Stand Up lyrics –55 ….. פירגון משפחתי

בר – מצווה

אתה חושב שאתה כבר גדול שוכר דירה, נפרד מההורים,

קל לעזוב ת’בית, קשה להוציא ת’בית ממך.

תגיד תודה עם בגיל 50 תתחיל להשתחרר מהם.

תודה להורי שהביאו אותי עד הלום ועזבו אותי לנפשי 

ולצוות המיומן, שהוציא אותי מזה.

בביוגרפיה של הרבה אנשים מפורסמים,

אומרים שהם עברו טראומה כשההורים שלהם נפרדו.

יש שעברו טראומה יותר גדולה כשהורים שלהם –

לא נפרדו.

אלא נשארו יחד – מאוחדים נגד הילדים.

משפחה פולנית זה כמו אקדח,

אם זה מכוון אליך, אתה יכול למות. 

אבא שלי עשה עכשיו דרכון פולני 

“תגידו, לא ברחנו משם לפני כמה שנים?”

הומור זה כלי הנשק של החלש:

אנחנו מבלבלים בין לעג להומור.

לעג: צוחק עליך.

הומור: צוחק איתך.

הבעיה שבמשפחה לא מבינים הומור.

אתה לועג לנו?

אתה מתבייש בנו?

לא, אני בסה”כ מתגונן. 

מי שאיבד את ההומור, צריך לירות בו

תחילה באוויר, אח”כ באוויר שבראות.

צער גידול הורים

אימי ממגורשי ספרד

אפשר להבין אותם.

היא חצי פולניה חצי ספרדייה

היא שונאת את עצמה

ולא מבינה למה?

הורי לימדו אותי להיות מנומס, לדבר יפה

לתת כבוד, זכות קדימה.

בקיצור הכינו אותי לחיים – בפולין.

מילדי תימן:

בזמן האחרון אני חוזר לפולנית,

אף פעם לא ידעתי פולנית.

ופתאום התחלתי לדבר חופשי.

כמו תחנת רדיו, שעלתה על גל אחר.

וזה עוד כלום עכשיו מתחילה לחזור לי התימנית.

אולי אני מילדי תימן החטופים?!

האמת שאני מקזחסטאן ובסוף הערב אני ירקוד לכם

ת’ריקודים שלנו.

אני מקווה שיהיה פה מקום ללפידים.

אהבת אם:

הייתי הכיבשה הלבקנית של המשפחה.

היינו שמונה אחים,

בגלל החינוך הספרטני שעברנו שרדו רק שניים. 

אחרי אימי הגנרלית,

הטירונות נראתה לי כמו קייטנה..

לאבי יש ציפייה צנועה ממני,

אמר לי “תתקשר אליי אחרי הנובל נראה איך ממשיכים הלאה”.

חוסכת שיבטה:

אמי נראית אישה נחמדה,

אבל תנסו לדמיין אותה עם מקל או דלי.

כתוב: “חוסך שבטו, שונא בנו”.

הורים מרחיבים את המשפט הזה ביצירתיות אופיינית:

חוסך מעדרו, שונא בנו.

חוסך חגורתו, שונא בנו.

חוסך דלי ספונג’תו – שונא בנו?

גדלתי בק.ג.ב

הכל התנהל בחידות ובמסתורין

אנשים נעלמו ואף אחד לא ידע לאן.

ויותר לא דיברו עליהם – קפיש?!

כוס מים:

אמי כזאת קשוחה

כשהצעתי לה כוס מיים

היא ענתה “הפסקתי עם זה”.

כששאלתי את אמאש’לי שאלה

היא תמיד היתה אומרת: “אין לי זמן להתעסק בזה!”

שנים הטרידה אותו השאלה –

“במה היא בעצם מתעסקת?”

אימא היתה אומנית זן.

היא תחליף את הדלאי למה.

היו לה תשובות של משפט אחד,

שאפשר לעשות עליהן מדיטציה חיים שלמים,

פעם שאלתי “אימא איפה היית?”

והיא עונה “אני כבר לא שם”.

מדהים. כל כך עמוק.

שאלות זן:

למה העטים ליד הטלפון אף פעם לא כותבים?

אנשים חולים הם בעצם אנשים בריאים, שיש להם מחלה.

אם שני ברזים ממלאים בריכה….אז- איך קוראים לאחותו של המציל?

ארוחה חמה:

מי ששורד ארוחת צהרים בבית פולני,

יכול לשלוט בעולם.

יש משפט שאומר “אף אחד עוד לא חטף סטירה, אחרי שנתן מחמאה”.

במשפחה פולנית, זה לא מתקיים.

אתה גם נותן מחמאה, וגם חוטף סטירה.

לכן ליד השולחן, תסתום ת’פה.

אף אחד לא הסתכסך בגלל משהו שהוא לא אמר.

זה כמו במעצר משטרתי, מכניסים אותך לניידת:

“כל מה שתגיד יכול לשמש נגדך וישמש נגדך בבית המשפט”

פירגון משפחתי:

בטעות שיתפת בחיים שלך, נכנסת לשדה מוקשים

אחרי שמגרדים אותך עם שפכטל מהרצפה,

אחיך הקטן מנחם אותך “אל תיקח ללב, אנחנו לא באותו השלב בחיים – אני עושה כסף”.

שמתי לו ת’ידיים על הראש כמו אברם אבינו,

ואמרתי:

“הבכורה שלך, הרבה לא יצא לי ממנה”.

הכל בגלל האוכל:

כל העצבים הם בגלל האוכל,

במשפחה מרוקאית, איזה מבחר: ארבעה סוגי דגים, עשר סלטים, מיצים, השולחן קורס.

האוכל הפולני הוא כמו האוכל היפני,

גם אצלנו נראה שהדג עוד חי.

באמצע האוכל, הדג מוריד את הגזר מהעין וקורץ לך:

“אחי, שחרר אותי ותקבל שלוש משאלות”.

מי ששרד מקבל “עוגת-חנק”, היא נקראת גם “עוגת-שניים”,

אחד אוכל והשני נותן לו מכות בגב.

חייבים להחמיא למארחת

“אימא הצ’ולנט משהו,

הביצה קשה יצאה פריכה, ביצה נהדרת,

התעלית על עצמך עם הביצה, מגיע לך פרס נובל”.

אחיך “אני ינקה לבת שלך ת’אף”.

אישתך מתחממת “שכל אחד ינקה ת’אף של הילד שלו”.

אני מרגיע “אבבקש שגם בגריטריה, שכל אחת תנגב רק לבעלה”.

“סבא אפשר לשים לך משהו בצלחת אם יורשה לי”.

הסבא בכעס: “ירושה???”

 WHAT ARE YOU TALKING ABOUT WILIS ???  

כשחוזרים הביתה יש לך בעיה עם האישה:

“למה אמרת לאמ’שך, שמגיע לה פרס נובל על הביצה קשה בצ’ולנט?”

אתה יוצא בדיפלומטיות “את יודעת שנובל המציא את הדינמיט”.

אבא אילם:

כל הילדות שלי אבא שלי לא דיבר.

חשבתי שהוא אילם.

לא מזמן הוא התחיל לדבר…. ללכת…יופי נתקדם איתו צעד צעד.

אהבת הורים

אומרים שזו אהבה שאינה תלויה בדבר

הצחקתם אותי.

כשאתה לא מצליח הם נעלבים אישית.

ואומרים: “נתנו לו ת’גנים הכי טובים והוא פישל.

מה זה אומר עלינו?

לקבל קצת תמיכה:

נכשלת במכרז ניהול, איך שנכנסת ראית שכולם מחליפים קריצות,

צ’קים עברו מתחת לשולחן, ה היה תפור מראש.

אבא “אני מבין שאם האופציה של הניהול כבר גמרנו”.

אתה טובע ומוסיפים לך משקולות.

אבא “עשית את טעות חייך”.

אמרתי “מה אתה רוצה, שאני יעשה ברית מילה עוד פעם”.

אבא “חבל על הזמן, יאללה לפרויקט הבא”. אתה צריך להביא לי קבלות”.

הבנת, הוא רוצה שתהיה יועץ מס.

אבא “שתדע אימא שלך מאוד נעלבה, שהתקשרת וביקשת אותי ולא אותה”.

עניתי:

– תגיד לה שמחפשים שגרירה בשגרירות פולניה. 

מילאתי פקודות:

היחסים בין הורי, הם כמו בין מפקד וחייל.

זה עובד בפקודות. אם הוא מפר פקודה – זה יכול להיגמר במעצר.

כשעשינו טיול שורשים בנירנברג.

הוא התוודה

“הייתי רק בורג קטן במערכת, בסה”כ מילאתי הוראות.”

גיל 40

ארבעים ניקרא גיל העמידה

כי אחריו בא הגיל הרך.

זה הגיל שאתה מפסיק לטפל בילדים

ומתחיל לטפל בהורים.

זאת אומרת, מפסיק לחתל ת’ילדים

ומתחיל לחתל ת’הורים.

צער חיתול הורים.

אבי כנראה לא מרוצה ממני, 

אתמול באתי לבקר והוא אומר לאמי

“תגידי לא פיטרנו אותו?”

הורים ורופאים:

אימא שלי עברה לאחרונה אירוע מוחי,

מאז היא בסדר.

ה’ נתן לה מכה על הראש,

כמו שנותנים מכה לטלוויזיה ישנה,

ואז הכל מסתדר.

הטלוויזיה לא היתה בתחנה.

הכל זה ביזנס

הגיע רופא, עם אינטיליגנציה רגשית ממש.

שאלתי אותו “כמה זמן נשאר לה?”

אמר “יש לה עוד ½ שנה לחיות”

אמרתי “אין לי כסף לשלם לך”,

נתן לה עוד ½ שנה.

אמרתי “אפשר לשמוע עוד דעה?”

אז הוא אמר “אתה גם מכוער”.

להיזהר מבדיקות פנימיות

עשו לה בדיקה פנימית, בכיס המרה

והוציאו לה ת’ארנק.

מבולבלת:

אימא שלי מבולבלת, מדברת שטויות.

גם אישתי ככה

לפחות לאימא שלי יש פיליפינית.

זיכרון:

זיכרון זה הדבר הזה שבעזרתו אנחנו שוכחים.

הגעתי לבקר אותה-היא לא זיהתה אותי,

חשבה שאני הדוד,

למה זה לא קרה לפני 20 שנה?

זה מביך להודות,

אבל התחילה אצל הורי בעיה של סמים

הם לא זוכרים איפה הם שמים ת’משקפיים ות’מפתחות.

היא אומרת “הזיכרון שלי לא משהו

תזכיר לי מי נפטר אתמול – אתה או אישתך”.

אבא שלי לקח אותה לסדנא לשיפור הזיכרון.

הוא מספר לי “תשמע יש שם מדריכה משהו לא רגיל”.

שאלתי “איך קוראים לה?”

“הוא מגרד בראש – “עוד לא הגענו לזה.