בחוברת זו נלמד כיצד הפכה מלחמת

האזרחים בארץ ישראל בין היהודים

לערבים למלחמה בין צה”ל לבין צבאות

מדינות ערב , לאחר הקמת  המדינה

במאי 48′.

ביום 12.5.48 החליטה הליגה הערבית על פלישת צבאות סדירים של ארצות ערב מייד עם תום המנדט הבריטי, הם הקימו מפקדה כללית שתנהל את המלחמה.

המלך עבדאללה מלך ירדן הוכרז מצביא ראשי ומפקד המערכה, מעבר לכך, לכל למדינה היו גם אינטרסים אחרים: ירדן רצתה לספח לעצמה את אזור יהודה ושומרון וירושלים הערבית ;

עיראק מטרתה העיקרית לסייע לירדן להגשים את שאיפותיה (מלכי ירדן ועיראק קרובי משפחה).

סוריה רצתה להרחיב את שטחה ע”י צירוף הגליל לסוריה, קיוותה גם להגדלת חופה בים התיכון. 

ללבנון לא היו מטרות מוגדרות ,הצטרפה מתוך הגנה והזדהות בלבד ובשל חברותה בליגה הערבית.

מצרים-רצתה לצרף את הנגב ולהגיע לי-ם וכך התפתחה תחרות בינה ובין ירדן על ארץ ישראל-מצרים רוצה למנוע את התחזקות ירדן והשתלטותה על חלקים מארץ ישראל.

לערבי א”י לא היה כל תפקיד בפלישה והם כלל לא נלקחו בחשבון בחלוקת השלל הצפויה לאחר הניצחון;

יתרונם בולט של הערבים הוא נשק איכותי ובכמות רבה וכן כוחות לוחמים טריים שטרם לחמו מול היהודים שכבר היו שחוקים מחצי שנה של לחימה.

מדינת ערב מתכננות לנצל את סיום המנדט בכדי לפלוש לארץ ישראל ולכבוש חלקים ממנה ולספח כל אחד לארצו, בכך הם מבקשים למנוע את יישום תוכנית החלוקה והקמת מדינת ישראל.

הערבים בטוחים בניצחונם לאור יתרונם הגדול בנשק ובכמות חיילים ובשל העובדה שהכוחות היהודים עייפים אחרי חצי שנה רצופה של לחימה.

מטרתה של ישראל בשלב זה היא לבלום ככל שניתן את פלישת צבאות ערב ולשמור על עצם קיומה של המדינה שקמה ובמיוחד בשטחים שבהם אמורים היהודים לשלוט בתוכנית החלוקה, אם יתאפשר היהודים ינסו לכבוש שטחים שמעבר למה שנקבע בתוכנית החלוקה.

מה היו המהלכים העיקריים של צבאות ערב בחודש הלחימה מאי-יוני 48

להיכן פלש צבא לבנון: ניסה לכבוש מספר ישובים יהודים בגליל העליון כולל צפת ואזור נהריה, הלבנונים נבלמו בשלב מוקדם ע”י כחות צה”ל.

להיכן פלשו הכוחות הסורים: הצבא הסורי ניסה לכבוש את הגליל המזרחי ואת אזור הכנרת , המשימה נכשלה הודות לעמידה הנחושה של הישובים באזור, ההישג היחיד של הסורים היה כיבוש משמר הירדן .

להיכן פלש הצבא העיראקי: עיראק, שהצטרפה למלחמה בשל קרבת המשפחה בין מלך עיראק ובין מלך ירדן, התמדה באזור צפון השומרון, אזור נחל עירון וזאת כדי לנתק את הגליל ממישור החוף, הצבא העיקרי נבלם ונשאר בשומרון עד סוף המלחמה.

להיכן פלש הלגיון הירדני: הצבא הערבי החזק ביותר, ריכז את כל כוחותיו בשטחים שהיו מיועדים למדינה הערבית ביהודה ושומרון ופתח במתקפה גדולה על ירושלים החדשה הישנה הטיל עליה מצור וניתק את דרכי הגישה אליה, צבא זה צבר את ההישגים הגבוהים ביותר במלחמה והוא נשאר לשלוט בכל אזור יהודה ושומרון ובכך מנע את הקמתה של המדינה הערבית על שטחים אלו.

להיכן פלש הצבא המצרי ומהי הנקודה הצפונית ביותר אליה הגיע: צבא מצרים תקף בשני כיוונים צפונה דרך עזה לכיוון תל אביב ומזרחה דרך באר שבע לכיוון ירושלים, המצרים רצו לכבוש את ירושלים ולהקדים את הירדנים ואולם המצור שלהם על חלקה הדרומי של העיר נבלם. ההתקדמות שלהם במישור החוף נבלמה מדרום לאשדוד במקום שקרוי עד היום גשר “עד הלום “.

במפה בעמוד הבא תוכלו לראות את כיווני הפלישה:

מה הצליחו הערבים להשיג בתום חודש של מתקפה רצופה ומשולבת מכמה כיוונים:

שני ההישגים הבולטים של הערבים בתום חודש לחימה זה:

א. כיבוש העיר העתיקה של ירושלים כולל הרובע היהודי והמקומות הקדושים בכותל והר הבית , הרובע היהודי היה מאוכלס ברובו בחרדים לא ציונים והותקף ע”י הירדנים מראשית המלחמה בגלל היותו מבודד בלב אוכלוסייה ערבית. בעיר העתיקה היו 230 מגינים על 1300 תושבים וכל הניסיונות היהודיים להביא לאזור תגבורות נכשלו. העיר העתיקה נכנעה ביום 28.5. לאחר ש1300 מתושבי הרובע סבלו ממחסור חמור בציוד לחימה מזון ותרופות, ולא יכלו להמשיך ולהילחם. מתוך כל התושבים כ 290 נלקחו כשבויים והוחזרו אחר כך והירדנים הרסו את כל המבנים היהודיים שהיו ברובע היהודי כולל את בתי הכנסת. נפילת העיר העתיקה הייתה מהלומה כבדה לישוב היהודי בשל הערך הדתי וההיסטורי של ירושלים העתיקה.

ב. כיבוש ניצנים (בין אשדוד לאשקלון ) ע”י הצבא המצרי ,תושבי הקיבוץ העדיפו להיכנע וללכת לשבי למרות התנגדות מפקדת צה”ל , תושבי הקיבוץ טענו שלא זכו לסיוע מצה”ל ולכן העדיפו ליפול בשבי ומנגד רבים בצה”ל כי הם עשו מעשה שאסור לעשות במהלך מלחמה.

שתי תוצאות לחימה נוספות בשלב זה:

א. בצד היהודי- כמעט 1000 לוחמים הרוגים בתוך חודש וציוד רב שיצא מכלל פעולה.

ב. רוב ניסיונות הפלישה של הצד הערבי נבלמו והתגברה מגמת עזיבת הפליטים הערבים את הארץ.

פתרון שאלת בגרות:

קרא את הקטע הבא וענה על השאלה שלאחריו:

“מטרת הערבים במלחמתם, בשני שלבי העימות הצבאי, הייתה להרוג את רעיון המדינה היהודית בטרם יצא לאוויר העולם. מדינות ערב קיוו להשיג זאת על ידי כבוש השטח שהקצה האו”ם ליהודים, כולו או חלקו הגדול, וכמה מנהיגים ערבים דיברו על הטלת היהודים לים ושחרור פלסטין מ”המגפה הציונית”. המאבק, מבחינת הערבים, היה על גורל פלסטין/ארץ ישראל כולה.. בפומבי הכריזו דוברים ערבים שוב ושוב כי מטרת הפלישה ב-1948 הייתה “להציל את פלסטין” או “להציל את הפלסטינים”… אך התמונה של המטרות הערביות תמיד הייתה מורכבת יותר מזו שצוירה אחר כך… עבדאללה מלך ירדן ניסה להשתלט על הגדה המערבית המיושבת ערבים, לרבות ירושלים… מנהיגים ערבים אחרים טיפחו תקוות נוספות משלהם… ראשונה בהן הייתה סיכול חתירתם של המנהיגים האחרים (ובמיוחד מלך ירדן) לכבוש ולספח את כל ארץ ישראל או חלקים ניכרים שלה, וניסיון השתלטות שלהם על שטחים גדולים ככל האפשר של הארץ…”

(מעובד מתוך: מוריס בני, “1948: תולדות המלחמה הערבית-הישראלית הראשונה, הוצ’ עם עובד, 2010, עמ’ 428-427).

הצג ע”פ הקטע מה היו מטרות מדינות ערב עם פלישתן למדינת ישראל הצעירה והסבר מתוך מה שעולה בקטע כיצד מטרות אלו אפשרו למדינת ישראל לנצח.

תשובה:

מטרות מדינות ערב עם פלישתן לארץ ישראל במאי 48 ע”פ הקטע:

א. למנוע בכל מחיר את הקמת המדינה היהודית וזאת באמצעות כיבוש השטח שהקצה האו”ם ליהודים בשלב הראשון ולאחר מכן השלכת כל היהודים לים. (זאת לפי תיאורי המנהיגים הערביים) “…כיבוש השטח שהקצה האו”ם ליהודים, כולו או חלקו הגדול, וכמה מנהיגים ערבים דיברו על הטלת היהודים לים ושחרור פלסטין”

ב. כל מדינה ערבית ניסתה להשיג לעצמה כמה שיותר שטח תוך שהיא מנסה להקדים את מדינות ערב האחרות ובמיוחד ניסו כל ראשי מדינות ערב (ובמיוחד מצרים) למנוע ממלך ירדן לכבוש את אזור יהודה ושמרון ואת ירושלים. ” מנהיגים ערבים אחרים טיפחו תקוות נוספות משלהם… ראשונה בהן הייתה סיכול חתירתם של המנהיגים האחרים (ובמיוחד מלך ירדן) לכבוש ולספח את כל ארץ ישראל”. הפיצול הפנימי והתחרות החריפה בתוך המחנה הערבי הם אלו שאפשרו ליהודים לנצח את המלחמה למרות הנחיתות בכוח אדם ובנשק, הערבים השקיעו את המרץ שלהם בסכסוכים פנימיים והחלשת ירדן שהיא המדינה החזקה ישבה על השטח שהוא בעל החשיבות הגדולה ביותר בארץ והיא שואפת להנהיג את העולם הערבי.

ההפוגה הראשונה 11.6.48-9.7.48

האו”ם כופה על שני הצדדים הפסקת אש בת חודש ימים.

ישראל מנצלת את ההפוגה הראשונה בכדי לבצע מספר פעולות שישפרו את מצבה בשדה הקרב:

1.לאמן את החיילים החדשים שהגיעו אליה כעולים חדשים במהלך החודש שעבר מאז הכריזה על עצמאותה .

2. היא מקבלת כמויות גדולות של נשק רוסי דרך צ’כוסלובקיה.

3.מעניקה חודש של מנוחה לכל הלוחמים אחרי חצי שנה רצופה של לחימה ללא הפסקה מול הכוחות של ערבי ארץ ישראל ואחר כך מדינות ערב.

4. מפקדי צה”ל מגבשים אסטרטגיה התקפית חדשה שתמנע מהערבים לחדש את המתקפה לאחר הפסקת האש.

5.במהלך ההפוגה חולקו מזון וסיוע ליהודים שהיו נצורים בירושלים והושלמה סלילתה של דרך בורמה שעקפה את חסימת הכביש באזור לטרון שבוצעה ע”י הערבים.

במפה בעמוד הבא תוכל לראות את דרך בורמה

קרבות עשרת הימים 9.7.48-19.7.48

במהלך תקופה קצרה זו הצליח צה”ל לממש את אסטרטגית ההתקפה שלו ולצבור כמה הישגים, הנה שניים לדוגמא: (מספיק לזכור אחד)

א. מבצע דני- במהלך המבצע נכבוש לוד ורמלה הערביות וגורשו 60 אלף מתושביהן הערבים, בנוסף נכבש כל האזור שסובב את שדה התעופה לוד ובכך הוסר סופית האיום הערבי מעל תל אביב ,במהלך המבצע נכבשו כפרים ערביים בסביבת ירושלים וכך הורחבה הגישה לעיר.
ב.מבצע דקל– במהלכו נכבש אזור הגליל התחתון והגליל המערבי כולל אזור נצרת וסולקו אנשי צבא ההצלה של קאוקג’י שהגיעו מסוריה.

בעמודים הבאים תוכלו לראות במפות את מקום ההתרחשות של מבצעים אלו.

ההפוגה השנייה 19.7.48-15.10.48

ב19.7.48. נכנסה לתוקף הפסקת האש השנייה של האו”ם שהייתה ללא הגבלת זמן, במהלכה עלתה לדיון הצעה לסיום המלחמה ושביתת נשק בין ישראל והערבים מטעמו של מתווך האו”ם ברנדוט. ההצעה חילקה מחדש את הארץ בין שני הצדדים ואולם היה בה קיפוח בולט של הצד היהודי שאמור להסתפק רק במישור החוף והגליל ואילו הערבים יקבלו את כל השאר שיסופח לירדן. ישראל דחתה את ההצעה וחיפשה דרך לסיים את הפסקת האש ,הפסקה שבלמה את התנופה הצבאית שלה וסיום הפסקת האש יאפשר לה להרחיב את שטחה וכך להימנע מיישום ההחלטה למרות הלחץ הבין לאומי.

בעמוד הבא תוכלו לראות את מפת ההסדר שהציע  המתווך ברנדוט.

תקופת מבצעי ההכרעה 15.10.48-10.3.49

ישראל לא הייתה מעוניינת בהתמשכות  ההפוגה השנייה ולכן התגרתה בצבא המצרי: היא שלחה ליישובי הדרום כלי רכב מתוך הנחה שהמצרים יירו עליהם. המצרים אכן פתחו באש וכך הסתיימה ההפוגה השנייה.

ישראל ניצלה  את ההתפתחות כדי להרחיב את שליטתה על אזורים שונים בארץ ישראל ולצורך כך יזמה כמה מבצעים  צבאיים. בפעם הזאת היה לישראל יתרון  צבאי על צבאות ערב בכלי נשק.

במהלך מבצע יואב שחררה ישראל את הנגב ואת מישור החוף הדרומי משליטת הצבא המצרי. עם זאת הצבא המצרי עדיין לא סולק לחלוטין מתחומי הארץ.

במבצע חירם סולקו כוחות צבא ההצלה של קאוקג’י והצבא הלבנוני מהגליל.

במבצע חורב ניסתה ישראל שוב לסלק את הצבא המצרי מהדרום, אבל גם הפעם המשימה לא הושלמה.

במבצע עובדה השתלטה ישראל על אום רשרש -אילת של ימינו). מטרת מבצע זה הייתה לקבוע עובדה בשטח ולמנוע מהירדנים  להשתלט על אזור זה. שיא המבצע היה הנפת דגל הדיו במקום. האו”ם נאלץ להכיר בהישגים הצבאיים של ישראל ומדינות ערב נאלצו לקיים עם ישראל שיחות על שביתת נשק.    

בעמודים 20-23 תוכלו לראות את מפות המבצעים הללו.

ננסה להרחיב על מבצע אחד- מבצע עובדה

במבצע עובדה, האחרון למבצעי מלחמת העצמאות, הגיעו כוחות צה”ל אל הנגב הדרומי ואל אום-רשרש השוכנת בחוף מפרץ אילת. בכך מימשו את החלטת החלוקה מכ”ט בנובמבר 1947 והבטיחו את צירופו של הנגב למדינת ישראל.
עד למבצע זה לא הייתה קיימת נוכחות צבאית ישראלית בנגב המרכזי והדרומי. מירב הכוחות רוכזו בנגב המערבי לשם בלימת הפולש המצרי.
עובדה זו נוצלה על ידי הלגיון הירדני ובמהלך שיחות שביתת הנשק שקיימה ישראל עם ירדן, תבעה ירדן את הנגב הדרומי.
כדי למנוע ממנה להשתלט על האזור יצאה ישראל למבצע עבדה במרץ 1949.
במבצע זה השתלט צה”ל על הנגב הדרומי, על אזור עין גדי ומצדה והגיע לאום-רשרש, היא אילת. בסיום הקרבות הניפו החיילים דגל מאולתר- דגל הדיו.
מבצע זה הבטיח את שליטת ישראל בנגב הדרומי וירדן נאלצה להשלים עם עובדה זו.

כדי לסכם את מה שלמדנו תוכלו לצפות בסרט הבא שמתאר את המהלכים העיקריים של השלב הזה בלחימה:

וגם בסרט הזה שמתאר את הקרבות העיקריים בכל החזיתות

פעילות לסיכום היחידה נמצאת כאן וגם כאן