Loading Book...

הלכה בענייני נשים בנוסח אשכנז

לוקט על ידי אורי הרשקוביץ קשה

מספר הלכות נכתבו על ידו

פרק ראשון – הלכות נידה

דיני בדיקת הפסק בטהרה

השלב הראשון לטהרתה – ‘הפסק בטהרה’

א. בראשית טהרתה של האשה עליה לוודא שאכן פסק הדם ממקורה, וזהו הנקרא‘הפסק בטהרה’, שמוודאת שפסק הדם, ובזה היא מתחילה את תהליך הטהרה. רק על ידי בדיקה זו תוכל האשה להתחיל בספירת “שבעה ימים נקיים”, כלומר, שבעה ימים שלמים שיהיו אכן נקיים בוודאות מדם.

וכיצד היא מוודאת שאכן פסק הדם? על ידי שבגמר הדימום היא בודקת את עצמה בדיקה פנימית בעומק הנרתיק בבד הנקרא ‘עד בדיקה’. ונקרא שמו כן, כיון שהוא מעידעל האשה שאכן היא נקייה מדם.

[!!!דף מוצמד על יד סיכת משרד]

מנסיוני, שמעתי מנשים שטענו, שאין צורך בבדיקה פנימית זו, כי הן מבחינות בהסתכלות או מניגוב חיצוני שלא נותרו עוד שאריות של דם. תתפלאי לשמוע שאפילו נשים המחכות עוד מספר ימים כ”בקשיש” לאחר סיום ירידת הדם, מוצאות לעתים גם לאחר מכן דם על עד הבדיקה. דומה הדבר לבקבוק “ריק”, שכבר אין אפשרות להוציא ממנו חומר נוסף, אבל כשמנגבים היטב רואים שבכל זאת נדבק חומר לצדדים. רק על ידי ניגוב יסודי בתוך הבקבוק אפשר לנקותו לגמרי.

גב’ חוה פרל תחי’

מהו עד בדיקה

ב. ‘עד בדיקה’ הוא: חתיכת בד לבן, נקי ורך. [ניתן לקנות חבילת ‘עדים’ מוכנים ברשתות השיווק או במקוואות, אולם אפשר להשתמש גם בכל פיסת בד שהיא לבנה, רכה ונקיה]. במקרה שאין לה בד כזה, תבדוק בגאזה, או בצמר גפן, או במגבון בד סחוט היטב, או בנייר לבן, רך, סופג ונקי. אבל בנייר דק וחלק [כמו נייר של קופסת סיגריות] או באצבעה, אין מועילה הבדיקה כלל. (נב, נג)

זמן הבדיקה

ג. זמן הבדיקה הוא לקראת סוף היום, החל כשעתיים לפני שקיעת השמש [והוא זמן ‘מנחה קטנה’]. והטוב ביותר לבדוק חצי שעה לפני השקיעה. אולם אין לאחר את בדיקת ההפסק טהרה לאחר זמן השקיעה. [זמני השקיעה וצאת הכוכבים, מפורסמים בלוחות שנה]. (נב)

ד. אשה ששגגה ובדקה לאחר השקיעה, קודם צאת הכוכבים [שהוא זמן “בין השמשות”] ונמצאה הבדיקה נקיה, בדיעבד מועילה לה בדיקה זו, ויכולה להתחיל למחרת לספור “שבעה נקיים”. אך אם בדקה לאחר צאת הכוכבים, לא מועילה לה הבדיקה, וצריכה לחזור ולעשות הפסק טהרה למחרת לפני השקיעה. (הב”ח, ערוך השלחן, זכרון יוסף, אגרות משה, ועיין באר משה שטרן, ה”ע נח)

ה. אשה שהתפללה ערבית קודם השקיעה, יכולה עדיין לעשות הפסק בטהרה, אך לכתחלה לא תעשה כן, אלא תבדוק ואחר כך תתפלל ערבית. והוא הדין בערב שבת שלכתחלה תבדוק קודם הדלקת נרות, ואם שכחה תבדוק אחר ההדלקה. (ת”ה יג)

ו. אשה שיודעת שלעת ערב לא יהיה באפשרותה לעשות ‘הפסק בטהרה’, או שחוששת שתשכח לעשות כן בערב, רשאית לעשות את הבדיקה בצהריים, ואפילו מהבוקר. ואם יתאפשר לה אחר כך לבדוק בערב קודם השקיעה, תבדוק שוב. (נב. טה”ב רנז)

קודם הבדיקה

ז. קודם הבדיקה, טוב שתרחץ האשה את אותו מקום וסביבתו. ותסתכל על ידיה היטב שאינן מלוכלכות מאיזה דבר. וכמו כן תסתכל היטב על העד קודם הבדיקה, אם הוא נקי ואין בו שום כתם או לכלוך. (נב. ע”ה כו)

אופן הבדיקה

ח. לאחר מכן תסובב את העד על אצבעה, ותכניסנו באותו מקום בעומק עד מקום שאבר הבעל מגיע בשעת התשמיש. ואם נגרם לה צער בבדיקה כה עמוקה, תבדוק לעומק ככל האפשר [אך לא די שתכניסנו מעט]. וכשהעד בפנים תסובב אותו סיבוב מלא בכל דפנות הנרתיק ובכל הפינות. ועצה טובה שתניח את רגלה האחת על מקום גבוה כמו כסא או שפת האמבטיה, ואת רגלה השניה תניח על הארץ. (נג. ת”ה טו)

ט. אם הבדיקה בעד יבש מכאיבה לה, לא תמרח שם משחה, אלא תרטיב את העד במעט מים ותסחט אותו, באופן שיהיה לח ולא רטוב ממש, ותבדוק. (טה”ב שמב. ע”ה כז)

בדיקת העד

י. לאחר הבדיקה תוציא את העד ותתבונן בו: אם נמצא העד נקי לגמרי, דהיינו שאין בו מראה אדמומי כלל, הרי זו הוכחה שפסק ממנה הדם והועילה לה בדיקת ‘הפסק טהרה’, ועתה היא מוכנה לשלב השני של טהרתה – להתחיל לספור שבעה ימים נקיים, שאינה רואה בהם דם כלל.

אך אם נמצא שהעד אינו נקי לגמרי מאדמומית, תשטוף שוב היטב את אותו מקום, תמתין כמה דקות ותבדוק שוב: אם הפעם יצא העד נקי, הרי היא מוכנה לשלב השני של הטהרה. ואם שוב לא נמצא העד נקי, יכולה עד השקיעה לחזור על הבדיקה שוב ושוב עד שיצא העד נקי, ותמתין מעט זמן בין בדיקה לבדיקה. אולם כמובן, שאם היא רואה לפי הבדיקות שהמקום עדיין מדמם, ואין סבירות שהעד יצא נקי לפני השקיעה, תדחה את בדיקת ההפסק ליום המחרת. (נג. טה”ב רסב)

יא. יש להתבונן היטב בעד הבדיקה על כל חלקיו, כי פעמים והמראה נראה בכללותו טהור, אך ישנה נקודה קטנה ביותר שאינה נראית לעין בסקירה שטחית מבלי התבוננות.

ולכן יש לבחון את עד הבדיקה לאור היום או לאור החשמל, ובדיעבד אפילו בדיקה לאור הנר מועילה. ומכל מקום אם אין העד נקי לגמרי ומצאה עליו איזשהו מראה, נכון שלא לבדקו לאור החשמל, מפני שאור החשמל משפיע על צבע המראה, אלא תבדקהו באור היום דוקא. ובינתיים תניח אותו במקום נקי, כדי שלא יקבל לכלוך ואבק וישפיע על המראה. ומומלץ שלא להניח את העד בתוך שקית ניילון, מפני שהדבר גורם לשינוי מראה העד, אלא תמתין שיתייבש העד ותניחהו במעטפת ניר וכדומה. (ה”ע עח. ע”ה כח)

ספק מראה

יב. כל מראה שאין ברור לה בוודאות שהוא טהור [מראה טהור = לבן, ירוק, כחול, אפור, צהוב], לא תסמוך על השערותיה או על השערות בעלה לטהר או לטמא, אלא יביאו את המראה לפני מורה הוראה שיורה להם אם הוא טהור או לא. ואין להם להחמיר או להקל על עצמם מספק. (ע”ה כח)

ויש לחזק את המודעות בציבור בענין זה, כי לצערנו הרב, ישנם זוגות שאינם מבינים את חשיבות הענין, שאסור לאסור את האשה ללא כל סיבה, ומפאת עצלותם או ביישנותם, אינם הולכים לשאול מורה הוראה אם המראה או הכתם שראתה בבגד, טהור או לא, ואוסרים אותו על דעת עצמם. ישמע חכם ויוסף לקח.

מכה

יג. אשה שהבדיקה בעומק גורמת לה לראיית דם, או שיש לה מכה באותו מקום ובודאי תמצא דם ב’עד הבדיקה’ מחמת המכה, תשאל חכם כיצד לנהוג. (ת”ה יד, טו)

טבעת

יד. אשה שקבלה היתר מרב להתקין לה טבעת ברחמה למניעת הריון, יכולה לעשות את הבדיקות של ‘הפסק טהרה’ ו’שבעה נקיים’ בעוד הטבעת ברחמה. (ה”ע קפד)

בדיקת “מוך דחוק”

טו. מלבד הבדיקה האמורה לעיל, שהיא חובה לגמרי, הורו לנו חכמים על בדיקה נוספת שנכון להחמיר לעשותה, כמצוה מן המובחר, לאחר בדיקת ההפסק הרגילה (הנזכרת לעיל). בדיקה זו נקראת “מוך [בד] דחוק [שדוחקים אותו באותו מקום]”. (ה”ע עח)

טז. מטרת הבדיקה: בדיקה זו נעשית כדי לוודא שבאותה שעה ממש, שמתחילה האשה את ספירת ימי השבעה נקיים [בתחילת הלילה], היא אכן נקייה מדם. [בדיקת ההפסק הרגילה לא מבררת זאת בודאיות גמורה, משום שעדין יתכן שלאחר הבדיקה, לפני שיתחיל היום החדש, תצא טיפת דם].

יז. כיצד נעשית הבדיקה? תכניס ‘עד בדיקה’ באותו מקום מעט זמן קודם השקיעה ותשאיר אותו שם עד כמה דקות אחר צאת הכוכבים [ולא יותר, כדי שלא יגרום לה העד לשריטות, ומטעם זה גם רצוי שתנוח ולא תלך בזמן זה]. אם יצא העד נקי לגמרי, הוברר בוודאות גמורה כי בעת תחילת ספירת השבעה נקיים, היתה נקייה לחלוטין מדם, ומתחילה לספור שבעה נקיים. אך כאמור, אין זו חובה מן הדין. (נד, ע”ה כט)

יח. אשה רגישה שהמוך גורם לה כאב או שריטות, וכן אשה מתחזקת המתחילה בשמירת הלכות טהרה, אינן צריכות להחמיר לתת ‘מוך דחוק’. (ת”ה טז)

יט. אשה ספרדיה שראתה דם וסת יום אחד בלבד, ופוסקת בטהרה באותו יום [כפי שיתבאר בהלכה כא ובהלכה כז, שיש אופנים שהדבר אפשרי לבנות ספרד], צריכה מן הדין לתת ‘מוך דחוק’. ומכל מקום אם כבר עשתה בדיקת ‘הפסק טהרה’ ולא נתנה ‘מוך דחוק’, מועילה לה הבדיקה, ויכולה להתחיל לספור שבעה נקיים. ואם הקדימה לפסוק בטהרה, קודם זמן מנחה קטנה, לא מועילה לה הבדיקה. (טה”ב רפ)

ימי ההמתנה קודם בדיקת ‘הפסק בטהרה’

כ. ביארנו שבדיקת “הפסק טהרה” נעשית ביום שבו פסק הדימום. אולם ישנם מצבים שבהם למרות שפסק הדימום, אין האשה יכולה לעשות ‘הפסק’ באותו יום, אלא עליה להמתין יום נוסף או יותר.

הטעם להמתנה זו, מפני שה’שבעה ימים נקיים’ צריכים להיות נקיים לא רק מדם, אלא גם מפליטת זרע. והרי אשה ששמשה עם בעלה, פולטת לאחר מכן זרע, ובתוך שלושה ימים שלמים [72 שעות] שלאחר התשמיש, הזרע עדיין חי ופליטתו מעכבת את ספירת ה”שבעה נקיים”, אך לאחר ג’ ימים שלימים, כבר אין בו ממש, ואינו מעכב. ובדיני המתנה זו יש הבדל בין מנהגי הספרדים לאשכנזים.

ימי ההמתנה לבנות ספרד

כא. אשה ספרדיה שפסקה מלראות דם, יכולה לפסוק בטהרה באותו יום, בתנאי שעברוארבעה ימים מעת ששימשה עם בעלה. כמו שפסק מרן רבנו יוסף קארו בשלחן ערוך (יורה דעה סימן קצו סעיף יא), וכן פוסק מרן רבנו עובדיה יוסף שליט”א לספרדים. (טה”ב שצב)

לדוגמא:

* אשה ששמשה במוצאי שבת, ולאחר מכן ראתה דם במשך הלילה או במשך יום ראשון, אף אם פסק הדם באותו יום או למחרתו ביום שני, או ביום שלישי, אינה פוסקת בטהרה אלא ביום רביעי בערב קודם השקיעה. ואז מתחילה לספור “שבעה ימים נקיים”, הנקיים מדם ומפליטת זרע.

* אשה ששמשה במוצאי שבת, והתחילה לראות דם ביום שני למשך שלושה ימים, [שני, שלישי, רביעי], וביום רביעי פסק ממנה הדם, הרי היא פוסקת בטהרה ביום רביעי קודם השקיעה. וכמו כן, אשה ששמשה במוצאי שבת ולא לאחר מכן, וראתה דם ביום רביעי בלבד, גם כן פוסקת ביום רביעי בערב לפני השקיעה, כיון שעברו ארבעה ימים מיום ששמשה.

כב. יש מקומות מהספרדים שנהגו להחמיר ולהמתין מלעשות את ההפסק בטהרה, חמשה ימים או ששה ימים או שבעה ימים מיום שהתחילה לראות דם. (טה”ב שצב)

אשה שנהגה בחומרה זו, ורוצה עתה לבטל את מנהגה מכל סיבה שהיא ולעשות כדעת מרן השלחן ערוך שהספרדים קבלו הוראותיו, צריכה לעשות התרה על מנהגה הקודם. (ת”ה ט)

* פשוט הדבר, שאם האשה ממשיכה לראות דם במשך יותר מארבעה ימים, אינה יכולה לעשות בדיקת ‘הפסק טהרה’ עד אותו יום שיפסיק הדם. (טה”ב שצג)

ימי ההמתנה לבנות אשכנז

כג. מנהג אשכנז להמתין עד שיעברו לפחות חמשה ימים מעת התחלת ראיית הדם, ורק לאחר מכן לעשות את בדיקת ה’הפסק בטהרה’. ואף אם לא שמשה כלל בימים האחרונים, ואפילו בעלה לא היה בעיר בימים אלו כלל, אינה פוסקת בטהרה עד לאחר חמשה ימים מיום ראיית הדם. כמבואר ברמ”א סימן קצו סעיף יא. (טה”ב שצב)

לדוגמא:

התחילה לראות דם ביום ראשון, והמשיך הדימום ארבעה ימים [ראשון, שני, שלישי, רביעי], אינה יכולה לעשות ‘הפסק’ מיד ביום רביעי, אלא ביום חמישי לפני השקיעה [אף אם לא שמשה עם בעלה כלל בימים הקודמים לראיית הדם].

כד. במקרים מסוימים אף בנות אשכנז אינן צריכות להמתין חמשה ימים אלא ארבעה, כגון, שהרופא קובע שתקופת הביוץ תעבור אם היא תמתין חמשה ימים. ולכן בכל מקרה כיוצא בזה, יש לשאול מורה הוראה כיצד לנהוג. (ת”ה י)

כה. כלה מבנות אשכנז העומדת להנשא, ומועד החתונה מתקרב ובא, ואם תמתין חמשה ימים מיום ראייתה, לא תספיק להטהר לליל חופתה, רשאית לפסוק בטהרה מיד ביום שפסק הדם, ותתחיל ממחרת לספור שבעה ימים נקיים. (ת”ה ט)

ימי ההמתנה לאשה שראתה כתם

כו. אשה שנאסרה לבעלה מחמת שראתה כתם: לבנות ספרד – טוב שתמתין ארבעה ימים מיום ששמשה עד שתפסוק בטהרה, כדין אשה שראתה דם נדה. אולם במקום צורך יכולה לפסוק בטהרה באותו יום [וטוב שתעשה לפני הבדיקה שטיפה וקינוח, כפי שיבואר בהלכה כז], ותתחיל למנות ממחרת שבעה נקיים.

ומנהג אשכנז להמתין חמשה ימים גם לאחר ראיית כתם כדין הרואה דם וסת. ומכל מקום אם לא היה בעלה בעיר בימים שקדמו לראיית הכתם, יכולה לפסוק בטהרה מיד באותו יום. (ת”ה י)

קיצור ימי ההמתנה שקודם ה’הפסק בטהרה’ לבנות ספרד

כז. אשה ששמשה עם בעלה ואחר כך ראתה דם אפילו יום אחד, בארנו לעיל שצריכה להמתין ארבעה ימים למנהג ספרד, וביום הרביעי תפסוק בטהרה. אולם ישנה אפשרות שבה היא תחסוך מעצמה להמתין ארבעה ימים, וזאת על ידי שתקנח היטב באותו מקום בבגד רך, כדי להפליט את כל הזרע. או שתשטוף היטב את אותו מקום במים חמים, ובזה יפָּלֵט כל הזרע. ויותר טוב שתעשה את שניהם. ובזה רשאית לפסוק בטהרה מיד באותו יום שהפסיקה לראות דם. (כן פסקו התוספות, הרשב”א, הרא”ש, התרומה, הרוקח, המרדכי, המאירי, ומרן בשלחן ערוך סימן קצו סעיף יג. טה”ב תלה. ע”ה קט)

מנהג אשכנז שלא לסמוך על העצה הנ”ל, וממתינים דוקא חמשה ימים. (רמ”א ס”ס קצו)

בגדים לבנים

כח. לאחר ה’הפסק טהרה’ מיד, תלבש האשה במשך כל השבעה נקיים, בגד תחתון לבן ונקי, וכן טוב שתציע על מטתה סדין לבן ונקי. ואשה שעלולה לראות כתמים בתוך השבעה נקיים, כגון שיש לה פצעים באותו איזור או טחורים, או שהיא לאחר לידה, או כלה שמצוי פעמים שמדממת, יכולה ללבוש בגד תחתון צבעוני, שאף אם ימצאו עליו כתמים לא תיאסר, כפי שבארנו לעיל (פרק א הלכה ט) שלא גזרו חכמים איסור כתמים על בגד צבעוני. (ברית יעקב, זכרון יעקב, חמדת שלמה, מעיל צדקה, מהרש”ם, שואל ומשיב, אגרות משה. טה”א שצח. ע”ה פה)

לוקט מאתר “חן וכבוד”

סוד טהרת המשפחה

כל אישה בימים שלפני המחזור החודשי נמצאת במצבי רוח דיכאוניים ועצבנים היא מתעייפת מהר ולכן היא זקוקה דווקא בימים טלה למנוחה. מחקרים מראים שנשים השומרות נידה ואת דיני טהרת המשפחה לא נוטות לחלות בסרטן צוואר הרחם ובריאותן הנשית הרבה יותר תקינה מנשים שלא שומרות נידה. כידוע מקובל בהלכה לשמור נידה {טהרת משפחה} כשבועיים. הקשר בין איש ואשה הוא קשר רוחני בעצם בין נשמה לנשמה ולא בין גוף לגוף ושומרי המצוות מחשיבים לה חשיבות כמו הנחת תפילין.

טהרת המשפחה – עמודי היסוד של הבית הישראלי

הבעל בזמן הנידה של אשתו מצווה להיות יותר בקרבתה ולדאוג לה רוחנית, דיבור, מילים טובות וכד’ ולאו דווקא כפי שסבורים רוב האנשים החילונים, היות וגבר שאשתו בנידה, יודע שהיא אמורה להתרחק פיסית ממנו ולכן הוא יודע כיצד  הוא אמור להתנהג עם אשתו, ביתר סובלנות ובהרעפת אהבה על אשתו שכמובן לא כוללת מגע פיסי כי אם רוחני. מה שמעניין, מיום המחזור החודשי עד לספירת שבעה ימים “נקיים” זהו בדיוק היום בו האישה מבייצת ויכולה להיכנס להריון.

הצנעת הטבילה במקווה

אישה שאמורה להיטבל במקווה לאחר שעברו “שבע ימים נקיים”, עליה להצניע את הליכתה למקווה  מעיני אנשים ובני משפחתה. אם היא צריכה לחזור בשעות הערב והלילה, רצוי שתתלוה אליה חברתה או אחותה. אם היא נשאלת ע”י שכמתה למשל לאן היא הולכת, עדיף שתתחמק מתשובה ותגיד למשל שהיא הולכת לקניות בסופרמרקט או לתור לרופא. אישה דתייה שעבדה בניקיון דירות במשך רוב שעות היום עד הערב כמעט ונשאלה ע”י שכנתה זו או אחרת לאן פניה מועדות, היא הייתה מספרת להם שהיא בדרכה לנקות דירה זו או אחרת.

איסור דחיית טבילה

כשאישה אמורה להיטבל במקווה, אסור לה לדחות את הטבילה, עליה להזדרז ולהכין את עצמה. אסור לה לדחות את הטבילה אפילו בלילה אחד!  היות וזהו חוק ומצווה חשובים בשלום בית. אם היא חלילה דוחה את טבילתה, היא מצערת בכך את בעלה וזה איסור חמור המוזכר אפילו בספר “הזוהר”. במידה ובני הזוג רבו ביניהם לפני, עליהם מיד להתפייס ולא לדחות את הטבילה חלילה.

לוקט מאתר “חן וכבוד”

הלכות נידה בתשעה באב וביום הכיפורים

נכתב ע”י הרב אורי הרשקוביץ קשה

בנות ישראל צריכות לשמור נידה וטהרת המשפחה, יותר מכל מצווה אחרת. ישנן מצוות שרק נשים יכולות או צריכות לקיימן, כגון: מצוות נידה (ממחזורה הראשון ועד האחרון), טהרת המשפחה, הדלקת נרות שבת, חג ויום טוב (כל אישה נערה וילדה מגיל 3 ומעלה), טבילה במקווה טהרה ועוד. אך בתשעה באב וביום הכיפורים ישנן מגבלות שונות כגון איסור 9 התענוגות (בתשעה באב) ואיסור רחיצה (בתשעה באב וביום הכיפורים, מכיוון שהאישה עלולה לשתות וכך גם הגברים).