נולדתי בכפר אלפא

…חייתי בכפר עד גיל שלוש

.לא למדתי בבית ספר, הייתי רועה צאן

היו לי 51 פרות והרבה עיזים.

הייתי רועה את כל הצאן לבד בלי עזרה של אף אחד.

הייתי קם בשעה שבע בבוקר כל יום והולך לצאן ולוקח אותם לשדות, לא פחדתי הייתי לוקח אינג’רה בתיק והייתי נח ואוכל.

הצאן היה הולך לנהר לשתות ולאכול עשב בשדות. בשעה שבע בערב הייתי חוזר הביתה ומכניס את הפרות לרפת.

יום אחד ברחה לי פרה ורצה לגשר הגיעה לגשר ונפלה מהגשר ומתה.

אני רצתי מהר לספר לאבא שלי, הבית שלי היה רחוק…

כשהגעתי, סיפרתי לאבא על הפרה שנפלה מהגשר.

אבא כעס עלי מאוד שלא שמרתי טוב על הפרות!

כששמעו את הסיפור המשפחה שלי, אבא קרא לכולם כ-31 איש מהמשפחה כדי לעזור לנו להרים אותה. לקחתי את כולם לגשר וכשהגענו ראינו שהפרה מתה.

הרמנו את הפרה כעשרה איש עד הבית שלי. המשפחה שלי ואבא הפשיטו לפרה את העור ומכרנו אותו בשוק. את הפרה זרקנו לאכילה לחיות.

כשהגעתי לישראל, ראיתי שהחיים פה שונים,

ילדים לא רועים צאן ואין להם תפקיד חשוב כמו שהיה לי באתיופיה.