אבי נולד בעיר קזבלנקה במרוקו.

הוא גר בעיר התחתית בקזבלנקה, מכונה ” מלאח“. ( בעברית- גטו).

באיזור זה גור יהודים רבים. עימם גרו גם שכנים ערבים. היחסים עימם היו מאוד טובים. שכנות טובה וחברות.

באותם ימים מערכת האינסטלציה לא היתה מפותחת. היו מחכים לערבי ” גרב”, שהיה מגיע וממוכר להם מים. היו מחכים לו עם כד גדול אליו היו יוצקים את המים שהיה מביא. אמבטיות לא היו לכן היו מתקלחים במעין גיגית.

בביתו של אבי דיברו מרוקאית.

בבית אבי היו שומרים על מסורת יהודית.

לקראת פסח היו מכשירים בצורה יסודית הרבה יותר מאשר בארץ.

בתשעה באב היו הנשים מסיידות את הרצפה בסיד לבן- הסמליות של הלבן הנקי והטהור. הגברים היו וישבים על הרצפה הלבנה ושם היו מתפללים. כך היו יושבים עד לסיומו של צום תשעה באב.

וקצת בהומור

אבי למד בבית ספר “אליאנס”. בבית ספר זה למדו רק ילדי היהודים.

למדו שפות עברית, ערבית וצרפתית.

משחקי ילדות זכורים חמור חדש, תופסת ו”טירו”- משחק שדומה לבייסבול.

לאבי זכורה אחת מהחופשות . בחופשה זו נסעה המשפחה לעיר אחרת לבילוי.

לציין כי הוריו של אבי נפטרו בעודו ילד. כשהם נפטרו חוץ מאבי היו עוד שישה אחים. אבי היה בן הזקונים. אחותו הגדולה, סימי, היתה נשואה להיו לה ילדים, שבעה במספר.

מאחר והוריו נפטרו, היא לקחת אליה את כל האחים.ואותם גידלה ביחד עם ילדיה הפרטיים.

” כשהייתי בן 13″, מספר אבי, ” בא עשיר יהודי שהיה בעל מפעל תרופות. הוא פנה לרב וביקש לעשות מצווה, לקחת ילד יתום ולערוך לו את טקס בר המצווה ביחד עם בנו, אלאן”.

“הוא פנה לאחותי, סימי, וביקש ממנה רשות. בהתחלה לא הסכימה, מצד אחד לא רצתה להרגיש נזקקת אך מצד שני חשבה על האפשרות לקיים לי טקס בר מצווה כזה יכול להיות רק כך.. בסוף הסכימה.

הטקס היה טקס עשיר בצורה חריגה באותה תקופה. אותו אדם קנה לי בגדים לאירוע וצייד אותי במזוודה גדולה עם בגדים חדשים ובכסף שאותו נתתי לאחותי, לסייע בפרנסת המשפחה”.

לאחר בר המצווה החליט אבי לעלות לארץ.

השנה היתה 1949, אבי ועוד שני חבריו רוקנו את תיקי בית הספר שלהם, מילאו אותם בלחם שקיבלו במסעדה של בית הספר והחליטו לברוח לארץ.

ההצעה היתה של אבי.

השלושה הלכו לתחנת הרכבת בקזבלנקה, אך כסף לא היה לרכוש כרטיס.

במשחקי התחקמות עם השומר הצליחו לחמוק לרכבת.

השלושה עלו לרכבת והסתתרו בשירותים.

הרכבת התחילה בנסיעה. השמחה היתה רבה. כל מי שרצה להשתמש בשירותים כמובן שלא היה יכול..- התא היה תפוס.

לאחר כמה שעות טובות של נסיעה הגיע פקח פתח את הדלת ומשם נלקחו השלושה לתחנת משטרה.

בתחנת המשטר הבינו השוטרים שאלו שלושה נערים טובים שפשעם היחיד הוא חלומם לעלות לארץ ישראל.

השוטרים נתנו להם יחס טוב: נתנו להם אוכל ושתיה, הניחו להם מזרונים וכל הלילה נשארו לישון בתחנת המשטרה, אך לא בתא מעצר.

בבוקר הגיעו שלושה גברים יהודים שמטפלים בעלייה לארץ ישראל. הם הודיעו כי יחזירו את השלושה הביתה ורק לאחר מכך ידאגו לעלייה לארץ ישראל.

את השלוש החזירו לבתיהם.

לאחר שלושה ימים הגיע מכתב מעליית הנוער שאישר את העלייה של אבי לארץ.

אבי עלה לארץ עם עליית הנוער.