מנעמי אוהבת לצייר

מִנְעָמִי אוֹהֶבֶת לְצַיֵּר.

הִיא מְצַיֶּרֶת בְּצִבְעֵי יָרֹק וּוָרֹד, סָגֹל, דֻּבְדְּבָן,

וְכַמּוּבָן – גַּם בְּצֶבַע צָהֹב.

“מָה תִּרְצִי שֶׁאֲצַיֵּר לָךְ?”

הִיא שָׁאֲלָה כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ בָּרְחוֹב.

“אֲנִי רוֹצָה מַשֶּׁהוּ שֶׁיַּתְאִים לַשִּׂמְלָה,”

בִּקַּשְׁתִּי מִמִּנְעָמִי    

וְהִיא עִטְּרָה אֶת פָּנַי בְּעִטּוּרִים קְסוּמִים.

וּמָה אַתֶּם הֲיִיתֶם בּוֹחֲרִים?

אֵיזֶה צִיּוּר הָיָה עוֹשֶׂה לָכֶם נָעִים?