לו היה אפשר לאותם רגעים לחזור

אימא הלכה, ואני על חוף הים יושבת
לאופק הרחוק מביטה.
על ימים אחרים חושבת
מהרהרת במה שעבר ומה שקורה עתה.
איך התמונה משתנה במבט לאחור,
לו היה אפשר לאותם רגעים לחזור.
דברים שעליהם כעסתי, עכשיו צחקתי,
ממי שנפגעתי, מזמן התפיסתי.
מה שחששתי נגוז ונעלם,
אך לא הכול מושלם.
הגעגועים לא פוסקים לאהובים שכבר אינם.
אם יכולתי לתקן, את הזמן לא אבזבז על הבלי העולם
אעסוק במה שחשוב ונכון ולא מה יגידו כולם.
לא אשכח לומר לאהוביי כמה אני אוהבת,
אעשה טוב וממעיין השמחה אהיה שואבת.

אודה לקל על הכל, אשתדל לעשות רצונו
אין עוד מלבדו הכל ממנו.
-ביתי חזרתי. מה קרה?
את שוחקת וקודם היית מדוכדכת?.
אימא יקרה נשרו כבר עלי השלכת
זה זמן לפרוח, קדימה ללכת.