מוטיבציה והשראה – הספר

by Ariel cohen

This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now

מוטיבציה והשראה – הספר

  • Joined Jun 2020
  • Published Books 1

“המדבר”

מדבר שומם, שמש חמה מלמעלה.
על הקרקע, עקבות רגליים.
עצימת עיינים, נשימה עמוקה.
קהל של מחשבות הצטופף לו מאחורי העפעפיים.

בריזה מלטפת את פניי, פקיחת עיניים.
מבט סביב, קירות זכרון החליפו חול.
חפצים שונים על הרצפה החשופה
טבעות, מפתחות, תוכניות עבודה, מדי צבא, מזוודה.
משחק בחירה, משחק החיים.
הלאה לדרכים, הלאה למרחבים.

צעד ראשון, פסיעה. שקט דממה.
מוח חושב, מהסס.
צעד נוסף, פעימה, ועוד אחת ועוד אחת.
מדבר שוקק, שמש נעימה מביטה.
על החול, עקבות רגליים מוכרות.

טביעות חול מגדילות פער בין אחת לשניה.
הנה הליכה מהירה, הנה ריצה.
התחלה חדשה באופק. השמש מאחריכם
מדבר ההחלטות מחכה לכם.

2

ביאור

 

3

“מסעות”

ספינות עוגנות על הרציף
שחפים לבנים משמיעים קולם מלמעלה
אדוות המים מלטפות את הרציף.
מזוודות מלאות מחשבות ממתינות להעמסה.

כרטיסי עלייה מחולקים בחינם.
בחירות מורכבות ובחירות מופשטות.
תנועות רגליים, חריקות עץ קלות.
אנשים עולים, אנשים יורדים.

כבדות הספינה לא מורגש,
קולות עבר מדחיקים, מאיימים.
גלגל הצלה עומד בהיכון.
עומק הים, עומק החיים.
חלק נספג, חלק צף.

לאן נושבת הרוח?
לאן המפרשים יפנו?
לאן יוביל אותנו המסע הזה?

מפה ישנה שרועה על השולחן,
אוצר בלום מסתתר פנימה.
מבט על המפה, מצמוץ בעיניים, כיווץ השפה.
לגימה קטנה, טעם מר.
אנשים נוספים יורדים.

טעימה נוספת, מתיקות מורגשת,
כיון הספינה משתנה.
גלים מכים בקצב עולה.
קצף רגשות משאיר חותמו על דפנות הספינה.

יציאה למזח, לאויר הפתוח.
רוח קרירה, שיער מפוזר.
אל המסע הזה יצאנו.
דרכים חדשות, מסעות.

4

ביאור

5

“אופטימיות”

מִכְתָּב הֻנַּח עַל שֻׁלְחָנִי.
כָּתוּב בְּצִבְעִי עֶצֶב אַפְרוּרִיִּים.
הַנִּקּוּד הֶחֱלִיף זֶהוּת וּמִין.

אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי סֶלַע אֵיתָן.
עוֹמֶדֶת בִּפְנֵי כָּל זִרְמֵי הַמַּיִם,
שֶׁמָּכִים בִּי בְּעַצְמָהּ.

מִבַּחוּץ, צִבְעוֹנִית וְיָפָה,
שִׁנַּיִם לְבָנוֹת, עֵינַיִם בּוֹהֲקוֹת.
אַךְ בִּפְנִים, קַר וְחָשׁוּךְ.
טִפּוֹת שֶׁל עֶצֶב וּבְדִידוּת.

עוּגוֹת וְתַבְשִׁילִים, תּוֹפְסִים מָקוֹם
בְּתוֹךְ אַלְבּוֹם לְלֹא שֵׁם בְּרֶשֶׁת חֶבְרָתִית.
יָדַיִם פְּרוּסוֹת לַצְּדָדִים, חֲבוּקִים, מְרֻחָקִים.

מַחְשָׁבָה רוֹדֶפֶת מַחְשָׁבָה.

מִשְׁפָּחָה, יְלָדִים, חֲבֵרִים, כֻּלָּם כִּסּוּיִים יָפִים.
מַחְשָׁבוֹת רְגָשׁוֹת וּתְחוּשׁוֹת, כֻּלָּם רְבָדִים.
לְעִתִּים יַחַד, לְעִתִּים בְּנִפְרָד.
כֻּלָּם עוֹמְדִים בַּתּוֹר.

רְחוֹב רָאשִׁי, סוֹאֵן, רוֹעֵשׁ.
רְחוֹב צְדָדִי, שָׁקֵט, בּוֹדֵד.
מָתַי יִתְחַלְּפוּ הָרְחוֹבוֹת?

הַסְּעָרָה חָשְׁכָה, הַבֹּקֶר עָלָה.
רְסִיסֵי אוֹר, פִּסּוֹת שֶׁל אֹשֶׁר.
מַבָּט לַשָּׁמַיִם, קֶשֶׁת צִבְעוֹנִית מְאִירָה.
רְחוֹב רָאשֵׁי, רְחוֹב צְדָדִי,
צֶבַע אָחִיד לְכֻלָּם.
קִירוֹת נִצְבָּעוֹת בגרפיטי אֱלֹהִי.

הַיְּלָדִים, הַמִּשְׁפָּחָה, הַחֲבֵרִים.
כֻּלָּם סִבּוֹת לִנְסִבּוֹת הַחַיִּים.
לְכָל אֶחָד מֵהֶם נֵר מִשֶּׁלּוֹ.
נֵרוֹת שֶׁמְּאִירִים חֹשֶׁךְ גָּדוֹל.

אֲסַיֵּים בְּצִיטּוּט מִתּוֹךְ ווֹלְט וִיטְמָן
“שמור את פניך תמיד בכיון קרני השמש – והצללים יפלו מאחוריך”

אוֹפְּטִימִיּוּת.

6

“אקו”

קולות, קולות של מנגינה נעימה
קולות של עבר מפואר
קולות של כשלון ואכזבה

הד שלא נידף ברוח
הד שמחזיק בשני צידי ההמיספירה
בועט, משתולל, מנסה את כוחו
הד, התאום הבלתי מילולי שלנו

קולות של ילדות
מבט מגובה נמוך, דיבור כבד מונחת מלמעלה
ילדות משתוללת, שוללת.
יד מושתת, אוחזת, נעזבת

לכל אחד יש את הקול שלו ושלה
צליל נמוך או גבוה
צליל נקי או מעורבל

הטו אוזן, הקשיבו, האזינו
ההד שלכם הוא צל, השתקפות
הקול שלכם נמצא בפה וכזה יש רק אחד
שעטו קדימה מילולית, בטאו את עצמכם

תנו לאקו להדהד

7

ביאור

8

“חזרה לשגרה”

מראה מלוכלכת, שפורפרת חיטוי מתרוקנת
כפפות משומשות בפח, שקיות ריקות ממתינות.
החדשות במסך מתחלפות, שפתיים מתרחבות
חלון פתוח לרווחה, אויר חופש לריאות

ים, חופים, צוקים, שמים פתוחים
מסעדות, בתי קפה, קולנוע ומועדונים
אילת, אירופה, אמריקה, מזרח
דרכונים בתוקף, מזוודות מנופחות

מי לחל”ת מי לעבודה
מי לקפה הראשון בבוקר ומי להסעות
הילדים למסגרות, הקניות לעגלות
גנים, צהרונים, רווחה.

לכל אחד שגרה משלו
שגרה היא סזיפית, לעיתים מרגיזה
איך שגרה היא המנוע מאחרי הפעולות הקטנות
שמוליכות לשינוי איטי אך מתקדם

מהי השגרה שלכם ?

9

ביאור

10

קורונה Time

מה שאנשים עושים בתקופת מצור
לא עושים בתקופות רווחה
סיפורים ששמעתי.רובם יישארו במגירה
חלקם מוצאים את עצמם כאן.

אותם שמות, לא אותם מעשים
אותה כתובת, לא אותה אווירה
אותם משקאות, לא אותם טעמים
אותה מנגינה, לא אותו ריקוד

חוקי הטבע השתנו ולא רק בעולם
אלא גם בתוך ראשם של אנשים
החלטות הגיון התלכלכו באבק רגשי שגוי
רגשות הלב התלכלכו בבוץ טובעני

לפני הקורונה – הלב אמר, הגוף ביצע
בתקופה הקורונה – הגוף ביצע, הלב שתק
מחשבות הראש, בגדו בקול ההגיון
הצדקת החלטות לא ישרות

נערו מעל חולצותיכם את האבק
בסך הכל,אנו מושלמים
בדיוק כמו שאנחנו
ואם נסתכל למעלה לחלל
נזדהה עם חלקיק אנושי משותף
כולנו אבק כוכבים

11

ביאור

12

לעשות מה שאוהבים

קראתם פעם תסריט מהסוף להתחלה?
אם לא, זה מה שקרה הרגע
גיליתי לכם את סוף הרעיון בשורה הראשונה
נכון הרמתם מבט לתחילת השורה?
זה מה שנקרה לעשות את מה שאוהבים
ואני אוהב לכתוב

למה להתחיל מהסוף?

כי זו עשיה
עשייה לוקחת מחשבה וממירה אותה לפעולה
לעשות זה לחשוב עם הידיים, עם הגוף.

מה לעשות?
מה שחשוב
מה יגידו עלי, מה אם זה לא יצליח?

שאוהבים לעשות משהו, הזמן טס
שאוהבים השכל שותק הרגש מדבר
אהבה היא בסיס להתחלה של משהו יפה, פשוט.

אז אם חזרנו להתחלת התסריט…
ההתחלה תראה כך.

אתם מתעוררים לבוקר קיצי, המאוורר עובד בשיא הכח
השעון מראה שהגיע הזמן לקום ליום חדש, ליום של עשיה.

תעשו מה שאתם אוהבים.
עכשיו, מחר, תמיד

13

ביאור

14

היום יצאתי לנשום אויר.
גל חום קידם את פני
הרגיש כמו ביקור בטאבון
עם התנורים עובדים בשיא המרץ

40 מעלות היה כתוב בחדשות
בנוסף ל36.5 שאיתם יצאתי מהבית
ואז התחילה הספירה לאחור
כמה זמן יעבור עד שאבין
שזה חם מדי בשבילי

כולנו זקוקים לחום.לא חם מדי
לא פושר מדי, בדיוק במינון הנכון.

אנחנו בוחרים את מידת החום
שלנו בחיים.
עם בני הזוג, עם המשפחה
ועם החברים.

מאחל לכולנו למצוא מידת החום
והקרבה המתאימה לנו.

15

ביאור

16

פתיחת מגירה, חריקה נעימה.

אבק שאלות עולה מתוכה.

כיצד מקפלים סיפורים שונים לתוך ריבועים קטנים ברי הבנה.?

איך שוזרים חיים של אנשים שונים יחד בתוך משיכות מכחול?

עשר אצבעות לוחצות מטה על עשרות אותיות ומקשים.

משיכת כתפיים לאחור, שאיפה עמוקה פנימה…

 

“נתיב הנשמות”

 

אדם ללא שם, פניו מגדלות שערות קדושה.

על ראשו כתר שחור, מבין בגדיו חוט שיש לבן.

נוטל ידיו ובוצע את הפת, לחן מן מבורך.

דפי מסורת מאירים מול עיניו.

פיו ממלמל תחינות ושמירה.

 

“שמע ישראל, ה’ אלוקינו”…

 

ה’ אחד…נשמע קול בוקע מתוך קופסת רדיו קטנה.

הבל חום עולה מתוך קפה שחור שבושל.

ידי עבודה מחוספסות אוחזים בכלי זכוכית.

נקודת יהלום נחה לה על תנוך אוזן ימין.

ריבועי חדשות נלחצים אחד לשני ביריעה פרוסה.

קופסאות צידה מוכנות ליציאה.

 

בתחנת האוטובוס, עומדים בתור שני עולמות.

האחד עם כתר שחור, השני עם נקודת יהלום.

ביניהם מפריד מרחק של שינוי, מרחק של ביטוי.

האחד עולה, השני נשאר מאחור, ללא נתיב חזרה.

 

שעון היד מראה איחור, אדם ללא שם מבטא דאגה.

מגע עדין בתוך האוזן מזכיר דאגה שנשכחה.

טיפות מלוחות של עצב מוצאות את דרכם בנתיב הפנים,

דרך עיניהם הפשוטות של השחור והלבן.

 

לא עוד צבע ומין, לא עוד מגדר ומתאר.

הצטלבות או מפגש, לכל אחד דרך משלו.

בנתיב הנשמות כולם פוסעים.

 

דרך צלחה.

 

 

 

את משיכות המכחול הללו.

העיניים צריכות לראות, הפה לדבר והאוזניים לשמוע.

כי הכיתוב נשאר והזיכרון נשמר.

 

 

 

 

 

 

17

ביאור

18
This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now

Ad Remove Ads [X]
Skip to content