Loading Book...

                                                 ואלה  קורות 

 

 

תמצית  סיפורן  של  המשפחות :

Demichovsky, Vilnai, Vilenski, Viman, Rozin and families

 

דמיחובסקי , וילנאי , וילנסקי , וימן , רוזין

ובני  ביתם

  

                               …  שנת  1530  ועד  ימינו  …       

  

 

הוכן  על  ידי  משה רוזין

הדור ה- 13 לרבי ישראל שמואל מבריסק

דצמבר   —  2015

 

  

                                                  סדר  הדברים 

 

 

פתח   דבר

טבלת  שרשרת  הדורות  משנת  1530-                                                                    עמ’    4.

טבלת  עצי   המשפחות  משנת  1530-                                                                     עמ’    5- 7.

פרק ראשון –  רבי ישראל שמואל מבריסק עד רבי אריה רוגאצ’ובר ונחמה בת גרשון-  

   משנת   1530 עד שנת   1820                                                                             עמ’     8- 14.

פרק שני – קורות  המשפחות: וילנסקי ווילנאי – בערך משנת   1820 ועד  ימינו                   עמ’    15- 17

פרק שלישי– קורות המשפחות : דמיחובסקי, וימן  ורוזין – בערך משנת    1830  ועד ימינו      עמ’    18- 32.

    ענף מוסיא לבית רוזין ומשפחת דמיחובסקי – בערך משנת  1850 ועד ימינו-                     עמ’  18- 21.

    ענף הגאון רבי יוסף רוזין הרוגאצ’ובי – משנת  1858  עד שנת  1942-                        עמ’  22- 24.

     ענף משה ושרה רוזין וחיה לבית שניידר -בערך משנת  1860  עד ימינו-                         עמ’ 25 – 32.

     ענף גיסיה לבית רוזין ודוד וימן – בערך משנת  1890  ועד ימינו-

 

       

ב”ה

 

 

        אילן היוחסין – שרשרת הדורות למשפחות: דמיחובסקי,וילנאי, וילנסקי, וימן ורוזין 

                                                            לענפיהם השונים

                                                                 פתח  דבר

באוקטובר 2006 סיים בן דודי משהל’ה שניידר הכנת אילן יוחסין של המשפחות:שני,רוזין,שניידר,אלפרין וכרפס. בהקדמה הוא כתב שדור הנפילים הולך ופוחת, ומטרתו שנתגאה בשרשים המשורגים והאיכותיים של המשפחות.

במהלך שנותי ועבודתי נזדמן לי להפגש עם אנשים הקשורים ופעילים בתנועת חב”ד בישראל. תוך כדי שיחות אתם ולשמע שם משפחתי הם שאלו אותי אם קיים קשר בין  הגאון יוסף רוזין “הרוגאצ’ובי” למשפחתי. עניתי שיש קשר והגאון היה דודו של אבי אפרים ואחיו של סבי משה. תוך עיסוק בנושא פגשתי את רבי אפרים דמיחובסקי מכפר חב”ד.מסתבר שהקשר המשפחתי מתחיל בערך בשנת 1875: רבי אפרים הוא נינה של מוסיא דמיחובסקי,שהיא אחותו של סבי משה ושל הגאון הרוגאצ’ובי. בשנת 2006 קיבלתי מרבי אפרים את הספר: הרוגאצ’ובי שיצא לאור שנה קודם.

בהקדשה לספר כתב לי הרב אפרים: “אל שאר בשרי משה רוזין. בספר זה נעשה נסיון קטן לתאר סיפור  חייו של דודנו המשותף, הגאון רבי יוסף רוזין הרוגאצ’ובי מי שהיה תל תלפיות לכל קהילות ישראל ורבניהן. יהי רצון שנהיה כולנו ראויים להיות מיוחסים אליו”.

מכאן החלטתי לצאת למסע מעמיק של הכרת השרשים: מסע של ארצות, סיפורים ואנשים אותם החלטתי לבדוק תוך הסתמכות על מקורות ואסמכתאות והצלבה ביניהם. היו קשיים שנבעו מכך שבחלק  מהתקופה לא היו במשפחות היהודיות שמות משפחה אלא שמות כמו “אלמוני בן פלמוני” ושמות המשפחה התפתחו במהלך המאה ה-18. פעולת הזיהוי הייתה מרתקת ולעיתים גם קשה. כל ממצא התקבל רק על ידי קבלת מקורות ואימותים מסודרים. 

במהלך הבדיקה נמצאו סיפורים מעניינים וקשרים משפחתיים חדשים וניתן לראות עד כמה כולנו מתחברים לעם אחד וכיצד התפזרנו בארצות אירופה המזרחית:פולין,אוקראינה, מולדובה, בלארוס, ליטא, לטביה ורוסיה, וכמובן גם בישראל. בעבודתי איני מתייחס כמעט לשנים האחרונות שכן בן דודי משהל’ה שניידר עשה עבודה מעולה ואין צורך בתחליף או תוספת כלשהי. בעבודת הבדיקה הגעתי לאחור עד תחילת המאה ה 16. עדיין יש מספר שאלות פתוחות בפאזל של רצף המשפחה, שאנסה להשלימן בהמשך. אשמח לקבל כל הערה ותיקון הידועים לכם. כמו כן ניתן להוסיף פרטים ותמונות ולסייע לילדיכם בהכנת עץ המשפחה ברמה הנדרשת או הרצויה. כמו כן הועבר החומר לאתר MY HERITAGE המופעל במסגרת בית התפוצות-אתם חלק מהסיפור. באתר זח ניתן למצוא פרטים נוספים על כל אחד כאופן נפרד על ידי כניסה לכרטיס האישי של כל אדם באילן המשפחתי לסעיף הערות. מי שמעונין להוסיף פרטים יכול להעבירם אלי או להעביר אלי את כתובת הדואר האלקטרוני שלו, ואז אוכל לאשר לו כניסה לאתר.

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                        

מקווה שתלמדו ותהנו

ממני משה רוזין

                                                                    דו”אל: [email protected]


טבלת שרשרת הדורות משנת 1530.

מס’ דור תקופה/

משפחה

וילנסקי וילנאי דמיחובסקי רוזין
1  1515- 1580 ישראל שמואל מבריסק
2 כ 1540 עד        כ 1618 רבי משולם פייבוש מקראקא
3 כ 1560 עד         כ 1638 רבי שמואל מפרסמילא
4 בערך 1600 ואילך ???? בן שמואל           ???? בת שמואל
5 בערך  1640 ????
6 בערך 1680 שמואל בן ????
7 כ 1720 עד        כ 1805 פייבוש הזקן בן שמואל
8 כ 1740 גרשון בן פייבוש
9 כ 1760 עד        כ 1820 אריה בן גרשון            אח של נחמה בת גרשון נחמה בת גרשון- לידה בערך 1780.
10 1810 עד   1888 רבי שלום בן אריה וילנסקי (אח של לוי יצחק) לוי יצחק      בן אריה וילנסקי    1889 שרה בת נחמה ואפרים פישל רוזין לידה כ1830
11 1828 עד 1888 רבי דב בער בן שלום וילנסקי
12                   1847 עד 1925                              ברוך זאב וולף וילנסקי

 

11. אברהם בן לוי וילנסקי 1905 עלה לא”י 11.         מוסיא דמיחובסקי לבית רוזין נפטרה 1902 11.                              שרה ומשה רוזין –           לידה- כ 1860                    מוסיא, יוסף ומשה הם אחים. 11.        יוסף רוזין הרוגאצ’ובי 1858 עד 1936
13 1870 עד1935 יהודה לייב וילנסקי
14               1900עד 1988                            שמואל וילנסקי,         מרים ילן שטקליס, עמנואל ילן 12.   זהבה ברכה    וזאב וילנאי 12.        אפרים דמיחובסקי 1902 עד 1965 12.                           אפרים נולד 1895 וחיה רוזין                  נפטרו ב- 1978. 12.        רחל וחנה בנות יוסף רוזין. ניספו בשואה ב-1942
15               1940                            ילדיהם :רות יעקובי והדסה לויט בנות שמואל.      נורית ויעל בנות עמנואל. 13.     אורן ומתן וילנאי 13.          אריה לייב ונחמה דמיחובסקי 1931 עד 2013 13.                              שרה 1935,– מקי 1936,–           חנניה 1940,–משה 1947.
16

 

                          ילדיהם

 

14. ילדיהם

 

 

14.           שילי ואפרים דמיחובסקי נולד 1971 14.

זהר וליאור.– גיל,רן ויעל– .צפריר,רז והדס.–    אלעד,ברק רוני ואופיר.

 

 

15.                               שיר וגל.– נדב,יובל ואסף.–     יובל.–  נויה.– טום ואיימי.–         נועם ומאיה.–יובל,הלל ואופק.– אדם ומאיה.–  לירי.
16                           דניאל                       נולדה 25 יולי 2013.

 

טבלת עצי המשפחות משנת 1530.

מס’ תקופה שם קרבה ת.לידה ת. פטירה הערות
1. סביב 1530 רבי ישראל שמואל מבריסק סביב 1515 בערך 1580
2. עד-1618

שנת פטירה

רבי משולם פייבוש מקראקא בן בכור ל-1.

 

סביב 1540

 

1618

 

 

 

 

 

 

ראש ישיבה ואב”ד קראקא יתכן שקודם היה בבריסק.

רבי יואל סרקיס 1561- 1646 מגדולי תלמידיו החליפו כאב”ד קראקא עם פטירתו.הגיע לקראקא ב1605 ומונה לאב”ד ב1618. חי כ-70 שנה.

3.

 

 

 

נולד בערך 1560   נפטר בערך 1638  רבי שמואל בן רבי משולם פייבוש אב”ד בפרסמילא בן בכור

לרבי משולם 2.

סביב 1560

 

 

 

סביב 1638

 

 

  רבי ישעיהו הלוי סגל (של”ה) 1565 –  1630  היה מחותנו.  1622 איגרת משל”ה לרבי שמואל
4.

 

 

אחיו נולד בערך 1560 רבי אביגדור בן רבי משולם בן לרבי משולם 2.

אח לר’ שמואל 3.

סביב 1560 אב”ד טרעמבאוולע

 

4.1. רבי יוסף חריף בן ל-4.
4.2. רבי מרדכי אב”ד יארטשוב בן ל- 4.1
4.3. רבי יוסיל טשארטקובר מבראדי בן ל- 4.2
4.4. הינדה בת ל- 4.3
5. 1600 ואילך ? בן שמואל בן ל- 3. בערך 1620 וילנא ?
5.1. 1600ואילך ? בת שמואל בת ל- 3. בערך 1620
6. 1680 ואילך שמואל בן ? בן ל- 5. ? בערך 1660 וילנא ?
7. 1720 בערך  עד 1805 “פייבוש הזקן”

בן שמואל

 

 

בערך 1720 בערך 1805 עבר לרוגאצ’וב מוילנא בעת זקנתו. ב 1799עדיין היה בוילנא ,
8. אחרי 1799 עבר אביו מוילנא לרוגאצ’וב למד אצל האדמו”ר הזקן שנפטר ב-1812 רבי גרשון בן פייבוש

 

 

 

 

בן בכור ל- 7     אח ל- 8.1 בערך 1740 בערך 1820  נשלח עם אחיו ע”י אביהם מרוגאצ’וב לליוזנה לאדמו”ר הזקן   1745– 1815 ללמוד תורתו .

בין 1772הקמת חב”ד ל1799 מעבר לרוגאצוב.

 

8.1

 

אחרי 1798

עבר אביו מוילנא לרוגאצ’וב למד אצל האדמו”ר הזקן שנפטר ב 1892.

רבי זלמן בן פייבוש בן ל- 7.           אח ל 8.1 בערך 1745

 

 

 

בערך 1820 נשלח עם אחיו ע”י

אביהם מרוגאצ’וב לליוזנה לאדמו”ר הזקן1745- 1812      ללמוד תורתו .

בין 1772חב”ד ל1798 מעבר לרוגאצוב  “מתנגד”, רב בבוברויסק ?

9. בין השנים 1760           ל- 1820 לערך רבי אריה רוגצ’בר בן בכור לגרשון 8. בערך 1760 בערך 1820 ראש העיר רוגאצ’וב בתקופת מלחמת נפוליאון ברוסיה   1812,קשר לאדמור אמצעי 1829-1745.נחמה רשומה כבתו של רבי גרשון או כבתו של רבי אריה. אולי פעמיים נחמה?
9.1. סביב 1780 אפרים בן לגרשון 8.   אח לאריה 9.
9.2. סביב 1780 רחל, רבקה בנות לגרשון 8. אחיות לאריה 9.
10. בין 1810      ל- 1888 רבי שלום בן אריה רוגצ’ובר בן לאריה 9. 1808  1888  בערך
10.1. 1828עד 1888 רבי דב בער וילנסקי בן בכור ל- 10. 1828 1888
10.2. אחרי 1847 רבי ברוך זאב וולף וילנסקי בן בכור ל- 10.1 1847 1925
מס’ תקופה שם קרבה ת.לידה ת. פטירה הערות
10.3. אחרי 1870 רבי יהודה לייב ניסן ילן וילנסקי בן בכור ל- 10.2 1870 1936
10.31 סביבות 1900 שמואל וילנסקי בן בכור ל- 10.3, ואח ל- 10.32    ו-10.33 1897 1966 בתו:הדסה לויט.נולדה 1933,נפטרה 2007.
10.32 סביבות 1900 מרים ילן שטקליס בת ל- 10.3, אחות ל- 10.31                      ול- 10.33 1900 1984
10.33 סביבות 1900 עמנואל ילן וילנסקי בן ל- 10.3, אח  ל- 10.31 ול- 10.32 1903 1981
11. נולד בערך    ב- 1810 רבי גרשון בן אריה רוגצ’ובר בן ל- 9.,          אח  ל- 10.
11.1. “בני משה” אחרי 1889. לוי יצחק וילנסקי בן ל- 11. הצטרף ל”בני משה” שנוסדה ב 1889
11.2. אברהם וילנסקי וחיה (פרימן) בן ל- 11.1 1906 עלה עם משפחתו מקישינב
11.3. זהבה, ברכה בנות ל- 11.2 עלו לארץ ב 1906
11.4. זאב וילנאי (וילנסקי) ואסתר בן ל-  11.2,     אח ל- 11.3. 1900 1988 נכד נכדו של רבי אריה
11.5. אורן וילנאי בן ל- 11.4       אח ל- 11.6 1941 בערך בוגר ב 3 שנים מאחיו מתן
11.6. מתן וענת וילנאי בן ל- 11.4       אח ל- 11.5 1944
12. בערך 1800 נחמה בת גרשון בת ל- 8,        אולי ל- 9. ?  1780 בערך על נחמה נאמר במקור אחד שהיא בתו של 8. ,ובמקור אחר שהיא בתו של 9. אולי היו שתיים?
13. 1830 שרה בת נחמה אשתו של אפרים פישל רוזין בת ל- 12. 1830בערך  1830 בערך חיו ברוגאצ’וב.עד 1871 לימד את בנו יוסף באופן אישי.
14. 1860 רבי יוסף רוזין הרוגאצ’ובי בן ל- 13. 1858 1936 רוגאצ’וב, דווינסק, סנט פטרבורג
14.1. רחל          וישראל אדם ציטרון קטרוני בת ל- 14.  

 

1881

1942

 

1927

14.2. חנה                 ודוד גולדפין בת ל- 14.    אחות  ל- 14.1  

1874

 

1936

מנה ושני בניה:יהושע ויהודה ניספו בשואה.
15. מוסיא רייזל             ויעקב משה דמיחובסקי בת ל- 13.  

 

 

1902 נפטרה לאחר הולדת בנה אפרים 15.1.
15.1. אפרים פישל דמיחובסקי בן ל- 15 1902 1965
15.2. אריה לייב ונחמה דמיחובסקי בן ל- 15.1. 1931 2013 השאיר אחריו את אשתו נחמה, אחותו מוסיא, בניו אפרים ויוסף ובתו חנה
15.3. מוסיא בת ל- 15.1. אחות ל- 15.2
15.4.  

 

 

שילי לבית פיין ואפרים דמיחובסקי  

בן ל- 15.2

 

1971

16.

 

 

בערך 1860 משה ושרה רוזין בן ל- 13. חיו ברוגאצ’וב בנוסף לגיסיה ואפרים שעלו לארץ היה בן נוסף אריה ו 3 בנות:בלה,נחמה מוסיא
16.1. בערך 1880 גיסיה ודוד ויימן בת ל- 16.
16.2. יצחק ושרה ויימן בן  ל- 16.1
16.3. ריקה בת ל- 16.1.
16.4. ישראלה וחיים ויימן בן ל- 16.1. 16.2., 16.3., 16.4., 16.5., אחים
 

.16.5

מרדכי           ויעל זקסנברג בת ל- 16.1. 1912

1917

2005

2005

16.51. דוד (דודיק) בן ל- 16.5. 1947 2006
מס’ תקופה שם קרבה ת.לידה ת. פטירה הערות
16.52 שמואל ומיכל זקסנברג בן ל- 16.5. אח ל- 16.51.
17. אברהם יצחק שניידר
18. אריה דב ויניק
19.     20. בריינה לבית ויניק ושרגא מאיר שניידר בת ל- 18.

 

בן ל- 17.

1871

1873

1957

1917

21. אברהם וחנה שני (שניידר) בן ל- 19. ול- 20.  

 

 

 

פרטים באילן יוחסין שהכין משה’לה שניידר
22. יעקב ורחל שניידר בן ל- 19. ול- 20. פרטים באילן יוחסין שהכין משה’לה שניידר
23.  

 

חיה לבית שניידר

ואפרים רוזין

בת ל- 19. ול- 20.             בן ל- 16. 1905

1895

1977            1978 פרטים באילן יוחסין שהכין משה’לה שניידר
24. שרה              וראובן וינר בת בכורה    ל- 23. 1935

1929

2002   2002
24.1. גיל וינר ז”ל בן בכור ל- 24. 1961 2013
24.2. רן וינר בן ל-24. 1963
24.3. יעל וינר בת ל- 24. 1970
24.31 יובל בן ל- 24.3. 2009
25. מאיר (מקי) בן ל- 23. 1936 2001
25.1. זהר ואבנר בת בכורה ל- 25. זהר 1958
25.11 שיר (טפר)           וערן קליינר בת ל- 25.1.   אחות ל- 25.12 1985
25.12. גל טפר בת ל- 25.1. 1988
25.13 דניאל קליינר בת ל- 25.11. 2013
25.2.  ליאור              וגיל צ’מקה בת ל-25.       אחות ל- 25.1. 1964

1963

25.21. נדב צ’מקה בן ל- 25.2. 1991 25.21., 25.22., 25.23., אחים
25.22 יובל צ’מקה בן ל- 25.2. 1993 25.21., 25.22., 25.23., אחים
25.23. אסף צ’מקה בן ל- 25.2. 1998 אח 25.21., 25.22.,
26.

 

חיה (חיה’לה)

וחנניה רוזין

 

בן ל- 23.

1943

1940

2007

2016

26.1. צפריר רוזין בן בכור ל- 26. 1968
26.11 נויה בת ל- 26.1. 2007
26.2 מיכל              ורז רוזין  

בן ל- 26.

1973       1970
26.21 טום רוזין בן ל-  26.2. 2006
26.22 איימי רוזין בת ל- 26.2. 2009
26.3. הדס           ועמרי דביר בת ל-26. 1974      1973
26.31 נועם דביר בן ל- 26.3. 2006
26.32 מאיה דביר בת ל- 26.3. 2010
27. משה רוזין בן ל- 23. 1947
27.1. אלעד רוזין    והגר שליש בן ל- 27. 1972
27.11 יובל שליש רוזין בת ל- 27.1. 2003
27.12 הלל שליש רוזין בת ל- 27.1. 2005
27.13 אופק שליש רוזין בת ל- 27.1. 2009
27.2. ברק רוזן בן ל- 27. 1973
27.21 אדם רוזן בן ל- 27.2. 2004
27.22 מאיה רוזין בת ל- 27.2. 2006
27.3. רוני רוזין בת ל- 27. 1982
27.4. אופיר רוזין בן ל- 27. 1984
27.31 לירי בת ל- 27.3. 2015

רבי ישראל שמואל מבריסק

נולד בערך בשנת 1515. נפטר בערך 1580.

מוזכר כאביו של רבי משולם פייבוש שמונה להיות אב”ד בקראקא. רבי משולם היה בנו בכורו (1). בשנת 1617 נדפס בקראקא ספר בהשתדלותו ועל פי הגהתו של רבי משולם פייבוש ובסוף הספר נמצאה הסכמה ממנו וחתימתו: משלם המכונה פייבוש בן לא”א ישראל שמואל זלה”ה (2).

                            בית הכנסת הישן בבריסק. הוקם ב-1568 לאחר שריפת בית הכנסת שהוקם ב-1511.

  • מאיר בלבן, תולדות היהודים בקרקוב ובקאיזמייז 1304- 1868,חלק א’,עמ’ 376, הוצאת מגנס ירושלים, תשס”ג.
  • יחיאל מתיתיהו צונץ,עיר הצדק, תולדות רבני קראקא,1874,עמ’ 52,51,49.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רבי משולם פייבוש  מקראקא בן רבי ישראל שמואל מבריסק

נולד בערך ב 1540. נפטר ב 1618.

הרב משולם פייבוש נולד לאביו ישראל שמואל בראשית המאה הרביעית לאלף הנוכחי (בערך 1540). בטרם היותו אב”ד בקראקא היה אולי אב”ד בבריסק ליטא(1) שנמצאתעל הגבול בין בלארוס ופולין. הגאון בעל ב”ח רבי יואל סירקיס היה בצעירותו מגדולי תלמידיו כנראה עוד בבריסק. יואל סירקיס נולד ב-1561 ונפטר בשנת 1646.

רבי משולם פייבוש עבר לקראקא ובימיו הראשונים שם שימש כר”מ. על פי (1) : “ואף כי לא נודע בבירור השנה אשר בה בא לקראקא לנהוג נשיאותו, אם בשנת שנ”ט (1599) או אחר כך, בכל זאת נודע שבשנת שס”ה (1605) כבר היה שם”.

רבי משולם פייבוש נקרא לכס הרבנות בקראקוב בהמלצתו של השל”ה רבי ישעיהו הלוי סגל, שסרב לקבל את הכהונה , עקב רצונו לעלות לארץ ישראל (2). השל”ה נולד ב1565ונפטר ב-1630.

רבי משולם פייבוש נפטר ב- 1618 והוא בן כ-70 שנה (3).                                                                                    בכס הרבנות בקראקא החליפו תלמידו בעבר רבי יואל סירקיס.

לגבי ילדיו כתוב (1):”גם במשפחתו לא נודע לנו מאומה מבניו ובנותיו זולתי מבנו האחד ששקול כנגד הרבה, הוא הרב המקובל שמואל (על שם אביו זקנו) והיה אב”ד בעיר פרמיסלא.

על פי מקור אחר (4) לגאון משולם פייבוש היה מלבד בנו שמואל עוד בן והוא הרב הגאון אביגדור אבד”ק טרעמבאוולע.

לגבי מקום קבורתו שני מקורות סותרים: מקור אחד מציין שאבן מצבתו נאבדה כערך הזמן ולא ידע איש את קבורתו (2). מרים ילן שטקליס מספרת שאביה המנוח נסע לקראקוב ומצא את הקבר בתוךאהלו שמור, יפה ,נקי ומטופח.מהכתוב אנו   למדים שהוא היה רב ראשי ואב”ד בקראקא (5).

ידוע על קשריו וחילופי דעותיו של רבי משולם פייבוש עם מקובלי צפת ועם השל”ה.

מרים ילן שטקליס מספרת (5) שרבי משולם פייבוש כתב ספר תורה  במו ידיו,והספר הועבר מדור לדור ומבכור לבכור ונשמר על ידם. רבי ברוך זאב וילנסקי סבא של מרים ילן שטקליס הוציא את הספר ,תוך סכנת נפשות, מבריה”מ עם רצונו לעלות לארץ ישראל. בדרכו לארץ נפטר ב1925 בפרנקפורט שבגרמניה.

בנו יהודה לייב וילנסקי העלה את הספר לארץ באותה שנה. עקב עיסוקיו הרבים בעולם במסגרת התנועה הציונית , הוא מסר את הספר למשמרת בבית הכנסת הגדול בת”א. עם מותו ב1935 נעלם הספר מבית הכנסת ונותרו רק שני כתרים קטנים בתחתית ארון הקודש, והם נשמרו בביתה של מרים ילן שטקליס.


                                                               בית הכנסת הישן בקראקא. הוקם במאה ה-14. שופץ  ב-1570,אחרי שריפה.

                                                                                                           שימש כמרכז לחיי החברה והדת של הקהילה.

 

—————————————————————————————————————-

(1) יחיאל מתתיהו צונץ, עיר הצדק- תולדות רבני קראקא וראשי ישיבותיה, קראקא 1874, עמ’ 63,51,49.                                  (2) חיים דב  פרייברג,לוחות זכרון-תולדות רבני קראקא, פרנקפורט, תשס”ד, עמ’ 17,11,10.                                                    (3) מאיר בלבן,תולדות היהודים בקרקא ובקאיזמיז 1304- 1868, ,1978,הוצאת מגנס ירושלים תשס”ג ,חלק א’ עמ’ 376.                                                                                                                                                       (4) צבי הלוי איש הורוויץ, לתולדות הקהילות בפולין, הוצאת הרב קוק, 1978, עמ’ 476.                                                             (5) מרים ילן שטקליס, חיים ומילים, הוצאת קריית ספר, 1978 ע”ע 156-12          

 

 

                       רבי  שמואל  בן  רבי  משולם  פייבוש

         

בן בכור לאביו. נולד בערך ב 1560 וחי עד בערך 1638. אביו נולד בערך ב 1540.                                                     על פי (1) המתייחס לאביו רבי משולם פייבוש כתוב: “גם ממשפחתו לא נודע לנו מאומה מבניו ובנותיו אשר הוליד מחלציו זולתי מבנו האחד ששקול כנגד הרבה הוא הרב המקובל שמואל (ע”ש אבי זקנו),והיה אב”ד בעיר פרמיסלא”.

באותו מקור מצוין על שאלות ותשובות שהוחלפו בן הגאון רבי ישעיהו סגל, ר”מ ואב”ד בירושלים עיר הקודש לרבי שמואל , ר”מ ואב”ד בקהילת פרמיסלא, בן המאור הגדול בישראל משולם פייבוש ר”מ ואב”ד בקהילת קראקא”. הוא הוזכר כר”מ ואב”ד בפרמיסלא ע”י הרופא והוגה הדעות רבי יוסף שלמה (יש”ר) מקנדיה שבכרתים בספרו “נובלות חכמה” במחצית השניה של המאה ה-17. ב 1622 שלח השל”ה (שחי בשנים 1565 עד 1630) אגרת למחותנו רבי שמואל בן רבי משולם פייבוש, בה כתב שירושלים מתפתחת מיום ליום וזה לדעתו סימן שביאת המשיח קרובה. במקור זה מצוין שהם היו מחותנים.מחותנים הם הורי החתן והכלה, כלומר בן/בת של האחד נישאו לבן/ בת של השני. השל”ה היה גם מי שהמליץ על רבי משולם פייבוש לכהונה בקראקא, לאחר שסרב לקבל את הכהונה על עצמו עקב רצונו לעלות לא”י. מכאן ניתן להעריך את שנות חייו ופעילותו של רבי שמואל. ידוע גם (4) שהגאון רבי יהושע העשיל חריף הגיע בצעירותו (בערך ב-1593) לפרמיסלא כדי ללמוד אצל רבי שמואל. רבי יהושע נולד ב1578 ונפטר ב 1646. ב 1638 מונה יהושע העשיל כאב”ד בפרמיסלא, וב 1639 עבר להיות אב”ד בלבוב. לגבי זמני חייו ופעילותו של רבי שמואל מצויין בספר פשמישל (5) ששנות הולדתו לא ברורות.יש גם ויכוח על תקופת כהונתו כאב”ד בפרמיסלא. ישנם מקורות המציינים סדר של שרשרת הרבנים כך  שרבי שמואל כיהן במשרתו לפני רבי שמעון וולף אוירבך ואחרים המציינים שכיהן אחריו, כלומר אחרי 1626.לי נראה הטיעון השני כנכון. זאת כי על פי (5) טוען ד”ר יוסף גלרנטר כי בתקופת כהונת רבי שמואל היו רבני עיר זו גם לרבני הגליל פשמישל וזה בסביבות 1638.

להלן שרשרת הרבנים בתקופה המדוברת:                                                                                                           א. המהרש”ל-שלמה לוריא. נולד 1510.נפטר 1573.פתח את שרשרת הרבנים בפרסמילא ב 1535.                                                                                                                                        ב. רבי משה מפרסמילא. כיהן עד 1597. נפטר ב 1608.                                                                                          ג. רבי שמעון וולף אוירבך. בשנים  1610 ו-1611 חתם על ספרים שיצאו בפשמישל כאב”ד פשמישל. ב- 1626  נקרא לכהן בפוזנא ואח”כ בוינה. נפטר ב-1631.                                                                                                                    ד. רבי שמואל  בן רבי משולם פייבוש   כיהן כנראה בין השנים 1626 עד 1638.                                                                                             ה. יהושע העשיל, תלמידו של רבי שמואל, כיהן אחריו ב- 1638-  1639.                                                                           אין לנו ידיעות על מקום קבורתו של רבי שמואל, והערכה היא  שנפטר  בערך ב -1638. על פי (2) עמ’ 93 היתה לרבי שמואל בת שהיתה נשואה לרבי אברהם שהיה ר”מ ואב”ד בקהילות באר ולבוב , ונפטר ב 1648.ידוע גם שהיה מחותנו                                                         של השל”ה כך שצריך להיות לפחות בן או בת נוספים.                                       .

 

                                                                     

                                                                                        בית הכנסת העתיק בפרמיסלא  (1594 )

__________________________________________________________________________________

              (1)יחיאל מתתיהו צונץ,עיר הצדק- תולדות רבני קראקא, 1874, עמ’ 61,51,49.

              (2)צבי   הלוי איש הורוויץ, לתולדות הקהילות בפולין,הוצאת הרב קוק, 1978, עמ’ 476.

              (3) אריה מורגנשטרן,יהדות הגולה והכמיהה לציון 1240 -1840,עמ’ 75,74, וכן הערה 80 בעמ’ 97.

             (4)יוסף כהן צדק, שם ושארית: העיר פרעמישלא וגדוליה,1895.

             (5)אריה מינצר (עורך), ספר פשמישל, ארגון יוצאי פשמישל,1964, עמ’ 57- 58.

             (6) פנקס הקהילות של גליציה,פשמישל

       

                 פייבוש בן שמואל מהדילוביץ – “פייבוש הזקן”

 נולד בערך בשנת 1720. נפטר בערך בשנת 1805.פייבוש הזקן חי בוילנא במאה ה-18. מרים ילן שטקליס (1) מציינת שהוא היה דור שמיני לפניה: “תלמיד חכם ואיש אמיד היה”.במחצית השניה של המאה ה-18 עם התפתחות החסידות החלו בוילנא מאבקים קשים בין המתנגדים שסרו למרותו של הגר”א (הגאון רבי אליהו) לבין החסידים. במסגרת מאבקים אלה מוזכר  פייבוש   באופן שונה בשני מקורות. במקור אחד (2) מסופר שב- 4 לפברואר 1799 הלכו מספר נציגים של הממשל בליווי שוטרים ויהודים חסידים לבית הכנסת הגדול בוילנא. בין החסידים היה פייבוש גם הוא בשרות המשטרה בעל דרגה  של “ראש עשרה”.  כן נאמר שם בהערה שזה כנראה פייבוש בן שמואל שנקרא “פייבוש הזקן”. בבית הכנסת היה קהל רב כי זה היה זמן מנחה. אנשי הקהל החלו בתפילה כדי להפריע לבאי כח השלטון שהביאו את החלטת השלטונות לאפשר בחירות חדשות לקהל. המשטרה ונציגי השלטון ערכו במקום גם חיפושים, והחסידים ראו עצמם כמנצחים ואף היכו את המתנגדים במקלות. במקור אחר (3) עמ’ 49 מוצג מכתב שנשלח לגנרל פרוקורור לופחין ביום  28 לאוקטובר 1798 אותו כותבת אסתר, אשת  הסוחר בן רפאל (כנראה אשתו של רבי מאיר רפאלס – מנהיג החסידים בוילנא) . היא החליטה לשלוח את המכתב כבקשה למלך הגדול של רוסיה עקב מעצרו של בעלה ואנשים נוספים שנעשה ללא עוול בכפם בגלל הלשנה נקמנית של הקהל בוילנא ויחסו הטוב של ראש העיר לראשי הקהילה. היא חוששת ממזימות הקהל וראש העיר המחפה עליהם שערכו את החקירה ביחד. בזמן שילוחם מוילנא שלח ראש העיר בנוסף לקצין ולשומרים גם את הפאקטור שלו- פייבוש כדי לגרום סבל לאומללים ולהודיע הכל לראש העיר ולקהל. היא גם חוששת שהמכתב ששלחה יעוכב. על המכתב ישנו אישור שהגיע ליעדו ב-9 לנובמבר 1798. במקור (4) עמ’ 142 מסופר עוד על הפרשה: “ותהי ראשית מלאכתם למסור לדין מלכות שבעת ראשי החסידים אשר בוילנא…והדת נותנת לשלחם אל ארץ גזירה לסיביר… ויהי בלכתם לדרכם בלוויי אנשי צבא הקיסר במשפט וישימו אלופי הקהל להם עוד משמר מיהודים לבלתי ישחדו את שומריהם בכסף לנוס ולהמלט על נפשם”. מקור זה מתאר את רבי פייבוש כמתנגד שבא כביכול לפגוע בחסידים למרות שמצטט גם פרטים ממקור (2). הסבר על הסתירה בין המקורות ניתן ב(3) עמ’213 ובו מוצגת ביקורת על קלויזנר לפיה הוא תמך במתנגדים וראה את החסידים בעין לא יפה: מכים, משחדים, מלשינים וכו’.                                                                                                                               אחרי 1799 ובתוך המאבק בין המתנגדים  לחסידים עזב פייבוש הזקן את וילנא ועבר לגור ברוגאצ’וב. כנראה שהמאבק גרם לו לעשות זאת.

שני בנים היו לו : גרשון וזלמן . רבי פייבוש החליט לשלוח את שני בניו לליוז’נה לאדמו”ר הזקן באמרו  להם:”זקנתי מכדי שאוכל לקבל את הדרך החדשה אך אתם סעו אל הרבי שניאור זלמן ולימדו את תורתו”. על מנת לאמת את תקופת חייו  מספר נתונים הקשורים לתקופה: א. האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי חי בשנים 1745 עד 1812.  ב. חב”ד נוסדה ב1772 . ג. פייבוש בן שמואל עבר בזקנתו מוילנא לרוגצ’וב אחרי שנת 1798. ד. המכתב עליו סופר לעיל נשלח באוקטובר 1798.

  כשהגיע רבי פייבוש לזיקנה מופלגת (5) קרא לשני בניו לבא לפניו ופקד עליהם ליסוע אל הרבי הזקן:”תשבו אצלו ותתהו על קנקנו, ואולי תקבלו את נוסחתו החדשה לפני השם ותהיו חסידים. אני זקנתי מדי ולא אוכל להתחיל ללמוד חסידות אך אתם סעו אליו”. הם מילאו הוראת אביהם, וישבו זמן ממושך בליאזני.                                                  על פי המצוין לגבי זיקנתו  המופלגת אני מעריך שהוא נולד בערך סביב 1720 ונפטר בערך סביב 1805.                                                                                                                                              לרבי משולם פייבוש מקראקא בן ישראל שמואל מבריסק היו שני בנים: שמואל (אב”ד בפרסמילא) ואביגדור (אב”ד בטרעמבאוולע) . מישהו או מישהם מצאצאיהם התישבו בוילנא והמשפחה העמידה אנשי תורה, רבנים, מדענים ואנשי מעשה לא מעטים ביניהם:  פייבוש הזקן”. תחילה קראו להם בכינוי “דה וילנר” ובתקופה מאוחרת יותר עם הופעת שמות משפחה הפך הכינוי לשם וילנסקי.                                                                                         

(1) מרים ילן שטקליס, חיים ומילים, קרית ספר, 1978,עמ’ 129- 154.

(2) קלויזנר ישראל, וילנא בתקופת הגאון,הוצאת ראובן מס , תש”ב, עמ’ 36 ואילך.

(3) מונדשטיין יהושע (עורך), כרם חב”ד, כפר חב”ד,1992, גליון מס’ 4 חלק א’, עמ’ 49, 213.

(4) גוטלובר אברהם בר,זכרונות ומסעות, הוצאת מוסד ביאליק,ספריית דורות,1976,חלק א’,עמ’  142.

(5) מרים ילן שטקליס,על אדמו”ר הזקן, מזכרונות בית וילנסקי (משפחת גרשוני), מתוך: ספר הקן-קובץ מאמרים על אדמו”ר הזקן למלאת ק”נ שנים להסתלקותו, קרית ספר,תשכ”ט. עמ’ 129- 132.

                                            רבי גרשון בן רבי פייבוש מהדילוביץ

                                   רבי זלמן בן רבי פייבוש מהדילוביץ

שניהם אחים. רבי גרשון היה הבן הבכור וחי ברוגצ’וב.

בילדותם נשלחו ע”י אביהם לאדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי (1). זה התרחש אחרי 1798. כשהגיע רבי פייבוש לזיקנה מופלגת קרא לשני בניו לבא לפניו ופקד עליהם ליסוע לליאזני לרבי הזקן: “תשבו אצלו ותתהו על קנקנו ואולי תקבלו את נוסחתו החדשה לפני השם ותהיו חסידים. אני זקנתי מדי ולא אוכל להתחיל ללמוד חסידות אך אתם סעו”.                                                                                                                  רבי גרשון ורבי זלמן מילאו פקודת אביהם וישבו זמן ממושך בליאזני בחצר הרבי. כשחזרו חזר רבי זלמן לרבנותו ולמתנגדותו והיה לרב בבוברויסק. רבי גרשון נעשה חסיד חב”די נלהב אך לא אהב את עבודת הרבנות . עסק בפרמקטיה והיה מעורב בענייני העולם.

 שלושה בנים היו לרבי גרשון (1): רבי אריה הבכור, רבי אפרים ובן שלישי ששמו לא ידוע. היו לו גם שלוש בנות: נחמה, רחל ורבקה. צאצאיו קראו עצמם גם “משפחת הגרשוני” (2)

_________________________________________________________________________

(1)מרים ילן שטקליס,על אדמו”ר הזקן מזכרונות בית וילנסקי,מתוך:ספר הקן,קרית ספר,תשכ”ט, עמ’ 129. (2)מרים ילן שטקליס, חיים ומילים, הוצאת קרית ספר,1978,עמ’ 131.

רבי אריה רוגצ’בר בן רבי גרשון

בנו בכורו של רבי גרשון בן רבי פייבוש מהנילביץ ואח לאפרים, נחמה, רחל, רבקה ולאח נוסף ששמו לא ידוע. אביו רבי גרשון שהה כנער ביחד עם אחיו רבי זלמן אצל האדמו”ר הזקן על פי מצוות אביהם רבי פייבוש במגמה ללמוד את תורתו החסידית החב”דית.האב נשאר בקשרים עם האדמו”ר הזקן.                           פעם אמר לו האדמו”ר הזקן על בניו: “ובני גרשון לבני ושמעי”. פירוש הדבר: הצעיר רבי אפרים איש הלב (לבני), ורבי אריה הבכור איש המח (שמוע, שמעי) (1).

את בנו הבכור אריה חינך רבי גרשון לפי הדרכתו והוראותיו המפורשות של רבי זלמן שניאור מלאדי (1).  הרבי רצה שרבי אריה יהיה בורגומיסטר (ראש העיר) ברוגאצ’וב. רבי גרשון אמר לו שבנו אינו דובר רוסית. תשובת הרבי: אין בכך כלום. יש לו “ראש טוב” (היה עילוי)(2). הרבי צירף פתק להקראה בבית הכנסת:”אתם סוברים שדעתי היא שרבי אריה יפסיק את לימודיו? דעתי היא שרבי אריה ימשיך וילמד, ושילמד קצת “חשן משפט”, וכשישב בדין יקרב את העם אל “חשן משפט” וה”גויים” ישמעו בקולו, מפני ש”הרבה חושך נדחה מפני קצת אור”. רבי אריה למד רוסית וידע את השפה על בוריה. על פי מצוות הרבי נעשה במרוצת הזמן דוברם של החסידים, וטיפל מול השלטון הרוסי בבעיות שונות בשליחות הרבי (2).

בימי מלחמת נפוליאון ברוסיה (1812) הגן רבי אריה על רוגאצ’וב שהייתה עיר מבצר בימים ההם, ועמד בגבורה מול לחץ הצבא הצרפתי.זאת כתפיסת רבו האדמו”ר הזקן. לפני כניעת העיר ציווה לשרוף את כל התבואה ויתר מצרכי המזון ,וכן החביא פלוגת קוזקים שלא הספיקה להמלט. על מעשיו אלה נידון על ידי בית דין צבאי צרפתי למיתה בירי. ברגע האחרון כשעמדו רבי אריה ומזכירו בשדה מול רוביהם של החיילים הצרפתיים, הוחלף עונש המוות בעונש מלקות. זה קרה משום שתושבי רוגאצ’וב והסביבה אספו סכום כסף גדול כדי “לקנות” חנינה. את השליחות בעניין ביצעה אשה יהודיה מתבוללת שבביתה התגורר ראש בית הדין הצבאי(1).

רבי אריה נפטר בשיבה טובה,משופע בבנים ובנות .

     ——————————————————————————————————————–

  • מרים ילן שטקליס, על אדמו”ר הזקן-זכרונות בית וילנסקי, מתוך ספר הקן,קרית ספר,תשס”ט
  • מרים ילן שטקליס,חיים ומילים,הוצאת קרית ספר,1978,עמ’ 154-129.

                                     נחמה בת גרשון בן רבי פייבוש

קיימים מקורות שונים בהם רשומים פרטים שונים לגבי זהות אביה של נחמה. במקור (1) מצוינת נחמה כבתו של רבי גרשון. לכך יש גם סימוכין במקור נוסף (2). במקור (3)רשום שנחמה היא בתו של רבי אריה ונכדתו של רבי גרשון. מקור (2) ומקור (3) סותרים זה את זה למרות שהם שני מקורות שונים של מרים ילן שטקליס,

השאלה המתעוררת מה נכון? יתכן גם שהיו קיימות שתי נשים בשם זה: האחת בתו של רבי גרשון והשניה בתו של רבי אריה. השם שלהן נובע, אולי, מכך שהשם חוזר במשפחה. עניין זה יבדק על ידי במידת האפשר. בכל מקרה לנחמה הייתה בת בשם שרה שהמשיכה את שושלת הדורות.

  • חום השמש, עמ’ 33.
  • מרים ילן שטקליס, חיים ומילים, הוצאת קרית ספר, 1978,עמ’ 153 .
  • מרים ילן שטקליס,על אדמו”ר הזקן, מתוך:ספר הקן, הוצאת קרית ספר, תשס”ט,עמ’ 129.

קורות משפחת וילנסקי – ילן בערך 1780-. מרבי אריה רוגאצ’ובר.

ענף משפחת וילנסקי מתחיל כפי הידוע לנו כמו הענפים האחרים מרבי ישראל שמואל מבריסק סביב שנת 1530. אבל ההתפצלות מתחילה מרבי שלום בן רבי אריה רוגאצ’ובר שנולד ב 1808 ונפטר בערך ב- 1888. מרים ילן שטקליס  כותבת שרבי שלום היה רב ברוגאצ’וב או בצ’צ’רסק ויתכן שכיהן גם תקופה מסוימת בבוברויסק. רבי שלום נחשב תלמיד חכם, חריף ובקיא, מחמיר עם עצמו ועם הזולת. נשוי היה לשיינע, שידועה היתה כצדקת גמורה,טובת לב מופלאה.

בנו בכורו של רבי שלום היה רבי דב בער וילנסקי.נולד ב- 1828 ונפטר ב- 1888. הוא דמה לאביו בדבקותו בתורה אך לא באופיו ומזגו. היה אדם רך,עדין, סלחן ובעל אופק רחב והשכלה כללית רחבה. כיהן כרב מ”טעם הממשלה” בבוברויסק. אחרי מותו נכתב עליו : ” שמונה ועשרים שנה ישב הרב הנכבד הזה על כיסא הרבנות בעירנו והיה אהוב וחביב ונחמד לכל יושבי עירנו ,כי המנוח היה מצוין במידות וידיעתו היתה רבה בתלמוד. הוא הוריש ספריה עשירה במותו. בנו  ונכדו החליטו להעבירה לספריה הלאומית בירושלים, אך הספריה לא הגיעה ליעדה. היא נשלחה לארץ דרך העיר ניקולאייב אך ב 1905 היו בעיר שטפונות עזים והספרים הארוזים נהרסו לחלוטין.

 רבי ברוך זאב (וולף) וילנסקי היה בנו הבכור של רבי דב בער וילנסקי, הוא נולד בצ’צ’רסק ב-1847 ונפטר בפרנקפורט על נהר מיין ב 1925, בדרכו לארץ ישראל. את פרנסתו מצא בכבוד כעורך דין מומחה במשפט אזרחי. היה גם תלמיד חכם מובהק ואיש חב”ד. היה בין חובבי ציון הראשונים.

רבי יהודה לייב ניסן היה בנו בכורו של רבי ברוך זאב. נולד ב 1870 במשפחת רבנים חסידי חב”ד . שנותיו הראשונות עברו בצ’צ’רסק ,אך עוד בילדותו עברה המשפחה לעיר קרמנצ’וג באוקראינה. אחרי גמר הלימודים התיכוניים למד פילוסופיה וכימיה בברלין והשלים לימודי דוקטורט בכימיה בבזל. בשובו לרוסיה ב 1895 הצטרף לאגודת “בני משה” והיה מראשוני התנועה הציונית בה פעל עד יום מותו , כעבור 38 שנים. בשנים 1897 עד 1903 התגורר בקרמנצ’וג, ושם נולדו לו ולאשתו הדסה (לבית ליפשיץ) ילדיהם : שמואל, מרים ועמנואל. בסוף 1902 נבחר לרב הקהילה בעיר ניקולאייב,חרף התנגדות על רקע היותו חסר הסמכה לרבנות. כיהן בה עד סוף שנת 1905. אשתו הדסה נפטרה במהלך מלחמת העולם הראשונה. ב 1920 עלה לארץ ישראל שם ישב בנו הצעיר עמנואל. באותה שנה עלתה בתו ואחריה גם בנו שמואל.                                               פעילותו הציונית מטעם קרן היסוד נמשכה ברחבי העולם. בשנת 1932 פרש מפעילותו עקב מחלת הסרטן בה לקה,    וב-1935 נפטר בביתו בחיפה והוא בן 65 במותו.

משפחתו:                                                                                                                                                  בנו הבכור שמואל נולדב-1897, והגיע לארץ ישראל,כנער, כדי ללמוד במחזור השני של גמנסיה הרצליה.לאחר מכן חזר לרוסיה ולמד שם הנדסת בניין. ב-  1921 חזר לארץ והיה פעיל ב”הגנה”. הוא נישא לד”ר הנרייטה בראון שעלתה לארץ באותה שנה מניקולאייב. עד יום מותה עבדה כרופאה. היה אב לשתיים: רות יעקובי והדסה לויט וסב לנכדים. הוא נפטר   ב- 1966 (11 שנה לאחר מות אשתו ב- 1955).                                                                                                    בתו מרים ילן שטקליס, ילידת 1900, הייתה סופרת ומשוררת עברייה, מחברת ספרי ילדים ושירי ילדים. הייתה כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים ב 1956. למדה באוניברסיטאות שונות בחו”ל פסיכולוגיה ומדעי החברה, מדעי היהדות וספרנות.עלתה לארץ בגיל 20 ועבדה בבית הספרים הלאומי עד לפרישתה. בסוף 1929 נישאה למשה שטקליס פרופסור לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. לזוג לא היו ילדים והם התגרשו בהמשך. נפטרה ב- 1984.                                                                                                בתו מרים ובנו הצעיר עמנואל שינו את שם משפחתם ל”ילן” כראשי התיבות של שמו יהודה לייב ניסן.                                                                                 בנו הצעיר עמנואל יליד 1903. נשלח בגיל 16 ללמוד בגמנסיה הרצליה כאחיו לפניו. לאחר מכן למד אדריכלות  באנגליה. ב-1935 הצטרף לסגל הטכניון כמרצה לארכיטקטורה. היה פעיל בהגנה, בש”י ובצה”ל עם הקמתו, ועסק בתכנון ופיתוח בתחומי בניין והתיישבות.                                                                                                                          נישא ליהודית לבית מכליס והיה אב  לשתיים וסב לנכדים. בתו. נורית נישאה לעוזי רוזן, אדריכל ומתכנן ערים שנהרג במלחמת ששת הימים , והייתה אם לשניים. בתו יעל בן משה אמנית ומחנכת באמנות. בנם הבכור של יעל ורם אף הוא אמן. עמנואל ילן נפטר ב-1981.

 _________________________________________________________________________________                                                                                                      המקורות: ויקיפדיה,יהודה לייב וילנסקי , חיים ומילים ,נכתב על ידי מרים ילן שטקליס

קורות משפחת וילנאי- וילנסקי בערך 1780מרבי אריה רוגאצ’ובר

ענף משפחת וילנסקי- וילנאי מתחיל כפי הידוע לנו, כמו הענפים האחרים לפחות ברבי ישראל שמואל מבריסק , אבל ההתפצלות מתחילה מרבי אריה. מסופר שנפטר בשיבה טובה, משופע בבנים ובנות. לי ידוע שמותיהם של: רבי שלום,           רבי גרשון, שרה ודבורה.                                                                                                                           לרבי גרשון היו כפי הידוע שני בנים: לוי יצחק ושלום וילנסקי.                                                                                                                                                                                                                  לוי וילנסקי (1) היה סוחר קמח אמיד מנכבדי קישינב, היה חבר האגודה החשאית “בני משה” שנוסדה ב 1889 בידי “אחד העם” ואיגדה את מיטב חובבי ציון ברוסיה. בעליית בנו אברהם וילנסקי לארץ ישראל ראה משום הגשמת חלומות לשתף את משפחתו בבניין הארץ.                                                                                                                         אחיו של לוי וילנסקי, שלום וילנסקי היה מרוכשי האדמות בחדרה,לקראת ההתישבות בה. ב- 1890 ומראשוני חדרה ומייסדיה. בנו של שלום  אריה וילנסקי היה אף הוא ממייסדי המושבה חדרה. עליו מסופר שהשתתף בהצגה של תיאטרון החובבים הראשון שהוקם בארץ ב1894 בנוה צדק ביפו. ההצגה “שולמית” לגולדפאן הוצגה באידיש. מסופר גם שהוא נישא לשרה בת שור שוורץ ונולדה להם בת יעל ב 1900.                                                                                             אברהם וילנסקי בן לוי שהיה מכונן מסגר במקצועו החליט ב 1906 לעלות לארץ ישראל עם אשתו חיה (לבית פרימן), בנותיהם:זהבה וברכה ובנם הצעיר וולף. הם עלו והשתקעה בעיר חיפה .                                                                זאב (וולף) וילנסקי נולד בשנת 1900 בעיר קישינב , ובהיותו בן שש עלתה משפחתו לארץ והשתקעה בחיפה. כבר בילדותו אהב להתבונן בצמחים, להכיר את שמותיהם העבריים, הערביים והמדעיים. מחנכו בבית הספר פנחס כהן עזר לו בהכרת עולם הצומח וצרפו לאגודת המשוטטים שהקים. בשנת 1917 הוציא הבוטניקאי א.הראובני חוברת: “שמות צמחי ארץ ישראל”. בחוברת נרשמו בסוגריים שמות הצמחים בערבית ונכתב שם שהם ניתנו למחבר על ידי הנער זאב וילנסקי בן ה 16. ב 1919 עם סיום לימודיו בבית הספר הריאלי בחיפה, החליט להתחיל בלימודי הטבע בבית המדרש למורים בירושלים שנקרא סמינר והיה אז המוסד היחיד שניתן לרכוש בו השכלה גבוהה. הוא יצא לשם כך מביתו והלך ברגל לירושלים. בדרכו עבר בלוד. שם פגש בעובד רכבת שהופתע מסיפורו והסיע אותו בקטר רכבת משא לירושלים. כשהגיע לשם יצא למספר ימי סיור באתרי העיר ובתי הכנסת שלה ואז הגיע לסמינר. מנהל הסמינר מר דוד ילין קיבל אותו ואמר  לו שעליו לשנות שם משפחתו לשם עברי: “קרא לעצמך לפי שעה זאב וילנאי עד שאמצא לך שם מתאים”. זאב רצה לקרוא לעצמו “משעולי” מתוך אהבה למשעולי הארץ, או שמות עבריים אחרים הקשורים לארץ כמו: כרמלי, חיפני, ירדני או חרמוני אך לבסוף נשאר השם הזמני קבוע (1) . תוך לימודיו “חרש” זאב את הארץ לארכה ולרוחבה, ונחשב לאחד מגדולי חוקרי ארץ ישראל בדורות האחרונים.                                                                                                                  התואר יקיר ירושלים הוענק לו ב 1974. כמו כן הוענקו לו התארים: חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תשמ”א (1981) ופרס ישראל לשנת תשמ”ב (1982). עם הקמת המועצה לשימור אתרים ב 1984 מונה להיות נשיאה הראשון, היה חבר בוועדת השמות הממשלתית ואחראי לרבים משמות הישובים בישראל. כל חייו עסק בהדרכת ידיעת הארץ וכתב ספרים רבים ומחקרים בנושאי ארץ ישראל ואתריה.                                                                                                      פרופסור זאב וילנאי נפטר ב 1988 והותיר אחריו שני בנים: הבכור אורן ומתן, וחמישה נכדים מנישואיו עם אסתר. הוא נקבר, על פי בקשתו, ליד בית שמש בסמוך למושב נחם כי ביקר במקום בצעירותו והתאהב בו. הוא מונצח בארץ במקומות רבים: ספריות,שמות רחובות בערים שונות, מרכזי הדרכה בידיעת הארץ ועוד. השאיר אחריו אנציקלופדיות וספרים רבים שכתב או ערך. זכיתי לעבוד איתו במשך שנים בתפקידי בצה”ל בחיל החינוך, כשהוא מוביל סיורים מרגשים לקצינים וחיילים בצה”ל.                                                                                                                               בנו הבכור אורן וילנאי נולד ב 1941.הוא פרופסור אמריטוס להנדסת מבנים ושימש כראש המחלקה להנדסת בניין                                   באוניברסיטת בן גוריון. אורן ומשפחתו הוציאו לאור, לאחר מותו את מדריך ישראל באנגלית לקראת המילניום, סיימו לערוך את “אנציקלופדית וילנאי לירושלים” וסדרה בת 3 ספרונים של אגדות ארץ ישראל לילדים : “אגדות ארץ ישראל שסבא מספר לסבתא”.                                                                                                                             לאורן שני ילדים.                                                                                                                                        בנו מתן וילנאי  נולד ב 1944. ילדותו עברה עליו בירושלים , ולקראת כיתה י”א עבר ללמוד בבית הספר הריאלי בחיפה במסגרת הפנימיה הצבאית. שירת בצה”ל בתפקידים קרביים רבים ומגוונים והשתחרר בדרגת אלוף כשתפקידו האחרון היה סגן הרמטכ”ל. עם שחרורו בחר להצטרף לפוליטיקה והיה: ח”כ , סגן שר הבטחון, שר המדע והטכנולוגיה ושר להגנת העורף. כיום ממלא תפקיד כשגריר ישראל בסין. נשוי  לענת שהיא עו”ד והם הורים לשלושה בנים .

______________________________________________________________________                                                                              (1)זאב וילנאי, ואהבת לארצך כמוך,כרטא,1974, עמ’ 10 – 34.                                                                                 (-) ויקיפדיה, זאב וילנאי,מתן וילנאי. אורן וילנאי

        עץ המשפחות וילנסקי ווילנאי – מרבי אריה רוגאצ’ובר (בערך 1820 ועד ימינו).

אפרים פישל רוזין ושרה בת נחמה (בערך משנת 1810).

שרה בת נחמה חיה ברוגאצ’וב ושם התחתנה עם רבי אפרים פישל רוזין בנו של יוסף רוזין. על פי המתואר ב- (1) היה אפרים פישל רוזין תלמיד חכם וחסיד חב”ד. אשתו שרה היתה נכדה של רבי גרשון מראשוני חסידי האדמו”ר הזקן. לאפרים ושרה רוזין היו חמישה ילדים ביניהם יוסף רוזין הגאון הרוגאצ’ובי (2), שהיה קשור מאד לחסידות חב”ד. הוא נקרא על שם סבו. אביו, רבי אפרים פישל רוזין היה מגדולי הלמדנים החסידיים בעיר, ואמו היתה מגזע היחס של חסידי חב”ד, אשר שושלת משפחתה הגיעה עד לרבי גרשון , מחסידיו הנאמנים של אדמו”ר הזקן ומראשוני בני העליה שנתקשרו אליו כאשר ייסד את שיטת חסידות חב”ד.

בהגיעו לגיל חינוך זכה הילד להצטרף לאביו בנסיעתו לליובאוויטש אל אדמו”ר ה”צמח צדק” (נולד 1789, נפטר 1866). לאחר ששהו בחצר הרבי במהלך חודש החגים נכנסו ליחידות לחדרו הפרטי של הרב על מנת לקבל ברכתו והרבי ברכו בלמדנות מופלגת. באותה יחידות הורה הרבי לילד הרך (שהיה בשנתו השישית בלבד) ללכת ללמוד את מסכת נזיר על מפרשיה. מאז חזר הילד לעירו הוא החל לשקוד על התורה והיה מבלה ימים ולילות בבית המדרש ומשנן דפי גמרא. כך תוך שנתיים בלבד רכש בקיאות מפליגה בכל סדר נזיקין. גאוניותו גרמה לכך שאף אחד מהמלמדים בעיירה לא היה מוכן לקחת את הנער החריף והשנון תחת חסותו. לכן היה אביו נאלץ ללמד אותו בעצמו ולהתוות לו את דרכי הלימוד. קולו המשיך להדהד בחלל בית הכנסת בלילות ובימים משך שבע שנים נוספות, עד שבהגיעו לגיל בר מצווה הכניס אותו אביו לישיבתו של הגאון רבי יוסף סולובייצ’יק.

על אפרים פישל אביו של הרוגאצ’ובר מספר רבי הלל צייטלין (3): כילד, בן 12 הגעתי מהעיירה קורמא לבקר את דודי רבי הירש צייטלין ברוגאצ’וב. הוא מתאר עצמו מבקר באמצע יום בבית המדרש הגדול ברוגאצ’וב ומדפדף בספר כלשהו. כשנשא עיניו מהספר הבחין שאינו לבד בבית המדרש. הוא ראה יהודי גבה קומה בעל תווי פנים חדים חובש קרטוז – כובע מצחיה שחבשו היהודים בימי חול, שביחד עם הכיפה היו מונחים במרומי ראשו. האבנט חציו קשור למתניו וחציו נשמט ומשתלשל ארצה, והוא מהלך אנה ואנה מקצהו האחד של בית המדרש לקצהו השני, האבנט נסרך לו בין רגליו וצעדיו נעשים עצבניים יותר ויותר. לפתע ניגש אותו אדם אלי. לא נותן לי “שלום עליכם”, אינו שואל “מאין” ולא “לאן” ופותח בדיבור: אומרים עליך שיודע אתה ללמוד ומתחיל בשיח לומדים. כשאמרתי לו שאיני יודע את פשט הדברים, הניף את ידו בביטול והמשיך לפסוע לארכו ורחבו של בית המדרש. לימים הסתבר שרבי פישל בחריפותו הרבה רצה ,דווקא , שילד בן 12 יתרץ את המשפט המשובש שאחר כך פירשו אותו רבנים גדולים.

בהספד על בנו הגאון הרוגאצ’ובר, כשנפטר אמרו על אביו: אביו היה איש פשוט אבל ירא שמים וחובב תורה גדול. אם מישהו כרבי פישל נקרא על ידי המספיד פשוט הרי שאיני יודע מי כבר יכול להקרא אצלו למדן. כשעוסקים ברבי פישל זה שנחשב כ”אחד משלנו” יודעים שבכל האזור הוא היה ידוע כחריף שבחריפים וכותבים עליו “איש פשוט”. מה שנכון אומר הלל צייטלין שאצל חסידי חב”ד של פעם לא היו עושים “מציאה” גדולה מלמדנות גרידא, אפילו לא מהלמדנות החריפה ביותר. לפיכך יכול רבי פישל להוותר עומד בצל לעומת אחרים שאצלם למדנים קטנים נישאים על כפיים.

שלושה ענפים מתפצלים ממשפחת שרה בת נחמה ובעלה רבי אפרים פישל לבית רוזין: א) רבי יוסף רוזין (הרוגאצ’ובר). ב) מוסיא לבית רוזין ויעקב דמיחובסקי. ג)משה ושרה רוזין.

  • חום השמש, עמ’ 33.
  • מנחם מנדל שי’ טננבאום,הרוגצ’ובר תורת הגאולה במשנתו של רבי יוסף רוזין, כפר חב”ד, תשע”ד , עמ’ 11-9.
  • הלל צייטלין, הסביבה שבה גדל העילוי מרוגצ’וב,תרגום מ”דאר מאמענט”, ורשא 13 מרץ 1936.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

             עץ המשפחות: וילנסקי, וילנאי,דמיחובסקי – מ-1530 עד ימינו,

                                 משפחת רוזין – מ-1530 עד 1895

 

 

 

 

 

 

 

 

 

            ענף  מוסיא (לבית רוזין) ויעקב משה דמיחובסקי

 

החיבור בין המשפחות דמיחובסקי ורוזין מתחיל כאן עם הנישואים של מוסיא רייזל לבית רוזין ויעקב משה לבית דמיחובסקי.                                                                                                                    מוסיא רייזל בת של שרה בת נחמה ורבי אפרים פישל רוזין, ואחות לרבי יוסף רוזין הרוגאצ’ובר ולמשה רוזין.

למוסיא ויעקב משה נולד ב- 1902 בן ושמו אפרים פישל דמיחובסקי הראשון שנקרא על שם סבו אבי אמו. אמו נפטרה מספר ימים אחרי הלידה, והילד גדל במחיצת דודו רבי יוסף רוזין כבן לכל דבר. בגיל 13 נשלח על ידי הדוד ללמוד בישיבת “תומכי תמימים” בלובאוויטש שם הוכשר כשוחט בודק ובזה עסק.  אחרי המלחמה עבר לגור במינסק ושימש בה גם כמשפיע. נפטר ב 1965 במינסק ונקבר בה.

הרב אריה לייב בן אפרים פישל דמיחובסקי נולד ברוסיה ב- 1931. בחייו ברוסיה נאלץ לסייע בפרנסת המשפחה. הוא למד מקצוע ועבד כמהנדס באחד המפעלים. ב- 1972 עלה לישראל עם אשתו נחמה . בהתחלה גרו בקריית מלאכי ואחר כך השתקעה המשפחת ברחובות בה היה מראשוני קהילת חב”ד. הוא התמסר בארץ לחינוך והוראה בישיבה בראשון לציון ובבית ספר “אור שמחה” שהוקם באותה עת. תוך ניצול ידיעותיו בתורה ובמדע התמסר גם להוצאת ספרים ברוסית שיועדו לעולים מרוסיה שהיו צמאים לקצת אידישקייט.

עם מותו ב- 2013 השאיר אחריו את אשתו נחמה, אחותו מוסיא, בניו אפרים ויוסף ובתו חנה. בנו יוסף ממשיך לנהל את הוצאת הספרים שהקים אביו.

אפרים פישל בן אריה דמיחובסקי נולד ב- 1971 בברה”מ. הוא נקרא על שם סבו החסיד שהיה אחיינו של הרוגאצ’ובר וגדל במחיצתו עקב התייתמותו בגיל רך.                                                                         למד בישיבת “תומכי תמימים” בלוד, ואחר כך יצא לארה”ב ולמד מספר שנים בחצר הרבי שם גם הוסמך לרבנות. ב- 1994 חזר לארץ נישא לרעייתו שילי (למשפחת פיין) והצטרף לצוות החינוכי של “תומכי תמימים” בכפר חב”ד.

                                              

   

    

                                                                                                                                                                                               

                                                                                                    

                                                                                                                                                                                                                                                                                        

 

 

            רבי אפרים פישל דמיחובסקי                       רבי אריה לייב דמיחובסקי                             רבי אפרים דמיחובסקי (במרכז)                                                                                                                                                                                                                                   

         (1902 עד 1965)                      (1931 עד 2013 )                        בהתוועדות חסידית

             

 

                      ענף  הגאון רבי יוסף רוזין (הרוגאצ’ובי)- מ 1858 עד 1936.

נולד ברוגאצ’וב ב1858 ,נפטר ב1936 בוינה ונקבר בדווינסק.  אמו, שרה בת נחמה הייתה קשורה לחסידות חב”ד, ושושלת משפחתה החסידית הגיעה עד לרבי גרשון מחסידיו הנאמנים של האדמו”ר הזקן ומראשוני הנקשרים אליו כאשר ייסד את שיטת חסידות חב”ד.                                                                                                                                                                                                                                               אביו רבי אפרים פישל רוזין היה תלמיד חכם וחסיד חב”ד קאפוסט. נקרא בשם יוסף על שם סבו, אבי אביו.

בגיל 6 הביאו אביו ליחידות אל אדמו”ר “צמח צדק”. שם הורה הרבי לילד הרך לחזור לביתו וללמוד את מסכת נזיר על מפרשיה. תוך שנתיים בלבד רכש (בסיוע אביו) בקיאות מפליגה בכל סדר נזיקין. בגיל בר-מצווה הביאו אביו לרבי יוסף דב בר סוליבייצ’יק שהיה אז רבה של סלוצק. הילד נשאר שם כשנה ולמד יחד עם בנו של הרב רבי חיים סולובייצ’ק אצל הרב מנדל לונץ סלוצקר שנמנה עם בכירי “היד החזקה”,

בגיל 18 נישא לרבקה בתו של הרב משה גארפינקל מוורשה. זמן קצר לאחר מכן היא נפטרה ועקב בקשת חמיו נישא לבתו השנייה פעריל. משך 8 שנים עסק רק בלימוד כשחמיו דואג לכלכלת המשפחה. לאחר מכן עבר לשקלוב ולמד אצל המהרי”ל דיסקין.

בשנת 1889 מונה על ידי רבי שלמה זלמן שניאורסון האדמו”ר מקאפוסט (נכדו של ה”צמח צדק”) לרב עדת חסידי חב”ד (קאפוסט) בדווינסק. רב המתנגדים בעיר היה רבי מאיר שמחה הכהן (“אור שמח”), והם עבדו בשיתוף פעולה. במלחמת העולם הראשונה עבר לסנט פטרבורג וכיהן בה כ 10 שנים כרב החסידים בעיר.

לאחר מכן חזר לדווינסק. ב- 1636 חלה, נותח בוינה  ונפטר והוא בן 78 שנים. הוא נקבר בדווינסק. קברי הרבנים כונסו לקבר אחים בפאתי בית הקברות הנוצרי. הרוגאצ’ובר רבי יוסף רוזין נקבר משמאלו של  עמיתו ה”אור שמח”, ולצידו השני נקברו ספרי תורה וכתבי גניזה.

.

הרוגאצ’ובר היה יוצא דופן בהתמדתו בתורה. חריפותו וגאוניותו נדירים ביותר, ובודדים אלה שיכולים לרדת לסוף דעתו. ספריו “צפנת פענח” על התורה, הש”ס והרמב”ם עמוקים מאד. הרוגאצ’ובי היה “חד בדרא” ולא נמצא לו שני בדורנו, וגם בדורות הרבה לפניו ואחריו, בבחינת ידיעה ובקיאות מופלאה של כל התורה כולה לכלליה, ולפרט פרטיה , לחדרי חדריה ולעמקי סתריה. אגדות רבות על תשוקתו לעסוק בתורה. כך סופר שכאשר למד כילד עם אביו צעק עליו הרוגאצ’ובר כי הוא לא מבין את הגמרא כלל. מיד אחר כך התנצל וביקש את סליחתו (1). כמו כן סיפרו עליו שלמד תורה גם בזמנים שאסור כמו ט’ באב, או כשישב שבעה וכו’, בטענה שהוא מוכן להענש על שקידתו בתורה. על פי רוב היה מגיע כל שנה ב ט’ באב לרוגאצ’וב עיר הולדתו, שבאותם ימים היה ה”יורצייט” של אביו.  לעולם לא הסתפר ומכאן כינויו הנוסף “הנזיר”. מספר הסברים לכך:ראה בתספורת איבוד זמן וביטול תורה, מחלת עור בראשו או קבלת נזירות על עצמו מגיל צעיר, עם הנחיית הרבי ללמוד מסכת נזיר בהיותו  בגיל שש שנים.

 על משפחתו :

בגיל 18 התחתן עם רבקה לבית גארפינקל (1876). זמן קצר לאחר מכן היא נפטרה ועקב בקשת חמיו הוא נישא לאחותה פעריל לבית גארפינקל. פעריל נולדה ב 1856 והיתה מבוגרת ממנו בכשנתיים. לזוג נולדו שתי בנות: רחל וחנה. פעריל נפטרה ב-1921 ונקברה בורשה. קברה נמצא ועל המצבה כתוב: פעריל בת משה יהודא הערשפינקעל אשת הרב יוסף רוזין אב”ד דווינסק.

   רחל נישאה לרבי ישראל אדם ציטרון. הוא נולד בדווינסק ב 1881. נישא לרחל ב-1903 והמשיך לימודיו בדווינסק עד 1911. יחסיו עם חמיו היו מורכבים : מצד אחד הוא העריך אותו מאד והושפע מתורתו , אך בהשקפות הפוליטיות חברתיות  ובשאלת היחס לציונות הלך בדרכו של ה”אור שמח”. אז, בהיותו כבן 30 נבחר לכהן כרבה השני של פתח תקווה ועשה זאת משך 16 שנה עד יום מותו. בזמן כהונתו שינה שם משפחתו לשם עברי ונקרא קטרוני. הוא היה שחמטאי מעולה וניצל זאת ליצירת קירבה עם בני עדתו. אשתו רחל היתה אשה משכילה מאד סיימה לימודים כלליים בהצלחה(2) וליוותה אותו בפעילותו בפ”ת. הניתוק ממרכז החיים היהודיים וממשפחתה היו קשים לה. היא לא לקחה חלק בענייני ציבור למעט בפעילות צדקה של ארגון גמילות חסד: בנות התקווה.                                לזוג לא היו ילדים. הוא נפטר בפתח תקווה ב 1927 והוא בן 46 שנים.                                                                 עם פטירתו של הרב נזקקה רחל  לחליצה: שני אחים היו לרב  ציטרון,אחד משומד שהוטבל לנצרות והשני בולשביק ואתאיסטהיא סירבה לעשות זאת עקב חילוניותם ונשארה עגונה כל חייה.                                                          עם מות בעלה הוציאה רחל לאור את ספריו.                                                                                                                   אחרי מות אביה ב-1936, החליטה רחל האלמנה לחזור לדווינסק על מנת לטפל בכתביו הרבים ולהוציאם לאור.                            זאת חרף אזהרות מכריה בארץ, תוך פעילותה פרצה מלחמת העולם השנייה ורחל ניספתה בשואה בשנת 1942. בשבועון החסידי כפר חב”ד פורסמה בחוברת מס’ 1645 מ-19 פברואר 2016 הכתבה המצורפת:

חנה נישאה לרבי דוד גולדפין. מסופר שהוא הגיע לדווינסק והשתתף בשיעור שקיים הרוגאצ’ובר ובו הקשה האורח קושיות חדשות. לאחר סיום השיעור הציע לו הגאון שיקח את בתו חנה לו לאישה.דוד גולדפין נולד ב1874 ונפטר ב 1936. לאחר נישואיו לחנה מונה לשרת כרב בית כנסת בדווינסק.ב 1915 עבר למוסקבה ושם מונה לאחר זמן קצר להיות רב העיר עד מותו ב-1936 . לזוג נולדו שני בנים ששמם כנראה יהושע ויהודה. האם ובניה ניספו בשואה.      אשתו פעריל נפטרה ב1921 כלומר כ 15 שנים לפני מותו של הרב. בתיאור הלוויתו נאמר שרעייתו לוותה את ארונו. בנסיון לפתור את הסתירה מצאתי את התשובה בעדותו של הרב חיים קרלינסקי ז”ל שכתב: “בידי הזמנה מודפסת לחתונה בה כתוב שביום מסוים תתקיים בפטרגרד חתונה של גיטל בת רבה של בוברויסק רבי חיים צבי שפירא וחתנה יצחק בן רבה של דווינסק רבי יוסף רוזין ורעייתו”.  היתכן ? והתשובה: נכון שליוסף רוזין רבה של דווינסק לא היה בן והוא לא היה אביו הגשמי של החתן יצחק. רעייתו בזיווג שלישי היתה כנראה אלמנה והיא הביאה לו ב”נדוניה” נער יתום, בנה יצחק, שנולד לה מבעלה הראשון ורבי יוסף רוזין התחייב לגדלו. לכן הוא נחשב “אבא”של היתום אותו גידל. עניין זה מסביר גם את נוכחות רעייתו הרבנית בהלוויתו.

—————————————————————————————————————————————

 (1)יוסף זווין, אישים ושיטות- שורת מאמרים על אנשי הלכה ושיטותיהם בתורה,הוצאת קול המבשר,ירושלים,תשס”ז.  פתיחת הפרק על אודותיו.                                                                                                                              (-) יאיר בורוכוב,הרוגצ’ובי,תשס”ה.                                                                                                                 (-) מנחם מנדל שי טננבאום,תורת הגאולה במשנתו של רבי יוסף רוזין, כפר חב”ד,תשע”ד.                                       (-) ויקיפדיה- האנציקלופדיה החופשית, יוסף רוזין.                                                                                           (2) חידושי הרב ציטרון-קטרוני רבה של פ”ת. עורך: אורי רדמן, הוצאת כולל רצון יהודה ,פ”ת, תש”ע.

 

                       ענף שרה ומשה רוזין וחיה לבית שניידר (בערך משנת 1875).

משה רוזין היה בן של שרה בת נחמה ורבי אפרים פישל רוזין , אח לרבי יוסף רוזין הרוגאצ’ובר ולמוסיא רייזל. הוא נולד בערך ב 1860. משה נשא לאשה את שרה והמשפחה שהייתה אמידה ולא חסרה מאומה גרה ברוגאצ’וב . נולדו להם שני בנים : אריה ואפרים וארבע בנות: בלה, גיסיה,נחמה ומוסיא.

 אפרים רוזין נולד ב 1895 ברוגאצ’וב ונקרא על שם סבו אבי אביו. בהיותו בערך בגיל 12 נשלח ללמוד אצל דודו הגאון הרוגאצ’ובי , ושהה אצלו כ 7-6 שנים. בתקופה זו , בה למד בבית המדרש , הוכיח בקיאות ויכולת למידה.עם סיום מלחמת העולם הראשונה החלה תקופת העלייה השלישית (1919 עד 1923). אז גמלה החלטה בליבו לעלות לארץ ישראל כחלוץ, והוא מימש אותה ועלה לבדו. עם עלייתו יצא לקבוצת עבודה שסללה כבישים באיזור בית שאן. הם עבדו קשה בחום היום ובלילה היו רוקדים. בספר העלייה השלישית מסופר עליו (1): “אפרים רוזין, העילוי מרוגאצ’וב, חברי לאהל נחרך בפניו ובידיו, בהתפוצץ פח אבקת שריפה שהיה מוצנע מתחת למיטתו. מישהו לא נזהר והצית גפרור.                                                                                                                                  בשנת 1932 הכיר את חיה לבית שניידר. הם עברו לגור בחיפה, והוא עבד כפועל בבית חרושת שמן.        ב1933 התחתנו ועברו לכפר ויתקין, שהיה מושב עובדים בראשית הקמתו. חייהם היו חיי עבודה קשים שחייבו אף הסתפקות במועט. גם שם חיו באהלים ועבדו בעבודות מזדמנות שונות. על אמי חיה ארחיב בנפרד בפרק: הענף של חיה לבית שניידר. ב27 למאי 1935 נולדה בתם הבכורה שרה (נקראה כך על שם אמו של אביה). חבר נתן להם  לגור בביתו שכלל חדר, והוא עצמו עבר לגור באופן זמני באהל. לאחר כשנה נבנו על ידי הסוכנות היהודית הבתים הראשונים במושב שכללו: שני חדרים, מטבח ושירותים בחצר. המשפחה לקחה הלואה ורכשה בית.                                                                                                                                 ב 2 לספטמבר 1936 נולד להם בנם הראשון מאיר-שרגא (מקי), שנקרא כך על שם אבי אמו. בתקופה זו החלה המשפחה בהקמת המשק החקלאי שלה ורכשה פרה ראשונה. במקביל ועל מנת להתפרנס , עבד אפרים כסבל במחסן התערובת בכפר. המשק גדל והתפתח: רפת, לול ופרדס.                                           ב 18 נובמבר 1940 נולד הבן חנניה שנקרא על שם אחותה של האם,                                                    ב 4 לדצמבר 1947 נולד בן הזקונים משה  שנקרא על שם סבו אבי אביו.                                              אפרים נראה תמיד אנטי- תזה לדמות החקלאי. הוא המשיך לבצע עבודתו במסירות ושקדנות תוך למידת רזי החקלאות. לאחר יום עבודה קשה היה מקדיש גם זמן ללימוד תורה ויהדות מידי ערב , למרות שהפך לחילוני מוחלט.  בנוסף לו עלתה לארץ גם אחותו גיסיה.                                                                                 ב 22 לפברואר 1978 נפטר אפרים והובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר ויתקין. הוא נפטר כארבעה חדשים אחרי אשתו חיה ונקבר לידה.

—————————————————————————————————————–

(1)ספר העליה השלישית, עורך:יהודה ארז, הוצאת עם עובד,1964 , חלק א’ עמ’ 283, .

 

                                  

 

         

  

ענף חיה לבית שניידר

מוצאה של המשפחה מהעיירה סטוקלישוק בליטא. לפני מלחמת העולם הראשונה התגוררו בה כ-180 משפחות יהודיות, ולפני מלחמת העולם השנייה והשואה כ- 80 משפחות. בעיירה הייתה פעילות יהודית וציונית שכללה: בית ספר עממי-עברי ותנועת נוער ציונית. כל המשפחות היהודיות היו דתיות ובית הכנסת הווה את מרכז החיים הדתי, התרבותי והציוני. בעיירה היה גם תיאטרון עברי מקורי. שפת הדיבור בבית אידיש ובבית הספר עברית תנ”כית. עיקר הפרנסה הייתה מחקלאות ומסחר.                                      הראשון הידוע לנו כיום בשרשרת משפחת שניידר הוא אברהם יצחק שניידר.

בנו שרגא-מאיר שניידר נולד ב 1873 ונפטר ב1917 ממחלת טיפוס כשהוא בן 43 שנים. הוא נקבר בסטוקלישוק. בבית שמרו על אורח חיים דתי ציוני. האב היה אדם משכיל, דובר שפות, בקיא בתורה ובתלמוד ובעל תפילה. הוא שימש כמזכירו של הגוברנטור (המושל) הרוסי. קרובת משפחה תיארה אותו כאיש ספר ואדם מכובד. שרגא מאיר נישא לבריינה לבית ויניק שנולדה ב1871 בליטא לאביה אריה דב ויניק.                  נולדו להם 8 ילדים: בלה,חנה, אידל, איידלה, אברהם-יצחק, חיה, יעקב, בן הזקונים , ואחד ששמו לא ידוע. האחרון נפטר בגיל 7, ואחותו איידלה בגיל 9.                                                                            אברהם, חיה, יעקב ואמם בריינה עלו לארץ ישראל, והאחרים ניספו בשואה.

בריינה התאלמנה בגיל 45, והמעמסה לפרנסת המשפחה נפלה עליה בלבד. היא הייתה יוצאת השכם בכל בוקר לעיירות הסמוכות עם דברי מכולת וסידקית אותם הייתה מוכרת או מחליפה  במזון. סביב גופה הייתה מגוללת בדים שמהם הייתה תופרת בגדים על פי הזמנה. בערב שבה הביתה לטפל בילדיה. בשלב מסוים פתחה בעיירה חנות מכולת ובית מאפה קטן , בו אפתה חלות ובייגלך והכינה גם תה לגויים שהלכו בימי א’ לכנסיה. הפרנסה הייתה בצמצום רב והמשפחה חיה בעוני. היא נעזרה באחיה שחי בארה”ב ושלח לה מידי פעם קצת כסף וחבילות בגדים. בשנת-1936, בהיותה בת 65 עלתה לארץ וגרה בבית בתה חיה בכפר ויתקין. בכפר היא עזרה בעבודות הבית והמשק. כתופרת מקצועית תפרה בעיקר בגדי עבודה ובכך תרמה לפרנסת המשפחה, וסייעה בטיפול בנכדיה. בעשרים שנות חייה בארץ לא הצליחה ללמוד עברית והתקשורת איתה הייתה באידיש. כאשה מאמינה דאגה לשמור על הכשרות בבית ולהתפלל באופן מסודר בבית הכנסת. כקוריוז מספרים שהיא חלתה והרופא בכפר שחשב שמותה קרוב,היה חייב לצאת מחוץ למקום . הוא השאיר תעודת פטירה כדי לא לעכב את ההלוויה אם תמות. הנס היה שהיא התאוששה ממחלתה וחיה עוד מספר שנים טובות אחר כך.

היא נפטרה ב-9 יולי 1957 בהיותה בת 84 שנים ונקברה בכפר ויתקין שהיה ביתה.

בתם חיה שניידר נולדה ב 1905 בעיירה סטוקלישוק שבליטא. היא הייתה מוכשרת מאד,שחקנית מצליחה בתיאטרון העברי בעיירה. עבדה גם בספריה המקומית והייתה פעילה בתנועת הנוער החלוצי בעיירה שמטרתה עליה לארץ ישראל.                                                                                                         ב-1932 (בהיותה בת 27)  הגשימה את חלומה ועלתה לארץ. היא עבדה במסעדת פועלים בכפר סבא ושם הכירה את אפרים רוזין בעלה לעתיד. שניהם עברו לגור בחיפה ובשנת 1933 התחתנו ומספר חודשים אחר כך עברו להתגורר בכפר ויתקין . שם הקימו אה ביתם ומשקם. חיה הייתה אשה חמה מאד, דאגנית, צנועה וחרוצה . הייתה קשורה מאד למשפחתה ולמשפחות אחיה שהיו בארץ. היא זו ששידכה בין אחיה אברהם וחנה אלפרין שעבדה איתה בכפר סבא.                                                                                    משפחות שתי אחיותיה בלה וחנה שנשארו בעיירה בליטא ניספו בשואה.                                             ב17 לנובמבר 1977 נפטרה חיה ממחלה ממארת כשהיא בת  72 שנים , והובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר ויתקין. כארבעה חודשים אחריה נפטר גם בעלה אפרים מגעגועים ואהבה ונקבר לידה.

 

 

 

 

עץ משפחת רוזין – משנת 1810 ועד היום

עץ משפחות : שניידר, שני – משנת 1810 ועד היום

 

          בית   רוזין    אפרים   וחיה    (לבית שניידר) –   תמונות מהמשפחה

                                      

                                            משה רוזיןאביו של אפרים                          אפרים  וחיה רוזין                                      שרגא מאיר שניידר            בריינה שניידר                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                         ואחיו של הרוגאצ’ובר                                   (צולם ב= 1934)                                            (1873- 1917)              (1871- 1957)                   

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                           

                                                    אפרים   רוזין         חיה  רוזין                         אברהם שני          יעקב שניידר                  בריינה וילדיה: חיה ,יעקב , בלה, וחנה ומשפחותיהן :                        (1895 – 1978)    (1905- 1977)                  (1904 – 1992)   (1910 – 2004)                       שנספו בשואה ב- 1941. צולם ב- 1930.

              

                                                   

           אפרים וחיה רוזין והנכדה הבכורה זהר                                              האחים לבית רוזין: שרה, חנניה, משה ומקי (משמאל לימין )                                                                                                                   

    

 

 

 

                     

     שרה                    וראובן וינר                                 גיל וינר                                      רן וינר                                 יעל וינר ובנה יובל

(1935 עד 2002)     (1929 עד 2002)                     (1961 עד 2013)

                                                                        מקי ובנותיו זהר וליאור                                                   מקי  רוזן                                                                              מקי ונכדותיו שיר וגל                                                                                                                                  (1936- 2001)

       משפחת צ’מקה: גיל, אסף, יובל, ליאור ונדב (משמאל לימין)                                                                       זהר,אבנר,גל,שיר,ערן ודניאל

                                                                          

            חנניה רוזין                                חיה’לה רוזין (לבית ויין)                                           חנניה וחיה’לה רוזין               

        (1940 עד 2016)                                (1943 עד 2007)

                                                                                                          

                                                                                                              צפריר רוזין ובתו נוי

מיכל, טום, רז ואיימי רוזין                                                                                                         הדס ועמרי דביר וילדיהם נועם ומאיה                                         

                              המשפחה של משה רוזין                                      ילדיו: אלעד, ברק,רוני ואופיר (משמאל לימין)

                                                         ששת הנכדים (מלמעלה למטה): יובל, אדם, הלל, מאיה, לירי ואופק

COMMENTS 0

Leave a Reply