פָּאזֶלָאדָם

מוקדש באהבה לאדם

ספטמבר 2020

מי שעבר ליד הספארי בשעת בוקר מוקדמת של שבת בחודש ספטמבר, יכול היה לראות תור ארוך של חיות משתרך לאורך הגדר.

מי שכבר הסתקרן יותר, יכול היה להתקרב קצת לגדר ולהבחין בכמה חיות, אבל לא בכולן.

כי התור היה ארוך ארוך ולא ראו את סופו.

ילד אחד, נבון וסקרן במיוחד, שלא פוחד מחיות ומאוד אוהב אותן, דילג על הגדר ונעמד מאחורי הכבשה.

– היי, ילד, למה אתה כאן? – נהם הדוב – היום אין בקורי אנשים!

– אני יודע, אבל אני רק רוצה לדעת – אמר אדם – למה אתם כאן?

– אני כאן כי הוא כאן – הצביע הקוף על הפיל – אני תמיד רוכב עליו, אז לכל מקום שהוא הולך גם אני.

– ואתה פיל, אתה יודע למה אתה כאן?

– ברור! –  ענה הפיל – אני בתור לאוהל חיות הפאזל. אני מקווה להתקבל גם השנה.

– מה זה חיית פאזל? – חקר אדם.

– חיות שעוברות מבחן ומתאימות להיות בפאזל – הסביר הצב. – למשל אני.

– אני שמעתי שבספארי של אפריקה עשו פאזל של 500 חלקים! – אמר התנין.

– לא יכול להיות! – זה המון! – קרא הנמר.

– בכלל לא! –  הניף אדם יד בזלזול – 500 אני עושה בעיניים עצומות.

– אז על כמה חלקים אתה חושב? – הסתקרן הנמר.

– 2,000! – הודיע אדם.

– מה! אין מספר כזה! המצאת אותו עכשו! –  קראה הג’ירפה.

– חחח! – צחק אדם – בטח שיש! אני סיימתי עכשיו פאזל של 2,000 חלקים.

– אין מצב! איזו חיה יכולה לעמוד כל כך הרבה זמן בשביל 2,000 חלקים?!

– מה ההבדל? – אמר אדם – זו אותה תמונה.

– אותה תמונה..אותה תמונה.. –  חיקו אותו החיות – יש לך מושג איך מכינים פאזל חיות?

– תסבירו לי – ביקש אדם.

– אוקיי – התיישב החרגול על גב הכבשה – זה הולך ככה:

– קודם בוחרים את החיות שיכולות לעמוד הרבה זמן בלי לזוז.

– …ואז מעמידים אותן בתוך המסגרת ומסדרים רקע יפה.

– .. ואז מתחילים לצייר את החלקים על החיות.

– … ואסור לנו לזוז, כי אם אחד זז, זה מקלקל את כל השורה וצריך להתחיל מהתחלה.

“אני זזתי פעם והרגל שלי היתה על הפה של התנין, אז היו צריכים למחוק את הכל”, סיפר הקוף.

-זוכר את זה – נהם התנין – אתה לא עומד יותר לידי בשום פאזל .

אדם הציץ לאוהל. הוא ראה מסגרת גדולה של תמונה, וקנגורו מסדר פנסים ומכוון את המצלמה.

– בואו נעשה נסיון – אמר אדם לחיות – תכנסו למסגרת ונסדר אתכם יפה.

רצו כל החיות לתוך המסגרת. הפיל התייצב באמצע המסגרת ותפס כמעט את כולה, ההיפופוטם נדחף מתחת לאוזן של הפיל, והקרנף העיף את האריה והתיישב על הנמר. הג’ירפה דחפה את הגורילה, הפינגוין כמעט נדרס מהתנין, היען נשכה את הזברה והדוב רדף אחרי הקוף. כולם יללו וצעקו ורק הבמבי חייך מרחוק.

– אין מקום לכולם- חשב אדם – לכן הם רבים. יש לי רעיון.

הוא שרטט בתוך המסגרת ארבעה מדפים. “נעמיד את החיות בקומות” הוא הציע.

– רעיון נפלא! – מחאו החיות כפיים מסביב -אין כמוך אדם!

 “פילה ופילונת, אתן בקומה רביעית משמאל, טייגר- אתה בקומה רביעית מימין, פנדות – אתן ליד טייגר! – התחיל אדם לסדר את כל החיות על המדפים. הוא צייר מפלי מים לדולפינים, עצים לציפורים וקופים, וקרח לחיות הקוטב. בין החיות הוא העמיד ספרים עם ספורים שהוא אוהב, כדי שלחיות יהיה מה לקרוא.

–  היי, קופיקו! איך הגעת למסגרת! אני לא זוכר שקבלנו אותך! – צעק פתאום הקנגורו.

– אבל אני רוצה להיות בפאזל! – בכה קופיקו – ארנה ונגה אוהבות לעשות פאזלים.

– מצטער – אמר קנגורו – בשנה שעברה זזת כל הזמן. אתה לא מתאים.

– כי נרדמה לי היד – בכה קופיקו – הייתי תלוי על ענף במשך שעות!

– בוא תנסה – אמר אדם – בשנה שעברה היית קטן, אני בטוח שהשנה תצליח!.

קפץ הקוף על אדם וחיבק אותו חזק.

אדם נעמד על הסולם, טבל מכחול דק בצבע והתחיל לצייר חלקי פאזל קטנים על הפילה.

– אי! אי! אי! אתה מדגדג אותי! – קראה הפילה והתחילה להתפתל לכל הצדדים.

– רק התחלתי ואת כבר זזה! – נזף בה אדם – עכשיו אני צריך להתחיל מחדש.

צייר אדם חלק אחר חלק.

– כמה חלקים כבר ציירת? – שאלו דובי הקוטב.

56…57 – ספר אדם – נשארו עוד המון חתיכות לצייר.

– נצטרך עזרה – אמר הקנגרו – מי יכול לעזור?

– אני – התנדב התמנון – יש לי הרבה ידיים.

– אני! – קראה אמא שמפנזה – אני מאוד מדויקת.

השמש כבר התחילה לרדת לים, ובספארי נדלקו כוכבים.

– יו, יש עוד המון עבודה! – ניגב התמנון את הזיעה מהמצח.

– אני עייף! – קרא הדולפין – כמה זמן אני יכול להחזיק בתנוחה של דולפין מזנק מהמים! הזנב קפא לי!

– אני רעב ! – הודיע הטייגר – תיזהרו שלא אטרוף מישהו עם חלקים!

– עוד קצת ודי – הבטיח הינשוף – אתם הולכים להיות מפורסמים!

– המון ילדים ירצו את הפאזל הזה – קרא האריה – הוא כל כך יפה!

– קחו אוויר- עודדו החיות מסביב –  עוד מעט מסיימים!

אדם צייר

וצייר

עוד חיה

ועוד חיה

וכמעט סיים

אבל אז…

הוא התעורר!!!!

-מזל טוב!!-  חיבקו אותו אמא ואבא.

– הכנתי לך מתנה – חיבק אותו ארי.

– אפיתי לך עוגה – חייכה מאיה.

– אני מחכה לראות אותך מרכיב את הקיט לגו החדש – אמר מישי בחיבה.

– עוד מעט נתקשר לסבתא לשמוע את הסיפור שלך – אמרה אמא.

– או, יופי – אמר אדם –  שימו לב, אמורה להגיעה לי חבילה מאמזון! זה פאזל בשבילי! אני פותח ראשון!

והוא רץ להתלבש.

סוף