כוריזה בקבוקית – סיפור ושיר

מדוע יש לכוריזיה קוצים מפחידים?

כתבה רות ריכטר

פעם, לפני שנים רבות, היה פרח הכוריזיה היפה ביותר בכל היער, וכל אדם שעבר ליד העץ הושיט את ידו וקטף לו זר פרחים גדול כדי לקשט בהם את ביתו.  בייחוד הרבה לקטוף את פרחי הכוריזיה אחד הדייגים, שעבר לידה מדי יום בשובו לביתו מהאגם הגדול.

ביקשה הכוריזיה מאלוהים שיגן עליה מפני הדייג  המשחית.

“אם תעשה מעשה טוב, אענה לבקשתך,” אמר האל לעץ.

 ימים רבים חיכתה הכוריזיה ולא הזדמן לה לעשות מעשה טוב כלשהו, היא כמעט נואשה. אך יום אחד ראתה שנשברה סירתו של הדייג בסערה, והוא  וילדיורעבים ללחם. ישב הדייג בביתו עצוב ובלא מעשה, ולא ידע איך יפרנס את ילדיו.

חמלה הכוריזיה על הדייג, ומיד שכחה את כעסה ונחלצה לעזרתו.

“קח לך ענף חזק מראש צמרתי ועשה לך ממנה קאנו חדש, כי קל משקלי, וסירתך תצוף בקלות על 

פני המים,” אמרה הכוריזיה לדייג, והושיטה לקראתו את אחד מענפיו העבים.

כרת הדייג את ראש הגזע, ועשה ממנו קאנו רחב ידיים וחלול, ובו מקום רב לדגה, לרשתות ולחכות.

ראה  בורא העולם את המעשה הטוב שעשתה הכוריזיה, והעניק לו בעבור טוב לבה קוצים רבים וארוכים, המגינים עליה מפני חומדי פרחיה עד עצם היום הזה.

* את הסיפור כתבה רות ריכטר.

שומר ונשמר

הגזע הצומח בפיסול קיפודי.

דוקרניו מעטרים את הכוריזה הבקבוקית

אפשר לצלם

אך לא לגעת.

דוקרנים שיפודיים שומרים על טריטוריה

אפילו צלקות הזמן לא מגלידות

ומשאירות את הכאב לצרוח בקולי קולות.

* יהודית מליק-שירן

העץ השיכור

זה אני.

רוקד עם הרוח

אוהב בה סערה

מתרגש  מהריגוש

חי אותו

כל פעם מחדש

חי אותו משונן

נושם אותו

בכל צורה או מובן

חי את השיכרון

ולא עושה חשבון.

*יהודית מליק-שירן