גורדי שחקים

או ג’וני והעיר הגדולה

אימא הודיעה לג’וני, שבעוד שבוע יטוסו לניו-יורק.

הם יראו שם גורדי שחקים.

ג’וני לא ידע מהם גורדי שחקים.

“חכה ותראה”, חייכה האם.

בלילה נצנצו הכוכבים בחלון

 ולחשו “אנחנו גורדי שחקים”.

בדרך לגן זמזמה השמש:

“אני גורדת שחקים”.

מטוס סילון הריע:

“גורד שחקים זה אני”.

      שני עננים,

         שלוש ציפורים

       ודחליל אחד

        התעקשו שהם גורדי שחקים.

כל יום שאל ג’וני “מה זה גורד שחקים?”

ואימא אמרה “חכה ותראה.”

במטוס לניו-יורק חשב ג’וני

שעכשיו גם הוא ואימא גורדי שחקים.

אימא חייכה ואמרה

“עוד מעט תיפתר החידה”

ברחוב הרועש הרים ג’וני מבט ולחש:

“אימא”לה, זה סתם בניין….”

תם ולא נשלם