נחום הפרפר (ערוך)

ביום אביב פורח
על עלה רחב וירוק
נח לו נחום הפרפר בתוך ביתו החם והנעים
והמתין בקוצר רוח
שיוכל סוף סוף לצאת לעולם
המתין
והמתין

וכשכבר היה צפוף בתוך הגולם
אמר נחום לעצמו
כשלבו הקטן דופק מהתרגשות
היום ||| הידד היום זה היום
הגיע הזמן לצאת לעולם
צווח נחום במלא הגרון

דחף במרץ עם רגליו הקטנות
דחף
ודחף
עד שנפתחה דלת בתקרת הגולם
וכשהוציא את רגלו הקטנה בהיסוס
קרן שמש חמימה ליטפה את קצות אצבעותיו
נבהל נחום והכניס מייד את רגלו בחזרה לגולם
ניסה להוציא כנף אחת
רוח אביבית קרירה דגדגה את הכנף
נבהל נחום ומייד הכניס את הכנף פנימה

הוציא את ראשו
הסתכל החוצה
אוי
השמש סנוורה
הרוח רחשה
עץ התות נע מצד לצד
אני לא רוצה לצאת
בכה נחום הפרפר
הסתכל ימינה ושמאלה
לא!
אמר
אני לא רוצה לצאת

אתה צריך? עזרה
שאל הצרצר שעבר על יד
בוא נחום עוף אתנו
ונשיר לך במקהלה שירי אביב פורח
ולא תהיה לבד
לא אמר נחום כשהוא רועד
אני לא רוצה

עברה הדבורה
אתה צריך עזרה ?
בוא נחום עוף אתנו
צוף מתוק ועסיסי מחכה לך בחוץ
לא רוצה ענה נחום
ודמעה קטנה בצבצה בקצה עינו

עברה היונה פרשה את כנפיה קרוב לנחום
ואמרה
צריך עזרה?
אני אשמור עליך
ואז תעוף איתנו ונשחק עם העננים
למעלה ולמטה
משחק שרק יונים יודעות
לא רוצה אמר נחום הפרפר

בצהריים כשחזר דני מהגן
טיפס על עץ התות
הסתכל על נחום
ולבסוף
הושיט לו יד רועדת
ואמר בוא נחום

מה?
גם אתה
מפחד ילד
שאל נחום הפרפר

כן אמר דני
גם אני מפחד
ונחום הפרפר
יצא