לחמה מחתרת שכזו היא סייעה בהצלת יהודים .

5.תנאים גיאוגרפים-מיקומם של יערות שהקלו על הסתרת יהודים ,אפשרות להבריחם מעבר לגבול למדינה ניטרלית, וכן ישנה חשיבות לאחוז היהודים מבין כלל התושבים שכן אחוז גבוה של יהודים הקשה על פעולות ההצלה.

6. ככל שהמדינה הכבושה הייתה מדינה מבוססת, שלא הייתה זקוקה למאבק ביהודים כדי להתגבש מבחינה לאומית, כך היחס ליהודים היה טוב יותר לפני ובמהלך המלחמה.

7. נוכחות של מיעוט גרמני במדינה שסבל לפני כן מאפליה והתעללות, ועתה הוא היה מראשי התומכים בנאצים והמתעללים הראשים ביהודים.

8. עמדת המנהיגות הדתית במדינה כלפי היהודים-במקום שבו הכנסייה הייתה דומיננטית היא לחצה להציל יהודים היו יותר מיקרים שכאלה לדוג: הולנד.

4

משתפי פעולה עם הנאצים

כאלו ששיתפו פעולה באופן פעיל עם הרוצחים, או כאלו שביצעו את הרציחות הלכה למעשה, חלק בהתלהבות ושמחה וחלק מתוקף הנסיבות שסחפו אותם, היו גם כאלו שהרוויחו מרצח יהודים.
מה היו הסיבות להתנהגות זו:

א. חלק מהאוכלוסייה אהד את הנאצים וראה בהם משחררים, לכן עזר להם ככל הניתן בפתרון הסופי (אוקראינה, ביילורוסיה, ליטא, לטביה, קרואטיה, סלובקיה, הונגריה, רומניה)

ב. האנטישמיות היה נפוצה בחלקים רבים בציבור בעיקר במזרח אירופה, ובעיקר במעמדות הנמוכים בכפרים ובעיירות וזה שירת את הגרמנים.

ג. במזרח אירופה היהודים זוהו עם הקומוניסטים שהיו שנואים על רוב האוכלוסייה.

מבין כל המדינות המצב הקשה מכולם היה בליטא ובאוקראינה שבהם בוצעו מעשי זוועה המוניים נגד יהודים.
הנאצים דאגו גם להטיל את האחריות לרצח על האוכלוסייה המקומית שרצתה למחות נגד הדיכוי היהודי והקומוניסטי.

5

בפולין נרצחה מייד עם תחילת המלחמה כל שכבת המשכילים, וככל שהפכה פולין למרכז של השמדת יהודים גברה עוינות הפולנים כלפי היהודים שהנאצים מעודדים אותם להמשיך ולהתנהג כך, רוב הפולנים סירבו לעזור ליהודים או לתת להם מסתור בזמן הגירוש מזרחה ואף הלשינו עליהם.

במערב אירופה השלטון הנאצי היה פחות אכזרי, אבל גם שם היו כאלו ששמחו לשתף פעולה עם הנאצים למשל בהולנד .

הנאצים הקימו גם מדינות גרורות ששיתפו פעולה עם הנאצים ודאגו לסלק את היהודים משטחם, בין היתר ניתן לציין את סלובקיה שהייתה הראשונה שאימצה את מדינות הנאצים וכללה נשים יהודיות בין הנשלחים לאושוויץ אלפים הועברו לעבודת כפייה או גורשו ללובלין, ניתן לציין גם את ממשלת קרואטיה, רומניה, משטר וישי בצרפת הלא כבושה וכן ממשלת הונגריה.

6

בסרט שלפניכם מתוארת ליטא אחת המדינות ששיתפו פעולה עם הנאצים- מה הם חושבים על כך היום:

 

7

והנה דוגמא למה שקרה באוקראינה

“כמעט שלוש מאות שנה חלפו מימי מרד חמלניצקי … ואף על פי כן כמעט שלא נשתנו היחסים. ממש כבימי חמלניצקי הסתערו מחנות פטליורה בשנת 1918 על העיירות הקטנות באוקראינה וערכו שם מרחץ דמים איום ליהודים.

כך היה גם עתה, בקיץ 1941 . אך יצא צבא הסובייטי את גליציה המזרחית, הסתערו איכרי הסביבה על העיירות הזעירות, ופתחו ברצח יהודים באכזריות רבה. בדרך כלל, היו בכל כנופיה כזאת שניים-שלושה גרמנים, שידעו לנצל את שנאתם העיוורת של האיכרים ולהסיתם נגד היהודים.

אני רואה לנגד עיני את המכתב שהגיע אלי מאמי בת ה- 86 מעיירת מכורתי גז’ימאלוב בסוף יוני 1941 . היא הודיעה לי כי שלושת אחי, בניה, ונכד בן 18 נפלו על קידוש השם.

8

בין השאר כתבה: “איני מבינה, האם לשם כך האריך אלוהים את ימי, כדי שיראו עיני הזקנות את ילדי המתגוללים בדמם? והרי אלו האיכרים שהיו מרבים לבוא אלינו, אשר לא אחת לנו אצלנו, סחרו עם ילדי במרב הידידות, והנה אותם האיכרים עצמם הוציאו את בני מבתיהם לשחיטה. כמעט כל הגברים שבעיירה נורו ביום ההוא”.

איפה טמונה הסיבה לשנאה עמוקה, איומה זו? … לא אומר כי לא היה ליהודים כל חלק בדבר. בוודאי הרגיז את האיכר החוכר היהודי שלקח כמשכון את מפתח הכנסייה. ולא אחת השקה הפונדקאי היהודי את האיכר לשכרה,רימה אותו ואף גנב מקניינו … “מרמתו של החנווני היהודי … אינה יכולה לשמש עילה לפוגרום …”

(דוד כהנא, יומן גטו לבוב (יד ושם, תשל”ח), עמ’ 32-33
9

העומדים מן הצד- האוכלוסייה האדישה

חוסר ההתערבות והאדישות של הציבור ושל ארגונים לא ממשלתיים רבים נבע מכמה סיבות:
א. הרצון שלא להתבלט יותר מידי, ולנסות ולהמשיך את שגרת החיים הרגילה ככל שניתן .
גרמנים רבים ראו כיצד נעלמים יהודים ולא עשו דבר כדי לא להרגיז את הממשלה, הפולנים שנרצחו בהמוניהם העדיפו להתעסק באסון הלאומי שלהם, וכמוהם אוכלוסיות רבות במזרח אירופה.

ב. מרבית האוכלוסייה חיפשה לעבור את התקופה הקשה בשלום מבלי שתואשם בסיוע ליהודים שהיה בגדר סכנת נפשות, ומי שנתפס נעצר עונה או נרצח במקום, במעשים אלו הנאצים הרתיעו את מרבית האוכלוסייה מלעזור ליהודים.

10

ג. האנטישמיות החבויה של מרבית האוכלוסייה ששמחה על כך שהנאצים מנקים מהמדינה את כל האלמנטים הלא ראויים: יהודים, צוענים, פושעים, לוקים בשכלם וכו’.

ד. חלקם רצו את רכושם של היהודים.

כלומר רוב האנשים לא פגעו ביהודים ,אבל גם לא עזרו להם.
היו גם ממשלות רבות בקרב בעלות הברית ומדינות המערב שעמדו מנגד ולא התערבו בנעשה משיקולים פנימיים פוליטיים, צבאיים ומדיניים.

11

שימו לב למה שמתאר פקח רכבת הולנדי:

“בתקופה שהייתי פקח ראיתי לא מעט רכבות של יהודים…מי היו האנשים שישבו בהן לא ידעתי. תשומת הלב שלי הייתה מוקדשת לגלגלים, לא לנוסעים… כאשר רכבת יהודים הייתה נכנסת לתחנה, תמיד עמדו קצינים גרמנים על הרציף, וגם אילו רציתי ליצור קשר עם האנשים ברכבת לא הייתי יכול לעשות זאת…מעולם לא שמעתי מישהו מן הנוסעים שצעק או אמר משהו, לא שמעתי אפילו ילד בוכה.

הטרנספורטים האלה התנהלו בשקט ובסדר מופתי… אילו ידעתי מה צפוי לאנשים האלה הייתי ודאי נוהג אחרת, אבל לא ידענו כלום. הייתה לי סמכות להשאיר את הרכבת בתחנה ולדרוש שיורידו ממנה את כל הנוסעים… אבל אף פעם לא הייתה שום בעיה עם הגלגלים של רכבות היהודים. גם עם החברים בעבודה לא דיברתי על זה. איני זוכר שאי פעם שמעתי מישהו מהם מדבר על גירוש היהודים. בדיעבד אני חושב שלדבר על הנושא הזה היה כנראה טאבו.

שמעתי שאמרו: “רכבת יהודים מגיעה, אתה מוכן לבדוק אותה ?”, זה הכול , חוץ מזה לא אמרו כלום. לעובדי הרכבת זו הייתה בסך הכול משרה רגילה. לרובם היו משפחות שהיה עליהם לפרנס. ועם כל ההפצצות וההתקפות התכופות על המסילה, שרק הלכו והתרבו, שמחת שבערב הצלחת להגיע הביתה בשלום”.

(מתוך: טימרמן, אנה. “חסרי אונים? העומדים מנגד מעידים”. עמ’ 88.)
12

אישים אירגונים ומדינות שהצילו יהודים בזמן השואה

היו גם מיקרים שבהם ניסו יחידים וארגונים לעזור ליהודים, בעיקר במערב אירופה אבל גם במזרחה, שם הייתה המשימה קשה מאוד:
בפולין ניצלו כ60 אלף יהודים הודות לאוכלוסייה המקומית שהייתה מוכנה להסתיר יהודים ולשכנם באסמי תבואה, מרתפים, עליות גג, ועוזרות בית שהסתירו את מעבידיהן היהודים ודאגו למחסורם, כנסיות ומנזרים שהסתירו ילדים.
ארגון ז’גוטה בפולין שפעל בתיאום עם ממשלת פולין הגולה ודאג להסתיר יהודים ולזייף תעודות וכן למסירת ילדים יהודים לבתי יתומים ומשפחות אומנה.

בדנמרק ניצלו כמעט כל היהודים הודות להדלפה של קצין נאצי למחתרת הדנית שמיד נקטה בפעולת הצלה נרחבת והעבירה את כל יהודייה לשבדיה, ושמרה על רכושם עד תום המלחמה האוכלוסייה בדנמרק הזדהתה עם היהודים ולבשה טלאי צהוב.

13

ספרד ופורטוגל הפשיסטיות אפשרו כניסת יהודים והתירו פעולת ארגונים יהודים שסייעו בעיקר ליהודי צרפת.

בצרפת הצליחו להבריח יהודים רבים לשוויץ ולספרד ועשרות אלפי ילדים יהודים הוסתרו במנזרים בכנסיות וכך גם בבלגיה, ובהולנד היו פעולות הצלה רבות אבל רבים היו גם המלשינים ולכן ניצלו רק 16000 מבין 25 אלף היהודים שהוסתרו.

איטליה הפשיסטית סירבה לשתף פעולה עם היטלר בתחום זה, ורק בחלק הצפוני שנכבש ע”י הגרמנים בוצע שילוח לאושוויץ ואולם רוב יהודי איטליה ניצלו.

גם יהודי בולגריה, שהייתה מדינה משתפת פעולה עם הנאצים, ניצלו בשל לחץ הפרלמנט ודעת הקהל על מלך בולגריה בוריס השלישי, שביטל את כוונת הגירוש של יהודי מדינתו.

14

הסרט הזה מתאר את הצלת יהודי בולגריה בזמן השואה:

ומנגד- איפה שיתפה בולגריה  עם הנאצים במלחמה בכתבה שנמצאת כאן

15

ומה קרה באלבניה:

16

והקטע הבא מספר את סיפור יהודי דנמרק:

 “רבים המקרים שאנשים זרים ניגשו ליהודים ברחוב והציעו להם מפתחות לבתיהם. בולטת העובדה, כי העזרה הזאת, שהגישו ליהודים, גרמה לדֶנים עצמם סיפוק רב. כאן הייתה דרך, מותרת לכל הדעות, ולא בעייתית כמעשי החבלה, להפגין את ההתנגדות לגרמנים. כומר אחד, מאלה שעמדו בראש תנועת ההתנגדות בין הכמרים, מספר כי הרגיש בשקט פנימי מיוחד במינו שלא הופר כלל וכלל על-ידי הנסיבות המסוכנות של הרדיפות.

מתקבל הרושם כי דֶנים רבים הרגישו באותם הימים באותו שקט ומתוכו פעלו. באותו הקשר נאמר במקום אחר: “אולם באמצע כל הטרגדיה הייתה לנו חוויה גדולה, כי ראינו כיצד כל אותה אוכלוסייה, שכה רבים ממנה אמרו עד אז נואש לגבי עוצמת הגרמנים וטענו “מה אפשר לעשות”, כיצד אוכלוסייה זו השתנתה פתאום ובבת אחת קמה כאיש אחד נגד הגרמנים בהגישם עזרה פעילה לאחיהם החפים מפשע”.

 (ל. יחיל, הצלת יהודי דנמרק, מצוטט אצל: י. גוטמן וח. שצקר, השואה ומשמעותה (ירושלים, 1987 ), עמ’ 165
17

והנה עוד סיפור הצלה מיוון:

18

חסידי אומות עולם
אותם יחידים שסיכנו נפשם להציל יהודים ,חוק חסידי אומות עולם קובע כי חסיד אומות עולם יחשב מי שהציל יהודים מטעמים הומניטריים מתוך סיכון עצמי מובהק וללא כל תמורה או מטרות רווח, ההצלה צריכה להיות מבוססת על עדות הניצולים ונתמכת ע”י עדות מסייעת.
כלומר ,מי שעשה זאת, עשה זאת משום שהיה גבול מוסרי כלשהו שסירב לחצות אותו.
לא את כל המצילים אנו מכירים משום שהיו רבים שמתו כאשר התגלו, היו יהודים שלא שרדו למרות העזרה ורבים שביקשו להישאר אלמונים.
לא היו הרבה כאלו והוכרו עד היום רק כ24,000 חסידים.

19

צורות הפעולה העיקריות שלהם היו:
1.מתן מסתור ומחבוא בביתו של המציל או בחצרו לרוב ע”י בניית בונקר בתוך הבית או במחסן כאשר המסתתר צריך להישאר במקום שבועות חודשים ואולי שנים מבלי שיראה אור יום.

2. חלוקת מעט המזון שהיה למציל עם יהודים שהציל.

3.היו שסיפקו ניירות ומסמכים מזויפים שאפשרו ליהודים לחיות כלא יהודים מחוץ לגטו או לגנוב את הגבול ולברוח לדוגמא ראול ולנברג שהיה ציר בשגרירות שבדיה בבודפשט ובמסגרת עבודתו הדיפלומטית הוא הנפיק אלפי דרכונים שבדים זמניים שהגנו על היהודים וזאת משום שהרשויות ההונגריות והגרמניות כיבדו אותם ,בדרך זו הצליח להציל יהודים רבים שצעדו במצעדי המוות מהונגריה לאוסטריה והחזיר אותם לבודפשט בעזרת הדרכונים השבדים שלהם.

4.העסקת יהודים במפעלים בתואנה שעבודתם מועילה לגרמנים לדוגמא אוסקר שינדלר שהעסיק 1200 יהודים במפעלים שבבעלותו שעסקו בייצור מכשירים למטבחים וכך הציל אותם מהשמדה, בשל קשריו עם הגסטפו הוא הגן על עובדיו באמצעות שוחד ושתדלנות.

5. אימוץ ילדים יהודים במשפחות נוצריות או במנזרים וכנסיות.

20

ההחלטה על הענקת תואר חסידי אומות עולם היא בהתאם לקריטריונים הבאים:
א. המציל היה מעורב באופן אקטיבי בניסיון להציל יהודים גם אם הניסיון לא צלח.

ב. המציל סיכן את חייו בעת ביצוע ההצלה.

ג. המציל פעל מתוך מניע הומינטרי-רצון להציל אנשים מהשמדה.

ד. המציל לא קיבל תמורה חומרית כתנאי להצלה.

ה. קיימת עדות של ניצולים או תיעוד אמין אחר שמאמתים את ההצלה.

21

מה היו המניעים של אותם אנשים:
1.רגשות מוסר חזקים ורצון לעשות משהו נגד האכזריות הגרמנית.
2.מתוך אמונה דתית
3. משום שהכירו את היהודים שהצילו לפני המלחמה ורצו לעזור להם.

מדינת ישראל רואה חשיבות רבה בהנצחת חסידי אומות העולם וזאת מכמה סיבות:

1.זהו ביטוי סימלי לחוב המוסרי שאנו חבים למצילים שגילו אנושיות בתקופה החשוכה ביותר בתולדות האנושות.

2. זוהי הוכחה כי ניתן היה להציל יהודים לו היה רצון כזו בניגוד לטענה של רבים באירופה כי לא היה אפשר להציל יהודים מהשמדה.

3. העם היהודי לא מחפש רק נקמה בבקשתו להעמיד לדין את הפושעים הנאצים, אלא גם יודע לומר תודה לאלו שהצילו חיי אדם.

22

הסיפור של ראול ולנברג:

דיפלומט ואציל שוודי, ששהה בבודפשט בירת הונגריה ב- 1944 כנציג השגרירות ופעל להצלת כ- 200,000 יהודי הונגריה אשר נותרו שם. כנספח בשגרירות שוודיה הוא לחץ על ממשלת הונגריה שתאשר לו להעסיק 300 יהודים במחלקתו והסתיר יהודים בבתים מיוחדים שרכש למטרה זו. הוא יזם את הקמתו של גטו בינלאומי, שאכלס 33 אלף יהודים תחת חסותם של מדינות ניטרליות כ”אזרחים שוודים חדשים” והדפיס להם דרכוני חסות שוודים, שבעזרתם יכלו לצאת מתחום השלטון הנאצי. הוא דאג להקים מטבחים, בתי חולים, שירותים שונים ודאג להציל יהודים תוך סיכון מעמדו הדיפלומטי.
כאשר ב- 1944 גורשו רבבות יהודי בודפשט לגבול אוסטריה במסגרת צעדות המוות הוא לווה במשאיות את ההולכים וחילק להם מזון ובגדים. בדרך זאת הציל 500 יהודים והחזירם לבודפשט. עם שחרור הונגריה הוא נאסר ע”י הסובייטים ומאז נעלמו עקבותיו, ב- 1957 הודו הרוסים כי מת בכלא מהתקף לב. ב- 1993 התברר כי נרצח בכלא .

23

והנה הסרט עליו:

24

והנה סיפור נוסף של חסיד אומות עולם מיוון:

להציל יהודים הייתה משימה קשה וכרוכה בסכנה רבה:

“…הם המעטים, יחידי הסגולה, היו מוכנים לכך. הם, אצילי הנפש, בעלי הלב הרגיש, נחלצו לעזרת הזולת. הם, הבודדים, דיכאו את הפחד והחרדה שבתוכם, לא רק מפני כלבי הציד הגרמניים אשר רדפו אחרי ילד יהודי
מסתתר, אלא לרוב גם מפני שכנים חשדנים, ולעיתים גם מפני קרובים לא אמינים”.

(פ. פלדיאל, כל המקיים נפש אחת, מצוטט אצל: מ. בר -הלל וש. ענבר, נאציזם ושואה (פתח תקווה, 2012 ), עמ’ 311
25

הסיפור על שינדלר היפני:

26

והנה הסיפור שעליו מבוסס הסרט “אשתו של שומר גן החיות”

משימה לסיכום הנושא נמצאת כאן

27

ועוד משהו על שתיקת יהודי ארה”ב והתנועה הציונית במלחמה:

28
This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now

Skip to content