נמש שלנו

נֶמֶשׁ שֶׁלָּנוּ חָתוּל מְיֻחָד

בָּרְחוֹב הָיָה מִסְפָּר אֶחָד.

כְּשֶׁבָּרַח הַחוּצָה לִנְשֹׁם אֲוִיר

הַחֲתוּלוֹת נֶעֶמְדוּ לְיַד הַקִּיר.

הָיָה בּוֹרֵחַ מֵהַבַּיִת בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת

מִתְנַסֶּה בִּדְבָרִים חֲדָשִׁים בְּהִתְלַהֲבוּת

בְּפֶסַח רָצָה לִהְיוֹת שֻׁתָּף בּוֹגֵר

כְּחָתוּל יְהוּדִי הִקְשִׁיב לְכָל הַסֵּדֶר.

עִם חֲתוּלֵי הָרְחוֹב תָּמִיד הִתְקוֹטֵט

הַקְּטָטָה לֹא מָנְעָה מִמֶּנּוּ לָצֵאת

שׁוֹבָב אֲמִתִּי שֶׁאָהַב הָרְחוֹב שִׁבְעָתַיִם

לְכָל חֲתוּלָה הָיָה עוֹשֶׂה עֵינַיִם.

וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְרָכָה בְּרֹאשׁ מוּרָם

וְכָל הַמִּתְבּוֹנֵן מִיָּפְיוֹ הָיָה מֻקְסָם.

פַּרְוַת שַׁמֶּנֶת עִם כִּתְמֵי חֲלוּדָה

אֵלָיו תָּמִיד חֲתוּלָה צְמוּדָה

עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ,

מְצַלֶּמֶת אוֹתִי כְּשֶׁאֲנִי נָח

הָפַכְתְּ אוֹתִי לְדֻגְמָן מְחֻזָּר

כָּל הַיּוֹם אֲנִי מְגֻנְדָּר.