דנובה על אופניים – סיפור מסע – 2016

יום ראשון

 מגיעים בצורה משולבת לשדה התעופה,

בידוק, כירטוס שליחת מזודות ולדיוטי בתנופה.

ממריאים בזמן באל על, לא יאמן,

אחרי 4 שעות נוחתים במינכן .

קונים כרטיסים לאוטובוס ורכבת לפסאו עיר המפגש,

יושבים ליד החלונות, חוסמים מעבר וכבר מתחיל נוף נפלא וחדש.

הגענו לאחר שעתיים למלון ibb קבלנו חדרים.

בחוץ האופניים כמו חיילים מסודרים.

מתארגנים צ’יק צ’אק ויוצאים לסיור,

הרי מזמן לא אכלנו ולרעוב אסור.

יושבים במסעדה מקומית שעליה המליצו,

האוכל טעים, השרות נעים, במנות נדיבות אותנו הפציצו.

פה מתחיל הרומן שלנו עם הבירה,

Small, normal, unfiltered או בהירה.

אחרי האוכל את הקלוריות צריך להסיר,

יוצאים לסייר לאורכה ולרוחבה של העיר.

מגיעים למפגש הנהרות, מצטלמים בדיוק בפינה,

העיר כה יפה, ממש כמו בתמונה .

פתאום, ללא הודעה מוקדמת, כשאנו לא מוכנים,

מגיע הגשם, אנחנו לא נבהלים.

הגשם מתגבר, אנו תופסים לרגע מחסה,

ניר מציע לנחש את מספר האריחים בקיר, איש לא מנסה.

התבהרות חלקית, ממשיכים לכנסיה שבה שוכן העוגב הגדול בעולם,

מביטים למטה על הנוף ועל היופי הפנימי מושלם.

מטיילים עוד קצת בעיר, ליאורה רוצה מכנס,

פיטר ולורי מחפשים סים מקומי חדש.

השעה כמעט 7 לתדריך צריך להספיק מהר,

מקבלים כובעים, מפות, קצת הסבר,

אחראי על הואוצ’רים מתמנה פיטר.

הולכים לנוח חולמים על הדרך מחר לדנובה…

יום שני

היום מפציע, מתחיל בארוחת בוקר טובה

מתארגנים לצאת מתחילים ברכיבה.

אומרים שלום לפסאו, חוצים ויורדים לגדה השניה,

לשלוגן צריך להגיע, מקווים שלא נצטרך מטריה.

מתחילים לדווש עוצרים בפתאומיות בצדדים,

ליאורה רואה כל הזמן פירות יער בודדים.

מפדלים בניחותא, יש שולחן פיקניק, עושים הפסקה,

כריך,פרי חטיף אנרגיה וממשיכים בהרפתקה.

מגיעים לסכר בהחלט מופע מרשים,

אוניות חולפות ומים גועשים.

רק ניר ופיטר את הסכר מחליטים לחצות,

הבנות מורחות קרם, עושות סלפי, עצמות מחלצות.

ממשיכים בדרך פתאום הכל נעצר,

מגלים שבסכר לצד השני יש מעבר.

לא נורא, יושבים לבירה על גדת הנהר, כולם משיקים כוסות,

מחליטים על מעבורת קטנה את הדנובה לחצות.

מתקשרים למלון מגיעה הסעה לסנטה אגטה העיר,

בדרך למעלה חושבים מי את הדרך חזרה מכיר.

מגיעים למלון מבחינים באופן עקיף

שארוחת ערב על הדק מול הנוף זה עדיף.

יש קשרים למישהו לא נפרט יותר רק נגיד,

שקיבל סאונה בחדר באופן נגיש ומטריד.

ליאורה הולכת עם אמה לבדוק את הספא,

זוג יושב שם בכייף בלבוש אדם וחווה.

אוכלים ארוחה הכל טעים ונעים,

לקולינריה האוסטרית לראשונה מתוודעים.

קורדון בלו, שניצל, קינוחים – הכל נהדר,

את הקלוריות כבר נשרוף מחר.

פתאום הגשם מגיע שוב פנימה נכנסים.

חושבים מי ירד לבד מחר ומי בהסעה

הדעות חלוקות מחר בבוקר הפתעה…

יוצאים הרוכבים בשני צוותים נפרדים,

כל אחד בדרכו אל לינץ פניו מועדים.

מטילים לאורך הגדה מידי פעם עוצרים קלות,

באשך העיר – דו קרב אם במדרגות לעלות.

עוצרים לשתות קפה ומשהו לנשנש,

אפילו שהריקוטה של ניר הפכה לקצף ביצים, זה מה יש.

בדרך חולפים על שדות של תותים

מוכרחים לטעום, הפירות מפתים..

לפתע, באתר נופש על הגדה כולם נפגשים,

צוות אמיליה התאחד כולם מתרגשים.

ממשיכים לשוק קטן ונחמד באופנהיים.

את מה שקנינו, בגינת העיירה  יושבים לכרסם.

תות שדה, משמש, אפרסק, דובדבן,

ואי אפשר בלי (קבנוס) עוגת פרג כמובן.

ללינץ מגיעים עומדים בכיכר העיר היפה,

מחפשים את הדרך למלון בתנופה.

מגיעים, מתארגנים מחליפים בגדים,

את העיר מקרוב אנחנו מודדים.

פיטר ולורי מצאו סים מקומי שמיש,

המוכר היה נחמד עד שמאיפה באו הרגיש.

אוכלים במסעדת ג’וסף שעליה קיבלה ליאורה המלצה,

האוכל טעים המנות המיניטוריות פצצה.

הגולש נהדר, אך לליאורה לא מספיק,

בלי להתבלבל שולפת סנדביץ’ מהתיק.

אבל האוירה נהדרת הרי היורו מתקיים,

גמרנו לאכול, לא בטוח ששבענו ,צריך לשלם.

על גלידה לקינוח לא מותרים בכלל,

זוללים, הטעם יוצא מן הכלל.

לילה טוב מנוחה שלמה ושלוה,

מחר יום חדש, מצפים לו בתקווה.

יום רביעי

יום שבת יום מנוחה, לגריין צריך להגיע עד 5 ללא איחור.

בתקנות המלון נכתב שמזון מחדר האוכל להוציא אסור,

במקום זאת חידשנו את מלאי העטים והנייר,

הרי באיסור, על זה כלל לא דובר.

מסתבכים ביציאה מהעיר, רואים אותה יותר מהנחוץ,

אבל אנו שוב על השביל, קדימה למרוץ.

הפסקה לאחר כמה דקות,

את השרותים הציבוריים צריך לבדוק.

ממשיכים לנוע ופתאום פרצופים מוכרים,

צוות הדווש האיסלנדי אותנו עוברים.

מתלבטים אם במחנה הריכוז מטהאוזן לבקר,

העליות רבות אז מחליטים לוותר.

עוצרים לקפה ובירה כמובן,

לורי רוצה לראות בכנסיה כלה וחתן.

ממשיכים לדווש מגיעים למפגש של צומת דרכים,

חוככים בדעתינו מאיזו גדה לגריין ממשיכים.

מחליטים גשר סכר מעל הנהר לעבור,

לפתע רמזור אדום, נא לעצור!

מגיעים לוואלסי יש רעש מכפר נופש פעיל,

אולי בעיר חגיגות אפשר להתחיל.

שקט דממה הכל נראה נטוש ושומם ,

צוות אמיליה לראש העיר ולמרכזה מתקדם.

האפשרויות לא רבות אבל יש מקום פתוח

בציק וצאק התישבנו פה כדי לאכול ולנוח.

 לדרך חזרה חלפנו שוב על הסכר עם הרמזור

כי לפעמים לדרך הכתובה צריך לחזור.

דיווש מהיר הזמן ממשיך  לתקתק,

ב-17:00 צריך להגיע צריך לדייק.

הגענו על הקשקש, ריצה דהירה בעיר היכן המפגש?

עולים, יורדים, לחץ מהומה, עסק ביש,

פיטר מתקשר למלון שאותנו יאספו מהכביש.

עולים יורדים בכביש ארוך ומפותל,

אין מחשבות לחזור עליו לבד בכלל.

מגיעים למלון, שוב אין מסעדה באיזור,

מלון אמולה נמצא על הר יפה אבל עדין חור.

יש לציין שבדרך למלון בעליות,

אספנו זוג מבוגרים שרצו לעלות בלי בעיות .

אוכלים ארוחת ערב גם קינוח כמובן ,

הכל יפה, המנות טעימות ברובן.

אמה הולכת הפעם על מנה טבעונית מהתפריט,

“קייזר שוורן” לא בדיוק תואם את הציפיות שבתסריט.

יום חמישי

קמים לבוקר גשום, הפעם אין מתנדבים (עצמאית) לירידה.

מרחוק העננות נראית קצת מטרידה.

מתחילים לדווש הגשם עושה הנחה לאחר 50 דקות,

הופך לגשם דק ונפסק בלי בעיות.

על גדת הנהר אביגיל את הקבוצה עוצרת,

“הבטחתי לעדה סלפי חולצות” היא לא מוותרת.

שוב מחליטים באיזו גדה להיות -קונגרס,

חוצים גשר מצד שני שלו, הפסקה לקפה אין לפספס

שותים קפה בכייף מתחת למגדל,

מנצלים שירותים שלא של המסעדה בכלל.

ממשיכים, אומרים לרפתן ברפת שלום,

הפרים והפרות עושים לנו את היום.

על עץ דובדבנים מתנפלים תוך דקה,

הרי כל חלק מהעץ צריך בדיקה.

לפולי אפונה עוצרים כולם טועמים, חוץ מאביגיל,

היא אומרת “נסו אתם קודם נראה שלא קורה לכם כלום” אשת חייל.

מחליטים באיזה גשר להיכנס לעיר מלק,

הרי אנחנו לא רוצים להידחק.

חדרים יפים הנוף מצוין, מתארגנים כולם קלות,

לפיטר יש אפליקציה מצוינת  של המלצות.

  אוכלים וסובאים במרתף העיר,

אוכל טוב כלום בצלחת לא נשאיר.

מחליטים לעלות למנזר אולי שכחו אותו לסגור,

מגיעים, רואים את החוץ, איש אותנו לא יעצור.

פוגשים קופאי שממליץ במנזר על קונצרט מיוחד,

קונים כרטיסים, הרווחנו שניים במחיר אחד.

האולם מרשים הקונצרט ערב לאוזניים,

אך לא ציפינו שיתארך ליותר משעתיים.

הקונצרט מסתיים אך הלילה צעיר

קופצים לעוד קינוח בכיכר העיר.

לילה טוב התחזית למחר גשום וסוער,

חולמים שאולי הפעם עלינו הגשם יוותר.

יום שישי

קמים בבוקר רואים רק חלום

אין ברירה בגשם מדושים גם היום.

גשם גשם משמיים, קול המון טיפות המים,

טיף טיף טף, טיף טיף טף, נרטב כך או כך.

מתווכחים איזו דרך צריך, הטורים עולים,

גיצים, ניצוצות, נרגעות הרוחות, את דרך המלך אנו שוב מגלים.

כל אחד נרטב בדרכו שלו, חוסך מקלחת,

נרטבים בכל הגוף, אפילו גם בתחת.

אך גיבורים לא מוותרים, ממשיכים לנוע,

קופון ליקב בשפיץ ממתין לביצוע.

טועמים מן היין וקונים קצת להמשך,

סוף סוף הגשם התחיל להתרכך.

למלון בקרמס חיש היגענו בדיווש דיי מהיר,

על עירות יפות חלפנו, הינו עוצרים אם היה שיפור במזג האויר.

למלון הגענו הגשם הפסיק הגיע הזמן,

בגדים הורדו ליבוש פוזרו בחדר כמובן.

מקלחת חמה החלפת בגדים ושוב מוכנים,

להמלצה חדשה של מסעדה אנו מכוונים.

המסעדה סגורה אבל מצאנו אחרת,

מסעדה סינית ,יפנית, אינדינית, ממש נהדרת.

אכלנו גם קינוח, היה כה טעים,

מומלץ בחום, הכל טרי, מיוחד ונעים.

מסתובבים עוד קצת בעיר, קונים קפה פילטר בסופר,

הפרדת כוחות – אמה, ליאורה ולורי – ניר, אביגיל ופיטר.

לחדר נכנסים, מנקים, מאווררים את הראש,

 מחר יום אחרון על אופניים , אך זה עוד לא הזמן לפרוש..

יום שביעי

בוקר יום האחרון של הדיווש,

כל הצוות מוכן ולבוש.

עולים על גלגלים, לטולן העיר האחרונה להגיע,

מתחילים את המנועים להתניע .

חולפים בסערה מגדה לגדה מהר,

אין זמן צריך את הרכבת לא לאחר.

עוצרים לשתות ליד מסעדה עם פסל של דב,

ניר מצטלם איתו בטוח שהוא איזה קרוב.

מגיעים לטולן בגן בוטני מרהיב מבקרים,

טועמים מפירות היער ומכריכונים שלילדים שמורים.

מחזירים את האופניים בקמפינג,אחרי  330ק”מ קצת קשה להפרד.

עוברים לקו 11, כבר אין ולוסיפד.

נוחתים במרכז העיר מרביצים צהריים,

לרכבת לוינה מגיעים בליווי אישה וברגליים.

לוקחים רכבת עד לתחנה לפני אחרונה  להיום,

ניר מזהה את היו באן 6 שיביא אותנו עד למלון.

בערב נפגשים לדון כיצד בעיר נסייר,

לליאורה יש ספר שעל האיזור מספר.

מקנחים את היום בקפה ועוגה בעיר

חוזרים לחדר מחר את האיזור נכיר..

יום שמיני

אוכלים ארוחת בוקר יש פיצול נוסף,

הנשים הולכות ברגל, הגברים עם המזודות למלון החדש.

נפגשים בעיר, מתיירים מימין לשמאל, מרחוב  קטן לגדול,

רואים ומסתכלים וחווים את הכל מהכל.

קונים כרטיסים למופע הערב – מוצרט קונצרט,

הבנות הולכות, הבנים יצאו ביחד לשוטט.

מסיירים בעיר מקבלים הסברים מהאפלקציות,

גם לרובע היהודי נכנסים בלי סנקציות.

מקנחים בארוחה במתחם ארנה שליורו בנוי,

הולכים לנוח קצת כדי שיהיה כוח לערב החצוי.

הנשים הולכות לקונצרט לשמוע צלילים,

הגברים בבית קפה צלילי פסנתר מקבלים.

נגמרה ההופעה הסתיים הקונצרט והניגון בקלידים,

 בקפה לואיז כל הזוגות מתאחדים.

 לילה טוב מחר יום חופשי לקניות ולמה שרוצים,

כל אחד לעצמו מחליט מה לעשות בשווקים.

יום תשיעי

חלק טיילו בשוק חלק טיילו בעיר,

וחלק את החניות מבפנים למדו להכיר.

ב-19:30 נפגשים לארוחת ערב קרובה בעיר,

אוכלים בשמחה, אפילו שמחיר האוכל קצת לא סביר.

עוברים לקפה לקינוח שאותנו רעבים לא ישאיר.

לילה טוב, מחר סוף לטיול,

חוזרים הביתה בחזרה למסלול.

ברצוני לומר לכל הצוות שהשתתף,

שנמשיך כך בעתיד לכייף.

תודה לכל מי שטרח והכין  הכל,

ולצוות אמיליה 2016 הגדול