לִפְנֵי  שָׁנִים  רַבּוֹת  הָיָה רָשָע  בְּאֱרֶץ  מִצְרַיִם  וּשְׁמוֹ  פַּרְעֹה.

פַּרְעֹה הֶעֱבִיד אֶת  בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּפָרֶךְ

וְצִוָה  לְהַשְׁלִיךְ  לַיְאוֹר כָּל בֵּן שֶׁיִוָלֵד.

לָהוֹרִים  יוֹכֶבֶד  וְעַמְרָם, נוֹלָד תִּינוֹק.

הָהוֹרִים  שֶׁל  הַתִּינוֹק  הִכְנִיסוֹ  אוֹתוֹ לְתוֹךְ  תֵּיבָה  וְהֵנִיחוּ  אוֹתָה  בַּיְאוֹר.

בַּת  פַּרְעֹה  מָשְׁתָה  אֶת  הַתֵּיבָה  מֵהַיְאוֹר.  הַתִּינוֹק  מָצַא  חֵן  בְּעֵינֵיהָ.

הִיא  הֶחֱלִיטָה  לְגָדֵל  אוֹתוֹ  וְקָרְאָה  לוֹ:  “מֹשֶה – כִּי  מִן  הַמַיִם  מָשִׁיתִי  אוֹתוֹ.”

מֹשֶׁה  גָדַל  וְהָיָה  לְאִיש.

מֹשֶׁה  רָאָה  אֶת  הַסֶבֶל  הָרַב  שֶׁל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל.

הוּא  הָלַךְ לְפַּרְעֹה וּבִקֵשׁ:

” שְׁלַח  נָא  אֶת  עַמִי! “

 פַּרְעֹה  לֹא  הִסְכִּים  לִשְׁלוֹחַ  אֶת  בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל.

let my …

אֱלוֹהִים  הֶעֱנִישׁ  אֶת  פַּרְעֹה  וְאֶת  כָּל  מִצְרַיִם  בְּעֶשֶׂר מַכּוֹת:

דָם,  צְפָרְדֵעַ, כִּינִים,

עָרוֹב, דֶבֶר, שְׁחִין,

בָּרַד, אַרְבֶּה, חוֹשֶׁךְ

וּמַכַּת  בְּכוֹרוֹת.

פַּרְעֹה פָּחַד מֵאֱלוֹהִים וְהִסְכִּים לִשְׁלוֹחַ אֶת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל.

מֹשֶׁה הוֹצִיא אֶת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם. בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ בַּלַיְלָה בַּחֲמִישָׁה-עָשָׂר  בְּחוֹדֶשׁ נִיסָן.

הֶם מִהֲרוּ מְאוֹד כִּי פַּרְעֹה וְחֵילוֹתָיו רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם.

בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵכִינוּ בָּצֵק אֲבָל בִּגְלַל שֶׁמִהֲרוּ הַבָּצֵק לֹא תָּפַח. לָכֵן, אָכְלוּ מַצוֹת וְלֹא לֶחֶם.

בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל  הִגִיעוּ לְיַם סוּף.

מֹשֶׁה הֵרִים אֶת הַמַטֶה שֶׁלוֹ וְהִכָּה בַּיָם.

הַיָם  נִבְקָע לִשְׁנַיִם וּבָאֶמְצָע  נִרְאֲתָה הַיַבָּשָׁה.

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ בַּיַבָּשָׁה.

פַּרְעֹה  וַאֲנָשַׁיו רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל. גַם פַּרְעֹה וְחֵילוֹתָיו עָבְרוּ בַּיַבָּשָׁה שֶׁבְּיַם סוּף.

כְּשֶׁעָבְרוּ כָּל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, הֵרִים מֹשֶׁה אֶת הַמַטֶה שֶׁלוֹ.

הוּא הִכָּה בַּמַטֶה שֵׁנִית וְהַיָם כִּסָה שׁוּב אֶת הַיַבָּשָׁה. פַּרְעֹה וַאֲנָשַׁיו טָבְעוּ בְּיַם-סוּף.

מאז בכל שנה אנו חוגגים בחודש ניסן את חג הפסח.

אנו אוכלים מצות וקוראים בהגדה של פסח.

לסעודה החגיגית קוראים ליל הסדר.

שימחה רבה