סיפור העליה לארץ של: זכריה

מדינה : תימן  מחוז דמאר

:רקע

ד’מאר היא אחת הערים הגדולות בתימן. יהודיה דומים ליהודי העיר צנעא במסורתם ובתרבותם. בד’מאר היו תלמידי חכמים גדולים, בהם הרב יחיא גריידי, הרב סלימאן מעוד’ה גריידי, הרב שלמה מלאחי והרב לוי קשת. יהודי ד’מאר מפורסמים בחריפות לשונם. הדבר בא לידי ביטוי בפתגם העממי “זַבּטַתּ חֲמַאר וִלַא כִּלמַתּ צַאחִבּ דֲמַאר” (בעברית: “בעיטת החמור עדיפה על דיבור של איש דמאר”). הכפרים המפורסמים הסמוכים לעיר הם טַ’אף, בִּשֵאר ורֲצַאבַּהּ הנמצאים באזור גַּהְארַן. דרומית לדמאר, בעיר יֲרִים, הייתה קהילה יהודית גדולה. רב הקהילה סמוך לעלייה היה מארי חַיִּים אַלקַאפִח. עיר גדולה נוספת היא רדאע בה הייתה בדור האחרון קהילה גדולה יותר מדמאר שנידלדלה מיהודיה

:תאריך עלייה

עליית אעלה בתמר הוא כינויה של עלייה של יהודים מתימן אשר עלו לארץ ישראל בשנים תרמ”א–תרמ”ב (1881). העולים קישרו את עלייתם עם הפסוק “אמרתי אֶעֱלֶה בתמר (שיר השירים, ז’, ט(, משום שהמילה “בתמר” היא שינוי סדר האותיות של תרמ”ב.

עולי תימן היו אדוקים. הם היו רגילים לעבודה ולא הסתמכו על תרומות השד”רים מחו”ל.

קשיי הקליטה:

קשיי העולים החלו כבר בדרכם לארץ. במסעם הם הגיעו עד לבומביי (מומבאי) שבהודו ולבצרה שבעיראק, ומשם לאלכסנדריה שבמצרים בדרך ליפו.

לאחר עלייתם לארץ, סבלו עולי תימן במשך השנים משני קשיים עיקריים – דיור ופרנסה.

חלק מהם השתקע מצפון ליפו, והקים את שכונת כרם התימנים. הם הצליחו לעיתים למצוא פרנסה בחקלאות במושבות יהודה והשרון. הם עסקו בענף הבניין, בחקלאות, בצורפות ועוד. לאט לאט החלו להתבסס שכונות תימנים כמעט בכל המושבות.

הקשיים שהיו לעולי תימן, יחד עם ניכור מצד האשכנזים, גרמו ליהודי תימן להסתגר בתוך עצמם. דבר זה בא לידי ביטוי ביישובים ובשכונות שהתגוררו בהם יהודים תימנים בלבד, כגון כפר מרמורק ושעריים, מוסדות חינוך לעולי תימן בלבד, קופות צדקה של יהודי תימן ועוד.

פרנסה:

רוב קהילת יהודי דמאר עסקו בצורפות אריגה תפירת עורות ואפייה .