Shenkar College Remembers Rabin

by Mel Rosenberg - מל רוזנברג

After fruitful careers as a scientist and inventor I've gone back to what I love most - writing children's books Read More

Joined Oct 2013
Published Books 1550

Shenkar College of Engineering, Design and Art remembered Yitzhak Rabin in a moving ceremony this week. The main talk was given by Itzik Rennert, the Dean of Students of the College. I am bringing it here in Hebrew, hope that we can get it translated into English as it is a particularly moving presentation.

2

Shenkar College Remembers Rabin by Mel Rosenberg - מל רוזנברג - Ourboox.com

רובכם הייתם תינוקות או ילדים קטנים כשרבין נרצח, ואני משער שזה נשמע לכם כמו משהו שקרה מאוד מזמן, היסטוריה רחוקה.

כמו כל ארוע היסטורי, ברגע שהרצח נעטף בטקסים, במסרים ממלכתיים ובקונצנזוס, הוא נהייה משעמם, לא קשור לחיים וקצת טרחני.

אני כבר הייתי אז אדם מבוגר, וגם הייתי בכיכר בליל הרצח, כך שאני זוכר אותו היטב, כאחת החוויות הטראומתיות שחוותה המדינה, וגם אני. בעיני הרצח נראה רלבנטי להווה, ואפילו מאוד. אנסה לדבר עליו בתור משהו שקשור לחיינו כאן ועכשיו, ומשפיע עלינו עד היום.

4

אני רוצה להתחיל בטקסט של איתן הבר, מנהל הלשכה של רבין. הבר הוא האיש שהקריא בשידור חי את המשפט שגרם לכל מי ששמע אותו להלם “ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, צער רב ויגון עמוק, על מותו של יצחק רבין, שנרצח בידי מתנקש.”

טקסט איתן הבר

הנקודה הראשונה שאני רוצה להתייחס אליה היא הזוועה שברצח האיש יצחק רבין עצמו. הדיבר לא תרצח, שהוא גם יהודי וגם אוניברסלי, ושמהווה בסיס לכל המוסר האנושי, האמונה בקדושת חיי האדם, הופר.

רבין היה, כמו ששמענו כרגע מהבר שאהב אותו, קודם כל בנאדם. ואסור להרוג בני אדם. נקודה. אין סיבות צודקות לרצח.

5

חיי הזולת יקרים בדיוק כמו שלנו.

רצח, פוליטי או פלילי, מתוכנן או מתוך אובדן שליטה, של יהודי ערבי או אריתראי, של להט”בים או של מחבל שנתפס חי, אינו אופציה לגיטימית, למרות שהרצון להגיב באלימות מוכר לכולנו.

כשחברה מתרגלת לאלימות כחלק מהסדר המקובל, היא מתפוררת ומתבהמת, כולם מאויימים מכולם והפחד מתחיל לשלוט ברחובות.

7

הנקודה השניה שאני רוצה להתייחס אליה , היא הדמוקרטיה והאופן בו מתנהל בה הדיון על שליטה בתודעה הציבורית ובזירה הפוליטית. דמוקרטיה היא אמנם שלטון הרוב, אבל לא רק זה.

עקרון לא פחות חשוב בשיטת הממשל הזאת הוא שהיא נותנת במה לדעות שונות, ושהיא מחליטה על דרכה באופן בלתי אלים, על ידי בחירות, הפגנות, מחאות, דעת קהל ועימותים בתקשורת, לא ביריות.

חופש הדיבור, חופש המחשבה, היכולת להתבטא בלא שתחשוש להיכלא, להיות מושתק על ידי השלטונות או לאבד את חייך הם הכרחיים לקיום של חברה סבירה.

מי שנבחר באופן חוקי, מבצע את מדיניותו, גם אם אינה נושאת חן בעיני חלק מהעם, והעם , מצידו, יכול להחליף אותו בבחירות. אלה הם חוקי המשחק.

8

בלי ההסכמה הזאת בין כל חלקי החברה, שמדכאת את הרצון הטבעי להשליט את דעותינו על אחרים, העולם נהיה לג’ונגל. רצח רבין קרב אותנו באופן משמעותי לג’ונגל.

עד הרצח האמנו שאנחנו חסינים בפני תופעות עולם שלישי שכאלה, שלנו זה לא יכול לקרות, שאנחנו בני תרבות. כשהסתבר שאפשר לשנות את ההיסטוריה הישראלית לא בקלפי אלא בעזרת אקדח,הדמוקרטיה הישראלית שהיתה שברירית במילא, נהייתה חלשה עוד יותר.

9

מאז הרצח יודע כל מנהיג, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, שאם יקבל החלטות דרמטיות או יאתגר את האספסוף, הוא צריך לחשוש לחייו.

האלימות נהייתה אופצייה מעשית, ואלימות חונקת את החופש הדרוש לדמוקרטיה.

הנקודה השלישית שחשוב לגעת בה- היא על מה ולמה נרצח רבין.

רבין נרצח כי ניסה להביא שלום, וקידם תהליך שהיה אמור להסתיים בהקמת מדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל ובהכרה הדדית בין שתיהן.

הסכם שכזה היה כולל בוודאות פינוי שטחים, ופוגע בחזון ההתנחלויות באופן משמעותי.

11

רבין, רמטכל מלחמת ששת הימים, האיש שכבש את הגדה המערבית, ירושלים, הגולן וסיני, היה ישראלי ביטחוניסט ופרגמטי, לא יהודי משיחי.

הוא לא האמין בקדושת האדמה, אלא בישראל אזרחית, מודרנית, עצמאית וחזקה, שסומכת על כוחה. הוא לא רצה לשלוט בעם אחר, הוא רצה מדינה עם גבולות ברורים, ועם הסכמי שלום עם שכניה.

ההחלטה להיכנס למו”מ ולתהליך שלום היתה שנוייה במחלוקת והשניאה אותו על חלק מהעם, וההסתה נגדו קיבלה גיבוי, למרבה הצער, גם מחלק מהפוליטיקאים ואנשי הדת.

מתחילת דרכה, הציונות שאפה לעצמאות ולשלום, ומשקל שתי השאיפות היה שווה, לפחות ברמת האידאולוגיה ההצהרתית.

13

במעשהו, הצליח יגאל עמיר להרוג לא רק את רבין אלא גם את תהליך השלום שהוא הוביל. ניתן לומר שמבחינתו, הרצח הצליח לגמרי- כי מאז הנסיון להגיע לפשרה נפסק.

במהלך עשרים השנים האחרונות המלה שלום כמעט ונעלמה מהלקסיקון הציבורי, ורובנו מקבלים בהשלמה, וכעובדה בלתי ניתנת לערעור, שגורלנו הוא לחיות על חרבנו לנצח.

כמעט ולא מתקיים דיון ציבורי או פוליטי בנושא עתיד הסכסוך וחיפוש דרכים לפתור אותו. נהיינו חברה שמתייחסת לעתיד בפאסיביות ופסימיות.

15

לעולם לא נדע אם התהליך שהוביל רבין היה נמשך, בוודאי שלא נדע אם היה מצליח להביא שלום.

יתכן שהתהליך היה מתפוצץ גם אם רבין היה נשאר בחיים, יתכן שרבין היה משנה את עמדתו , בהחלט יתכן שרבין היה מפסיד בבחירות ומאבד את השלטון.

אבל מה שהיה, ונעלם יחד עם האיש, היה החיפוש אחרי עתיד טוב יותר, החזון של חתירה לשיפור, שינוי ועיצוב המציאות.

בעיני זו המורשת שהשאיר מאחוריו. לא לחיות מתוך פחד, הסתגרות ופאסיביות, אלא להילחם באופן אקטיבי על עתיד טוב ונורמלי לישראל, ולמי שחי בה ולידה.

את המאבק הזה כולנו צריכים לנסות להחיות, בלי קשר למחנה הפוליטי שאליו אנחנו משתייכים.

17

Thank you for reading my book!

If you like it, you might also want to read:

A Social Experiment at Shenkar College of Engineering and Design

Or even better, create a book of your own!!!

Here is a tutorial to help you get started on your own voyage as an Ourboox contributor! And finally, you can always write me at [email protected]

19

Shenkar College Remembers Rabin

by Mel Rosenberg - מל רוזנברג

רובכם הייתם תינוקות או ילדים קטנים כשרבין נרצח, ואני משער שזה נשמע לכם כמו משהו שקרה מאוד מזמן, היסטוריה רחוקה.

כמו כל ארוע היסטורי, ברגע שהרצח נעטף בטקסים, במסרים ממלכתיים ובקונצנזוס, הוא נהייה משעמם, לא קשור לחיים וקצת טרחני.

טקסט איתן הבר

רבין היה, כמו ששמענו כרגע מהבר שאהב אותו, קודם כל בנאדם. ואסור להרוג בני אדם. נקודה. אין סיבות צודקות לרצח.

חיי הזולת יקרים בדיוק כמו שלנו.

כשחברה מתרגלת לאלימות כחלק מהסדר המקובל, היא מתפוררת ומתבהמת, כולם מאויימים מכולם והפחד מתחיל לשלוט ברחובות.

הנקודה השניה שאני רוצה להתייחס אליה , היא הדמוקרטיה והאופן בו מתנהל בה הדיון על שליטה בתודעה הציבורית ובזירה הפוליטית. דמוקרטיה היא אמנם שלטון הרוב, אבל לא רק זה.

חופש הדיבור, חופש המחשבה, היכולת להתבטא בלא שתחשוש להיכלא, להיות מושתק על ידי השלטונות או לאבד את חייך הם הכרחיים לקיום של חברה סבירה.

מי שנבחר באופן חוקי, מבצע את מדיניותו, גם אם אינה נושאת חן בעיני חלק מהעם, והעם , מצידו, יכול להחליף אותו בבחירות. אלה הם חוקי המשחק.

בלי ההסכמה הזאת בין כל חלקי החברה, שמדכאת את הרצון הטבעי להשליט את דעותינו על אחרים, העולם נהיה לג’ונגל. רצח רבין קרב אותנו באופן משמעותי לג’ונגל.

מאז הרצח יודע כל מנהיג, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, שאם יקבל החלטות דרמטיות או יאתגר את האספסוף, הוא צריך לחשוש לחייו.

האלימות נהייתה אופצייה מעשית, ואלימות חונקת את החופש הדרוש לדמוקרטיה.

הנקודה השלישית שחשוב לגעת בה- היא על מה ולמה נרצח רבין.

רבין נרצח כי ניסה להביא שלום, וקידם תהליך שהיה אמור להסתיים בהקמת מדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל ובהכרה הדדית בין שתיהן.

הסכם שכזה היה כולל בוודאות פינוי שטחים, ופוגע בחזון ההתנחלויות באופן משמעותי.

רבין, רמטכל מלחמת ששת הימים, האיש שכבש את הגדה המערבית, ירושלים, הגולן וסיני, היה ישראלי ביטחוניסט ופרגמטי, לא יהודי משיחי.

הוא לא האמין בקדושת האדמה, אלא בישראל אזרחית, מודרנית, עצמאית וחזקה, שסומכת על כוחה. הוא לא רצה לשלוט בעם אחר, הוא רצה מדינה עם גבולות ברורים, ועם הסכמי שלום עם שכניה.

ההחלטה להיכנס למו”מ ולתהליך שלום היתה שנוייה במחלוקת והשניאה אותו על חלק מהעם, וההסתה נגדו קיבלה גיבוי, למרבה הצער, גם מחלק מהפוליטיקאים ואנשי הדת.

מתחילת דרכה, הציונות שאפה לעצמאות ולשלום, ומשקל שתי השאיפות היה שווה, לפחות ברמת האידאולוגיה ההצהרתית.

במעשהו, הצליח יגאל עמיר להרוג לא רק את רבין אלא גם את תהליך השלום שהוא הוביל. ניתן לומר שמבחינתו, הרצח הצליח לגמרי- כי מאז הנסיון להגיע לפשרה נפסק.

במהלך עשרים השנים האחרונות המלה שלום כמעט ונעלמה מהלקסיקון הציבורי, ורובנו מקבלים בהשלמה, וכעובדה בלתי ניתנת לערעור, שגורלנו הוא לחיות על חרבנו לנצח.

כמעט ולא מתקיים דיון ציבורי או פוליטי בנושא עתיד הסכסוך וחיפוש דרכים לפתור אותו. נהיינו חברה שמתייחסת לעתיד בפאסיביות ופסימיות.

לעולם לא נדע אם התהליך שהוביל רבין היה נמשך, בוודאי שלא נדע אם היה מצליח להביא שלום.

יתכן שהתהליך היה מתפוצץ גם אם רבין היה נשאר בחיים, יתכן שרבין היה משנה את עמדתו , בהחלט יתכן שרבין היה מפסיד בבחירות ומאבד את השלטון.

אבל מה שהיה, ונעלם יחד עם האיש, היה החיפוש אחרי עתיד טוב יותר, החזון של חתירה לשיפור, שינוי ועיצוב המציאות.

בעיני זו המורשת שהשאיר מאחוריו. לא לחיות מתוך פחד, הסתגרות ופאסיביות, אלא להילחם באופן אקטיבי על עתיד טוב ונורמלי לישראל, ולמי שחי בה ולידה.

את המאבק הזה כולנו צריכים לנסות להחיות, בלי קשר למחנה הפוליטי שאליו אנחנו משתייכים.

Thank you for reading my book!

If you like it, you might also want to read:

A Social Experiment at Shenkar College of Engineering and Design

Read more about me and see ALL my books on Ourboox (I have many)

Or even better, create a book of your own!!!

Here is a tutorial to help you get started on your own voyage as an Ourboox contributor! And finally, you can always write me at [email protected]