איך הכל התחיל?

נולדתי בישראל בשנת 1933, הורי הגיעו מבולגריה ועלו להתיישבות באותה שנה באדמות וואדי חוורת. 

הם עסקו בייבוש ביצות ובנטיעת אקליפטוסים.       

חוויות מבית הספר

למדתי עד כיתה ו’ בקבוץ מעברות. היינו 13 ילדים בכיתה.

לבית הספר הלכתי ברגל. לא היו מבחנים ולא שיעורי בית.

בהפסקות שיחקנו מחניים.

המקצועות שהיו: תנך, חשבון, מדעים, ספורט.

המקצוע שהיה אהוב עליי חשבון.

חברי מבית הספר, רובם  נשארו במעברות.

אני זוכר את מורי לטובה  והייתי אתם בקשר גם אחרי בית הספר.

ט”ו  בשבט

ט”ו בשבט נחוג אצלנו בשירים, ריקודים ונטיעת עצים.

אנחנו הילדים נגנו בחליליות.

תיכון ברמות חפר

למדתי  את לימודי התיכון משנת 1946-1951.

והיינו בסך הכול שתי כיתות לימוד.

כול יום אחרי הצהריים עבדנו שלוש שעות בענפי הקיבוץ (רפת, בננות, גן ירק, שלחין).

בערבים קיימנו שיחות ומסיבות במסגרת הקבוצה והמוסד החינוכי.

שירות צבאי

התנדבתי לקומנדו הימי והייתי בפלגת הצלילה. היות והייתי טוב הלכתי לשנת קבע שרתתי עד גיל 54 במילואים.

חיל הים באותן שנים היה מאוד פרימיטיבי. השתתפתי ברוב מלחמות ישראל.

המבצע המעניין ביותר היה תוכנית פיצוץ משחטת  מיצרית בשרם אל שך התאמנו כמה ימים בהצמדת מוקשים וטסנו לאילת. היינו אמורים לשוט בסירות טורפדו עד מעגן המשחטת אחרי לילות ארוכים של ים סוער המבצע בוטל וחייהם של 200 מלחים מיצרים ניצלו.

הגישה למטרה הייתה אמורה להתבצע על ידי שחיה וצלילה של כמה קילומטרים.

לחופשות יצאנו לעיתים רחוקות ולא היה קשר טלפונים, ולכן  הקשר נשמר על ידי מכתבים.

בריכות הדגים

אחרי הצבא הקמתי את ברכות הדגים בקבוץ מעברות.

אחרי השתלמות  של 3 חודשים הקמתי את ברכות הדגים הראשונות בקבוץ מעברות.

בתחילה גדלתי  רק קרפיונים (דגי מאכל).

אחרי מספר שנים התחלנו בגידול בורים שבתקופת החורף היו שוחים מול הזרם של הנחלים.

אחרי 18 שנים יצאתי בשליחות האום למדינת מלאווי במזרח אפריקה ולמדתי אותם גדול דגים בברכות.

הספורט

מאז שעמדתי על רגלי התחלתי לרוץ אבל רק בגיל 50 התחלתי להשתתף בתחרויות ריצה וטריאתלון. 

בשנים האחרונות השתתפתי באליפות העולם בטריאתלון בבודפשט וזכיתי במדליית כסף. המים היו בטמפרטורת 14 מעלות זכיתי בעוד שתי מדליות כסף באליפות אירופה ולפני חצי שנה זכית  במדליית זהב אליפות אירופה ב12 השנים האחרונות אני אלוף ישראל בטריאתלון לקבוצת הגיל שלי.

בשנת 2006 היתה לי תאונת אופניים בטריאתלון תל אביב כשקבוצת ספורטאים צעירים עברה אותי ואחד מהם דחף אותי ואני נכנסתי בחבר שלי ושנינו נמרחנו על הכביש אני נפגעתי בכתפיים וקיבלתי

דלקות וקרע בגיד אבל סיימתי את התחרות צולע וחבול אבל מקום ראשון.

עם רדת הגלים

התחלתי לכתוב שירים בגיל 14 אבל רק בגיל 18 בזמן השירות הצבאי כתבתי שיר לקומנדו הימי עברו שנים רבות , ולפני 3 שנים נתתי את השיר ללהקת חיל הים והיום הם שרים את השיר הזה באירועים מיוחדים של חיל הים כמו סיום קורס חובלים בעקבות ההצלחה בחרתי 65 שירים מתוך ה300 שהיו לי ובעזרת עורכת הפכנו אותם לספר.

השירים הם שירי אהבה שירי עצבות, ובעיקר שירים לים. בספר 16 איורים שצוירו על ידי הטייס הבכיר עודד עינב. להקת חיל הים הוציאה דיסק ובו שיר אחד שלי מפרש ועוגן. השיר מספר על השייט והצלילות המסוכנות ביום ובלילה עם ציוד ישן הרבה מאוד תקלות פגישות עם כרישים והנחת מוקשים מתחת לתחתית האנייה ואחרי ההצלחה קריאת שמחה עד גובה השחקים. 

בסוף השיר ישנו בית על אחד מידידי שבנו הפך להיות מפקד שייטת הצוללות. ולמרות כוסית לכבוד שייטת 1.

לסיום, אבנר ארד נפטר בשנת 2016

החלטתי לפרסם את ספרו לאחר מותו כאות הוקרה לאדם יקר שהשאיר את חותמו בליבי…

לקישור לסיפור שפורסם בבית התפוצות לחצו כאן